קיבוץ יטבתה ישלם כחצי מליון ₪ לאורחת ששערה נשרף בפאב בקיבוץ
הרקע
בשנת 2004 התגוררה זינה זנזיאדה בקיבוץ יטבתה במסגרת פרויקט תל"ם ועבדה שם כסייעת. ביום 20.8.04 בילתה זינה בפאב הנמצא בשטחי הקיבוץ ומנוהל על ידו, כאשר במהלך הבילוי אחזה אש בשערה כתוצאה מהדלקת משקה אלכוהולי ע"י אחד הברמנים במקום. זינה פונתה לבית החולים ולאחר מכן החלה בטיפולים פלסטיים.
כעת, פונה זינה לביהמ"ש לצורך תביעת נזיקין בעקבות הנזק שנגרם לה, וטוענת כי האש נצתה בעקבות הדלקתה ע"י הברמן וכי גם הדלפק שהיה בסמוך אליהם נדלק כולו מכיוון שהיה עליו חומר דליק ממשקאות קודמים אשר הוגשו במקום, דבר שגרם לשריפה במקום ולנזקה.
זינה טוענת, כי הגשת המשקאות והבערתם נעשתה בניגוד לכללי הבטיחות, תוך התנהלות מסכנת ורשלנית. בנוסף, מציינת זינה, כי במקום הועסקו ברמנים מבלי שעברו כל הכשרה או הסמכה, וכי לא היו במקום אמצעי בטיחות לכיבוי אש ואמצעי טיפול בנפגעים, ולפיכך נראה, כי הקיבוץ התרשל בתפקידו.
מנגד, טוען הקיבוץ, כי אין להטיל עליו כל אחריות לאירוע שכן מכירת משקה אלכוהולי, שמטיבו הינו דליק, הינה חלק בלתי נפרד מפעילותו של הפאב. כמו כן, מכחיש הקיבוץ כי זינה נפגעה כתוצאה מהתלקחות הדלפק, שהרי לטענתו היה הדלפק יבש ונקי. הקיבוץ מדגיש, כי שיער ראשה של זינה התלקח לאחר שהתכופפה על מנת לשתות מהמשקה הבוער שהזמינה.
כמו כן, מבהיר הקיבוץ, כי אין כל קשר בין קרות האירוע לבין הכשרת הברמנים, שהרי מדובר במקצוע הנרכש תוך כדי עבודה וממילא אין קשר סיבתי לאירוע עצמו.
בנוסף, טוען הקיבוץ לאשם תורם של זינה, הבא לידי ביטוי בצריכה מוגזמת של משקאות חריפים ובכך שהחליטה להגיע לפאב כשעל ראשה תוספת שיער סינטטי ודליק. הקיבוץ סבור, כי היה על זינה, אשר מכירה את המשקה ודרך הגשתו, וביקרה בפאב מספר פעמים בעבר, לנקוט משנה זהירות ולמצער לאסוף את שערה.
מנגד, טוענת זינה, כי למעט 2 משקאות אלכוהוליים לא שתתה דבר, ומכיוון שהיא לא תרמה להתרחשות האירוע אין להטיל עליה אשם תורם.
דיון והכרעה
ראשית, דן ביהמ"ש בשאלת החבות וקובע כי הראיות שהוצגו בפניו מעידות כי הדלפק כלל לא נדלק.
ביהמ"ש מציין, כי הוצגו בפניו תמונות אשר צולמו מספר ימים לאחר האירוע ובהם הדלפק נראה חלק לחלוטין. מה עוד, מבהיר ביהמ"ש, כי זינה לא הציגה כל עדות על התלקחות הדלפק. לפיכך, קובע ביהמ"ש, כי שיערה של זינה התלקח כתוצאה מהאש שהובערה בכוס ולא כתוצאה מהתלקחות הדלפק.
בהמשך, עובר ביהמ"ש לדון האם הקיבוץ התרשל במעשיו, וקובע, כי הקיבוץ כמחזיק ואחראי על פאב בו נעשה שימוש באש בהבערת משקה אלכוהולי יכול וצריך היה לצפות שמי מהלקוחות ייפגע כתוצאה מכך ואף לצפות את הנזק שנגרם כתוצאה מהתפשטות האש שהובערה בכוס. בהתאם לזאת, מציין ביהמ"ש, היה ראוי להדריך את הברמנים בהכנת המשקאות, אולם לא היתה כל הדרכה לברמנים באשר להכנת משקאות והבערתם ואי מתן אזהרה למבקרים באשר לצריכת משקאות בוערים.
ביהמ"ש מדגיש, כי הבערת אש בכל צורותיה טומנת בחובה סכנה ומצריכה נקיטת משנה זהירות, קל וחומר כאשר מדובר בפאב, מקום בו תגובות המבקרים פחות צפויות בעקבות שתיית האלכוהול, ולכן סביר לצפות ממפעיל הפאב לדרגה מוגברת של אחריות ופיקוח, והנחיה לגבי אמצעי זהירות כגון שמירת מרחק מהאש ואיסוף השיער. ביהמ"ש מבהיר, כי אף הצגת שלט המתריע בפני המבקרים בפאב היה יכול להפחית מרמת הסכנה הקיימת בהגשת משקאות בוערים. בהתאם לדברים אלו, קובע ביהמ"ש, כי הקיבוץ הפר את חובת הזהירות כלפי זינה ועליו לפצותה.
בעניין טענת האשם התורם אשר טוען הקיבוץ, קובע ביהמ"ש, כי הקיבוץ לא הוכיח כי זינה שילמה עבור משקאות רבים, ולכן מקבל את טענתה כי לא שתתה הרבה באותו ערב. אך עם זאת, פוסק ביהמ"ש, כי היות ומדובר באישה בגירה אשר הכירה את הפאב ואת המשקה הבוער, ובחרה להזמין אותו על אף שידעה שעל מנת ללגום אותו דרך קשית יש צורך להתכופף לכיוונו ולקרב אליו את הראש, ועשתה כן כאשר שערה פזור, מוצדק להטיל עליה אשם תורם בשיעור של 25%. לבסוף, מחשב ביהמ"ש את סכום הפיצוי המגיע לזינה על הנזק שנגרם לה כתוצאה מהאירוע, וקובע כי הקיבוץ ישלם לה פיצוי בסך 505,924 ₪.
סיכום
ביהמ"ש מקבל את התביעה ומחייב את קיבוץ יטבתה לשלם לזינה כחצי מליון ₪.
ניתן ב- ד' סיון תשע"ג, 13 מאי 2013
