תביעתו של חבר בשמת נערן, יונתן טילו, כנגד קיבוץ נערן נדחתה, תוך שנקבע כי אין בידיו זכויות קנייניות בבית אותו הוא שוכר מהקיבוץ

בבית משפט השלום בירושלים בפני כב' השופטת אנה שניידר. ת"א 14740-08 קיבוץ נערן נ' יונתן טילו
הרקע
בשנת 1994, שכר יונתן טילו בית בקיבוץ נערן. כשנה מאוחר יותר, בשנת 1995, הוחלט על פירוקו של הקיבוץ, אולם דובר על תוכנית לישב בשטח הקיבוץ קהילה חדשה, קבוצת בשמת נערן, שעל חבריה נמנה יונתן. במהלך השנים עזבו מרבית חברי הקבוצה את המקום, אך יונתן המשיך להתגורר בקיבוץ. להשלמת התמונה יש להוסיף, כי תביעה של מספר חברי בשמת נערן, שיונתן לא היה שותף לה, להכיר בהם כברי רשות בבתים שבהם התגוררו, נדחתה בעבר על ידי בית המשפט.
הקיבוץ טען, כי יונתן לא עמד בתשלומים שעליו לשאת כשוכר, על אף התראות שניתנו לו, ועל כן הוא דרש ממנו את פינוי הבית ותשלום חובו, בסכום של כ-17,000 שקלים חדשים. מעבר לכך, טען הקיבוץ, כי פסק הדין שניתן בעבר כנגד חברי בשמת נערן צריך לחול גם על יונתן.
מנגד, יונתן הגיש תביעה כנגד הקיבוץ וכנגד התנועה הקיבוצית המאוחדת, במסגרתה ביקש פסק דין הצהרתי לפיו יש לו זכויות רישיון בלתי הדירות לדיור בבית בקיבוץ, או לחילופין פיצוי בסכום של 215,000 שקלים חדשים, בשל הדרישה לעזוב את מרכז החיים בקיבוץ, בגין החזר השקעות שהושקעו בבית, ובשל אובדן סטאטוס תושב בקעת הירדן.
לגבי תביעת הקיבוץ, טען יונתן, כי הוא נמצא בהליך של פשיטת רגל, ועל כן לא ניתן לחייבו בתשלום החוב, מה גם, שהקיבוץ כלל לא הוכיח את סכום החוב. בנוסף, טען יונתן, כי יש לאבחן בינו לבין חברי בשמת נערן שתביעתם נדחתה, שכן יתר החברים חיו במקום עד 6 שנים בלבד, בעוד הוא היה מועמד לחברות בקיבוץ עוד לפני פירוקו.
הצדדים גם נחלקו בשאלה, האם השנים הרבות בהם התגורר יונתן בקיבוץ מעידות על זכויות שקמו לו ונפגעו על ידי הקיבוץ, אם לאו.
 
דיון והכרעה
בית המשפט הבהיר מהן השאלות העיקריות בתיק: האם יש ליונתן זכויות בבית המזכות אותו בהמשך המגורים או בפיצויים בשל הדרישה לפנותו; האם רשאי היה הקיבוץ לדרוש את פינויו עקב אי תשלום התשלומים מצידו;
בית המשפט סבר, כי פסק הדין שניתן בעניינם של חברי בשמת נערן חל גם על יונתן, ועל כן אין לו כל זכויות קנייניות בבית אותו הוא שוכר מאת הקיבוץ, ויש לראותו כבעל זכות חוזית מסוג שכירות בלבד, וגם זאת, כל עוד הוא מקיים את כל התנאים, וביניהם תשלום כל התשלומים המוסכמים בין הצדדים.
לאור הכרעה זו, יוצא ממילא, כי לא הופרה כל זכות כלפי יונתן, המזכה אותו בפיצויים, וכל טענותיו ביחס לנזקים כלליים דינן להידחות.
באשר לזכותו של הקיבוץ לדרוש את פינויו של יונתן, על הקיבוץ להוכיח, כי אכן יונתן לא עמד בתשלומים. בית המשפט קבע, כי במשך 3 שנים יונתן לא שילם את דמי השכירות, ועל כן זכאי היה הקיבוץ לדרוש את פינויו, ללא פיצוי כלשהו. עם זאת, ולפנים משורת הדין, קיבל בית המשפט את טענתו של יונתן, כי ביצע השקעות בבית, והחליט לקזז את הוצאותיו עם דמי השכירות, ולאפס את חובו לגבי התקופה הרלוונטית לכתב התביעה.
לעניין הפינוי, הקיבוץ הסכים באופן עקרוני שיונתן ימשיך להתגורר בשכירות בקיבוץ, במידה ויסדיר את חובו וישוב לשלם דמי שכירות באופן סדיר. לאור זאת, ולאור הקיזוז שערך, נתן בית המשפט ליונתן לבחור, האם ברצונו לשלם לקיבוץ את מלוא החוב שהצטבר מיום הגשת התביעה ולחתום על חוזה שכירות עם הקיבוץ תוך העמדת שני ערבים לתשלום דמי השכירות העתידיים, או שמא ברצונו לפנות את הבית עד לראשית שנת 2012, ולהחזיר את החזקה בו לקיבוץ כשהוא פנוי מכל אדם ומכל חפץ. 
 
סיכום
בית המשפט דחה את תביעתו של יונתן, כי יש לו זכויות קנייניות בבית שבקיבוץ, וקיבל את תביעת הקיבוץ במלואה. עם זאת, ולפנים משורת הדין, קיזז בית המשפט את השקעותיו של יונתן בבית מחובו, ולמעשה איפס בכך את החוב בשל התקופה הרלוונטית לכתב התביעה. לאור זאת, השאיר בית המשפט בידי יונתן את הבחירה, האם לחתום על חוזה שכירות ולהמשיך לשלם דמי שכירות, או לפנות את הבית.
לאור נסיבותיו האישיות של יונתן, לרבות היותו פושט רגל, בית המשפט לא נתן צו להוצאות.
 
ניתן ב- ו' אלול תשע"א, 05 בספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.
 
לאתר קיבוץ נערן

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: