קיבוץ מסדה נתבע לממן עבור חברה מייסדת, בת 101, מטפלת סיעודית צמודה
התובעת הינה ילידת שנת 1910, בת כ- 101 שנים היום, וחברה בקיבוץ מסדה מאז יסודו בשנת 1937. בשנת 2005, או בסמוך לכך, החלה התובעת להעסיק מטפלת ישראלית, ומשנת 2008 היא מעסיקה מטפלת זרה קבועה אשר מתגוררת יחד עמה בדירתה בקיבוץ מסדה ודואגת לכל צרכיה הסיעודיים.
בשל העלויות הכרוכות בהעסקת מטפלת, פנתה התובעת לקיבוץ בדרישה להעניק לה סיוע ותמיכה כלכליים למימון עלויות העסקת המטפלת. קיבוץ מסדה דחה את דרישתה של התובעת לשאת בעלויות העסקת מטפלת אישית, והודיע לה, כי באפשרותה לשהות בבית הסיעודי שהקים הקיבוץ לצרכי חבריו הסיעודיים. דבורה סירבה להשתכן בבית הסיעודי של הקיבוץ, והמשיכה וממשיכה גם היום להעסיק מטפלת זרה אישית על חשבונה.
דבורה סירקיס טוענת כי קיבוץ מסדה מסרב לקיים אחר התחייבויותיו על פי תקנון הקיבוץ, ומסרב לשאת בעלויות שירותי הסיעוד שהיא זקוקה להם. במסגרת התביעה עתרה דבורה אף לחייב את קיבוץ מסדה לשלם לה סכומים שונים, בגין החזר עלויות מחיה שוטפות, החזר מסים שהקיבוץ גבה, זיכוי בגין גביית יתר עבור חשמל וכן תשלום בגין תוספת שמגיעה לה בגין הקצבה שהקיבוץ משלם לה.
מנגד, טוען קיבוץ מסדה כי הוא עובד על פי התקנון הקיבוצי אשר תוקן ב-2003, ולפיו, לחבר אפשרות לבחור באחד מ-3 מסלולים. על פי המסלול שבחרה דבורה סירקיס, כל הכנסותיה יועברו לתקציבה האישי דרך הקיבוץ והיא תהיה זכאית להשלמה לרשת ביטחון. מנגד, היא תישא בעלות המלאה של כל השירותים המופרטים אותם היא צרכה, לרבות תשלום מס קהילה ולכן היא זו שצריכה לשאת בהוצאות במטפלת האישית.
לטענת דבורה, העובדה שהיא בחרה במסלול "החברים הפנסיונרים", אינה פוטרת את הקיבוץ מחובתו על פי התקנון לשאת בעלויות הכרוכות בצרכי הסיעוד. לטענתה, השינוי באורחות חייו של הקיבוץ התקבלה בניגוד להוראות התקנון ועל כן אין זאת מחייב אותה. עוד טוענת דבורה, כי ניסיון העבר שלה בבית האבות נחרט בזיכרונה כחוויה לא טובה שבה עצמאותה נשללה ממנה, והיה לה קושי להסתגל לסדר יום מובנה שלא התאים לצרכיה, בעוד שעם המטפלת היא "פורחת" ומאמצת את אורח החיים הצעיר שלה.
עד שנת 2003 התנהל הקיבוץ כקיבוץ שיתופי וכל אחד מחבריו נתן כפי יכולתו וקיבל כפי צרכיו. התחייבות הקיבוץ לספק את צרכי חבריו אינה מוחלטת, ובכל אחד מהסעיפים שהגדירו את מטרות הקיבוץ נקבע, כי הקיבוץ יפעל בהתאם ליכולתו ובהתאם לכללים שנקבעו מראש לספק את צרכי חבריו.
בהתאם לכך, השאלה מהם צרכי החבר ובאיזו מידה על הקיבוץ לספק צרכים אלה אינה נבחנת בהתאם לדרישת החבר בלבד, אלא גם על פי אפשרות, ומחוייבות הקיבוץ לספק תנאים אלו.
חובתו של הקיבוץ לספק את צרכי הסיעוד של החבר אינה חובה מוחלטת, והיא כפופה ליכולתו של הקיבוץ לעשות כן ולכללים שהונהגו על ידו. מאחר שהעסקת מטפלת זרה אישית לכל חבר סיעודי מהווה מעמסה כלכלית כבדה מאוד מבחינתו של הקיבוץ, הוקם בית סיעודי שאמור לשרת את חבריו הסיעודיים. הקמת בית סיעודי לחברי הקיבוץ מהווה הסדר סביר שאמור לספק באופן סביר את צרכי חבריו של הקיבוץ בכלל ואת צרכי התובעת דבורה סירקיס.
דבורה סירקיס בחרה במסלול (מבין 3 חלופות) שבו היא מקבלת לידיה את כל הכנסותיה לרבות את הפנסיה שמשלם הקיבוץ ולכן היא אף לא תורמת כפי יכולתה לקיבוץ בעוד היא רוצה לקבל לפי צרכיה.
התובעת לא הוכיחה את זכאותה לתבוע את הסכומים בכתב התביעה, ועל כן דין התביעה בנושאים אלה להידחות. באשר לזיכוי בגין גביית יתר עבור חשמל – מדובר בטענה שנטענה באופן סתמי וכללי ומבלי להציג ולו בדל של ראיה שיש בו כדי לבסס את טענותיה בעניין זה. גם בנושא מיסי הקהילה שדבורה משלמת, נדחתה טענתה מהסיבות לעיל לפיהן היא לא מפנה את הכנסותיה לקיבוץ כבר ולכן עליה לשלם מיסים ע"פ המסלול בו על החבר לכלכל את עצמו.
דבורה סירקיס תשלם לקיבוץ מסדה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 שקלים.
ניתן והודע ב- כ"ו תמוז תשע"א, 28 יולי 2011, בהעדר הצדדים.
