תביעת מושב ירקונה להכרה כחבר בתנובה
בפני רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 104/464/04
בעניין: ירקונה – מושב עובדים להתיישבות
ע"י ב"כ עוה"ד ח. נועם ו/או ע. נועם ו/או י. בנדר
ו/או א. ללצ'וק ו/או י. ג'רסי ו/או י. ליכטנשטיין
ו/או ד. פיאלה ו/או ע. סאסי ו/או ע. שאקי
מרחוב ז'בוטינסקי 7, מגדל
רמת-גן 52520
טל. 03-7518401 פקס. 03-7517117;
המבקשת
ובעניין : 1. תנובה - מרכז שיתופי לשווק תוצרת
2. תעשיות מזון תנובה -
שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד
מרח'
תל-אביב 64736
טל' 04-6070600; פקס 04-6070666;
המשיבות
ה ח ל ט ה:
רקע עובדתי:
ביום 15.09.99 נתכוננו המשיבות לכינוס האסיפה הכללית שלהן, ביום 17.11.99, אשר על סדר יומה עמדה, בין השאר, החלטה בדבר מיזוג המשיבה 1 (להלן – "תנובה") עם המשיבה 2 (להלן – "תעמ"ת"). נראה, כי לאחר שליחתן של ההזמנות לאסיפה הכללית הנ"ל, הגיע מכתב מחאה מטעם ירקונה – מושב עובדים להתיישבות
ביום 16.11.99, נחתם הסדר פשרה בין המשיבות לבין שני מושבים: אחיטוב – מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ והמבקשת.
לפי הסדר זה, לא תוגש הבקשה למתן צו מניעה לתיקון פנקס החברים של תנובה, אשר הוגשה כבר ביום 14.11.99, כל אחד משני המושבים יהא רשאי למסור טענותיו לחברות בתנובה, באסיפה הכללית האמורה, יישלחו על ידי המושבים שלוחיהם להצביע עמדותיהן באסיפה, כאשר עמדות אלה תרשמנה בנפרד. לאחר האסיפה הכללית תבחנה הטענות בדבר חברות בתנובה, כאשר באם לא תתקבלנה הטענות, רשאי יהיה מי מהמושבים לערער על כך בפני רשם האגודות השיתופיות (להלן – "הרשם") ולבקש מינוי חוקר על פי סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה") "לשם בחינת הצורך בעדכון פנקס החברים והוספת שמו של הטוען לחברות לרשימת חברי האגודה." (מתוך הסדר הפשרה, פסקה אחרונה).
הסדר הפשרה, חתום על ידי שני הצדדים, הוגש לרשם, על מנת שיינתן לו תוקף של פסק-דין, ואכן ניתן לו התוקף, ביום 16.11.99.
למרות כל האמור, נראה כי לא היה מנוס, וביום 08.01.01 מונה עו"ד דורון דינאי כחוקר (להלן – "החוקר") על פי סעיף 43 לפקודה, על מנת לבדוק את טענות המבקשת לחברות בתנובה.
ביום 24.07.02 הגיש החוקר את ממצאי חקירתו על פיהם המליץ בפני הרשם, שלא להכיר במושב כחבר מן המניין בתנובה.
ביום 09.09.02, בהתאם לתקנה 6(ב) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973 (להלן – "תקנות החברות"), ניתנה לאגודה זכות טיעון (בכתב) על דוח החוקר בתוך 21 יום.
ביום 23.06.04 ניתנה למבקשת שהות נוספת בת 14 יום להגיש טיעוניה בעניין – בכתב, נוכח אי תגובתה על לאותו מועד.
ביום 22.07.04 התקבלה השגתה של האגודה על דוח החוקר ועל מסקנותיו.
השגה זו היא נשוא ההליך שבפני.
דוח החוקר
מדוח החוקר עולות העובדות הבאות:
המושב היה מנוי עם חברי תנובה. עם זאת – נפדו מניותיו במשך שבע שנים, עקב בקשתו, בתשלומים שנתיים שווים בהתאם לתקנון תנובה. גם תעודות המניה שהוצאו לאגודה הומצאו על ידי תנובה, כאשר לטענתה, הוחזרו לה תעודות אלה בעקבות פדיון המניות. לאור זאת, חברות המושב הופסקה. המושב לא התקבל מעולם מחדש לחברות בתנובה ולפיכך – אינו נמנה עם חבריה.
המושב לא הכחיש כי אכן נפדו המניות או כי קיבל תמורה עבור פדיון זה, אלא טען כי מדובר בפדיון חלקי בלבד אשר אין בו כדי להפסיק את חברותו בתנובה. לדעת החוקר, העובדה כי משך 7 שנים העבירה תנובה למושב הודעות על פדיון מניותיו בצירוף המחאות מתאימות, העודה כי מחזיקה היא בתעודות המניה אשר ככל הנראה הוחזרו על ידי המושב לתנובה, וכי המושב לא הכחיש את הליך פדיון המניות עצמו ולא טען למחאה כלשהי מצידו בעניין – מוביל למסקנה כי הפדיון נעשה בידיעת המושב ובהסכמתו.
יתרה מזאת, אומר החוקר, כי ניתן אף להניח שפדיון המניות נעשה לבקשת המושב, בהתאם לסעיף 5(1)(ב) לחלק ב' של תקנון תנובה מהתקופה הרלוונטית, לפיו ניתן להפסיק חברות חבר בתנובה – בהתאם לבקשתו, ובמקרה כזה, אין חובה על האגודה ליתן הודעה על הפסקת החברות בכתב דווקא, בניגוד לטענת המושב. עם זאת, סעיף 17 לפקודה אינו קובע כי פדיון המניות עצמו מפסיק את החברות באגודה, אם כי הנוהג הוא שעם פדיון המניה נפסקת החברות.
פדיון המניות עצמו נעשה בדיוק לפי סעיף 3(ב)(3) לחלק ג' של התקנון בתקופה הרלוונטית: משך 7 שנים משולמת תמורת מניות החבר בתשלומים שנתיים שווים – בדיוק כמנהג תנובה במקרה דנן. לטענה כי המשיך המושב להיות חבר בתנובה אין כל יסוד בתקנון שכן פדיון המניות הינו תוצאה של פקיעת החברות ואינו עומד במנותק בפני עצמו. כך עולה גם מתקנה 9 לתקנות החברות: פדיון מנייה הוא תוצאה של פקיעת חברות ולא סיבה לפקיעה, כאשר אותו רציונל היה גם לתקנה 21 אשר הייתה בתוקף בתקופה הרלוונטית, ואשר תקנה 9 באה בנעליה.
בעניין טענת האגודה לפדיון מניות חלקי, נוכח הטענה לקיומה של תעודת מניה מספר 696, אומר החוקר, כי לא הרים המושב את נטל ההוכחה להראות כי הסכום המופיע במאזנו מתחת הכותרת "השתתפויות במרכז תנובה בע"מ" הוא אכן בגין מניות תנובה וכן לא נמצא קשר עובדתי או משפטי בין סכום זה לתעודת מניה 696 אשר המושב טוען להחזקתה.
המושב אף לא הוכיח כי לאחר פדיון מניותיו נתקבל מחדש כחבר בתנובה, שמו לא נמנה ברשימת המוזמנים לאסיפות החברים של תנובה, ואף מעולם לא נרשם מחדש בפנקס החברים. כמו כן, עולה מדוח החוקר כי תנובה לא נהגה לבצע פדיון חלקי של מניותיה וכי מושג זה אינו מוכר על פי התקנון ואינו נוהג על ידה בפועל.
החוקר אף דחה את הטענה כי פדיון נומינלי של המניות על ידי תנובה נעשה תוך ניצול מצבו הכלכלי הרעוע של המושב: ראשית, אין בשאלת אופן פדיון המניות, אם בדרך ריאלית או נומינלית, ולו כלום לעניין שאלת החברות. שנית, פדיון מניות בדרך נומינלית היא הוראתו של התקנון וחזקה על המושב כי ידע זאת והכניס זאת בשיקוליו עת החליט על פרישה אשר פדיון המניות היא תוצאתה.
לאור כל האמור, מסקנתו והמלצתו של החוקר הייתה כי לא יתוקן פנקס החברים של תנובה באופן אשר יכלול את המבקשת בין חבריה.
עיקר טענות המושב
לטענת המושב, אכן נעשה הליך כלשהו לפדיון מניות תנובה שבידו, אם כי ההליך לא היה מלא ומושלם, ולפיכך מחזיק הוא במניות תנובה עד עצם היום הזה. סומך המושב ידו בטענתו זו על מכתב מאת המשיבות, מיום 19.09.62, המפרט את כלל המניות אשר הונפקו למבקשת ושאר נדרשת זו האחרונה להשיבן. העתקי המניות אשר הובאו על ידי המשיבות אינו תואם את תוכנו של מכתב זה, כך שחלק מהמניות המפורטות במכתב, מוחזקות על ידי במושב על היום. לפיכך – מדובר בפדיון מניות חלקי, ולפיכך, על המושב להימנות בין חברי תנובה כדין. החוקר קיבל כמובן מאליו את ההנחה כי יתרת המניות המוזכרות במכתב ואשר לא נפדו על ידי תנובה הן מניות הרשומות על שם "גני עם" – ובכך טעה: המשיבות עצמן אישרו כי לא קיים אצלן כל רישום באשר ל"גני עם" למעט התייחסות לשנים 1963-1964, בעוד שהמבקשת סומכת ידה על מסמך משנת 1962. לאור זאת – חזקה היא כי כלל המניות המוזכרות במכתב הינן מניות של המבקשת. כמו כן, לא כל המניות אשר ברשותה אכן נפדו, בניגוד לטענת המשיבות, אלא רק אותן מניות אשר העתקן הוצג בפני החוקר.
טוענת המבקשת כי את טענתה לפדיון מניות חלקי ניתן להוכיח גם לפי המאזנים אשר הציגה בפני החוקר, מן השנים 1977 ועד 1985, לפחות ברמת ראשית הראייה לכך כי המבקשת חברה בתנובה גם כיום ומחזיקה היא במניותיה.
מוסיפה המבקשת וטוענת כי טעה החוקר בהטלתו את נטל הראיה כולו על כתפי המבקשת בעוד שרוב המסמכים המוכיחים טענותיה נמצאים בחזקת המשיבות, ובעוד שכל המסמכים אשר ברשותה – הוצגו בפני החוקר.
טוענת המבקשת כי מהאמור עולה המסקנה לפיה יש לתקן את פנקס החברים של תנובה באופן שתיכלל היא – כחברה מן המניין בה.
עיקר טענות המשיבות
לטענת המשיבות, חברות המבקשת הופסקה לבקשתה, נפדו מניותיה בהתאם לתקנון ושמה נמחק מפנקס החברים.
לעניין הפסקת חברות המושב בתנובה, טוענות המשיבות, כי התקבלה החלטה בעניין פדיון מניות המושב בתנובה, וכי לא נדרשה כל קבלת החלטה אקטיבית אחרת, למעט ההחלטה על פדיון המניות כאמור, נוכח כי הפסקת החברות הייתה ביוזמת המושב.
עוד טוענות המשיבות כי לא תיתכן חברות באגודה שיתופית ללא החזקה במניותיה שכן חברות מחייבת זיקה להון האגודה.
מוסיפות המשיבות וטענות בעניין אותו מכתב המוזכר בטיעוני המבקשת, אין אמת בטענה כי כלל המניות המוזכרות שם הינן מניות המבקשת, וכי חלקן אכן מניות אשר היו ברשותו של גני עם, כעולה ממכתב מפרק גני עם מיום 13.10.66.
לעניין מאזני המבקשת, טוענות המשיבות, אין במאזניה דבר לעניין החזקת מניות תנובה: הסכום הינו חד פעמי, דבר המצביע על היותו בלתי מבוסס, הסכום אינו תואם שוויה של תעודת מניה בתנובה, וכן אין כל מסמך נוסף התומך ברישום (אישור יתרת מניות, לדוגמא). אין לצפות מהמשיבות כי יסתרו רישום זה, המוכחש על ידן, רישום אשר אפילו בידי המבקשת עצמה לא עלה להוכיח.
לאור זאת, מבקשות המשיבות כי יאומצו ממצאי החוקר וכי תקבע אי חברות המושב בתנובה.
לאחר ששקלתי בדברים להלן החלטתי:
מתוך הטיעונים בכתב שהוגשו לי על ידי ב"כ המבקשת, וכן מתוך הדיון שהתקיים בפני, מוצא אני כי טענות המבקשת הן שתיים במספר:
טענות בדבר היות פדיון מניותיה של המבקשת פדיון חלקי בלבד, ולפיכך עודנה
טענות לעניין נטל ההוכחה אשר לדעתה, צריך היה ליפול על כתפי המשיבות, וזאת משני טעמים: ראשית, המסמכים המוכיחים את היותה חברה בתנובה – נמצאים ברשותה של זו האחרונה, שנית, מאזני המבקשת מהווים לפחות ראשית ראיה בדבר החזקתה במניות תנובה גם לאחר מועד הוצאתה מחברות, כאשר צירופם של
אדון בטענות אלה על פי סדרן;
טענות המבקשת בדבר פדיון מניות חלקי:
לטענת המבקשת, המשיבות לא הביאו כל אסמכתא לפדיון מלא של מניתיה בהן. במכתב למבקשת, מיום 19.09.62 פירטו הן את כלל המניות שהונפקו למבקשת ואשר נדרשת השבתן. מהראיות שהוגשו על ידי המשיבות עולה, כי רק חלק מרשימת מניות זו, נפדתה והוחזרה לידיהן על ידי המבקשת. טוענת המבקשת כי מעולם לא נטען על ידי המשיבות כי אכן נפדו על ידן כל מניות המבקשת במלואן, פדיון מלא, ולפיכך המדובר הוא – בפדיון חלקי בלבד, יען כי לא נפדו כל המניות כולן, הנזכרות באותו מכתב. לאור זאת, מחזיקה המבקשת במניות המשיבות עד עצם היום הזה. עוד טוענת המבקשת בהקשר זה, כי טעה החוקר בהניחו, בהתאם לטענת המשיבות כי חלק מהמניות הנזכרות במכתב הינן מניות השייכות לגני עם, כי אכן יתרת המניות כולה, אשר לא הוצגה על ידי המשיבות היא בכללותה מניות גני עם, באשר אין זה כך.
סעיף 5 לחלק ב' של תקנון תנובה לתקופה הרלוונטית, קובע את המקרים בהם נפסקת חברות חבר בתנובה. סעיף 5(1)(ב) עוסק בחבר אשר מיוזמתו הוא וממניעיו הוא ביקש להפסיק את חברותו בתנובה. אין איזכור של חובה להודיע על כך בכתב.
סעיף 3(א)(3) לחלק ג' בתקנון תנובה מפרט את אופן פדיון המניות בתנובה:
"אם חבר אגודה חקלאית יצא את האגודה... או שיוצא מתוך האגודה – תסלק האגודה לחבר את הסכום המגיע משך שבע שנים בתשלומים שנתיים שווים..."
מדוח החוקר עולה כי:
"ביום 29.09.67 פנתה תנובה אל המושב והמציאה לו המחאה ע"ס 1,510340 ל"י כתשלום שני על חשבון פדיון מניות... מידי שנה לאחר מכן שלחה תנובה אל המושב מכתב בנוסח במכתב הנ"ל, בצירוף המחאה בנקאית על אותו הסכום הנ"ל על חשבון פדיון מניות, כדלקמן: הודעה... על ביצוע התשלום השלישי; הודעה... על ביצוע התשלום הרביעי; הודעה... על ביצוע התשלום החמישי..."
וכך הלאה עד לתשלום השביעי, אם כי החוקר ציין כי לגבי התשלום הראשון לא הובאו כל ראיות. כמו כן, המציאה תנובה את תעודות המניה שהוצאו למושב בעניינן טוענת היא כי הוחזרו לה לאחר פדיון המניות.
נראה, כי תנובה עמדה בכל התנאים המצויים בתקנון בכל הקשור לפדיון מניות המושב, בעיקר לאור העובדה כי מעולם לא נטענה על ידי המושב כל טענה כנגד תשלומים
בתקנון תנובה, לא קיים המושג "פדיון מניות חלקי", כפי שגוזרת אותו המבקשת (ראה גם פסקה 29 לדוח החוקר). כאמור, המבקשת מעולם לא הכחישה את הפדיון האמור של מניותיה, אך למרות זאת, טוענת היא כי המדובר הוא בפדיון חלקי, מכוח אותה מניה אשר עדיין בחזקתו ואשר אותה לא פדתה תנובה במסגרת פדיון המניות החלקי שנעשה על ידה. אין כל ביסוס לטענתה זו של המבקשת. נכון הוא כי תנובה מעולם לא טענה מפורשות כי כל מניות המבקשת נפדו, אך זאת בשל אי קיומו של מושג "פדיון מניות חלקי" ובשל כך שכאשר מדובר על פדיון מניות, ברור ונהיר לכל מתוך תקנונה כי זוהי תוצאתה של חברות שהופסקה.
אכן, פדיון המניות משולב בהפסקת חברות, והוא הליך תוצאתי של הפסקת החברות, כעולה מסעיף 16 לדוח החוקר:
"עפ"י סעיף 3 הנ"ל, פדיון המניות הינו תוצאה של פקיעת החברות בתנובה ובא בעקבותיו, ואינו מהווה הליך מנותק, שעומד בפני עצמו."
יתרה מזאת, קובע דוח החוקר, כי:
"חזקה על המושב, כי ידע את ההשלכות המשפטיות של פדיון המניות ושל החזרת התעודות לתנובה, וכי ידע כי משמעותן של פעולות אלו היא הפסקת החברות."
אך חוזרת המבקשת וטוענת כי היא עדיין בעליה של מניה מספר 696 שלטענתה, טרם נפדתה, וחברותה היא מכוחה. בדוח החוקר נאמר כי:
"המושב לא המציא עותק של תעודת מניה מס' 696 אשר לטענתו טרם נפדתה, ולא המציא הסבר או הבהרה כלשהם לגבי נסיבות הנפקתה, על אף שהמושב נדרש לעשות כן...."
נראה כי עובדה זו, בצירוף לאי הכחשתה של המבקשת את קבלת הסכומים אשר שולמו לה משך 7 השנים על ידי תנובה ואי מחאתה על כך על אף החזקה כי ברור ונהיר היה לה המשמעות הנלווית לסכומים אלה, כמו גם אי קיומו של המושג "פדיון חלקי" בתקנונה של תנובה, מושך את הקרקע מתחת לטענה כי המבקשת עדיין נמנית עם מחזיקי מניותיה של תנובה ולפיכך היא בחזקת חברה בה גם כיום.
כמצוין בדוח החוקר, במכתב מיום 19.09.62, יוחסה מניה מס' 696 לגני-עם. בפנייתו של החוקר לתנובה בשאלה למי שייכת מניה זו נענה כי אין בידה עותק של מניה זו, וכי אין באמתחתה כל רישום שהוא המתייחס לחברות גני עם או למניות שהוצאו לה, למעט רישום התייחס לשנים 1963-1964 שם נזכר "גני עם הדר רמתיים" בהקשר של שיווק תפוחי אדמה. בהקשר זה כותב החוקר בסעיף 22 לדוח:
"בנסיבות אלה, ובהעדר העתק של תעודת המניה מס' 696, ובהעדר אינפורמציה לגבי נסיבות הנפקתה, ולאור הרישום במסמכי תנובה שאינו מייחס תעודה זו למושב דווקא, אני סבור כי המושב לא הרים את הנטל להוכיח כי מניה זו הינה בבעלותו."
