קיבוץ גדות ישלם 25,000 ₪ בגין הפרת הסכם לקיום מסיבה בבריכת הקיבוץ

בשנת 2011 חתמו יניב אלבז וקיבוץ גדות הסכם על פיו ישכיר הקיבוץ ליניב את הבריכה שבהחזקתו לצורך קיום מסיבה. בהסכם נקבע כי בגין שכירות הבריכה ישולם לקיבוץ 3,000 ₪, וכן נקבע דמי הפרת הסכם ע"י מי מהצדדים בשיעור של 25,000 ₪.

כשבועיים לאחר חתימת ההסכם שלח הקיבוץ מכתב לפיו מבוטל ההסכם שחתמו הצדדים מכיוון שהוא גילה כי האוירה במסיבה לא תהיה נינוחה כפי שחשב בתחילה.

יניב טוען, כי ערב כריתת ההסכם הוא הציג בפני נציג הקיבוץ את אופי האירוע המתוכנן,

לרבות כמות המוזמנים, שירותי מוסיקה, בר ודוכני מזון, ואף הציע לו לצפות בסרטונים של

מסיבה דומה אותה ערך ביסוד המעלה. לטענתו, הודעת הביטול מהווה הפרה יסודית של

ההסכם, אשר הסבה לו נזק כספי ותדמיתי, שהרי בנוסף להשקעתו בהכנת המסיבה

ופרסומה, הוא נאלץ להודיע לכ- 600 מוזמנים על ביטול המסיבה ולהשיב כספים ששולמו

במסגרת מכירה מוקדמת של כרטיסים. לפיכך, הוא תובע מבית המשפט לחייב את

הקיבוץ בתשלום הפיצוי המוסכם כפי שנקבע בהסכם וכן בפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני

אשר נגרם לו.

מנגד, טוען הקיבוץ, כי ביטול האירוע נגרם מהחשש כי קיומו בבריכת הקיבוץ עלול להסב נזקים חמורים אשר, בין היתר, יפגעו ברגשות חברי הקיבוץ ורכושם. בנוסף, טוען הקיבוץ, כי בשלב החתימה על ההסכם הוא תפש באופן שגוי את אופיה האמיתי של המסיבה, וזאת בעקבות מצג מטעה של יניב לגבי אופי האירוע, ולכן יש כאן טעות והטעיה הפוסלות את החוזה.

כמו כן, טוען הקיבוץ, כי יש להפחית את סכום הפיצויים המוסכמים לאפס, מאחר והם נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת ההסכם כתוצאה מסתברת של ההפרה.

 ראשית, עוסק ביהמ"ש בשאלה האם היתה כאן הטעיה של יניב כלפי הקיבוץ, ומציין, כי הקיבוץ לא ציין במהלך חקירתו שקר כלשהו אשר הושמע מפיו של יניב, וכן ויתר הקיבוץ על הצגת סרטונים כראיה לאופי המסיבות של יניב, ומשכך, אין בידי ביהמ"ש את האפשרות להתרשם האם מוצדקת החזרה מן ההסכם בעקבות הטעיה אם לאו.   

כמו כן, בודק ביהמ"ש את לשון ההסכם, לפיה הבריכה תושכר לצורך מסיבה, ומציין, כי לאור הסעיפים המפרטים סידורי האבטחה ופעילויות שונות שיניב רשאי ליזום - ודאי שסוכם כל מסיבה רבת משתתפים, הנערכת בימי ספטמבר בבריכה, והשלכות בגין דא היו אמורות לעלות על דעת הקיבוץ גם אם לא נאמרו במפורש, ולכן נפסק כי הקיבוץ לא הוטעה ע"י יניב.

בענין הטעות בחוזה, פוסק ביהמ"ש, כי היות ואופיה של המסיבה היה מפורט בסעיפי החוזה, הרי שהטעות לא נוצרה ע"י יניב ולכן אי אפשר להגיד כי הוא ידע על הטעות והתעלם ממנה.

בהמשך, עוסק ביהמ"ש בעניין הפיצויים, ומציין, כי בקשת הקיבוץ להפחית את הפיצויים לאפס זו טענה מקוממת המתעלמת מתוכן ההסכם, שכן התוכן כולל פעולות רבות הנדרשות מן הקיבוץ לצורך קיום המסיבה, ולכן ניתן היה לראות יחס סביר לנזק שנגרם. כמו כן, מציין ביהמ"ש, כי האחריות להוכיח שאין בסכום הפיצויים יחס סביר לנזק שנגרם מוטלת על כתפי הקיבוץ, אך הוא לא עשה זאת.

לבסוף, פוסק ביהמ"ש כי יניב הוכיח את זכאותו לפיצויים המוסכמים בחוזה, אולם לא הניח תשתית עובדתית אשר תזכה אותו בפיצוי בגין נזק בלתי ממוני עקב ביטול ההסכם.

בית המשפט מקבל את תביעתו של יניב ופוסק לפצותו ב- 25,000 ₪ כפי המצוין בהסכם עם הקיבוץ. בנוסף, חויב הקיבוץ בתשלום הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

ניתן ב- כ"ט אלול תשע"ב, 16 ספטמבר 2012.