תביעה לתשלום חוב אגודה

תיק מספר 2755/174/01 יהודית ויעקב גונן נ' ''ברקן'' אגודה שיתופית קהילתי בע''מ

 

בפני רשם האגודות השיתופיות                           תיק מספר 2755/174/01

**************************                                 *********************

 

יהודית גונן

 יעקב גונן

מברקן אגודה שיתופית קהילתית

ד.נ. אפרים 44820

 

המערערים

 

- נ  ג  ד    -

 

''ברקן'' אגודה שיתופית קהילתי בע''מ

ד.נ. אפרים 44820

 

המשיבה

 

 

החלטה על פי הוראות סעיף 52(4) לפקודת האגודות השיתופיות ותקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) התשל"ב1972-

***********************************************************************

 

המשיבה תבעה את המערערים בגין חובם לאגודה בסך 883.05 ש"ח. הבורר שדן בתביעה עו"ד אברהם אלימלך חייב את המערערים בסכום התביעה בתוספת ריבית הנהוגה באגודה החל מיום 10.6.2001.

 

על פסק דינו של הבורר הוגש הערעור.

 

עיקר נימוקי המערערים:

 

ועד המשיבה פועל שלא כדין ומחלק הטבות לפרטים בודדים בישוב על חשבון כלל חברי האגודה ללא קבלת אישור מהאסיפה. עיקר הטרוניה נגד הועד היה נושא הקמת אורוות סוסים על שטח ציבורי וחיובם של כל תושבי הישוב בעלות צריכת המים של העסק הציבורי השייך לבעלי הסוסים.

 

לדברי המערערים מזכיר הישוב מר אלי חריטן העיד עדות שקר כאשר טען כי קיימים מדי מים בכל מבני הציבור ובברכת השחייה, אולם מתברר מבדיקת המערערים כי אין מד מים  בבריכת השחייה,  בגני הילדים, במעונות היום ומרפאות קופ"ח, בספריה ובכל שאר מבני הציבור.

 

היה על הבורר לטענת המערערים להתייחס לנושא שעוני המים, ולא לקבוע כי הנושא אינו רלוונטי לתביעה. הבורר שקבע כי לפי חישוב יצאה כל משפחה בהפסד של 5 ש"ח, והאגודה אשר הצהירה כי הינה מוכנה להחזיר לכל משפחה את הסכום הנ"ל, למעשה הודתה האגודה במחדליה והבורר נתן יד למעשים הבלתי חוקיים אילו שנעשו ע"י הועד וכן נתן ידו למתן טובות הנאה לאנשים פרטיים שלא כדין. היה על הבורר לחייב בתשלום את החברים שצרכו את המים בתוספת ריבית והצמדה ולזכות את כל תושבי הישוב בהפרשים.

 

לדברי המערערים יש לערוך חקירה באגודה היות ונושא האורווה הינו רק קצה קצהו של קרחון גדול.

 

 

טענות המשיבה היו:

 

התביעה שהגישה המשיבה נגד המערערים נבע מסירובם של המערערים לשלם עבור חיובי המים הציבוריים.

 

הסירוב נבע מ"פרשת הסוסים", כאשר מספר חברים בישוב רכשו סוסים והחזיקו אותם בחצרות בתיהם, מאחר והדבר עורר תרעומת רבה ומוצדקת בקרב התושבים נאלץ הועד למצוא פתרון דחוף לסילוק הסוסים מאזור המגורים. בעקבות לחץ התושבים ובהעדר תשתיות מתאימות הועברו הסוסים לאתר חילופי וזמני מחוץ לאזור המגורים וחוברו בלית ברירה לפרק זמן מוגבל לתשתיות המים הקיימות.

 

כמות המים הציבוריים אשר סופקה לסוסים היתה קטנה וזניחה ביחס לצריכה הציבורית הכללית. למעט המערערים ועוד משפחה לא ערער איש על ניצול המים הציבוריים אשר שמשו להשקיית הסוסים.

 

לנושא מדי המים אין כל קשר לנושא הבוררות, אך למרות זאת הובהר כי מרבית מוסדות הציבור מכוסים במדי מים, אך אין לענין כל רלוונטיות כספית. כל הצריכה הציבורית משרתת את כל התושבים ומתחלקת שווה בשווה בין התושבים.

 

חברת מקורות מחייבת גלובלית את כל הישוב עבור הצריכה הכוללת על פי שעון מרכזי אחד. כל תושב משלם עבור צריכתו הפרטית על פי קריאת השעון במגרשו והשימוש הציבורי שנמדד בהפרש בין החיוב הכולל של חברת מקורות לסך כל הקריאות הפרטיות מחולק שווה בשווה בין כל החברים.

 

לאחר שעברתי על טענות הצדדים, תיק הבורר, פרוטוקול הדיון בערעור והמסמכים שהוגשו הנני קובע כדלקמן:

 

אין כל פסול בשיטת חיובי המים אצל המשיבה, על כל חבר לשלם עבור צריכתו הפרטית, וכן עבור שימוש במים ציבוריים המשרתים שווה בשווה את כל התושבים ולפיכך יש לחלק באופן שווה את צריכת המים הציבוריים לכל החברים.

 

שימוש במים ציבוריים יכול שיהיה בכל נושא ציבורי לרבות גינון ציבור, מבני ציבור, בריכת שחייה, מועדון חברים והפסדי מים עקב תקלות.

 

אין כל מחוייבות שבכל מתקן הצורך מים יותקן שעון מים היות וישנה דרך פשוטה ומדוייקת של חיוב עבור המים הציבוריים שהם ההפרש בין השעון של מקורות בכניסה ליישוב לצריכה הפרטית.

 

התקנת שעוני מים בצריכה הפרטית חשובה רק לצורך בדיקת בזבוז המים ובקרה, אך יש לשקול עלות מול תועלת הינו: עלות התקנת שעון מים לעומת התועלת, אך כאמור אין פסול בשיטה לחיוב החברים בצורה שווה בצריכה הציבורית.

 

לנושא הסוסים, אין ספק כי החזקת סוסים בחצרות הבתים הינו נושא מטריד ביותר, ולפיכך היה על האגודה לפעול למציאת פתרון לבעיית הסוסים.

 

אין כל פסול בכך, כי לטובת הכלל נמצא פתרון דחוף לסילוק הסוסים מאיזור המגורים והעברתם לאתר חילופי זמני וחיבורם לתשתיות המים הקיימות, מדובר בפעולה שהינה לרווחת כל התושבים.

 

הבורר ששמע את הראיות בנושא קבע כי העלות לכל משפחה בגין צריכת המים היתה 5 ש"ח, בדיון בפני הודיע מזכיר האגודה כי העלות הייתה נמוכה יותר, וזאת בהתאם להשוואת  צריכת המים באורווה החדשה לתקופה שבה שהו הסוסים באתר החילופי, לפי חישוביו תשלום בסך   ½  2 ש"ח לכל תושב.

 

בנסיבות הענין כשרוב רובם של החברים לא ערערו על ניצול המים הציבורית להשקיית הסוסים, ונוכח העלות הזניחה, והצורך למצוא לטובת כלל החברים פתרון אינני מוצא כל פגם בהתנהלות המשיבה בנושא.

 

הנני דוחה את טענת המערערים בגין דברי המזכיר, הואיל ואין זה משנה היכן יש שעוני מים ואין המזכיר חייב לזכור כל מד מים היכן מיקומו המדוייק.

 

לפיכך, הנני דוחה את ערעורם של המערערים ומחייב את המערערים לשאת בחובם לאגודה בסך 883.05  ש"ח, אולם הנני מורה לאגודה לקזז סך של 5 ש"ח מחוב זה הגיע החוב  בנושא הסוסים, שחוייבו שלא בהסכמתם.

 

סכום החוב ישא בריבית הנהוגה באגודה מיום התהוות החוב ועד לתשלומו של כל החוב בפועל למשיבה.

 

אין צו להוצאות.

 

ניתן היום 7.1.2002                                                                   אורי זליגמן, עו"ד

בהעדר הצדדים המזכירות                                               רשם האגודות השיתופיות

תעביר החלטתי לצדדים.

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: