תביעת חברי קיבוץ מענית כנגד הקיבוץ
בפני עו"ד לאה רוזנטל, בוררת תיק בוררות 302/507/02
ב ע נ י ן : 1. יאיר מוסקוביץ
2. גילה מוסקוביץ
3. מור מוסקוביץ
מקיבוץ מענית
דאר מענית37855-
התובעים
ו ב ע נ י ן : קיבוץ מענית
דואר מענית37855-
הנתבע
ה ח ל ט ה
1. התובעים הם חברי הקיבוץ הנתבע.
הדיון בבוררות זו התקיים לאחר נסיונות חוזרים ונשנים לקיים דיאלוג או נסיון לגישור בין הצדדים, ללא הצלחה. לבסוף הוגשה למשרד הרשם תביעה לבוררות בתאריך 8.5.02.
2. עיקר נושאי הבוררות:
א. הקפאת תשלום קיצבה חודשית לתובע 1.
התובע אינו עובד בקיבוץ ב12- עשר השנים האחרונות.
בינואר 2001 הופסק תשלום קיצבה חודשית בסך 1,400.- ש"ח לתובע.
התובע מבקש להמשיך ולקבל הקיצבה החודשית וכן החזר רטרואקטיבי של הסכומים שלא שולמו.
ב. אלימות פיסית ברפת
הועלתה טענת התובע בדבר האלימות הפיסית אשר הופעלה לדבריו ברפת, בשני ארועים שונים, לפני 12 שנה.
ג. תוכנית היזמות של תובע 1 – להלן: "פרויקט יאיר"
לתובע היה רעיון עסקי (להלן: "העסק"). הועדה הכלכלית לא הסכימה להשקיע ברעיון. תביעה להחזר כספי גבוה כפצוי עקב אי הפעלת ה"עסק". 60221
ד. דיון בתביעת בת החברים, מור.
1. לקבלת מקום מגורים;
2. לקבלה לחברות בקיבוץ.
ה. דיון בדרישה לאי-פינוי דירת האם ז"ל.
ו. תביעות כלליות נגד הקיבוץ.
3. עיקר טענות התובע:
א. על הקיבוץ להעמיד לתובעים עורך דין לצורך ייצוגם בבוררות.
ב. דרישה לקפאת כל ההליכים נגד התובעים.
ג. אי-טפול נאות בשני מקרי אלימות במקום עבודתו של התובע ברפת בשנת 1991.
ד. (1) אי קבלת הרעיון העסקי של התובע לצורך השקעה והרחבה
בו.
(2) פצוי של מליוני שקלים עקב אי-ההשקעה ב"עסק" של התובע.
ה. אי תשלום תקציב חודשי לתובע החל מינואר 2001.
ו. (א) החזרת הדירה שנלקחה מהבת מור.
(ב) "קבלתה המיידית של הבת מור לחברות מלאה ללא תנאים
וללא הצבעת חברי הקיבוץ".
ז. אי תקינות כללית
לדברי התובע החברה הקיבוצית מתנהלת כרפובליקת בננות. כמו כן דרש התובע לקיים חקירת התקינות הציבורית בקיבוץ.
לאור השקעת שנים בעבודה ע"י הורי התובע היה צריך לדברי התובע לאפשר לתובע חופש פעולה כרצונו.
4. עיקר טענות הנתבע (הקיבוץ):
(א) בוררות זו מתנהלת לאור תקון תקנון הנתבע בסעי 113 ב' הקובע כדלקמן:
(ב) טענה מקדמית – בקשה להערכת מצבו הבריאותי והנפשי של התובע. לדברי הקיבוץ גם התובע מסכים וטוען למצב נפשי פגוע. צורפו מסמכים רלוונטיים.
(ג) מבוקש להתייחס לעיקר הטענות ולא לכל המלל המשמיץ את חברי הקיבוץ והאורגנים שלו.
(ד) לאור הנסיון הארוך והמתיש מבוקש פסק בוררות סופי.
(ה) הקיבוץ מעלה רקע עובדתי על פיו:
(1) התובע לא עובד. מאז 1991 חדל לעבוד ולהתפרנס גם אם עבד בחוץ לא העביר משיכרות לנתבע.
(2) התובעת 2, גילה, חלתה באופן קשה באמצע שנות התשעים.
הקיבוץ תמך בה כספית והיא עברה השתלה וכעת היא מתפקדת היטב. בכל זאת לא חזרה לעבודה ולו חלקית.
(3) השנים 93/94 היו שנות שבר גדול במענית.
מרבית המערכות הארגוניות חברתיות קרסו והקיבוץ קרע תחת נטל חוב אדיר ומחנק תזרימי.
(4) עד כה, למרות שלא עבד 10 שנים, לא נקט הקיבוץ בסנקציות נגד התובע.
(5) הקיבוץ גיבש אמנת עבודה.
הקיבוץ גיבש תקנון מסלול צעירים.
חבר קיבוץ חייב לפעול על פי האמור בתקנון הקיבוץ.
(6) מור הבת לא עבדה מאז סיום י"ב.
כל נסיון לשלבה בעבודה נתקל בהתנגדות האב, אשר לא אישר לה לשוחח עם האחראית על מסלול צעירים. טרם הוגש ערר מסודר של הבת מור למוסדות הקיבוץ על החלטת המועצה להעבירה למסלול צעירים.
הנתבעת 3 אינה עובדת במסגרת הקיבוץ כיום.
(ו) הקיבוץ שומר זכותו להתגונן נגד טענות שונות נוספות של התובעים.
(ז) הקיבוץ מבקש להחיל על התביעה את סעיפי התקנון.
5. שמעתי את הצדדים בשתי ישיבות, בתאריכים 24.7.02 ו17.12.02-.
בפתיחת הדיון הראשון הגישו מזכירי הנתבע כתב הגנה וכן מסמכים רלוונטיים.
בין לבין, המשיך התובע לשלוח מכתבים ובקשות נוספות לבוררת כדלקמן:
(1) בתאריך 5.8.02 בקשה לדחיית דיון בבוררות עקב מצב קשה של האם.
(2) בתאריך 18.7.02 מכתב בעניין חוסר מקום בדירת התובעים.
(3) ביום 30.7.02 תגובה לעניין בריאותו הנפשית של התובע אשר הועלתה בדיון הראשון.
(4) בתאריך 28.11.02 נשלח מכתב של ארבעה עמודים בנושא מחסור תקציבי חמור של התובעים. דרישה להקפאת מצב. דרישה לתשלום פיצוי בסך 818,000,000.- ש"ח !! או כפי שהבהיר התובע בישיבה: הוגשה חוות דעת מומחה לנושא "פרוייקט יאיר" כהוכחה לכך שזה הסכום שהקיבוץ יכול היה להרוויח "מהפרוייקט" לו תמך בו.
(5) ביום 17.12.02 הוגשה בקשה מיוחדת להוספת סעיפים לכתב התביעה.
הואיל והבקשה הוגשה ביום הדיון והואיל ואין אני כפופה לכללי פרוצדורה הנני מאשרת את הגשת המסמכים מתאריך זה. בנושאים אלא אתן החלטה בהמשך.
(6) ביום 25.12.02 הוגשו מסמכים נלווים לבוררות. כ100- עמודים הכוללים טענות חדשות, נספחים, דפי אינטרנט וכו'.
(7) ביום 1.1.03 התקבלה הודעה מהתובעים כי הם מצפים לישיבות בוררות נוספות וכן:
"על מנת למנוע אי הבנה –ברור ביותר שאנו סומכים את ידינו על הבוררות שאת מנהלת".
(8) ביום 18.3.03 התקבל העתק ממכתב התובעים למזכיר אבי ביבס בעניין בקשתו לפנוי דירת האם ואי הסכמת התובעים לפנוי.
(9) ביום 25.3.03 התקבל מכתב נוסף בנושא הנדון בסעיף 8.
6. ביום 30.3.03, למרות עצומים במשרד העבודה, התקבלה בקשה בהולה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד, נמסרה ביד ע"י התובע.
בבקשה למתן צו מניעה זמני החלטתי ביום 2.4.03 כדלקמן:
"ניתן בזה צו מניעה זמני במעמד צד אחד בכל הנוגע לפנוי דירת האם רחלקה.
הצו אוסר על הנתבע (הקיבוץ) לפנות הדירה. הצו תקף עד למתן פסק-בורר בתיק. הצו מועבר בפקס לתובעים ולנתבע".
7. החלטה בטענת התובעים בדבר אי-ייצוג בבוררות ע"י עו"ד
(א) כתב תביעה משתרע על 135 עמוד. במהלך הדיון הראשון פעלתי לתמצת את עילות התביעה העיקריות וביצעתי במידת האפשר חלוקה של דרישות התובעים כשהן מנוסחות בבהירות.
(ב) בדיונים בפני, שני הצדדים לא היו מיוצגים ע"י עורכי דין.
על כן בהתאם שמעתי את הצדדים ככל הנדרש בטיעונים בפני ובכל מקרה של חוסר בהירות פניתי לצדדים בבקשות הבהרה.
(ג) גם בשאלת ההשתתפות בהוצאות יש לפעול על פי התקנון.
במקרה דנן פנו התובעים בבקשה לשאת בהוצאות. המזכירות והאסיפה סרבו לאשר הוצאות.
(ד) גם דיון במוסד לבוררות מוסכמת ללא תשלום וללא עורכי דין לא צלח. יו"ר הרשות לבורות מוסכמת, לאחר קריאת המסמכים, סירב לשבת כבורר בתיק.
(ה) יחד עם זאת, קיימים ארגונים התנדבותיים אשר מנסים לתת סעד משפטי/כללי לחבר קיבוץ החש נפגע. הנני מניחה כי התובעים פנו לארגונים אלה ונעזרו בהם.
(ו) התובעים עצמם בעשרות עמודים טענו את כל טענותיהם, ספק רב אם עורך דין היה יכול לפרט במידה שפרטו התובעים את תביעותיהם הרבות והמגוונות.
(ז) העולה מהאמור לעיל הוא כי אין לחייב הנתבע לשאת בהוצאות שכ"ט עו"ד עבור ייצוג התובעים הואיל ורשויות האגודה פעלו כאמור בתקנון. מה גם שהקיבוץ בדיון בפני ואהיה מיוצג על ידי עורך דין.
בנסיבות אלו לא מצאתי לחייב הקיבוץ בתשלום עבור הוצאות משפטיות של התובעים, אשר על כן, אין התובעים זכאים לקבל הסעד המבוקש.
8. החלטה בטענות התובעים לנושא אי תקינות כללית של התנהלות הנתבע
התובע מצרף מסמכים החל משנת 1991, היינו 12 שנים אחרונות וקובל על אי קיום ועדת חברות כמו כן קובל על אי מנוי "מבקר פנים חיצוני" ועוד כהנה וכהנה.
(א) טענות מסוג זה בדבר אי התנהלות נכונה של האגודה יש להפנות תוך זמן סביר למחלקת הפקוח אצל רשם האגודות.
לאור המסמכים שצרף התובע, מתברר כי פנה ליועץ המשפטי של התק"ם, ליועץ המשפטי של הרשם ומשניהם קיבל תשובות שדחו את טענותיו. הנושא של נהול לא תקין של אגודה ככלל, לא הוכח בפני לא הובאו כל ראיות אלא רק טיעונים ללא כל סימוכין טענות בלבד אינן מספיקות כדי לקבל כל החלטה בנושא.
(ב) בורר אשר ממונה על פי פקודת האגודות השיתופיות ותקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) התשל"ב1972-, חייב לפסוק על פי הדין המהותי. חוק ההתיישנות התשי"ח1958- הוא חוק מהותי.
אשר על כן טענות בדבר אי-תקינות כללית מלפני 12 שנים התיישנו ולפיכך הנני קובעת כי לא אדון בהם.
(ג) טענות לעניין אי-ניהול תקין כיום מקומן בפניה לחקירה על פי סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות.
מכל מקום לא מצאתי מקום להמליץ בפני הרשם למנות חוקר היות ואין כל ראיות לטענות התובעים אלא מלל והשערות ללא בסיס עובדתי.
(ד) לפיכך, אין אני נכנסת בשערי הטענות בדבר "אי ניהול תקין של אגודה".
לעניין העבר – הרי הן התיישנו ולא הובאו כל ראיות.
לעניין ההווה – לא מצאתי כאמור להמליץ בפני הרשם למנות חוקר.
9. לאחר ששמעתי את הצדדים וקראתי בעיון את כתבי בית דין והנספחים, אני מחליטה בנושאים לגוף המחלוקת כדלקמן:
10. לטענה בדבר פגיעה אלימה בתובע:
(א) התובע חוזר בתביעה כמה וכמה פעמים על מהות ועומק הפגיעה בו ובפרנסתו כדלקמן:
"ההתנהגות החמורה ביותר של המזכירות (דאז) בקשר לשני מקרי אלימות כלפי יאיר שכללה גם השתקתם מפני חברי הקיבוץ. כתוצאה מכך פגע בפרנסתו, ויאיר מצא את עצמו ללא פרנסה, מחוץ למקום עבודתו הנאמנה ביותר ובהרבה זיעה מזה שנים רבות. אנו רואים בפגיעות אלו כבסיס העיקרי לתביעתנו. בהמשך לטעויות, במקום לתקן את העוול – היה טיפול לקוי ביותר בפרנסתו ובהמשך גם בפרנסתן של גילה ומור! אם תובעים לפסוק בנושא ההתפרנסות ותקציבים למשפחתנו, תוך מחויבות מוחלטת של העדפה מתקנת".
וכאן מפרט התובע את ה"ארוע" על פני מספר עמודים רב. מדובר בארוע מספטמבר 1991 – בו סבר התובע כי אין זה נכון להעביר מכשיר מהנוי לרפת ללא נטילת רשות (העברה מענף לענף). לאחר שהעיר על כך, הוא נפגע באופן אלים מאדם בשם חיים כהן, אשר פגע בברך התובע, ואשר התובע סבל מכאבים ממושכים, ולאחר מכן כשחזר לעבוד ברפת המשיך לעבוד גם חיים כהן, אשר על כן הוא עזב את הרפת.
בשורה אחרונה של דף הסכום, מגיע התובע לטעון בדבר פצוי שמגיע לו עבור הנזקים שנגרמו לו מפגיעה נפשית (למשל "אי יכולת להתרכז").
בהתאם לכך, בינואר 1992 סיכמה המזכירות כי היא מגנה את לקיחת המכשיר ללא רשות וכן היא מגנה שימוש באלימות של חיים כהן נגד התובע.
וכך הנושא המשיך וממשיך להתגלגל לתקופה של שנתיים נוספות.
עדיין במרץ 1993 הופיע שוב התובע במזכירות, וזו גינתה שוב את חיים כהן שלדבריו פגע בתובע פעם שניה, וקובעת כי אם יקרה ארוע שוב – יפנו למשטרה. יאיר כאמור הפסיק את עבודתו מאז שלדעתו הופעלה האלימות הראשונה.
שאול מן, המזכיר, הודיע:
"יאיר מיצה כבר את כל ימי החופש שהיה לזכותו בסידור העבודה ע"י אי עבודתו מאז הסכסוך עם חיים.
… קודם כל ברור שיאיר צריך להתחיל לעבוד כדי לפרנס אתעצמו."
סוכם כי יאיר יחפש סדור עבודה מתאים וכי העניין לא יובא לשיחת קיבוץ שוב (לאחר שדנו בעניין שנתיים)
התובע כותב שלושה עמודי פוליו צפופים על הקורות אותו במהלך השנתיים ומאשים כל גוף אפשרי אצל הנתבע באחריות וכו'.
ושוב פניות למזכירות באוקטובר 1993 – המזכירים עונים:
"לכבוד
יאיר מושקוביץ 26.10.03
הנדון: תשובה למכתבך מיום 18.10.93
אנו חוזרים על התשובה שכבר קיבלת בפגישתנו הקודמת.
נראה לנו שננקטו הצעדים הנדרשים, עקב המקרה בנך ובין חיים, אין לנו כוונה להביא את הנושא בפני שיחת הקיבוץ.
כמו כן, עליך למצוא לך מקום עבודה בתאום עם מרכז __ עבודה על מנת לפרנס את משפחתך.
הסיכום הנ"ל בידיעת תמי העובדת הסוציאלית.
ב ב ר כ ה,
שאול, יעקב
מזכירים"
מכאן והלאה לא חזר התובע לעבוד בקיבוץ. הוא סבר כי עליו להתאים עבודה לכישורים, והחל לפעול בנושא אשר ידון בפרק הבא. לענייננו יש לזכור כי התובע הודה כי אינו עובד בקיבוץ מראשית 1992 ועד הגשת התביעה – אמצע שנת 2002 – היינו 10 שנים רצופות.
(ב) תגובת האגודה לנושא האלימות:
המסמכים הוצאו מארכיון האגודה. מדובר בשנים 1990 ועד 1993.
לאחר פניית התובע בנושא האלימות, התקיימו לפחות שבעה עד שמונה ישיבות מזכירות.
היתה הפניה של התובע לעובדת הסוציאלית. שבעקבותיה הוחלט כי חיים כהן הפסיק לעבוד ברפת מאז התקרית בינו לבין התובע.
נראה שכיום התובע והחבר חיים כהן הם במצב של יחסים תקינים, פעילים בנושאים שונים הנוגעים לקיבוץ.
הפוגע התנצל בפני התובע. כמו כן, המזכירות התנצלה מספר פעמים בפני התובע וגם בפומבי.
המזכירות הציעה לתובע מספר מקומות עבודה רלוונטיים מתאימים לכישוריו בהמשך, אולם התובע סרב לקבלת כל עבודה בקיבוץ מאז ועד היום.
לסכום: הקיבוץ פעל באופן הראוי ובדרכים המקובלות בתנועה הקיבוצית.
הוקדשו שעות רבות של דיונים על ידי החברים והמזכירות בסוגיית האלימות שהופעלה – ונמצא כי לא ניתן לפעול מעבר למה שבוצע בקיבוץ.
אי חזרתו של התובע למעגל העבודה היא על אחריותו בלבד. הנתבע פעל כנדרש.
(ג) החלטה:
מדובר בארוע שכאמור התיישן מלפני 12 שנה.
כשהנתבע טען שמצבו הבריאותי והנפשי של התובע 1 ירוד התנגד לכך התובע, אולם התובע 1 כתב בעצמו במספר מקומות במסמכים שהגיש, כי נפגע נפשית.
אני קובעת כי אדם סביר היה יודע לצאת מפגיעה אלימה מסוימת פיסית ואולי אף אישית. דרכם של החיים להמשיך ולהתקדם. התובע הפך את הארוע לתחילתו של מהפך מהותי במצבו ולמקרה שלדברי התובע גרם לו ולשאר התובעים לטראומה אין סופית.
ההחלטה להפסיק ולעבוד אצל הנתבע החל משנת 1991 – היא החלטת התובע.
אדם סביר במידה ואינו מסתדר במסגרת אחת, מנסה לעבור למסגרת אחרת, או בלשון השוק החופשי "עושה הסבה". ודאי שחבר קיבוץ יכול עבור מעת לעת למקום עבודה שונה.
אני סבורה, על פי המסמכים שהוצגו, כי הטפול שנתנה מזכירות הנתבע לתובע 1, במהלך אותם שנתיים, היתה סבלנית ונכונה.
לא מצאתי קשר להפסקת עבודת התובע בקיבוץ לפני 12 שנה – לארוע האלים הנטען. יתכן והארוע היווה "טריגר" להתחלה של יחסים מעורערים בין התובעים לנתבע ואולם המשך ההתנהלות לא היתה קשורה לארוע.
גם אם אקבל את גרסת התובע 1 כי לפני 12 שנה הוא נפגע מאלימות אדם בשם חיים כהן ונגרמה לו טראומה. וגם אם אקבל את ההנחה כי התובע הוא אדם רגיש וגם קפדן, ומבחינה סובייקטיבית ייתכן ונפגע יותר מהאדם הסביר במצבו.
מתברר מהעדויות שנרשמו בפני כי יחסיו של התובע 1 עם האדם הפוגע הם היום קורקטים.
בזמנו הקיבוץ קיבל את עמדת התובע 1 בדבר פגיעה אלימה בו. הקיבוץ גינה פגיעה זו קיים מספר ישיבות והיתה אף התנצלות כאמור לעיל.
על התובע היה להגיש תלונה פלילית במשטרה כנגד הפוגע וייתכן אף שעשה כן. המשטרה היא הגוף אשר אמור לטפל באלימות ואין הקיבוץ אחראי עבור אלימות של אחד מחבריו נגד חבר אחר.
הקיבוץ פעל כראוי בשאלת האלימות כלפי התובע. אין אני מוצאת מקום לפסוק פיצוי כספי על "שני ארועי האלימות" מלפני 12 שנה כדרישת התובע 1, ומעבר לכך פיצוי כספי כזה, גם אם היה מקום לתיתו, הרי שהתיישן.
11. הקפאת תשלום "קיצבה חודשית" בסך 1,400.- ש"ח לתובע 1 מינואר 2002
בכל קיבוץ לרבות קבוץ אשר עובר הליכי הפרטה הרי שחבר העובד מחוץ לקיבוץ חובה עליו להכניס את משכורתו לקיבוץ.
החיים בישראל בכלל ובקיבוץ בפרט הם דינמיים.
בשלב מסויים בשנת 1994 התקבלה "אמנת עבודה" אצל הנתבע.
התובע הפסיק לתרום לפרנסתו ולפרנסת הקיבוץ לפני 12 שנים.
נשאלת השאלה האם זכאי הקיבוץ להפסיק את קיצבת התובע? התשובה בהכרח חיובית.
התובע עזב בשלב ראשון עבודה ברפת.
התובע לא מצא סדור עבודה אחר, אשר התאים לו, לטענתו וסירב להשתבץ לעבודה.
מחומר הראיות עולה כי התובע עבד במהלך מספר שנים מחוץ לקיבוץ ולא העביר משכורתו לקיבוץ.
בדין קבע הקיבוץ בהחלטת רשויותיו על הקפאת הקיצבה החודשית של התובע.
12. "אמנת העבודה" צורפה כנספח ז' לכתב התביעה. האמנה אושרה באסיפה כללית באוגוסט 1999. כך קובעת "אמנת העבודה" בסעיפים הרלוונטיים:
הנחת היסוד היא כי כל חבר בקיבוץ חייב לפעול על פי "אמנת העבודה" אשר אושרה במועצת הקיבוץ ובאסיפה הכללית.
"הנחת הגישה
הקיבוץ נמצא בצומת דרכים הסביבה השתנתה ועמה המושגים והדרישות.
הקיבוץ סובל מבריחת מוחות, מירידה ברמת המוטיבציה וברמת האפקטיביות הכלכלית עד כדי איבוד כושר ההתמודדות. נדרשים שינויים.
שינוי עקרוני: מאחריות הקיבוץ לפרנסת החבר – לאחריות החבר לחלקו בפרנסת הקיבוץ.
שינוי התנהגותי: מתעסוקה (הולכים לעבודה) לפרנסה (הולכים לעבוד). מתגמול (עונשים) לגמול (תמריצים).
האמנה קובעת את מערכת יחסי העבודה בין החבר לקיבוץ.
