בפני רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 1292/152/08 אסף נמרוד נ' אפרים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע''מ – בפירוק

 

בעניין:               אסף נמרוד

רח' הרצל 54

נתניה 42392

טל: 09-8611139; פקס: 09-8610658;

 

המערער;

 

 

ובעניין:  שער אפרים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ – בפירוק

ע"י המפרק המיוחד עו"ד דוד אלבז

רח' מקור חיים 35

ירושלים 93465

טל: 02-6662711; פקס: 02-6793432;

 

 המפרק;

 

ה  ח  ל  ט  ה

 

פרק א'

עיקרי העובדות שלעניין:

 

שער אפרים – מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: האגודה) נתאגד כאגודה שיתופית ביום 23.12.1953. בתאריך 26.04.2004 ניתן על ידי צו לפירוק האגודה. כמפרק-מפעיל האגודה מונה עו"ד איתן ארז (להלן: המפרק-המפעיל), ודבר המינוי פורסם ברשומות ביום 16.06.2004.

 

המערער דנן, היה בין הנושים אשר הגישו תביעות חוב כנגד האגודה, טרם צו הפירוק שניתן על ידי, לעוה"ד איתן ארז בתפקידו כנאמן בהקפאת הליכים בתיק פש"ר 01168/03 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. כאמור, ביום 12.10.2003, במסגרת תיק זה, הגיש המערער תביעת חוב כנגד האגודה על סך 1,630,430 ₪. מהותה של תביעת חוב זו, הינה דרישה לתשלום בגין "שירותים משפטיים" (מילותיו של המערער בתביעת החוב) שהעניק המערער לאגודה, כבא כוחה, טרם צו הפירוק.

 

תביעת חוב זו של המערער נדחתה ביום 12.09.2005, על ידי המפרק-המפעיל. על ההחלטה הגיש המערער ערעור תוך שהוא מעלה טענות כנגד המפרק-המפעיל. לאור מורכבות תביעת החוב ועל מנת ליתן מענה ראוי לה, לאור בקשתו של המערער ולאור טענותיו כלפי המפרק-המפעיל, מצאתי לנכון, לפנים משורת הדין, למנות מפרק נוסף על מנת שזה האחרון ידון מחדש בתביעת חוב זו של המערער בלבד.

 

לפיכך, מיניתי את עוה"ד דוד אלבז (להלן: המפרק) מהמחלקה המשפטית של האגף לאיגוד שיתופי, כמפרק אד-הוק. במסגרת כתב המינוי, בהחלטה שניתנה ביום 22.08.2006, קבעתי את המסגרת לדיון בתביעת החוב:

 

"לפנים משורת הדין ורק לפנים משורת הדין, הנני מעביר את הדיון בתביעת חוב המבקש לעו"ד דוד אלבז שימונה כמפרק נוסף רק לעניין תביעת חוב המבקש אשר ידון בה ככל שהיא נוגעת לרכיבי תביעת החוב בארבעת הרכיבים כאמור בהחלטתי הקודמת:

 

תביעת המערער לשכר טרחה בגין ייצוג מול המשקם. על המערער לפרט -  מועד הדיונים, זמן הדיונים ושכר הטרחה לכל דיון ודיון בנפרד.

 

תביעת המערער לשכר ראוי בגין "תביעות ועריכת חוזים נוספים", כאמור בסעיף 12 לעיקרי טיעונו. על המערער לתת פירוט באילו תביעות ואילו חוזים מדובר ולצרפם לבקשה.

 

המערער יפרט את תביעותיו לשכר טרחה תמורת עבודה שביצע עבור המשתכנים והושלמה לפני מרץ 1999, כל עוד אינה כרוכה באי ציות והתעלמות מהוראות מינהל מקרקעי ישראל והיועץ המשפטי לממשלה.

 

המערער יפרט את שעות העבודה ויצרף מסמכים, בנושא תביעת המערער לשכר ראוי עבור טיפול בפרויקט הפיתוח (כאמור בסעיף 13 לעיקרי טיעונו). ודוק: דיון זה הוא במלאכה שביצע המערער (לטענתו), ואינה עבור המשתכנים, כך שאין קשר בינה לבין הסכומים ששילמו המשתכנים.

 

המערער יפרט את הסכומים הכספיים והתמורות שקיבל תמורת עבודתו כעורך דין האגודה וכן את כל הסכומים שקיבל בעקיפין או במישרין על ידי חברי האגודה או התושבים בהרחבה ליד כל סכום או תמורה יציין המערער בעבור איזה עבודות התקבל הסכום."

 

כחלוף שבוע מעת מינוי המפרק, זימן הלה את המערער לדיון בפניו, תוך הצגת תביעתו באופן מסודר, ובכלל זה: זימון עדים, הכנת תצהירים, הגשת מסמכים רלוונטיים להוכחת החוב וכיוצא באלה.

 

המערער הגיש את תביעת החוב למפרק ביום 08.09.2006.

 

לאחר דיונים רבים, ניתנה החלטת המפרק ביום 25.02.2007, אשר קבעה כי מאחר שתביעת החוב עוסקת רובה ככולה בנושאים חשבונאיים, ראוי כי ימונה מומחה חשבונאי בלתי תלוי, אשר יחווה דעתו בתביעת המערער. ביום 14.03.2007 מינה המפרק את רו"ח אמיר כהן (להלן: המומחה) ממשרד בועז מקלר ושות' – רואי-חשבון, לבדוק את תביעת המערער.

 

בתאריך 08.08.2007 נתקבלה חוות דעתו של המומחה, לפיה בתביעת המערער אין כל ממש, וכי האגודה אינה חייבת כספים למערער. המערער נתבקש ליתן התייחסותו לחוות דעת זו, וביום 19.08.2007 התקבלה התייחסות המערער. ביום 30.08.2007 הגיש המערער בקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה.

 

בתאריך 06.09.2007 נחקר המומחה על ידי המערער בקשר עם חוות דעתו. בחלוף שלושה ימים, פנה המערער שוב, בבקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה.

 

לאחר דיונים רבים ובקשות שונות ומגוונות מטעם המערער, ביום 26.02.2008 נתן המפרק החלטתו, לפיה לא זו בלבד שהאגודה אינה חייבת למערער כספים, אלא שעל המערער להשיב לקופת האגודה סך של 506,973 ₪. כן חויב המערער בהוצאות בסך 7,500 ₪.

 

זהו הרקע העובדתי אשר הביא את המערער להגשת ערעור זה, והפעם - בפני. ביום 17.07.2008 קיימתי דיון בנוכחות הצדדים.

 

בדיון הוברר כי דרושה השלמתם של מספר נושאים בחוות הדעת, באשר חסרה התייחסות מפורטת לכל דרישת תשלום בתביעת החוב של המערער. לפיכך, הוריתי למומחה להשלים את חוות דעתו.

 

לשם השלמה זו, נמסרו למומחה הפרוטוקולים של הדיון וכן כל מסמך שהמומחה ראה בו צורך. אפשרתי למערער, בהתאם לבקשתו, להעיד בפני המומחה.

 

המומחה, לאחר ששמע את עדותו של המערער ולאחר שבחן ובדק את הראיות והמסמכים הנוספים אל מול תביעת המערער, השלים את חוות דעתו. השלמת חוות הדעת נתקבלה במזכירות ביום 17.02.2009.

 

גם בהשלמת חוות הדעת, קבע המומחה כי בהתאם לממצאים ולראיות שהוצגו בפניו, אין לאגודה כל חוב כספי כלפי המערער:

 

"אף אם היה זכאי המערער לקבל שכ"ט לפי פרוטוקול ישיבת הועד, אזי לדעתי אין האגודה חייבת למבקש דבר ואף יתכן כי התקבלו בידיו סכומים בעודף"

 

מכאן הערעור שבפני.

 

 

פרק ב'

תביעת החוב של המערער:

 

אביא את המרכיבים של החוב בהתאם לטענות המערער. תביעתו של המערער מחולקת לשלושה נושאים עיקריים:

 

האחד: שכר הטרחה לו טוען המערער, נוכח ייצוג משפטי שסיפק לאגודה בפרוייקט הפיתוח של האגודה (להלן: פרוייקט הפיתוח).

 

השני: שכר הטרחה לו טוען המערער, נוכח ייצוג המערער את האגודה בהסדרי חובות בפני המשקם (להלן: חוב משקם), בהתאם לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב–1992 (להלן: חוק ההסדרים).

 

השלישי: שכר הטרחה לו טוען המערער, נוכח ייצוגו את האגודה בעריכת חוזים שונים, או לחילופין, תביעות בהן שימש המערער בא-כח האגודה. נושא זה בכללותו עוסק בייעוץ השוטף שהעניק המערער לאגודה בנושאים משפטיים (להלן: הייעוץ השוטף).

 

צא ולמד כי כל שלושת הנושאים כולם, עוסקים בשירותים המשפטיים אשר סיפק המערער, לטענתו, לאגודה.

 

מלבד שלושה נושאים אלה, בין התקופה של החלטת המפרק להחלטה דנן, הוסיף המערער טענה לפיה בגין ת"א 7429/02 בנק עצמאות למשכנתאות נ' ירון שגיא ואח' שניתן על ידי כב' השופטת רבינוביץ ברון איריס, ביום 16.09.2008, נמצא המערער חייב בתשלום סך של 188,000 ₪, שלטענתו - האגודה היא שחייבת בתשלומו. מאוחר יותר, נתקבלה הודעתו כי הגיעו הצדדים לפשרה לפיה תחת הסכום האמור, שילם המערער סך של 65,000 ₪, ולפיכך הופחת סכום זה מהסכום שלעיל בהתאם.

 

הואיל והליך זה מהווה ערעור על החלטת המפרק, אסתפק בהבאת פירוט רכיבי תביעת המערער בראשי פרקים בלבד. הרכיבים יובאו בצורה של טבלה מסכמת לשם הנוחיות הצורנית.

 

לעניין פרוייקט הפיתוח:

 

 

 

צירופם של כל הסכומים הנתבעים בגין הטיפול בפרוייקט הפיתוח עומד על 4,361,054 ₪.

 

חוב משקם: לטענת המערער, תביעתו לשכר טרחה עבור ייצוג האגודה בפני המשקם מתבססת על התעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס–2000 (להלן: כללי לשכת עורכי הדין).

 

המערער מגולל את סיפור עובדות תביעתו זו; לטענתו, לא נחתם הסכם בכתב בינו ובין האגודה, לעניין שכר הטרחה שישולם לו בגין ייצוג האגודה, בקשר עם חוב משקם. תחילה, דרש המערער שכר טרחה בסך 50$ ארה"ב לשעת עבודה, וסך של 150$ ארה"ב עבור כל ישיבה שתתקיים בפני  המשקם.

 

טוען המערער, כי האגודה לא עמדה בתשלום שכר הטרחה, כאמור, נוכח מצבה הכלכלי. לפיכך הוסכם, לטענת המערער, כי התשלום עבור שירותים משפטיים אלה ישולם בהתאם לתוצאות הסופיות שיושגו בהפחתת חוב האגודה אשר נדון בפני המשקם.

 

עוד טוען המערער, כי למעשה נתקיימו כ- 16 דיונים בפני המשקם, והוקדשו לנושא זה כ- 215 שעות עבודה, לשם הכנת החומר הרלוונטי. המערער טען כי בפגישה מיום 15.07.1996 נקבע שכר כולל עבור הטיפול בהסדרת החוב, בשיעור של 8%, מהסך שיופחת מערך החוב המקורי. נקבע, כי שוויים של 8% אלה יתחלק בין מנהל החשבונות של האגודה, מר יצחק הרשקו, ובין המערער, כשמנהל החשבונות יהא זכאי לסך השווה ל- 5% מהסכום, באשר הוא אשר טרח עמל ויגע בשחזור נתונים חשבוניים הנוגעים לתביעת החוב, וסך השווה ל- 3% הנותרים, יועבר לידי המערער בגין כל שירותיו בעניין זה.

 

המערער טוען כי חובה של האגודה הופחת בסך של 17,448,981 ₪ ושיערוך סכום זה נכון לינואר 2002 עומד על סך של 27,284,272 ₪. 3% מסכום זה הם 818,528 ₪ אותם דורש המערער כעת כתשלום מהאגודה.

 

לטענת המערער, סך זה נמוך מהתעריף המינימאלי הנקבע בכללי לשכת עורכי הדין, העומד על סך השווה ל- 4% בנסיבות הדומות למתואר. לפי חישוב המערער, 4% מהסכום בו הופחת חוב האגודה עומד על 1,091,137 ₪. לפיכך, טוען המערער, ככל שלא תתקבל טענתו לעניין השכר המוסכם, כמפורט לעיל (3%), יש להחיל את התעריף המינימאלי המומלץ בכללי לשכת עורכי הדין (4%), וכך לקבוע את שכרו הראוי לעניין זה.

 

הסכום אותו דורש המערער כתשלום בגין הטיפול בחוב המשקם, עומד על 818,528 ₪. לחילופין, זכאי הוא, לטענתו, לסך של 1,091,137 ₪.

 

הייעוץ השוטף: גם לעניין זה אסתפק בפירוט ראשי פרקים של רכיבי התביעה בגינם דורש המערער תשלום:

 

 

 

הסכום אותו דורש המערער כתשלום בגין הייעוץ השוטף עומד על 400,967 ₪.

 

המערער טוען כי בגין הייעוץ השוטף שולם לו סך של 30,756.96 ₪ ביום 18.02.1997, וכן סך של 35,100 ₪ נוספים, ביום 03.04.1997. נתונים אלה מתבססים על נספח 1 לכתב הערעור ועל מכתב המערער נושא תאריך 08.09.2006 (להלן: פירוט החוב - ספטמבר 2006).

 

בנספח 5 לכתב הערעור דורש המערער סך של 2,935,946 ₪.

להלן פירוט תביעת החוב בהתאם למכתב שנשלח על ידי המערער ביום 10.09.2007 (להלן: פירוט החוב - ספטמבר 2007):

 

לעניין חוב המשקם: סך של 1,264,719 ₪.

 

המערער טוען כי שכרו בעניין המשקם צריך להיקבע בהתאם לתעריף המינימאלי המצוין בכללי לשכת עורכי הדין. תעריף זה, נכון לשנת 1996, קובע כי שכר הטרחה בתביעות מעל לסך של 646,070 ₪ לא יפחת מ- 30,270 ₪ (המהווים 4%), ובנוסף סך של 390 ₪ בגין כל ישיבת עבודה. כן נקבע כי התעריף המינימאלי בגין ניהול בוררות, יעמוד על 3% מסכום התביעה, וזאת בנוסף לסך של 300 ₪ בגין כל ישיבה בקשר עם תביעת הבוררות.

 

המערער פירט את כל הישיבות ושעות העבודה אשר הקדיש לטיפול בתביעות נושי האגודה כנגד האגודה. המערער טוען כי שולם לו סך של 5,664 ₪ עבור 16 ישיבות (לפי שכר של 300 ₪ לישיבה בתוספת מע"מ) ואילו בקשר עם יתרת הישיבות - לא נפרע לו מאומה עד שנת 1997 (לא ירדתי לסוף דעתו של המערער, האם ניכה סכום זה מתביעתו).

 

כך לדעת המערער, חוב המשקם, משוערך ליום 31.12.1996 (יום הסדר חוב המשקם) הוא 21,811,076 ₪. סך של 3% מסכום זה, בתוספת מע"מ, הצמדה וריבית, עומד על 1,264,719 ₪.

 

לעניין הייצוג השוטף: תובע המערער סך של 577,309 ₪ (סכום זה הינו תואם לפירוט החוב מספטמבר 2006 בתוספת הצמדה וריבית).

 

לעניין פרוייקט הפיתוח: תובע המערער סך של 1,674,876 ₪. לטענתו, שכר הטרחה לו היה זכאי בגין שירותיו בפרוייקט הפיתוח עמד על 1.5% מהתמורה שנתקבלה בגין כל מגרש ששווק למשתכן באגודה, שאינו מבני חברי האגודה (להלן: משתכן) ו-1% מהתמורה שנתקבלה בגין מגרש ששווק לבנים/בנות של חברים באגודה (להלן יחד: בנים). המערער טוען כי 252 מגרשים נמסרו בתקופתו למשתכנים ולכן 1.5% מסך תמורה מגרשים אלה, בתוספת מע"מ עומד על 1,205,407 ₪.  זאת, לטענת המערער, בנוסף ל-49 מגרשים ששווקו לבנים באגודה, שהתמורה בגינם עמדה על סך של 13,470,394 ₪ (לפי חישוב כללי שעלות כל מגרש עומדת על 274,906 ₪) כאשר 1% מסך זה, בתוספת מע"מ, הצמדה וריבית עד ליום הפירוק, מגיע לסך של 1,674,876 ₪. סכום זה רשום בכרטסת הנהלת החשבונות לזיכוי עבור המערער.

 

המערער טוען כי מסכומים אלה יש לקזז סך של 580,958 ₪ בערך של שלושה מגרשים. לטענת המערער, הועברו לו שלושה מגרשים מפרוייקט הפיתוח, כנגדם שילם סך של 908,000 ₪. האגודה השיבה לו סכום של 607,000 ₪, מה שמותיר את המערער ביתרת זכות של 301,000 ₪ נוספים, מעבר לשלושת המגרשים.

 

לאור כל האמור מפירוט החוב – ספטמבר 2007, תובע המערער סך של 2,935,946 ₪.

 

יצוין לסיום פרק זה, כי בהתאם לתביעת חוב שהגיש המערער בשנת 2003, הסכום לו טען עמד על 1,630,430 ₪ (להלן: תביעת חוב 2003), בגין שלושת הנושאים גם יחד.

 

אם כן, בפנינו תביעת חוב אחת, אשר הוגשה בפני שלוש 'ערכאות', אשר בכל אחת מהן תבע המערער סכום אחר; כל תביעת חוב שונה מרעותה וטוענת לכספים "חדשים" שחבים למערער או לחילופין ששולמו למערער.

 

פרק ג'

חוות דעת המומחה שניתנה ביום 08.08.2008:

 

כאמור ברישא החלטה זו, תביעת החוב הועברה לבדיקתו של המומחה החשבונאי. המומחה בדק את תביעת חוב 2003, כפי שהגישה המערער, אשר עמדה על סך של 1,630,430 ₪.

 

תביעת חוב זו (2003) הינה בגין "שירותים משפטיים" שנתן לאגודה ומתצהירו של המערער עולה כי למיטב ידיעתו לא קיבל ואין לו כל בטוחה, להבטחת סילוק התביעה למעט המחאות מחשבון מוגבל והתחייבות לקבלת מגרש.

 

נמסרו למומחה, בין היתר, המסמכים הבאים: עותק תצהירו של מר הרשקו יצחק, אשר היה בעבר מנהל החשבונות של האגודה, מיום 12.09.2006; מכתב המערער לאגודה מיום 15.07.1996 בעניין המשך טיפולו בחובות שבהסדר לפי חוק ההסדרים; מכתב המערער לאגודה מיום 23.08.1994 בעניין ייצוג משפטי בנושא הסדר חוב; פרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה של האגודה מיום 02.03.1997.

 

על פי טענת המערער, החלטת ועד ההנהלה מיום 02.03.1997 מהווה בסיס לתביעת החוב בגין פרוייקט הפיתוח, באשר בהחלטה נקבע:

 

"אושר לעו"ד נמרוד קיזוז שכ"ט כנגד עלות מגרשים לשתי בנותיו. שכה"ט הוא 1% + מע"מ ממגרש לבנים, 1.5% + מע"מ ממגרש למשתכנים".

 

המומחה בחן שתי חלופות לעניין שכר הטרחה בגין טיפולו של המערער בפרוייקט הפיתוח.

 

החלופה האחת:

ביום 05.03.2007 העביר המערער למומחה מכתב שכותרתו "תביעת חוב מאגודה שער אפרים (בפירוק)" - הכולל טבלאות שונות המפרטות את משפחות המשתכנים, הסכום ששולם בגין מגרש, יתרת התשלום או להחזר, ומסירת מגרשים לחברים - כל זאת בגין עסקאות עד ליום 31.03.2001.

 

המומחה חישב את שכר הטרחה הנגזר מסך התמורות בגין רשימה זו על בסיס של 1.5% מהתמורה בגין מגרשים אשר שווקו למשתכנים ו– 1% מהתמורה בגין מגרשים אשר שווקו לבנים, כמפורט לעיל. חישובו של המומחה נעשה רק לעניין החשבונאי כשלעצמו, מבלי לקבוע עמדה באשר לזכותו של המערער לשכר טרחה זה.

 

לפי מכתבו של המערער הרשימה מכילה את "רשימת המגרשים שנמסרו למשתכנים עד 31.03.2001 ואשר תיקיהם נמצאו אז במנהל מקרקעי ישראל". סך שכר הטרחה המרבי לו עשוי להיות זכאי המערער, על פי תחשיב זה עומד על 1,175,544.32 ₪.

 

המומחה ציין כי סכום זה כולל שיווק מגרשים הן למשתכנים והן לבנים, וכן את מגרש 264 אשר נרכש על ידי אשתו של המערער - גב' נמרוד רחל, בתמורה על סך 254,532 ₪.

 

המומחה בדק ומצא כי בפועל חלק מן ההסכמים הנכללים בטבלה שהוגשה על ידי המערער בוטלו. פעמים, נבע הביטול מכך שהתמורה טרם שולמה במלואה, ולפיכך האגודה לא המליצה בפני מינהל מקרקעי ישראל על הקצאת מגרש למשתכנים אלה. המומחה מציין כי חרף ביטול ההסכמים, לא נרשמה בכרטסת הנהלת החשבונות הפחתה כלשהי.

 

החלופה השנייה לפיה בחן המומחה את זכאותו של המערער לשכר טרחה היא כדלהלן:

 

בסעיף 7 לתצהיר מר הרשקו יצחק, מנהל החשבונות של האגודה, מיום 12.09.2006 נרשם:

"בהתאם להחלטת האגודה פתח מר הרשקו את כרטיס 3100 בו רשמתי לזכות עו"ד נמרוד את הסכום שהוא זכאי לו בגין כל מגרש שנמכר, בתאריכי הערך של מכירת המגרשים".

 

תביעת החוב בסך של 1,630,430 ₪ מתבססת על היתרה בכרטיס הנהלת חשבונות של האגודה מספר 3100 (להלן: הכרטיס) שצורף כנספח 6 לחוות הדעת. מהזהות בסכומים העלה המומחה, כי תביעת החוב של המערער מתבססת על הרישומים שביצע מר הרשקו בספרי האגודה בכרטיס.

 

לבדיקת הסכום לו זכאי המערער, ערך המומחה ניתוח של כרטיס הנהלת חשבונות זה. המומחה בדק ומצא כי הכרטיס כולל 2 פעולות בתאריכים 30.11.1998 ו- 28.12.1999 של זיכויים מוטעים ע"ס כולל של 289,000 ₪. כמו כן, בבדיקתו של המומחה נמצא כי הכרטיס כולל זיכויים בגין הסכמים עם חברי האגודה. בנוסף, מספר זיכויים לא אותרו על ידי המומחה. ליתרת הפתיחה של הכרטיס בסך של 436,918.83 ₪ לא מצא המומחה הסבר.

 

על פי המומחה לאחר ניתוח הכרטיס, שכר הטרחה המרבי לו זכאי היה המערער על פי הרישומים בכרטיס בגין המלצות למשתכנים עומד על 688,700.27 ₪ בלבד. החישוב נעשה על בסיס טענת המערער לתשלום העומד על 1.5% מסכום תמורת המשתכנים, בניכוי יתרת הפתיחה שאינה מוסברת, טעויות, זיכויים בגין חברים וזיכויים אחרים לא ברורים.

 

לדעת המומחה, יתכן ויתרת הפתיחה בכרטיס הנהלת החשבונות, מתייחסת להתקשרויות עד מס' 78 בטבלה שכותרתה 'מאזן בוחן מגרשים לתאריך 31.03.01', ולמעט התקשרות מספר 74 הנכללת בה, אשר שכר הטרחה המחושב בגינן עומד על 278,948.69 ₪.

 

בהתאם לחישוב זה, מצא המומחה כי יחד עם שכר הטרחה המחושב בגין מגרשים ששווקו לחברי האגודה, על בסיס טענתו של המערער, שכר הטרחה המרבי לו זכאי המערער הוא 1,102,547.48 ₪.

 

המומחה בדק ומצא תקבולים שונים שקיבל המערער ישירות מהמשתכנים. בהתאם לנספח 8 לחוות הדעת, עותק חשבונית מס מס' 2413 של המערער מיום 30.06.1997 שהוצאה לגב' ספרסקי מירי (מגרש 4) בסך של 2,937.75 ₪ כולל מע"מ, אשר לא הוזכרה על ידי המערער בתביעת החוב ובתצהיריו. המומחה בדק ומצא כי תשלום זה אינו מופיע בכרטסת הנהלת חשבונות של המערער בפרוייקט הפיתוח.

 

לפיכך, לדעת המומחה, ואף לפי טענת המערער, יש להפחית משכר הטרחה לו זכאי המערער מהאגודה את התקבולים שנתקבלו אצלו ישירות מהמשתכנים.

 

בהמשך חוות הדעת עומד המומחה על תקבולים שקיבל המערער מאת האגודה. בנספח 9 לחוות הדעת צירף המומחה עותק מכתבו של המערער אליו מיום 05.03.2007 בצירוף צילום כרטסת הנהלת חשבונות שנמסרה לו על ידי המערער בפגישתם מיום 01.03.2007.

 

המומחה בדק ומצא כי במכתבו של המערער, הוא מאשר קבלת תשלום על חשבון שכר טרחה בסך של 607,000 ₪.

 

המומחה מסכם את חישובו בהאי לישנא:

"ערכתי ניתוח של כרטסת הנהלת חשבונות של המבקש – הרצ"ב  נספח 10 – לפיה סך התשלומים וההעברות על ידי האגודה למבקש (ללא העברות של כספי משתכנים ו – "נאמנויות", לפי הניתוח שלי את כרטסת המבקש) הינו סך של 1,103,336.96 ש"ח. "

 

בחוות הדעת מעיר המומחה הערות נוספות:

העסקאות במסגרת פרוייקט הפיתוח של האגודה בוצעו בהתאם להוראות החלטה 737 של מועצת מקרקעי ישראל. מתאריכי העסקה ניתן לראות כי חלק ניכר מהעסקות בוצע לאחר ההוראה בדבר הקפאת ההליכים על ידי מינהל מקרקעי ישראל אשר פורסמה ביום 07.03.1999 (נספח 12 לחוות הדעת) בקשר לאפשרות לגביית תמורה במסגרת עסקאות אלה.

 

כמו כן המומחה בדק ומצא כי האגודה נדרשה לייעוץ משפטי בקשר לדיווח עסקאות אלה לרשויות המס, וכן לייצוג מתאים. על פי הרישומים בספרי הנהלת החשבונות של האגודה, מצא המומחה כי האגודה שילמה למשרד עו"ד ד"ר אלתר בין השנים 1998 ל- 2000 סך של 562,405 ₪.

 

המומחה בדק ומצא כי השלמת ההליכים לגבי חלק ניכר מן העסקאות בוצעה על ידי המפרק-המפעיל של האגודה, עוה"ד איתן ארז, לאחר סיום כהונת המערער כיועץ המשפטי של האגודה, ולפיכך ברור כי המערער אינו זכאי לשכר טרחה מלא, אם בכלל, בגין עסקאות אלו.

 

כמו כן, המומחה בדק ומצא כי השלמת רישום העסקאות בלשכת רישום המקרקעין לא בוצעה עד היום.

 

המומחה מתייחס בחוות דעתו גם לייצוג המערער את האגודה בעניין חוב משקם.

 

ראשית מניח המומחה את התשתית לתשלום שכר הטרחה של המערער. המומחה מצטט את מכתבו של המערער לאגודה מיום 15.07.1996 אשר כותרתו הינה "המשך טיפול בחובות שבהסדר לפי חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי" כאשר מכתב זה הינו הבסיס לתביעת החוב ביחס לטיפול בנושא זה:

 

"2. מדובר כאן בהגשת דרישות חוב מופחתות לשמונים חברים, כאשר לגבי כל אחד ואחד יהיה צורך לעשות שיחזור חשבון, ........ ולתבוע הפחתת החוב של החברים והסדרתו מפדיון נכסי האגודה במסגרת תכנית הפיתוח.

3. לנוכח הקף העבודה הרב אני מציע לבצעו כנגד תשלום של 8% מערך החוב שיופחת מסה"כ חובות החברים, לרבות חלף הערבות ובתוספת מע"מ כחוק.

תשלום זה יכסה גם את העריכה מחדש של חשבונות החברים להפחתת חובם, וקביעת הסדר התשלום ע"י מימוש נכסי האגודה בפרויקט הפיתוח".

 

לדעת המומחה, מעיון במכתב עולה כי שירותיו של המערער ניתנים בתמורה ל- 8% מהפחתת חובות חברים לאגודה, ולא כפי שנרשם על ידי המערער במסמכים השונים שהוגשו, כי התמורה מתייחסת להפחתת חובות האגודה לנושיה.

 

המומחה הצביע על העובדה כי לא נתקבלו אצלו (אף על ידי המערער) כל אסמכתאות להפחתת חובות החברים לאגודה. יתרה, המומחה בדק ומצא כי בספרי הנהלת החשבונות של האגודה נכללת יתרת החוב המלאה של החברים כלפי האגודה.

 

על פי הנחיות המפרק, חישב המומחה את ההפחתות אשר קיבלה האגודה במסגרת חוק ההסדרים. מבדיקות שעשה המומחה, ניתן לראות כי מרבית ההסכמות או פסקי המשקמים ניתנו לפני 15.07.1996 (מועד הגשת הצעת שכר הטרחה של המערער), באופן המבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי ההצעה הכספית מאותו יום לא יכולה היתה להתייחס לטיפול בהפחתת חובות נושי האגודה, אלא להפחתת חובות החברים כלפי האגודה.

 

המומחה בדק את סך ההפחתה של חוב משקם, במונחי 31.12.1991, ונמצא כי הוא עומד על 339,731 ₪ בלבד. מכאן, שגם אם נניח כי המערער אכן זכאי לשכר טרחה בגין הפחתות אלו בשיעור של 3% כנטען על ידו, הרי שסכום זה עומד על 10,192 ₪ בלבד. בחישוב זה לא הובאה בחשבון ההפחתה "האוטומטית" הקבועה בסעיף 15 לחוק ההסדרים (נושא ההפחתה האוטומטית יוסבר להלן).

 

בנספח 15 לחוות דעתו צירף המומחה עותק חשבוניות מס של המערער, חשבונית מס' 1279 וחשבונית מס' 1028, מהן עולה כי שולם למערער שכר טרחה בגין ייצוג האגודה בקשר עם חוב משקם בתקופה הקודמת ליום 15.07.1996.

 

בין המסמכים שנמסרו למומחה לצורך הכנת חוות הדעת, היה תחשיבו של יועץ המס מר א. בר דגן מיום 13.01.1997, המופנה לוועד האגודה המציג "חיסכון" כולל של 17,448,981 ₪, ערך 31.12.1996 (נספח 16 לחוות הדעת).

 

המומחה בדק ומצא כי התחשיב מבוסס על הכפלת חוב 31.12.1987 במקדם 2.62 לערכי 31.12.1991 והכפלת סכום חוב 31.12.1987 במקדם 2.072 לערך 31.12.1996.

 

ההפרש בין הכפלת חוב 31.12.1987 במקדם 5.43 לבין "חוב סופי לפי הסדר סופי 31.12.96" הוצג כ"חסכון". התחשיב מניח כי לא התבצעו חיובים או תשלומים כלשהם בתקופה שבין השנים 1987 ל- 1991 לגבי כל אחד מהנושים.

 

בחוות הדעת מציין המומחה כי לא הוצגו בפניו מסמכים בקשר ל"הסדר סופי 31.12.96". כמו כן, ניתן לראות כי התחשיב עומד בסתירה לפסקי המשקמים שצורפו לחוות הדעת.

 

המומחה בדק ומצא כי ההפחתה לפי סעיף 15 לחוק ההסדרים (אשר לגבי ארגון הקניות משמעותה האפקטיבית על פי דרישת החוב המקורית הייתה הפחתה של מעל 60% מהחוב הכולל) כלל לא נלקחה בחשבון, כמו גם העובדה כי חוב הסוכנות לפירעון עמד על 25% מחוב אמצעי ייצור בלבד והיתרה מהווה הלוואה עומדת. לא היתה כל התייחסות גם לשינויים שחלו ביתרת החוב בתקופה שבין השנים 1987 ל- 1991.

 

את דבריו לעניין זה מסכם המומחה בסעיף 25 לחוות הדעת:

"כתוצאה מהאמור לעיל ניתן לומר כי תחשיב זה שגוי, מופרך וחסר כל משמעות ולא ברור לאלו צרכים נערך."

 

בסיכום חוות דעתו העלה המומחה את המסקנה הבאה:

"מכתב המבקש מבוסס על הקטנת חוב חברים ולא על הקטנת חוב אגודה. לא הובאו אסמכתאות על הפחתת חוב חברים.

 

תחשיב בר דגן ביחס להפחתת חוב אגודה שגוי ומופרך מיסודו. אף אם המבקש זכאי, כטענתו לשכ"ט של 8% מהפחתת חוב האגודה שכ"ט לו הוא זכאי (בגין פסקי משקם שנתקבלו לפני 15/7/96) לפי 8% הוא 10,192 ש"ח בלבד.

 

המבקש קיבל שכ"ט מהאגודה בגין ייצוג האגודה בהליכים לפני החוק, לרבות ייצוג בפני המשקם בקשר עם פסקי משקמים אשר בהם נקבעה הפחתת החוב.

 

לאור האמור לדעתי לא זכאי המפרק לשכ"ט נוסף עבור טיפול משפטי שנתן לאגודה ביחס לחוק."

 

 

פרק ד'

החלטת המפרק הנוסף מיום 26.2.2008:

 

בפרק זה אביא את החלטת המפרק בגינה הוגש הערעור דנא. בהתאם לערעור המונח בפניי, החלטת המפרק תובא בהתאם לנושאים שנתבעו על ידי המערער.

 

החלטת המפרק לעניין תביעת המערער לשכר טרחה בגין ייצוג מול המשקם: 

 

תחילה מצביע המפרק על כך כי אין בנמצא הסכם שכר טרחה בכתב. המפרק סבור כי  אי קיומו של הסכם אינו מונע את זכאותו של המערער לתשלום לאור סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. כמו כן מצביע המפרק על זכאות המערער לשכר טרחה לאור ההלכה הפסוקה בעניין (ראו לשם הדוגמא ע"א 136/92 בייניש עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5)  114).

 

לאחר שהונחה תשתית זו פונה המפרק לעסוק בשאלות הנדרשות להכרעה, לגופו של עניין, בסוגיית זכאות המערער לשכר טרחה. המפרק מאמץ את חוות דעתו של המומחה, לפיה נמצא כי הפחתת חוב משקם נגעה לחברי האגודה ולא לאגודה עצמה. המפרק סוקר את חוות הדעת ואף מצביע על כך כי בתאריך 06.09.2007 חקר המערער את המומחה החשבונאי על חוות דעתו, מבלי שהצליח להפריך את חוות הדעת. 

 

המפרק שמע עדותם של מספר גורמים באגודה, הנוגעים לקביעת שכר טרחתו של המערער:

 

בתאריך 12.11.2006 נשמעה עדותו של מר יצחק הרשקו, אשר כיהן בעבר כמנהל החשבונות של האגודה, ואשר העיד כי שכר הטרחה של המערער נקבע כתלוי בתוצאות ההליך, קרי בגובה הפחתת חוב משקם.  

 

בתאריך 26.11.2006 נשמעה עדותו של מר יגאל רדיע, אשר כיהן בעבר כיו"ר ועד ההנהלה של האגודה ואף היה חבר אגודה. מר רדיע העיד, כי למיטב זכרונו, על פעולות שביצע המערער עבור האגודה, זכאי היה לשכר טרחה בשיעור המינימאלי. מר רדיע לא התייחס לנושא פרוייקט הפיתוח אלא לכלל השירותים המשפטיים שסופקו לאגודה על ידי המערער.

 

בתאריך 26.12.2006 נשמעה עדותו של מר ישראל וילמובסקי, אשר שימש בעבר כמזכיר וגזבר באגודה, ואשר העיד כי לא עסק בנושא שכר הטרחה של המערער.

 

בתאריך 10.12.2006 נשמעה עדותו של מר שמשון חדד, חבר האגודה לשעבר אשר העיד כי אינו זוכר את פעולותיו של המערער בנושא חוב המשקם וכן לא ידועים לו פרטים אודות החוב.

 

בתאריך 14.3.2007 העיד המערער עדות ראשית מטעמו והצהיר כי עדותו מפורטת בתביעת החוב מתאריך 08.09.2006 אשר אומתה בתצהיר עדות ראשית מתאריך 22.02.2006 ובתצהירו המשלים מתאריך 24.12.2006.

 

המערער העיד בפני המפרק כי מר דגן הוא אשר מכיר אישית את תפקידיו של המערער בקשר עם חוב משקם, והודיע כי במידה שתהיה סתירה בין חוות הדעת שתוגש מטעם המומחה לבין תחשיבו ועדותו של מר דגן, יגיש מצידו חוות דעת נגדית. המפרק מציין בהחלטתו כי אף שאכן נמצא תחשיבו של מר דגן סותר לחוות הדעת, לא הגיש המערער חוות דעת נגדית מטעמו כאמור. 

 

המפרק בהחלטתו סוקר את מסמכי האגודה מהם עולה כי האגודה נהגה לחתום על הסכמי שכר טרחה עם ספקים שונים, שסיפקו לה  שירותים. לדוגמא: הסכם כזה קיים עם מנהל החשבונות של האגודה. לפיכך קבע המפרק כי טיעוניו של המערער לעניין הסכם שכר הטרחה על פה, מטיל על כתפיו את הנטל להוכחת תביעתו.

 

המפרק קובע כי אכן המערער העניק שירותים משפטיים לאגודה בעניין חוב משקם, אך אין בעובדה זו כדי לקבוע כי שכר הטרחה לו טוען המערער כעת, הוא השכר שהוסכם. המפרק עומד על כך כי מעדויות שנשמעו בפניו עולה הרושם כי העדים שהעיד המערער מטעמו, העידו עדות אשר מפריכה את טענותיו.

 

המפרק בהחלטתו מצביע על כך כי מכתבו של המערער מתאריך 15.07.1996 אשר בו נטען שיעור שכר הטרחה, הוגש מטעם המערער ללא שנושא הוא את חותמת האגודה כנדרש, ובניגוד לנוהג המקובל באגודות שיתופיות.

 

לאור כל זאת קובע המפרק כי אין להיענות לדרישת המערער לעניין תשלום שכר הטרחה שנטען על ידו. המפרק קבע כי עבודתו של המערער בעניין חוב משקם הייתה כלולה בעבודת הייעוץ השוטפת שסיפק המערער לאגודה.

 

לסיכומו של דבר לעניין חוב המשקם קובע המפרק:

 

"לסיכום פרק זה הנני קובע כי המבקש ביצע שירותים משפטיים בעניין המשקם במסגרת עבודתו השוטפת אצל האגודה. המבקש לא עמד בנטל ההוכחה ולא הצליח להציג גרסה מסתברת יותר כמקובל במשפט האזרחי להוכיח את הסכמתה של האגודה לתשלום שכ"ט בשיעור המפורט במכתבו מתאריך 15.7.96. בגין פעולותיו בהתאם למספר הדיונים ושעות עבודה, קיבל המבקש שכ"ט וזאת במסגרת עבודתו השוטפת ולחילופין קיבל שכ"ט בנפרד בהתאם לחשבוניות שהוצגו כמפורט בחוות הדעת מטעם המומחה החשבונאי שקבע כי המבקש אינו זכאי לשכ"ט נוסף. בכל מקרה תביעה לשכ"ט בגין פעולות שהסתיימו עובר לתאריך 3.9.96 דינה להדחות עקב התיישנות ועל כן המבקש אינו זכאי לשכ"ט נוסף.

 

יחד עם זאת למען הסר ספק ולפנים משורת הדין הנני מאמץ את האפשרות שנקבעה ע"י המומחה החשבונאי בחוות דעתו והנני קובע כי המבקש יהיה זכאי לשכ"ט עו"ד בסך 10,192  ₪. (סעי' 5.1.5.2 להחלטה)."

 

 

החלטת המפרק לעניין שכר הטרחה עבור פרוייקט הפיתוח:

גם לעניין זה עומד המפרק על כך כי אין בנמצא הסכם חתום בין האגודה למערער. תביעת המערער לשכר טרחה מתבססת על ישיבת ועד ההנהלה מיום 02.03.1997 לפיה אושר למערער קיזוז שכר טרחה כנגד עלות מגרשים לשתי בנותיו, כאשר שכר הטרחה הוא בשיעור של 1% בצירוף מע"מ עבור מגרש לבנים, ובשעור של 1.5% בצירוף מע"מ עבור מגרש למשתכנים.

 

במכתבו מיום 05.09.2000 של מר וילמובסקי נאמר כי משכר טרחתו של המערער, הופחת סכום השווה בערכו לסך של 210,000$ בגין מסירת 3 מגרשים לבנותיו ולאשתו של המערער, ויתרת שכר הטרחה בסך 140,000$ שנגבתה מהמשתכנים, תשולם לו לאחר הסרת המגבלות על ביצוע העסקאות במינהל מקרקעי ישראל.

 

המפרק בהחלטתו עומד על שתי גישות הקיימות במשפט הישראלי לעניין קביעת שכר טרחת עורך-דין.

 

וכך בסעיף 5.2.3 להחלטת המפרק:

"אליבא כב' השופט דוב לוין :

"שכר טרחת עורך דין יכול שייקבע על פי שיטות שונות" שכר לפי אחוז מסויים משוויי העיסקה נשוא הטרחה; שכר לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל לצורך מתן הטיפול המשפטי; שכר לפי ישיבות בבית משפט או בבוררות; שכר על בסיס חודשי או שנתי ועוד". (ע"א 136/92 – ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ. פ"ד מז(5)114,  עמ' 126-125.)

 

ולשיטתו של כב' השופט א' גרוניס: "קיימות מספר דרכים מקובלות לקביעת שכר טרחתו של עורך הדין. שיטה אחת הינה הסכמה על סכום קבוע, אותו ישלם הלקוח לעורך דינו עבור פעולה משפטית מוגדרת, בלא תלות בשעות הטיפול או בתוצאותיו. דרך נוספת הינה תשלום שכר טרחה בהתאם למספר שעות הטיפול של עורך הדין. שיטה שלישית, הינה קביעת "שכר טרחה מותנה", הכוונה היא לכל מנגנון אשר לפיו תלוי שכר הטרחה באופן כלשהו בתוצאות  הטיפול. כך המבנה הנפוץ של שכר טרחה מותנה מבוסס על אחוז  מסויים, בין קבוע ובין משתנה, מהסכום בו זוכה הלקוח" (ע"א 2871/00 – מועין דאור ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט.)"

 

         

המפרק בוחן את אומד דעת הצדדים (האגודה והמערער) לעניין     תשלום שכר טרחה בגין פרוייקט הפיתוח. המפרק בוחן את הנסיבות שהצריכו את האגודה לשירותיו המשפטיים של המערער, ומהן לומד מה חובתו של המערער בכך.

 

המפרק אינו מקבל את טענת המערער בכך שהוא זכאי לשכר טרחה נפרד עבור כל עבודה ועבודה מפרוייקט הפיתוח. המפרק קבע כי המערער אינו זכאי לשכר טרחה, הן לפי אחוז משווי המגרשים, הן בגין שכר מותנה בטיפול מול רשויות המס והן עריכת חוזי פיתוח וייצוג בבית המשפט. לדעת המפרק שלושת נושאים אלה כלולים תחת הכותרת "פרוייקט הפיתוח".

 

המפרק קבע כי מבחינת אומד הדעת של הצדדים עולה, כי שכר טרחה שנקבע למערער כלל את כל הטיפול בנושא פרוייקט הפיתוח; לפיכך קבע המפרק כי שכר הטרחה שנתבע על ידי המערער בנושא זה אינו מדויק, באשר תתי הנושאים בגינם טוען המערער כעת לשכר טרחה עצמאי כלולים, למעשה, בשכר הטרחה הכללי שנקבע עבור הטיפול בפרוייקט.

 

מכאן פונה המפרק לבחון האם המערער אכן ביצע את הפעולות שבגינן הוא תובע את שכר הטרחה. לצורך כך מאמץ המפרק את חוות דעת המומחה.

 

המפרק בהחלטתו עומד על כך כי מעיון מעמיק בהיקף הראיות העצום אשר הציג בפניו המערער, עולה כי עו"ד ד"ר אבי אלתר הוא אשר פעל לרוב בעניין פרוייקט הפיתוח. טיפולו של עו"ד אלתר היה המשמעותי והמכריע בייצוג האגודה ברשויות המס. לפיכך סבור המפרק כי יש לקזז משכר הטרחה לו טוען המערער, את מחצית התשלום שביצעה האגודה לעו"ד אלתר בסך של 562,405 ₪ בגין עבודתו בין השנים1999 ל- 2000, כלומר סך של 281,202 ₪. 

 

כמו כן המפרק קובע בהחלטתו, כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה בכל הנוגע לסכומים בגין עסקאות שבוצעו לאחר 07.03.1999 נוכח הקפאת ההליכים מצד מינהל מקרקעי ישראל את הטיפול בעסקאות אלו. ניכוי סכומים אלה עומד על 382,791 ₪.

  

מאמץ המפרק את חוות הדעת של המומחה בניכוי שכר טרחה של המערער בגין הסכומים של 90 עסקאות שטרם הושלמו עד שנת 2004 (עת החל המפרק (הראשי של האגודה) עו"ד איתן ארז לטפל בעסקאות אלה) ואשר לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין. מסקנת המפרק:

 

"לסיכום פרק זה הנני קובע כי המבקש נתן לאגודה שירותים משפטיים בעניין פרויקט הפיתוח, כאשר עפ"י הודאתו הוא זכאי לשכ"ט בשווי באחוזים מערך המגרשים שימכרו ואכן עפ"י המקובל כיום בהסכמי שכ"ט לטיפול משפטי בפרויקטים כגון פרויקט הפיתוח נקבע תשלום שכ"ט באחוזים משווי המגרשים תוך התחייבות לטיפול מקיף וכוללני בכל הכרוך בכך ובמקרה דנן בו לא ביצע המבקש ו/או עו"ד אחר ביצע את העבודה במקומו ושולם לו שכ"ט יש לנכות סכומים אלו מהסכום לו זכאי המבקש.

 

על כן ובהתאם לקבוע בחוות הדעת מטעם המומחה החשבונאי מניתוח כרטיסי   הנהלת חשבונות של המבקש עולה כי המבקש קיבל סך של 1,103,336,96 ₪ תשלום שכ"ט ומסכום זה יש לנכות את הסכומים הבאים שאינו זכאי להם:

סך של 2,937₪, תקבול ישירות ממשתכן .

סך של 281,202 ₪, מחצית סכום שכ"ט ששולם לעו"ד אלתר.

סך של 382,791₪ ,סכום שכ"ט לעסקאות לאחר אפריל 1999.            

סה"כ : 666,930 ₪.

 

מכאן כי המבקש היה זכאי לשכ"ט בסך של 436,406 ₪ במקום הסכום שקיבל או זוכה בכרטיסו בסך של 1,103,336,96₪. 

 

לפנים משורת הדין הנני מאמץ את החלופה הראשונה הקבועה בחוות הדעת מטעם המומחה החשבונאי ואשר מטיבה עם המבקש וקובע כי המבקש זכאי לשכ"ט אפשרי בסך של 1,175,544,32₪ כאשר מסכום זה יש לנכות סך 1,103,336,96 ₪ סכום שהמבקש זוכה בגין תשלום שכ"ט ועל כן הנו זכאי לסך של 72,208 ₪. מסכום זה יש לנכות סה"כ הניכוי בהתאם לקבוע לעייל בסך של 666,930 ₪ ומכאן עולה כי על המבקש להשיב לאגודה (בחיוב) סך של 594,722 ₪."

 

גם בעניין תביעת המערער לשכר טרחה בגין ייעוץ שוטף, תביעות ועריכת חוזים נוספים, קבע המפרק שאין למערער הסכם שכר טרחה כתוב עם האגודה.

 

המפרק בדק את חומר הראיות עבור כל הליך או פעולה משפטית שלטענת המערער בוצעו על ידו ושזכאי הוא לשכר טרחה בגינן. ראוי שדבריו של המפרק יובאו בלשון ההחלטה כפי שהיא, נוכח נחיצותם. וכך קבע המפרק מסעיף 5.3.4 להחלטתו ועד סעיף 3.5.20:

 

"הנני דוחה את תביעתו של המבקש לתשלום שכ"ט בגין עריכת חוזים כביש חוצה ישראל מאחר ולא הוכח כי המבקש ערך חוזים אלו מלבד מתן ייעוץ משפטי שוטף בגין חוזים אלו ובגין ייעוץ הנ"ל קיבל המבקש תשלום שכ"ט חודשי מהאגודה. במכתבו מיום 17.10.99 מציין המבקש במפורש את התייחסותו לחוזה שהועבר אליו מחברת כביש חוצה ישראל בע"מ ומכאן עולה כי המבקש לא ערך את החוזה וכנ"ל לעניין התכתובת שצורפה ע"י המבקש. על כן אינו זכאי לשכ"ט בנדון .

 

הנני דוחה את תביעתו של המבקש לתשלום שכ"ט בגין תביעת מנסור יעקב ומנחם בגין היותם במסגרת הטיפול בעניין המשקם בגינו זוכה המבקש בשכ"ט.

 

הנני מקבל את  תביעתו של המבקש לתשלום שכ"ט בגין תביעת מנסור יעקב והנני קובע כי יש לזכותו בסך של 6,617 ₪ כנדרש על ידו.

 

הנני דוחה את תביעתו של המבקש לתשלום שכ"ט בגין תביעת חיים חדד מאחר ועניין זה נכלל בתשלום שכ"ט לו זכאי המבקש במסגרת פרויקט הפיתוח.

 

הנני דוחה את תביעתו של המבקש לתשלום שכ"ט בגין תביעת נאשף מאחר וכתיבת מכתבו של המבקש ניתן לראותה כחלק בלתי נפרד מייעוץ משפטי שוטף. בכתבי בי דין המבקש אינו מופיע כמייצג האגודה .

 

הנני דוחה את תביעתו של המבקש לתשלום שכ"ט בגין תביעת בושארי מאחר והמבקש אינו מופיע כמייצג האגודה בכתבי בי דין.

 

הנני דוחה את תביעתו של המבקש לתשלום שכ"ט בגין תביעת זועבי מאחר והמבקש אינו מופיע כמייצג האגודה בכתבי בי דין.

 

הנני דוחה את תביעתו של המבקש לתשלום שכ"ט בגין תביעת זכריה מאחר ועניין זה נכלל בתשלום שכ"ט לו זכאי המבקש במסגרת פרויקט הפיתוח.

 

הנני מקבל את  תביעתו של המבקש לתשלום שכ"ט בגין תביעת עראקי והנני קובע כי יש לזכותו בסך של 3,970 ₪ כנדרש על ידו.

 

הנני מקבל את  תביעתו של המבקש לתשלום שכ"ט בגין תביעת בזק והנני קובע כי יש לזכותו בסך של 3,970 ₪ כנדרש על ידו.

 

הנני מקבל את  תביעתו של המבקש לתשלום שכ"ט בגין תביעת בזק והנני קובע כי יש לזכותו בסך של 6,000₪ סכום העולה על המומלץ ע"י הלשכה.

 

הנני דוחה את תביעתו של המבקש לתשלום שכ"ט בגין אזור התעשייה מאחר ועניין זה נכלל בתשלום שכ"ט לו זכאי המבקש במסגרת הייעוץ השוטף וכן לא הוצגו מסמכים אוטנטיים לנושא.

 

הנני מקבל את  תביעתו של המבקש לתשלום שכ"ט בגין תביעת ברזילי והנני קובע כי יש לזכותו בסך של 12,000₪ סכום העולה על המומלץ ע"י הלשכה  .

 

הנני דוחה את תביעתו של המבקש לתשלום שכ"ט בגין הצרכניה מאחר ועניין זה נכלל בתשלום שכ"ט לו זכאי המבקש במסגרת הייעוץ השוטף.

 

הנני דוחה את תביעתו של המבקש לתשלום שכ"ט בגין הצרכניה מאחר ועניין זה נכלל בתשלום שכ"ט לו זכאי המבקש במסגרת המשקם.

 

הנני דוחה את תביעתו של המבקש לתשלום שכ"ט בגין חוזי פלח עקב התיישנות.

 

הנני דוחה את תביעתו של המבקש לתשלום שכ"ט בגין חוזי פלח עקב אי הצגת מסמך כלשהו.

 

על כן הנני קובע כי המבקש זכאי לשכ"ט עו"ד בגין פרק זה בסך של 32,557 ₪."

 

בסופה של החלטת המפרק, מגיע הוא למסקנה כדלהלן:

"לסיכום הנני קובע כדלקמן :

המבקש זכאי לשכ"ט בגין פרויקט המשקם בסך של 10,192 ₪ .

המבקש זכאי לשכ"ט בגין חוזים ותביעות אחרות בסך של 32,557 ₪

המבקש חייב להשיב סך של 594,722 ₪ בגין זיכוי יתר בפרויקט הפיתוח.

 

מכאן כי המבקש אינו זכאי לתשלום שכ"ט ועל המבקש להשיב תשלום בסך של 506,973 ₪  לקופת האגודה.

 

כן הנני מחייב את המבקש בהוצאות הדיון בתביעת החוב ובכלל זאת הוצאות המומחה החשבונאי בסך של 7,500 ₪ שיועברו לקופת הפירוק."

 

פרק ה'

טענות הצדדים בקצירת האומר:

 

א. טענות המערער:

המערער טוען נגד כל החלטתו של המפרק. לצורך העניין אביא את הטענות העיקריות שהוזכרו על ידי המערער.

 

המערער טוען כי למרות עדויות שהביא ושהושמעו בפני המפרק, התעלם המפרק לחלוטין מראיות אלה והחלטתו מבוססת על ספקולציות המומחה.

 

לטענת המערער שגה המפרק באופן חמור כאשר העביר את שיקול הדעת אל המומחה, שלמעשה פועל עבור מפרקה הראשי של האגודה עו"ד איתן ארז.

 

המערער טוען כי העדים שהביא בפני המפרק, אישרו פה אחד כי השעורים להם טוען כעת כשכר הטרחה הם אלה אשר הוסכמו בינו ובין האגודה, ובהעדר הסכמה הרי שהתעריף המינימאלי הוא שיעור שכר הטרחה לו הוא זכאי. לדעת המערער, אופן הצגת המפרק את העדויות שגבה, הינו סילוף העובדות ומטיל חשש כבר בדבר קיומה של השפעה זרה על החלטתו.

 

המערער טוען כי שגה המפרק כאשר דחה את תביעתו לשכר טרחה עבור השנים שלפני שנת 1994. לדעתו, על שנים אלו לא חלה התיישנות, באשר העילה לתובענה נולדה לאחר שנת 1994, עת פסק המשקם את גובה החוב של האגודה.

 

טענה נוספת בפי המערער לעניין ההתיישנות והיא כי משעה ששילמה האגודה את שכרו לאחר שנת 1994 הרי שיש לראות בכך הודיה מצד האגודה על קיום החוב, ולפיכך אין להחיל את מרוץ ההתיישנות משנת 1994.

 

המערער טוען כי ההפחתה שביצע המפרק עבור השכר ששולם לעו"ד אלתר, אינה בסמכות ואף נוגדת את הלכות בית משפט העליון (המערער לא ציין איזו הלכה). המערער טוען כי עבודתו של עו"ד אלתר בפרוייקט הפיתוח, כלל לא עסקה בתחום ענייניו, ועל כן הקיזוז נעשה שלא כדין. 

 

לעניין קביעת המפרק בעניין תביעות המערער בגין ייצוג האגודה בתביעות ובחוזים, טוען המערער שאין לקבל את תביעת המפרק כי השכר הכולל ששולם לו על ידי האגודה כלל את כל התביעות הנפרדות שהמערער תבע בגינן. לדעת המערער, המפרק התעלם מחומר הראיות ומכרטסת הנהלת החשבונות אשר זיכתה אותו בעבור כל חוזה שהמערער תבע בגינו שכר טרחה - בנפרד.

 

כמו כן, טוען המערער נגד החלטת המפרק כי המערער אינו זכאי לשכר טרחה בגין חוזים שנעשו עם חברת כביש חוצה ישראל, בגין תביעת של מנסור יעקב, בגין תביעת חברי האגודה חדד וכוכבי וכו', באשר טיפל בעניינים משפטיים אלה, ומשכך זכאי הוא לשכר טרחה.

 

ב. טענות המפרק (המשיב):

לדעת המפרק, יש לדחות את הערעור באשר המערער הודה בכתב הערעור כי החייבים לשלם את שכר הטרחה הינם שני יושבי הראש של האגודה באופן אישי. לפיכך, על המערער לתבוע את יושבי הראש של האגודה ולא את האגודה.

 

לדעת המפרק, טענותיו של המערער להתעלמות מראיות בעניינו מופרכות מיסודן.  

 

לדעת המפרק, בהתאם לטענות המערער שלא היה הסכם שכר טרחה על כתב בינו לבין האגודה, הרי שחובה על המערער להוכיח קיומן של הסכמות, ומשלא עמד בנטל זה יש לדחות את תביעתו.

 

לדעת המפרק יש לדחות את כל טענות המערער כנגד המומחה החשבונאי, תוך כך שהמערער עצמו נפגש כמה פעמים עם המומחה והציג לו את הראיות. כמו כן מוסיף המפרק כי חוות דעתו של המומחה היא חוות הדעת היחידה בהליך באשר המערער לא הגיש חוות דעת נגדית.

 

המפרק טוען כי החלטתו הסתמכה על כלל הראיות שהיו לפניו ובכלל זה מסמכים, עדויות וחוות דעת המומחה. מטרת מינויו של המומחה היתה לספק למשיב, הדן בתביעת החוב, נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון. לפיכך יש לאמץ את ממצאיו של המומחה מטעם בית המשפט אלא אם נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מ' רבי ואח').

 

המפרק טוען כי המומחה בקיא ברזי חוק ההסדרים והשלכות המיסוי של חובות המשקם ויש להסתמך על ממצאיו בעניין שבנידון.

 

לעניין טענתו של המערער בת"א 7429/02 הנזכר לעיל, טוען המפרק כי המערער נמצא חייב בגין היותו מפר את חובת הזהירות המוטלת עליו ואין על המערער לגלגל חוב זה לפתחה של האגודה.

 

פרק ו'

השלמת חוות דעת המומחה שניתנה ביום 17.02.2009:

 

השלמת חוות הדעת חיזקה את מסקנתו של המומחה אשר נותרה בעינה, על אף המסמכים הנוספים אשר הוצגו: התחזקה מסקנתו כי לעניין שכר הטרחה בגין ייצוג בפני המשקם ולעניין הטיפול בפרוייקט הפיתוח - הראיות כולן מצביעות על כך שאף המערער סבר באותה עת כי שולם לו מלוא שכר טרחתו.

 

לעניין שכר טרחה בגין ייעוץ שוטף קבע המומחה כי תביעת חובו היא בגין "שירותים משפטיים", לפיכך אין לצרף להתחשבנות את התשלומים ששולמו בגין מגרשים לבני משפחתו של המערער. המדובר בעסקה נפרדת אותה יש, לדעתו, להפריד מהעניין הנדון שהוא תביעת חוב בגין שירותים משפטיים שלא שולמו.

 

קיצורו של דבר – אין בהשלמת חוות הדעת, על אף היקפה והיקף צרופותיה – כדי לשנות ממסקנתו הסופית של המומחה, לפיה האגודה אינה חייבת כספים למערער.

 

גם בחקירתו את המומחה לא הצליח המערער להפריך את תוצאת חוות הדעת המשלימה. חלקן הגדול של התשובות הפנו לגוף חוות דעתו של המומחה, ואחרות – לא הביאו לשינוי התמונה כפי שעלתה מהחלטת המפרק ומחוות דעתו הראשונה.

 

פרק ז'

דיון והחלטה:

 

טרם אדון לגופן של טענות, אני רואה לנכון להאיר מספר נקודות הנוגעות לערעור.

 

המערער תוקף את קביעותיו העובדתיות של המפרק בהיותו הערכאה המבררת את תביעתו. הלכה ידועה היא כי ערכאת ערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים ובשאלות של מהימנות עדים שהוכרעו על ידי הערכאה הדיונית. נטייתה של ערכאת הערעור שלא להתערב בממצאים עובדתיים מיוסדת על שני אדנים: הראשון, לערכאה הדיונית שליטה ובקיאות בחומר הראיות; השני, לערכאה הדיונית יתרון, שכן היא ששמעה את העדים והתרשמה מהם באופן בלתי אמצעי. תפקידה של ערכאת הערעור אינו לבחון מחדש אם התביעה הוכחה, אלא להעביר תחת שבט ביקורתה את החלטתה של הערכאה הדיונית שפסקה על פי חומר הראיות שבפניה ולבחון אם נפל בה פגם היורד לשורשו של עניין. אם לא נמצא פגם כזה, אל לה לערכאת הערעור להתערב בו.

 

הלכה זו הגודרת את התערבותה של ערכאת הערעור, מצומצמת ביותר בעיקר כאשר העובדות נקבעו על יסוד התרשמות ישירה מהראיות ומהעדים. התערבות בממצאי מהימנות תתאפשר רק במקרים חריגים, בהתקיים נסיבות מיוחדות או כאשר הקביעות העובדתיות אינן מתקבלות על הדעת. על מנת שערכאת הערעור תתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות, יש להראות כי מחומר הראיות ומפסק הדין עולה, כי שגה בעליל בהערכת הראיות והעדויות, התעלם מחלקן של אלה, או הסיק מסקנות שאינן עומדות במבחן השכל הישר.

 

ערעור זה נסב ברובו על קביעות שבעובדה שקבע המפרק. מעיון בהחלטת המפרק עולה כי הלה סקר בפרוטרוט את העדויות והראיות שהביאו לפניו הצדדים, והבהיר הבהר היטב כיצד הגיע לקביעותיו. המפרק בחן כל רכיב ורכיב שבגינו תובע המערער שכר טרחה, הוא אינו פסח על אף טענה של המערער. בעניינים עובדתיים כגון אלו אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב, והתערבות כזו תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים.

 

המקרה דנן אינו נופל לאותם חריגים. המפרק, כאמור, לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות, אלא צלל לעומק הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות. נכונים הדברים גם באשר לקביעות המפרק בכל הנוגע לממצאי מהימנות העדים והראיות שבאו לפניו, ואשר מהם התרשם באופן בלתי אמצעי.

 

דברים אלה משמעותיים ונכונים שבעתיים, כאשר עיקר החלטת המפרק מבוססת ומעוגנת על חוות דעתו של מומחה ניטרלי.

 

ראוי שיובהר כי טענות המערער כנגד המפרק וכנגד המומחה אינן במקומן, וזאת בלשון המעטה; דומה, כי כל אימת שמאן דהוא מסרב לקבל את טענות המערער, מבכר המערער להעלות טענות שאינן מן העניין. בכתב הערעור זועק המערער מרה כנגד המפרק והמומחה בכך שלא קיבלו את טענותיו. לדידו, כל הגורמים רקמו מזימה לצאת נגד טענותיו בשל ספקולציות שמועלות על ידו. כאן אני רואה צורך להבהיר נקודה זו הבהר היטב: המפרק מילא את תפקידו השיפוטי לעניין תביעת המערער, ללא שיש לו זיקה כלשהי כנגד המערער או בעדו. מינוי המפרק היה ניטרלי ונטול משוא פנים, בדומה לזהות המומחה אשר אין לו ולא כלום עם העניין הנדון או עם מי מהצדדים, ואשר נדרש לבחון את טענות המערער לגופן.

 

הכפשות המערער, לפיהן המפרק הינו עושה דברה של האגודה, המומחה עושה דברו של המפרק וכך הלאה, מעוולות ומוטב היה לו לא היו מועלות כלל. המפרק והמומחה פעלו בהתאם לדין ונוכח הסמכות שהוקנתה להם. הא ותו לא. כל פרשנות אחרת של המערער אינה מן העניין ומשכך אין לייחס לה חשיבות. 

 

יתרה, תביעתו של המערער לא די בכך שהינה תביעה מסורבלת, בהיותה סוקרת פעילות יומיומית לאורך שנים רבות, הרי שהמערער ניהל את תביעתו באופן משווע: מעיון בנספחים שצורפו לערעור עולה כי כל מסמך שהוגש על ידי המערער אינו תואם את העובדות שצוינו במסמך שלפניו. חוסר הקוהרנטיות של הצרופות לתביעה מקשה לאין ערוך על הנסיון להבין מה תובע המערער.

 

כפי שהובא בפרק ב' להחלטה זו, המערער הגיש את אותה התביעה שלוש פעמים, כאשר בכל פעם הסכומים שונים. המערער נמנע מלפרוס כראוי, כנדרש וכמתחייב, את ראיותיו לשם ניהול תביעתו. כאמור, תביעת החוב הראשונה שהוגשה על ידו (תביעת חוב 2003) עמדה על סך של 1,630,430 ₪. מסיבה שאיננה ברורה, בספטמבר 2006 הגיש המערער פירוט חוב העומד על פי ארבעה מתביעת חוב 2003. לא זו אף זו, בספטמבר 2007 הגיש המערער פירוט חוב שונה ובו העמיד את התביעה על כמחצית מתביעת החוב בספטמבר 2006.

 

מחדליו של המערער לא תמו בכך. מעיון בחומר הראיות עולה כי המערער לא גילה את כל העובדות שהיה ראוי שייחשפו. בכל תביעת חוב טען המערער לתשלום אחר ששילמה לו האגודה.

 

כדי שדברים אלו לא יהיו בגדר הנסתר, אני מוצא לנכון להעלותם על הכתב. בתביעת החוב 2003 תבע המערער סך של למעלה ממיליון וחצי ₪. בפירוט החוב הצהיר המערער כי לא קיבל מאומה מהאגודה, מלבד המחאות מחשבון מוגבל והתחייבות לקבלת מגרש. פתע פתאום, תובע המערער בספטמבר 2006 סך של 5,853,158 ₪. בתביעת חוב זו מצהיר המערער כי קיבל מהאגודה סכומים בסך 65,856.96 בשנת 1997. טרם הובהר האם קיזז המערער סכומים אלה מתביעתו אם לאו. בתביעת חוב מספטמבר 2007 המערער שוב אינו מזכיר כי קיבל סכומים אלה ואילו מוסיף (סעיף 5 לנספח 5 לכתב הערעור) כי קיבל סך של 5,664 ₪.

 

ואם לא די בכך, אין להתעלם מהעובדה המדאיגה כי לאחר שנתן המפרק את החלטתו, התגלה למפרק בנסיבות חיצוניות, כי המערער החזיק כספים של האגודה בחשבון נאמנות על שמו. טרם הובהר עניין זה.

 

היתממותו של המערער כאילו לא ראה צורך לחשוף בעיני המפרק את כל העניינים שהיו לו עם האגודה, הינה גרסה כבושה. שעה שהמערער ידע וזכר לפרט עד הפרטים הקטנים ביותר, מה חבה לו האגודה וכמה שעות עבד בכל יום (חרף זאת שמדובר בפרק זמן של שנים רבות), תמוהה תשובתו זו. 

 

דעתי היא, כי עם כל הכבוד הראוי למערער, לא ניתן לנהל תביעה בדרך זו. אחר הדברים האלה אעסוק כעת בגופו של הערעור.

שכר טרחה בגין ייצוג בפני המשקם:

 

כאמור, תבע המערער שכר טרחה בשיעור של 3% מערך הפחתת חוב המשקם. המערער סומך תביעתו על מכתב ששלח לאגודה ביום 15.07.1996 (להלן: תאריך ההצעה) ובה הצעתו של המערער לטפל בחוב המשקם כנגד תמורה של 3% מהפחתת החוב. כאן המקום לציין כי אף לדעת המערער, אין באמתחתו כל מסמך שהוא מטעם האגודה המאשר קבלת המכתב או אישור מטעם האגודה לתוכנו של המכתב. רוצה לומר: המערער הציע הצעה אך לא קיבל כל תגובה בעניין, לפיכך להצעתו – לא היה קיבול.

 

עם זאת, מחישובי המומחה עולה כי האגודה שילמה למערער סכומים, מהם ניתן ללמוד על שיעור שכר טרחתו של המערער בעניין חוב המשקם. אמנם, המערער טוען כי האגודה התחייבה לשלם לו 3% מערך הפחתת החוב אך לגיבוי דברים אלה אין ולו מסמך אחד. המשקל הראייתי שיש לתת למסמך שהגיש המערער, בו הוא מציע לאגודה שירות משפטי בתמורה (טיפול בחוב המשקם בתמורה ל- 3% מסך ההפחתה של החוב), הינו נמוך, מסיבות מובנות.

 

מבדיקותיו של המומחה עולה כי בהתאם לסעיף 8 לפירוט החוב מספטמבר 2006 כלל המערער רשימה של תאריכים, ש"ע, נושא הדיון ותוצאה של ישיבות שנערכו, סך ש"ע ברשימה הוא 214 ש"ע (ולא 215 ש"ע כפי שרשם המערער), כאשר מתוך כלל שעות אלה, 48 ש"ע מתייחסות לתקופה שלאחר 15.07.1996.

 

עוד עולה מחוות דעתו של המומחה כי בתקופה שבין מועד  ההצעה ועד ליום 13.01.1997 (בו ערך מר דגן את תחשיב החוב של המערער) הושקעו על ידי המערער 14 ש"ע בלבד. המומחה בדק ומצא כי לפי עמדת המערער (סע' 13 בפירוט חוב 2006) קיבל ע"ח ייצוג בפני המשקם וכן עבור הייעוץ השוטף סך של 30,756.96 ₪ ו- 35,100 ₪ בשנת 1997 (נוסף לסכומים נוספים שנראה כי התקבלו לפני כן על פי כרטיס הנהלת חשבונות).

 

המומחה ערך חישוב ממנו עולה כי לפי 50$ לש"ע סך של 30,756.96 ₪ בצירוף מע"מ, התקבל ביום 18.02.1997, אשר לטענת המערער הינו בגין "ישיבות לפני המשקם". ש"ע עד אותו מועד עמדו על 185. תעריף לש"ע (בהתעלם מתשלומים שבוצעו קודם לכן) הוא כ- 142 ₪ לש"ע (לפי שער של 3 ₪ לדולר ארה"ב - 50$ לש"ע בקירוב).

 

חרף זאת שניתן לראות כי שיעור שכר טרחה שניאותה האגודה לשלם למערער, עומד על 50$ לשעה, המומחה לא פטר עצמו בכך, אלא בדק האם יש ממש בטענות המערער שאכן הפחית את חובה של האגודה בפני המשקם.  מחישובים שערך המומחה עולה כי המציאות רחוקה כמזרח ממערב מדבריו של המערער.

 

בהסכם אשר קיבל תוקף של פסק משקם שבין האגודה לסוכנות היהודית, מיום 27.10.1994 הוסכם כי "האגודה תמשיך לפרוע את חובותיה למיישבת וזאת בהתאם לחוזה ההתיישבות שנחתם ביניהם". המומחה, אשר בקיא היטב בפסקי משקם, סבור כי למיטב ידיעתו זהו נוסח הסכמה סטנדרטי אשר הסוכנות ביקשה והסכימה להחילו על כלל האגודות ולפיכך, למיטב ידיעתו וניסיונו, כלל לא נדרשו שירותים משפטיים בקשר עם הסכמה זו. זאת ועוד, פסק משקם זה נתקבל בשנת 1994 זמן רב טרם מועד מתן הצעתו של המבקש למתן שירותים, אשר התייחסה להפחתת חוב מחובות החברים.

 

המומחה קובע כי, על פי התנאים שהעמידה הסוכנות היהודית לישובים בקשר עם החזר הלוואות נדרשו הם להחזר של 25% מסכום ההלוואה כשהנותר – הופך למענק עם ביצוע ההחזר (75% הנותרים) (להלן: ההלוואה המותנית). עם זאת, הסוכנות היהודית הגישה את דרישת חוב ביחס למלוא החוב. לפיכך, טוען המערער כי יש לראות את ההפחתה ממלוא חוב ל- 25% ממנו את הסכום ממנו צריך להיגזר שכר טרחתו.

 

מנסיונו של המומחה, במקרים רבים אחרים הפחתה זו היא "אוטומטית": הסוכנות "איימה" כי מאחר שהאגודות לא עמדו בתנאי פירעון החוב על פי תנאיו המקוריים, תמנע היא מהחלת ההלוואה המותנית. המומחה עומד על כך כי בפועל אינו מכיר אגודה אשר שילמה סכום כלשהו בגין חלק ההלוואה המותנית וסכום זה בפועל אינו עומד לדיון.

 

כחיזוק לדעתו צירף המומחה לחוות הדעת, עותק מבקשה להטלת צווי מניעה ועיקולים שהוגשה על ידי הסוכנות היהודית למשקם ביום 28.11.2001  בה מתייחס לכך ב"כ הסוכנות בסעיף 2:

 

"חוב האגודה לסוכנות עומד, נכון לתאריך 22/5/01, על סך של 11,006,538 ש"ח (100%), מתוכם 2,290,038 ש"ח לפרעון (25%) ".

 

כמו כן צירף המומחה אישור על הקלות במס, אשר הונפק על ידי המינהלה להסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, על הקלות במס לפי החוק על חובות שנמחלו לאגודה במסגרת החוק. ניתן לראות כי לא נכללה הפחתה או מחיקה של ההלוואה המותנית באישור זה.

 

לדעת המומחה גם לו היה המערער מציג אישור אגודה לבקשת שכר הטרחה שהציג, והמערער היה מציג דרישה שהוצאה על ידו באותו מועד או בסמוך לו, לתשלום שכר טרחה על בסיס חלקו מתוך 75% מההלוואה המותנית, עדיין היה הוא סובר כי סכום זה אינו בגדר "הפחתה" המזכה בשכר טרחה כלשהו.

 

על בסיס המסמכים שצורפו על ידי המערער כתמיכה לדרישת החוב עולה סיפור המעשה הבא: לאגודה נקבע חוב להסדר בפסקי משקם סופיים. האגודה לא יכולה היתה לפרוע החוב מפעילותה השוטפת או ממימוש נכסים. מקור נוסף לפירעון הוא חובות חברים. משהגיע הדיון לנקודה זו הייתה מעוניינת האגודה בהקטנת יתרות החברים על מנת להקטין את המקור לפירעון החובות. בפועל, מאחר שפרויקט הפיתוח החל לרקום עור וגידים - סוכם כי סך של 15 אלפי ₪ ישולם בגין כל מגרש למשקם ולכן לא נדרש טיפול אפקטיבי ביתרות החברים.

 

וכך מסכם המומחה את חוות דעתו לעניין המשקם:

"להלן סיכום חוות דעתי בפרק זה:

לפי פירוט ש"ע, תשלומים ששולמו למבקש בגין הטיפול (לשיטתו), העדר מסמכים בדבר יתרת חשבון שכ"ט שלא שולמה בזמן אמת, כל אלה מביאים אותי לקביעה כי  המבקש סבר בעת הטיפול כי קיבל את שכ"ט המתאים עבור הטיפול.

תחשיב בר דגן שגוי.

דרישת שכ"ט על בסיס תחשיב בר דגן מופרכת.

בכל מקרה אין אישור אגודה להתקשרות לפי הצעת המבקש למתן שירותים לפי מבנה זה.

בחישוב ההפחתות אין לכלול את ההפחתה בחוב סוכנות מ – 100% ל – 25%."

 

לדידי, המערער לא הציג אף לא ראייה אחת לפיה האגודה קיבלה החלטה לשלם למערער שכר טרחה בשעור 3% כפי שטען המערער. לא זו אף זו, ישנן נסיבות חיצוניות המובילות למסקנה כי האגודה לא נתנה את אישורה לשכר הטרחה האמור: כפי שעולה מחומר הראיות, המערער מעולם לא פנה אל האגודה בדרישה לשלם לו את היתרות שטרם שולמו על ידה. המערער מעולם לא הוציא חשבונית המחייבת את האגודה לשלם לו עבור 3% מערך הפחתת החוב. בשנת 1997 שילמה האגודה למערער סך מוערך של כ- 65,000 ₪ עבור טיפולו בחוב האגודה בפני המשקם ואילו המערער לא פנה אל האגודה בדרישה ליתרת התשלום. מדברים אלה עולה כי עבודתו של המערער בעניין חוב המשקם שולמה במלואה על ידי האגודה לפי שכ"ט של 50$ לשעה.

 

לא זו בלבד אלא שגם אם נקבל את גרסתו של המערער לפי זכאי לשכר טרחה בשעור של 3% מערך הפחתת חוב המשקם, הרי שבהתאם לחישובי המומחה, המערער לא ביצע את עבודתו ולא הפחית את חובה של האגודה. המומחה חזר והדגיש כי התחשיב שהגיש המערער על ידי מר דגן בגין הפחתת החוב הינו מופרך מיסודו.

 

יתרה, בהתאם לחוות הדעת מיום 08.08.2008, פסקי המשקם ניתנו לפני תאריך ההצעה של המערער. משכך, לא ברור כיצד המערער מגיש הצעה לתשלום עבור טיפול בחוב המשקם לאחר שפסקי המשקם כבר ניתנו.

 

ראוי להבהיר, כי המערער לאחר שהבחין כי אינו זכאי לשכר טרחה בהתאם להצעתו (3%) הן בגלל שהצעה זו לא התקבלה בידי האגודה והן בגלל שלא הוא ש"הפחית" את חוב האגודה לסוכנות היהודית, דרש הוא לקבל שכר עבור הטיפול בחוב בפני המשקם בהתאם לתעריף המינימאלי.

 

דעתי היא כי יש לדחות טענה זו באופן נחרץ. ראשית, התעריף המינימאלי הקבוע בכללים הינו מחיר מינימאלי מומלץ שאינו מחייב ובהחלט יתכן כי הוא עשוי להשתנות בהתאם לסוג הטיפול המשפטי ובהתאם להסכמות הצדדים. לפיכך, לא ידוע מה היה חלקו של המערער בטיפול בחוב המשקם מבלי שאקבע עמדה האם פעל בנידון. כאמור, חוב המשקם לא הופחת לאגודה כתוצאה מייצוגו המשפטי של המערער, אלא בשל ההפחתות שנעשו "אוטומטית", בהתאם לחוק.

 

שנית, והוא החשוב, חוות דעת המומחה עמדה על כך כי המערער עסק בחוב המשקם על פי תעריף של שעות, בסך של 50$ ארה"ב לשעה. אין מתפקידי לבחון האם המערער יצא מושכר כראוי מטיפול זה או לא. ייתכן שכיום המערער מתחרט על כך שנעתר לעסוק בעניין זה בתמורה זו, אך כיום, לאחר מעשה, אין באפשרותו להחזיר את הגלגל אחורנית על ידי דרישה לתשלום סכומים מעבר למה שהוסכם ומעבר למה ששולם.

 

במאמר מוסגר יצוין כי המערער שם דגש בנושא אחר, על כך שניאות לעבוד עבור האגודה בסכום של 1,500$ ארה"ב לשנה, אף על פי שלדבריו העבודה הצריכה שעות רבות, שבסופו של דבר הביאו לו שכר של כ- 3.6$ ארה"ב לשעת עבודה. המערער הסביר שסכום זה היה מקובל עליו כיוון ששיער שעבודה זו תייצר לו עבודות נוספות בעתיד, עבורן יגבה סכומים אחרים. הנה כי כן, ייתכן ששיקוליו של המערער לייצג את האגודה בפני המשקם עבור 50$ ארה"ב לשעת עבודה היו מטעמים אישיים שלו, ואין לו להלין אלא על עצמו.

 

שלישית, ראוי להדגיש כי השכר המומלץ, כשמו כן הוא: בא להמליץ על השכר הראוי להעניק לעורך-דין. כללי התעריף המינימאלי אינם כללים המחייבים את הצדדים. הואיל וכך, ייתכן ובמידה שהמערער היה דורש מן האגודה לייצגה בפני המשקם בהתאם לתעריף המינימאלי, הייתה האגודה מסרבת להעסיקו. לפיכך, דרישתו של המערער להשתכר בהתאם לתעריף המינימאלי, ללא שהסכימה האגודה על כך, דינה להידחות.

 

כאן המקום לציין כי הייצוג בפני המשקם לא הסתיים; נדרשו דיונים נוספים רבים בפני המשקם, בהם ייצג את האגודה עוה"ד איתן ארז (המפרק המפעיל) שייצגה גם לפני הפירוק, בתקופת הסדר הנושים כנאמן. הנתונים שמסר המערער בקשר עם תביעת החוב התבררו כלא נכונים: חובה של האגודה וחבריה לסוכנות היהודית, הועמד בסופו של דבר בפסק דינו של המשקם, עו"ד נמרוד אשכולי, (פס"ד מיום 02.09.2008) על סך 3,300,000 ₪, וזאת שנים רבות מאז חדל המערער לייצג את האגודה, ולאחר שרישיון עריכת הדין של המערער נשלל.

 

לסיכום עניין זה, הנני קובע כי המערער אינו זכאי לשכר טרחה נוסף (על אשר קיבל); אינני סבור כי על האגודה לשלם למערער בגין הפחתת החוב הואיל והסוכנות היא זו אשר הפחיתה אוטומטית את החובות לכל הישובים באופן שאלה נדרשו לשלם אך 25% מחובם; הואיל ואין הסכמה של האגודה לגובה שכר הטרחה האמור; הואיל ואת עיקר העבודה בפני המשקם עשה המפרק המפעיל, שנים לאחר שהמערער חדל מלייצג את האגודה; והואיל ושכרו של המערער שולם במלואו על ידי האגודה, טרם הליך הפירוק;

 

ייצוג האגודה בחוזים ותביעות שונות:

 

לעניין זה, אינני סבור שיש להתערב בהחלטת המפרק. החלטתו מנומקת, מובהרת ומבוססת היטב על חומר הראיות הרב שהונח בפניו.  אין לי אלא לקבל עמדתו כלשונה.

 

פרוייקט הפיתוח:

 

בחוות דעתו של המומחה ניתנה התייחסות רבתית לנושא זה. מבלי לחזור על הדברים בשנית, אזכיר כי ניתן לבחון בשתי חלופות האם המערער זכאי לשכר טרחה נוסף בגין כך. המפרק אימץ את החלופה הראשונה של חוות דעת המומחה, לפיה המערער זכאי לשכר טרחה בסך של 1,175,544.32 ₪. כנגד זה קבע המפרק כי יש לקזז את הסכומים הבאים: סך של 2,937 ₪ שקיבל המערער מהמשתכנת ספרסקי מירי; סך של 281,202 ₪, מחצית סכום שכר הטרחה ששולם לעו"ד אלתר בעניין; סך של 382,791₪, שיעור השכר הטרחה לעסקאות לאחר אפריל 1999 (עת הקפיא מינהל מקרקעי ישראלי את התקדמות פרוייקט הפיתוח); סך של 1,103,336.96 ₪ על בסיס ניתוח כרטסת הנהלת חשבונות של המערער, בה מצוי סך התשלומים והעברות שביצעה האגודה אל המערער; ועל שום כל אלה - אין הוא זכאי לשכר טרחה נוסף מאת האגודה.

 

המומחה בחוות דעתו לא התייחס לזכאותו של המערער לשכר טרחה תמורת עבודה שבוצעה עבור המשתכנים והושלמה לפני מרץ 1999. בהשלמת חוות הדעת עמד על כך ואלו דבריו:

"מעיון במסמכים המצויים במשרד הרשם עולה כי עיקר טיפולו של המבקש עבור המשתכנים היה בנושאים הבאים:

הגשת דיווחים והשגות (סטנדרטיים) לרשויות המס (לעניין זה ראה מכתב המבקש מיום 22/11/98 לד"ר אברהם אלתר, עו"ד לפיו אישר בסע' 1 כי רוכשי המגרשים באופן אישי לא חתמו על הטפסים של ההצהרות לפי סעיף 73 לחוק מיסוי מקרקעין – רצ"ב נספח 24) לעניין מס רכישה ומס רכוש וכן התייחסות המבקש בסע' 13 למסמך סיכום טענות (נספח 5).

השתתפות מסוימת בדיונים שהובלו על ידי משרד ד"ר אלתר מול רשויות המס ביחס למס רכוש ומס רכישה;

חתימה על מסמך (סטנדרטי) המופנה לבנק כתמיכה בבקשת המשתכן לקבלת משכנתא, דוג' רצ"ב (נספח 25).

כמו כן השתתף המבקש באופן מסוים בטיפול מול מינהל מקרקעי ישראל.

כמו כן החזיק המבקש כספים המיועדים לאגודה בנאמנות עבור המשתכנים.

 

המבקש לא התייחס לסוגיה זו בפירוט תביעת החוב כך שאיני יודע לכמת ולהעריך את היקף הטיפול בנושא. כך או אחרת לא נראה כי מדובר בטיפול משמעותי מבחינת היקף שעות העבודה מאחר ועיקר הטיפול – הגשת הדיווחים לרשויות – בוצע במקור עבור האגודה והטיפול עבור המשתכנים היה נלווה ובוצע ללא ייצוג פורמלי כאמור."

 

המומחה עמד על כך כי לא קיבל לידיו אף מסמך שיכול ללמד על הצעה שניתנה על ידי המערער לשכר טרחה או על תגובתה של האגודה. מן המפורסמות הוא כי הדרך המקובלת להתקשרות בין צדדים היא מתן הצעה וקיבול. על דרך הכלל – דרישה לשכר טרחה נעשית על ידי הצגה או שליחה של חשבונית עסקה בצירוף פירוט שעות עבודה ותעריף שעתי או תחשיב ערך הטיפול במכפלת שיעור שכרו של נותן השירות.

 

אין לי אלא להסכים לכך כי בהעדר מסמכים כגון הסכמי עבודה, חשבונות שכר טרחה שוטפים של נותן השירותים, פירוט שעתי, מכתבי דרישות חוב, הודעות על יתרת חוב או מסמכים אחרים כדוגמת אלה שהופקו בזמן אמת, אשר הם המסמכים הרגילים המבססים תביעת חוב, יש לקבוע כי יש לדחות את תביעת החוב במלואה. יתרה מכך, היעדרות מסמכים אלו מצביעה, דרך כלל, על כך שבזמן אמת עמדת נותן השירותים הינה לאי קיום חוב.

 

המסמכים היחידים שהוצגו בפני המומחה, אשר יצירתם הייתה במועד מתן השירותים, הם כרטיס הנהלת חשבונות של האגודה וכן רשימת משתכנים. המומחה סבור ואני מקבל קביעתו זו, כי מסמכים אלו אינם מהווים בסיס לחישוב שכר טרחה ראוי כלשהו.

 

מסמכים נוספים קיימים הם מכתב מזכיר האגודה למבקש מיום 05.09.2000 לפיו יתרת שכר הטרחה שלא שולמה בסך של 140 אלפי $ שנגבתה ממשתכנים תשולם עם הסרת המגבלות על ביצוע העסקאות במינהל מקרקעי ישראל. לעומת זאת לרו"ח אוזן כתב מר וילמובסקי בעניין שכר טרחת המערער כי

 

"על מנת לחשב את שכ"ע המגיע לעו"ד אסף נמרוד יש לחשב את מספר המגרשים לבני/בנות המושב ומספר המגרשים שנמסרו למשתכנים חיצוניים. 7) כמו כן ובודאי שרק הנהח"ש יכולה לבדוק זאת יש לבדוק האם בוצעו תשלומים ואם כן הסכומים, התאריך הסיבה או המטרה לתשלום"

 

וכן רישום ע"ג כרטיס חשבון, שנטען כי זהו כתב ידו של מר וילמובסקי לפיו למיטב זכרונו שכ"ט אמור היה להיות 362,000$ כאשר בפועל שולמו 415,741$ ארה"ב.

 

במסמכים השונים ערך המערער תחשיבים ורשימות שונות לגבי שכר הטרחה הראוי לו הוא זכאי. המומחה ערך טבלה שלעניות דעתו היא הקרובה ביותר מבחינת המבנה לנתונים אותם דרשתי שיציג המערער. מחישוב זה ניתן לראות כי עיקר הטיפול (מבחינת היקף ש"ע) הוא מול רשויות מס - 632 ו- 28 ש"ע (בנושא מס רכוש החל באופן מלא על המשתכנים), כ- 54% מהיקף הטיפול הכולל.

 

המומחה בדק ומצא כי גם אם נקבל את היקף ש"ע הנ"ל באופן מלא, מבלי שצורף פירוט, הרכב וניתוח ומבוסס על חישוב רטרואקטיבי וללא ביסוס בזמן אמת, הרי ששכר הטרחה אף לפי 100$ ארה"ב לשעה (לפי 3 ₪ ל- 1$) היה שכר הטרחה מגיע לכדי 366.6 אלפי ₪ בלבד, סכום הנמוך משמעותית ומהותית, גם לפי הודאת המערער, מהסכומים אותם קיבל. דרישת המערער (המקורית) לשכר המוסכם, כפי שגם מופיע בספרי האגודה, היתה על סך 1,630,430 ₪, לתעריף ממוצע של 1,334 ₪ לשעת עבודה.

 

בהתאם לחישוב זה ניתן לראות כי אם תתקבל עמדת המערער, לפיה זכאי הוא לשכר טרחה בהתאם למופיע בספרי האגודה, הרי שהמערער השתכר בסך של כ-1,300 ₪ לשעת עבודה. סכום זה הינו גבוה ביותר ביחס לסכומים שטען המערער כי נהג לגבות. לשם הדוגמא, בעניין חוב המשקם טען המערער (בהתאם להצעה שהוגשה לאגודה ביום 23.08.1994) כי דרש סך של 50$ ארה"ב לשעת עבודה. בהתאם לדבריו של המערער, דרש שכר כולל בייצגו אגודות אחרות, בסך 1,500$ ארה"ב לשנת, מה שמעמיד עלותה של שעת עבודה על סך 3.6$ ארה"ב בלבד.

 

נראה, אפוא, כי לא ניתן לומר שספרי האגודה אכן תואמים לסכום שחבה האגודה לשלם למערער. סכומים אלה מכפילים, משלשים ומרבעים את התמורות שנהג המערער לדרוש עבור עבודתו.  

