קיבוץ גינוסר ערער על הקצבת המים שקיבל ממנהל רשות המים לשנת 2008

 העובדות הרלוונטיות:

בחודש ינואר 2008 הודיע מנהל רשות המים לקיבוץ גינוסר, כי כמויות המים שיוקצו לחקלאות לשנת 2008 יכללו קיצוץ ממוצע ארצי של 46% מ"כמות 89" (כמות המים שהוקצתה לחקלאים בשנת 1989 ואשר מהווה בסיס לקביעת כמויות המים המוקצות בשנים השונות). עוד נאמר כי אחוז הקיצוץ הפרטני נקבע בהתאם להוראות כללי המים (שימוש במים באיזור קיצוב) (להלן "כללי הקיצוב").

לאחר בקשת הקיבוץ הוחלט להגדיל לו את הקצבת המים, כך שיסופקו לקיבוץ גינוסר 2,644 אלמ"ק מים לחקלאות בשנת 2008. כמות זו מהווה קיצוץ לעומת מכסת 89 אולם זהו קיצוץ קטן בהרבה מהקיצוץ של 46% עליו הודיע מנהל רשות המים לכל המפיקים והספקים.

קיבוץ גינוסר לא קיבל את החלטת מנהל רשות המים ומכאן הערר על החלטתו.

קיבוץ גינוסר טוען כי:

·        קיצוץ מכסת המים מהווה חריגה מסמכות הואיל ואזור בקעת גנוסר-טבריה, בו מפיק הקיבוץ מים, אינו כלול בהכרזת המים (אזור קיצוב), התשכ"ד-1963.

·        מנהל רשות המים התעלם בקיצוץ ממאפייניו המיוחדים של אזור עמק הירדן בו נמצא קיבוץ גינוסר.

·        קיבוץ גינוסר נושא בעלויות הפקת המים בעצמו, ועל כן הקיצוץ מייקר את עלותו של כל מ"ק מים ויוצר מצב בו קיבוץ גינוסר מופלה לרעה מול שאר לקוחות מקורות (במהלך הדיון קיבוץ גינוסר חזר בו מטענה זאת).

·        הואיל וקיבוץ גינוסר מצוי בשטח המוחרג אין למנהל רשות המים סמכות לקבוע לו הקצאת מים על פי כללי הקיצוב.

טענות מנהל רשות המים:

• הקיצוץ התקבל מתוקף סמכותו של המנהל מכוח חוק המים, המתיר לו לקבוע תנאים לבעל רישיון להפקת מים.
• גם במידה ואין לו סמכות לפעול על פי כללי הקיצוב, הרי שקמה לו הסמכות מכוח חוק המים ועל כן יש לתת תוקף להחלטתו.
• על פי הלכת התוצאה היחסית, גם לו נפל פגם בהחלטתו, אין לפסול את כל ההחלטה.
• קיבוץ גינוסר לא הוכיח כי הוא מפיק את המים בשטח המוחרג מההכרזה.

השופט סוקול פסק כי:

קיבוץ גינוסר טוען כי הוא זכאי למלוא מכסת 89, התבססות זאת של הקיבוץ מראה על כך כי אף הקיבוץ מסכים כי הוא זכאי להספקת מים על פי כללי הקיצוב, הרי שכמות 89 הינה כמות שהוקצבה על ידי כללי הקיצוב.

קיבוץ גינוסר לא הצביע על מקור חוקי אחר על פיו נקבעת כמות המים שהוקצתה לו בשנים עברו. על כן קיבוץ גינוסר קיבל על עצמו את החלת כללי הקיצוב עליו בשנים האחרונות, טענתו, אם כך כי כללי הקיצוב אינם חלים עליו, חסרת תום לב.

חוק המים אוסר עך הפקת מים ממקורות מים ללא רישיון, קיבוץ גינוסר לא הראה כי בידיו רישיון שכזה, למעט הרישיון שניתן לו על ידי מנהל רשות המים, הרישיון עליו מערער קיבוץ גינוסר. משכך, אין לקיבוץ גינוסר כל אפשרות להפיק מים בעצמו, מעבר לרישיון שניתן לו על ידי מנהל רשות המים.

מנהל רשות המים קבע את כמויות המים שיכללו ברישיון על פי מבחני כללי הקיצוב, אולם אין פירושו של דבר כי התיימר לפעול על פי סמכות מכוח כללי הקיצוב. מנהל רשות המים פעל מכוח סמכותו המוקנת לו בחוק המים.

לגופו של עניין, לא נמצא כל פגם בשיקול דעתו מנהל רשות המים בהחלטתו לקצץ את הקצאת המים לחקלאות לכלל המפיקים ובין היתר לקיבוץ גינוסר.

על כן, הערעור נדחה. יצויין כי גם במידה ונפל פגם בהחלטת מנהל רשות המים וגם אילו פעל ללא סמכות, לא היה מקום לבטל את החלטתו, בגלל כלל התוצאה היחסית. ההלכה היא כי אם נפל פגם בהחלטת רשות מנהלית, יש לבדוק את נסיבות המקרה ולהתאים את הסעד שניתן על-ידי בית המשפט לכלל הנסיבות, לדוגמא ההשלכות של ביטול ההחלטה המנהלית.

במקרה דנן, ביטול ההחלטה יכול להביא לנזק רב לכלל הציבור .

כן נפסק כי, קיבוץ גינוסר יישא בהוצאות המשפט של מנהל רשות המים בסך 7,500 ₪.

פסק דינו של השופט סוקול התקבל על ידי נציגי הציבור הרמלין ושטרייט.

ניתן ביום 02.12.2008.