סעיף 5: עבודה ומקום עבודה
5.1 עבודה המפרנסת את בעליה היא חובתו של כל חבר/ה בגיל העבודה. האחריות על מציאת עבודה מפרנסת היא על החבר/ה. מכל עובד/ת מצופה להשיג את מקסימום ההכנסה האפשרית בהתחשב בכישורו, אישיותו ויכולתו.
סעיף 10: קשר בין עבודה לתקציב
10.1 קיימת זיקה בין מילוי חובת העבודה והתקציב האישי כאשר המטרה הנה תגמול סמלי של החבר בגין מילוי שעות התקן החודשיות.
10.2 קשר העבודה והתקציב הינו אישי ולא משפחתי.
בנק הימים בקיבוץ – בטל
ימים שנצברו עד 1996 – אינם נכס בעל משמעות כספית ישירה אישית לחבר.
סעיף 11: הכנסות מעבודה
11.1 אבטלה קבועה בקיבוץ וחברות בקיבוץ אינם הולכים יד ביד.
11.2 כלל הכנסות החבר מעבודה הם רכוש הקיבוץ."
13. חבר קיבוץ חייב לפעול על פי תקנון הקיבוץ החלטות הרשויות לרבות "אמנת העבודה" שהונהגה בקיבוץ.
סעיף 10.1 לאמנת העבודה קובע כי קיים קשר ישיר בין מלוי חובת העבודה והתקציב האישי.
אשר על כן נכון פעלה האגודה כאשר הפסיקה את תקציבו האישי של התובע.
אף על פי התקנון טרם התקבלה "אמנת העבודה" הרי שיש קשר ישיר בין עבודה וקבלת תקציב, משחבר בוחר שלא לעבוד, אין הוא זכאי לכל תקציב.
מעבר לבעיות הסביבתיות אשר נגרמו לנתבע, מדובר בחבר קיבוץ אשר במהלך 12 השנים האחרונות לא הכניס שקל אחד לקופת הקיבוץ.
הקיבוץ חיכה בסבלנות 12 שנה טרם הפסקת הקיצבה.
כמו כן הנתבע לא הפסיק הקיצבה בינואר 2000, מיד לאחר קבלת "אמנת העבודה" אלא רק לאחר יותר משנתיים. בינואר 2002, כשברור היה שלא ניתן ל"גשר" בין עמדת התובע 1 לעמדת הנתבע בנושא חזרתו לעבודה של תובע 1.
מזכירות הקיבוץ פעלה על פי החלטת המנהלה ולאחר הפעלת שיקולים רלוונטיים ולאחר שהתאזרה בסבלנות זמן רב.
אין אני מוצאת מקום להתערב בהחלטה המינהלית בדבר הקפאת התקציב החודשי של התובע.
לנתבע לא נותרה ברירה אלא להפסיק את התקציב האישי של התובע 1.
גם אם נניח לדוגמא כי עשרה חברים נוספים היו מחליטים ללכת בדרכו שלתובע 1. לא לעבוד במסגרת הקיבוץ או לא להכניס תמורה עבור עבודת חוץ, ולדרוש ולקבל תקציב חודשי, עלול דבר זה לגרום לקיבוץ הפסדים עד כדי פירוק.
אשר על כן נכון פעלה האגודה כאשר הפסיקה את תקציבו האישי של התובע 1 הנני קובעת כי חסד עשתה מזכירות הקיבוץ עם התובע כאשר לא הגישה תביעה נגדו על אי הכנסת המשכורת שקיבת לקופת הקיבוץ ושלא הוכנסו המשכורות לקופת הקיבוץ ומאחר והנתבע סירב להשתבץ בעבודה אין לו להלין אלא על עצמו.
אני דוחה את תביעת התובע לשלם לו את התקציב האישי מכאן ולהבא ולקבל החזר רטרואקטיבי.
הנני קובעת כי על החבר לחזור למעגל העבודה בקיבוץ.
אין צו להוצאות בהתחשב במצבו המיוחד על התובע.
היום: 5.5.2003
בהעדר הצדדים לאה רוזנטל, עו"ד
מענית5/2003-