לדידי, סבירה היא מסקנתו זו של החוקר לאור כל האמור, ואני מקבלה. משמע: לא הוכח פדיון חלקי של מניות המבקשת על ידי המשיבות, ולפיכך, הפדיון שנעשה היה כדין והוא מהווה תוצאה של הוצאת המבקשת מחברות בתנובה.
בעניין זה אוסיף כי בהתאם לתקנה 1א לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות), התשל"ה-1975, פנקס החברים באגודה שיתופית, כמוהו כראיה לכאורה לנכונותו. המושב אינו חבר אגודה על פי פנקס החברים של תנובה החל משנת 1966. משמעות הדבר היא כי כל הרוצה לטעון אחרת מהכתוב בפנקס החברים – עליו חלה חובת ההוכחה. חזקה זו, בצירוף לראיות אשר הציגה תנובה כהוכחה לכך שמניות המבקשת נפדו בהתאם לתקנונה מחזקת את מסקנת החוקר לפיה על המבקשת היה מוטל נטל ההוכחה להוכיח חברותה בתנובה, והיא שלא הרימה נטל זה ולפיכך איננה חלק מפנקס החברים של תנובה.
דברים אלה מובילים בצורה מובהקת לחלקו השני של הדיון, או לטענתה השנייה של המבקשת:
טענות לעניין נטל ההוכחה:
טוענת המבקשת כי היא עמדה בנטל הוכחה אשר היה מוטל עליה וללא ספק הביאה את ראשית הראיה להוכיח כי מחזיקה היא גם כיום במניות המשיבות. סומכת היא טענתה זו על מאזנה משנת 1985, אשר בו מופיעים סכומים תחת הכותרת "השתתפויות במרכז תנובה". לדעת החוקר:
"המושב לא המציא הסברים והבהרות לגבי מקורם של הסכומים... ובגין מה הוא נרשם בספרים של המושב; לאיזה שנה הוא מתייחס...בנוסף, הסכום המצוין במאזן (9.38 שקל ככל הנראה) אינו תואם את הסכום של תעודה המניה 696 (בסך 10 ל"י). כמו כן, כל שצוין הוא שהסכום מופיע במאזנים של המושב הינו בגין "השתתפויות" במרכז תנובה, אך לא צוין בגין "מניות" דווקא.
בהעדר כל אלה, לא מצאתי הוכחה כלשהי כי הסכום המופיע במאזן המושב... הינו בגין השקעות במניות תנובה, וגם לא מצאתי קשר עובדתי או משפטי בין הסכום שבמאזן לבין תעודת מניה 696."
לא ניתן לומר כי בהשגתה זו של המבקשת הביאה היא טענות או ראיות נוספות לאלה שהיו בפני החוקר, ולפיכך, אין לראות במאזני המבקשת ולו אף ראשית ראיה לעניין החזקתה במניות תנובה עובר להיום. נטל ההוכחה אכן צריך היה להיות מושת על כתפיה, והיא – לא הרימה נטל זה.
ברצוני להוסיף כי לעניין ערך הפדיון עצמו, או לחליפין, לשאלה האם הפדיון כדין מבחינת ערכו (ריאלי או נומינלי) אין רלוונטיות לשאלת החברות ולפיכך משאיר אני אותה בצריך עיון. עם זאת, יוער, כי בסעיף 3(ב) לחלק ג' של תקנון תנובה בתקופה הרלוונטית, נקבע כי תנובה תפדה מניותיה לפי ערך נומינלי. על פניו נראית טענה זו חסרת כל בסיס, אם כי, כאמור, אינני נדרש להכריע בה.
לאור כל האמור לעיל, המסקנה המתבקשת מאליה היא דחיית בקשת המושב על ידי. המושב לא יכלל בפנקס החברים של תנובה מאחר שאיננו חבר בה זה מכבר.
לעניין חלוקת משא הוצאות החקירה, כאמור בסעיף 45 לפקודה, על האגודה לפרט טענותיה בנושא תוך 21 ימים מיום קבלת החלטתי.
ירושלים היום 22.02.2005 אורי זליגמן, עו"ד
בהעדר, המזכירות תעביר רשם האגודות השיתופיות
החלטתי לצדדים ולחוקר.
