קיבוץ נווה איתן ישיב 8,000 ₪ לנרשמים לפרויקט הבניה שנכשל

בשנת 2008 החל קיבוץ נווה איתן פרויקט בניה אשר נוהל ע"י תקומה – החברה להתיישבות בארץ ישראל. דלית וזאב בין התענייננו בפרויקט ורצו לקנות מגרש, ולכן שילמו 8,000 ₪ דמי הרשמה. אולם, פרויקט זה נקלע לקשיים ולכן נאלץ הקיבוץ להפסיק את הקמת הפרויקט. בין ביקשו את כספם חזרה, אולם נענו בשלילה ומכאן תביעתנו.

דלית טוענת כי בשנת 2008 היא שילמה לתקומה 8,000 ₪, כדמי הרשמה עבור מגרש בפרויקט הרחבה קהילתית בקיבוץ נווה איתן, אולם בסופו של יום, לא יצא ביצוע הפרויקט אל הפועל, ואף על פי כן, היא לא קיבלה חזרה את כספה, ולכן היא תובעת 8,000 ₪ מתקומה.

מנגד, טוענת תקומה, כי נחתם זכרון דברים בין הקיבוץ לבין בין, לפיו הם ישלמו 8,000 ₪ דמי רישום אשר לא יוחזרו במידה ולא ייחתם חוזה. בנוסף, טוענת תקומה, כי בין לא חתמו על החוזה שהוצע להם ע"י הקיבוץ, ולכן החליט הקיבוץ באופן חד צדדי לבטל את הפרויקט, ומשכך אין לתקומה אחריות לכספם.

הקיבוץ טוען כי הכסף שולם לתקומה ולכן אין מה לפנות אליהם בענין.

דיון והכרעה

 ראשית, הוצגה בפני ביהמ"ש חשבונית התשלום, ועל פיה פוסק ביהמ"ש כי תקומה היא זו שקיבלה את הכסף מבין, מבלי שביצעה עבודה כלשהי תמורת הכסף, ולכן יש כאן חשש לעשיית עושר ולא במשפט.

כמו כן, מציין ביהמ"ש, כי היות והקיבוץ חתם על זכרון דברים בו נדרשה דרישה לתשלום מקדמה ודמי רישום, הרי שיש עילת תביעה גם נגד הקיבוץ, וזאת מכח חוק החוזים.

בהמשך, עוסק ביהמ"ש בשאלה - האם זכאים בין להחזר כספי מלא בגין הפרויקט שבוטל, ומציין, כי על אף שבזכרון הדברים רשום כי דמי הרישום לא יוחזרו במידה ולא ייחתם חוזה, הוצג נספח אחר לפיו הודיע הקיבוץ לבין כי נוצרו בעיות בהקמת הפרויקט ולכן לא יהיה ניתן להשלימו והוצע שם, בין היתר, להחזיר לבין את הכסף ששילמו.

כמו כן, פוסק ביהמ"ש, לא הוכח כי בין הם אלו שביקשו לבטל את ההסכמים אלא הקיבוץ הוא זה שהודיע על ביטול הפרויקט, ומשכך, הרי שמוטלת על הקיבוץ ועל תקומה, אשר ניהלה את הפרויקט, חובה להשיב את הכספים.

ביהמ"ש מקבל את התביעה של בין, וקובע כי על תקומה ועל הקיבוץ כאחד להשיב 8,000 ₪ לבין.

בנוסף, פוסק ביהמ"ש, כי תקומה והקיבוץ יישאו בהוצאות משפט בסך 300 ₪.

ניתן ב- כ"ה כסלו תשע"ג, 09 דצמבר 2012