 

המומחה עמד על טיבן של הפעולות המשפטיות אותן ביצע המערער עבור האגודה בעניין פרוייקט הפיתוח, וכך הם דברי המומחה בסעיף 11 להשלמת חוות הדעת:

"את תעריף המבקש למתן שירותים משפטיים אפשר להקיש מתוך ההצעה לטיפול בנושא המשקם מיום 23/8/94 – לפי 50$ לש"ע וכן 150$ לכל ישיבה שתתקיים בפני המשקם, כלומר אומד שכ"ט לשעה של 100$ לש"ע אינו נמוך ויתכן כי הינו אף גבוה משכ"ט הרגיל שהיה מקובל אצל המבקש. (בוודאי אם נתייחס לתעריף שכ"ט לשעה לטיפול שוטף – 1,500$ לשנה אשר חישב המבקש בסע' 13 של נספח 15 - 3.6$ לש"ע). אף אם התחשיב יהיה לפי 150$ לש"ע שכ"ט הראוי על בסיס ש"ע, לפי פירוט המבקש במלואו של ש"ע, הוא 183.3 אלפי $ (כ – 550 אלפי ש"ח)

 

בהתייחס לדרישת שכ"ט לפי "השכר הראוי" – אפרט לדוגמא בעניין הטיפול אצל רשויות המס - המבקש בסע' 32-34 למסמך סיכום טענות (נספח 5) מפרט כי הטיפול בנושא הצהרות, השגות וערעורי מש"ח מבוסס על 2 ש"ע לדיווח * 314 מגרשים = 618 (היה צ"ל 628) וכן 4 ישיבות של 2 שעות כ"א במשרד אלתר, 2 ישיבות של 4 שעות עם אגף מס שבח, ובסה"כ 632 שעות (היה צ"ל כנראה 644 שעות). ניתן לראות כי כ – 98% משעות העבודה יועדו לטיפול טכני של הגשת הדיווחים וההשגות (האחידות). וכי הטיפול מול הרשויות הסתכם בהשתתפות ב – 2 ישיבות בלבד עם רשויות המס.

 

המבקש נהג להגיש טופס דיווח על עסקה למיסוי מקרקעין (מש"ח או טופס 7002) כדוג' הטופס הרצ"ב (נספח 28). הטופס הוגש מטעם שני הצדדים (ראה סימון בסע' ב' לעניין מס רכישה) תוך מילוי נתוני שווי הרכישה והמס הנדרש, אולם ללא חתימת הרוכשים. בפועל מודה המבקש במכתבו לד"ר אלתר מיום 22/11/98 (נספח 24) כי: "על מנת להסיר ספק לגבי הדווח הנדון הריני מאשר שרוכשי המגרשים באופן אישי לא חתמו על הטפסים (מש"ח 2) של ההצהרות לפי סעיף 73 לחק מס-שבח מקרקעין. ההצהרה הוגשה על-ידי הן בשם האגודה הן בשם המשתכנים מכח הסכמה המופיעה בחוזים שביניהם, לפיהם אני מטפל בשם שני הצדדים בכל הכרוך ברישום הזכויות ורישומן."

 

מכאן, כי בעבור עבודה זו אשר רובה המוחלט היא עבודה טכנית של הגשת דיווחים, דורש המערער שכר טרחה בשיעור של 7.5% בסך 1.128 מיליון ₪. לדידו של המערער, עבודה זו זהה במהותה לתעריף הנקוב בשכר הראוי על פי התעריף המינימאלי, שנוהג כאשר סכום המס שנוי במחלוקת, כאשר מוגש ערעור לרשויות המס וכאשר מוגשים עררים נוספים בפני ועדות שונות. דבר זה אינו מתקבל על הדעת.

 

המומחה עומד על הפער בין התעריף המינימאלי אותו דורש המערער, לבין פעולותיו:

"דא עקא שמייצג האגודה (והמשתכנים) בעררים שהוגשו לועדות הערר השונות (עררים מס רכוש 54/99 וערר מס שבח - עמ"ש 5039/99) הוא משרד ד"ר אלתר בלבד (רצ"ב המסמכים – נספחים 29-31).

 

חרף זאת המבקש טוען (סע' 11 לדיון בתביעת חוב – נספח 6) "אותה מידה של חוסר ידיעת העובדות מגלה הוא ...... אני הגשתי את העררים לבית המשפט המחוזי. על סמך תקדים ראשון בארץ שאני זכיתי, בביטול מס שבח בגין "המלצה" להענקת מגרש". (הדגשה לא במקור – א.כ.).

 

סיכומו של דבר, המבקש מנסה להיבנות מטיפולו של אחר – כאשר טיפולו ב"ערעור" הסתכם - לפי הפירוט שהגיש - בהשתתפות בפגישות עם יועץ המס והשתתפות ב – 2 פגישות במשרדי מיסוי מקרקעין (אשר לא הבשילו לכדי הסכמה ובעטיין הוגשו העררים).

 

אני סבור כי על בסיס הנתונים באשר לתעריף שכ"ט הראוי בקשר לעבודתו של המבקש, על בסיס תעריף המקובל אצלו למתן שירותים משפטיים, שכר הטרחה הראוי במקרה זה עבור העבודה הטכנית של הגשת הדיווחים, השגות (סטנדרטיות) והשתתפות בישיבות עם יועץ המס וב – 2 הפגישות עם רשויות המס אינו יכול לעלות על 100$ לש"ע, כלומר אף לפי תחשיבי המבקש 63.2 או 64.4 אלפי $ בלבד."

 

המומחה לא פטר עצמו בכך, אלא המשיך ועיין באופן מעמיק בפרטים השונים אותם פירט המערער ביחס לשכר הטרחה הראוי על בסיס ערך הנושא במסמך סיכום הטענות (נספח 5 לחוות הדעת). מבדיקותיו של המומחה עלו הממצאים הבאים: המערער טוען ל – 80 שעות עבודה לפנייה לבקשות לועדת אדומי. לעניין זה הציג המומחה את מכתב המערער מיום 22.08.1999 ומכתב עו"ד זיו שרון ממשרד ד"ר אלתר בנושא למינהל מקרקעי ישראל, מהם עולה כי הטיפול בפועל בנושא זה היה על ידי משרד אלתר.

 

בסעיף 41 לפירוט החוב-ספטמבר 2006, כותב המערער כהאי לישנא:

 

"אני הכנתי את נוסח הערעור אשר נמסר למשרד אלתר שכמעט ולא שינוהו אך הגישו אותו בשמם. הערעור שאני הכנתי מצורף במוצג 27". [ההדגשות שלי א.ז]

(המומחה מציין כי לא נמסר לו מוצג 27 ואף לא מצא כמוהו).

 

ראוי לצטט את דבריו של המומחה בעניין:

"דפוס טענה זה זהה לסוג הטענה ביחס לטיפול המס. המסמכים מצביעים על טיפולו של משרד אלתר. למשרד אלתר שולם שכ"ט בזמן אמת. המסמכים המוצגים מצביעים על טיפול חלקי ו/או שולי ו/או טכני בלבד של המבקש בנושא. המבקש לא מציג הסכם למתן שירותים ביחס לנושא, המבקש לא הציג הרכב ופירוט להיקף העבודה מעת ביצועה, אינו מציג דרישת תשלום כלשהי בגינה וכעת טוען כי הוא טיפל בעניין באופן מלא וזכאי לשכ"ט מלא ומופרז על בסיס חישוב תיאורטי לגביו.

 

סיכומו של דבר ובתמצית, תחשיביו של המבקש ל – "שכ"ט ראוי" אין להם בסיס."

 

מעיון בדרישות המומחה עולה כי ביקש מהמערער לקבל "חשבונות עסקה, דרישות חוב, פירוט שעות עבודה, תחשיבים וכל מסמך נוסף שהוצא על ידך לאגודה עד ליום תחילת הפירוק התומך בדרישת החוב, וכן פירוט התנועות בחשבון שער אפרים, עד לשנת הפירוק, בספר הלקוחות שנדרשת לנהל בהתאם לתקנה 2 לתוספת ה להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) התשל"ג – 1973" שבה נקבע כדלקמן:

"בספר הלקוחות ינוהל חשבון נפרד לכל לקוח ובו יירשמו החיובים והזיכויים; אם תמורת השירות שולמה במלואה מיד לאחר מתן השירות אין חובה לרשום חיוב וזיכוי כאמור".

 

ספר הלקוחות היה אמור לאפשר הצגת יתרת החוב לעמדת המערער באופן פשוט וברור ולא ברור לי מדוע לא הוצג. אף למומחה, לא הוצג מסמך שכזה. המערער הסביר למומחה כי אין באפשרותו להציג מסמכים אלה באשר העדיף שלא להוציאם על מנת שלא להתחייב בתשלום מיסים. לראיה, הציג המערער למומחה,  המחאה על סך 20,000 ₪ שהוצאה על ידי האגודה (על חשבון שכר טרחה לפי הפירוט בהמחאה) והופקדה בחשבון נמרוד עו"ד אסף נאמנויות ובגינה הוצאה קבלה/חשבונית מס ללא מע"מ על ידי המערער עבור "פקדונות משתכנים" אשר חוללה על ידי הבנק.

 

לא ניתן לקבל הסבר זה. עו"ד כמו גם בעלי מקצועות חופשיים אחרים מדווחים לצורך מס על בסיס מזומן. המשמעות היא שחובת הנפקת חשבונית מס היא על התמורה המתקבלת וכך גם לצרכי מס הכנסה – החיוב במס הוא על הסכומים המתקבלים בפועל, ולא על דרישות חוב או חובות שכר טרחה. הסברו של המערער – אינו תואם את המציאות.

 

אף העובדה כי הפרוייקט החל בשנת 1997, ולשיטת המערער בוצע מכר של 285 מגרשים עד לשנת 2001, כאשר לפי תחשיביו כיום קיבל עד סיום מתן השירותים על ידו לאגודה, משך קרוב ל- 5 שנים, רק חלק קטן משכר הטרחה לו הוא זכאי (לשיטתו, כאמור) - מצביעה כי קיימת סבירות גבוהה לכך שבעת מתן השירותים סבר המערער כי האגודה אינה לו איזה סכום שהוא, וודאי לא חוב כה משמעותי ומהותי בהיקף הנטען. 

 

לאור זאת אני מצטרף למסקנות המומחה, כי מאחר שאף המבקש לא דרש שכר טרחה בעיתו עבור מתן השירותים ולא פעל לגבייתו, או שלמצער - אין אסמכתאות ביחס לכך, עולה כי אף המערער סבור היה באותו מועד כי לא היה זכאי לשכר טרחה נוסף, ולפיכך, הרי שאין המערער זכאי לשכר טרחה כלשהו (מעבר לסכומים שקיבל) כעת.

 

המומחה מדגיש, כי ממסמכים שהוצגו לו עולה כי המערער ידע לדרוש את חובת האגודה אליו:

"מעיון בתיקי האגודה המצויים במשרדנו, נמצא המסמך שהוצא על ידי המבקש ביום 14/10/01 (ע"פ המסמכים שבידי - לאחר השעייתו לצמיתות מלשכת עו"ד) למר הרשקו יצחק, מנהח"ש האגודה דאז (נספח 34) לפיו "בוררות ציפור יעל וזוהר – רצ"ב מינוי הבורר לדיון בבוררות שבנדון..... אם ברצונכם שמשרדנו ייצג את המושב בבוררות זאת, הינכם צריכים להסדיר את תשלום שכה"ט". מהו שכ"ט אותו יש להסדיר ועבור מה אין התייחסות במסמך.  מעבר לכך, במסמכים שהעביר המבקש לכב' הרשם כביסוס לתביעת חוב נמצא המסמך מתאריך 19/11/00 (סומן 35) אשר המבקש מסר לי בע"פ כי הינו התייחסות לפניית מר וילמובסקי לטיפול בתביעה פלילית של חבר: "לעליזה לטיפול כנגד תשלום מראש של שכה"ט לא פחות מ – 1170 ש"ח להופעה. אין שום התחשבנות בנושא זה בקשר עם שער אפריים".

 

דרישה זו מצביעה על כך שהמבקש ידע לדרוש את שכ"ט הראוי בעיניו מקום בו הוא, לשיטתו, היה זכאי לו. 

 

יתרה מכך, תחילת פרוייקט ההרחבה של האגודה החלה עם חברת הלה הנדסה ואדריכלות בע"מ. המבקש אמור היה לספק שירותים משפטיים בקשר עם העסקה. רצ"ב עותק הסכם האגודה עם החברה (סע' 14.3 עוסק בעניין הייצוג המשפטי), הסכם ייצוג ושכ"ט של המבקש עם החברה אשר כולל את היקף השירותים הנדרש עבור שכ"ט הנקבע וייפוי כוח בלתי חוזר (נספח 36). הסכמים כדוג' אלה אינם בנמצא כלפי האגודה.

 

סיכום ביניים – לדעתי, מהתנהגות המבקש כפי שעולה מהמסמכים שעיינתי בהם עולה, כי למועד הרלוונטי לא סבר המבקש כי הינו זכאי לשכ"ט נוסף משכ"ט אותו קיבל."

 

טענה נוספת שהועלתה על ידי המערער היא כי שילם 908,000 ₪ בגין המגרשים לבנותיו, ומאידך שילמה לו האגודה סך של 607,000 ₪. לטענת המערער עולה כי שילם מכיסו 301,000 ₪ ועל כן זכאי הוא לסכום זה.  

 

המערער טוען כי על תשלום היתרה בסך 301,000 ₪ להיכלל בתביעת החוב אותה הגיש. גם בכך אני מצטרף לדעתו של המומחה לפיה תביעת החוב שהוגשה עסקה אך ורק בגין שירותים משפטיים שהעניק המערער לאגודה, ואשר לשיטתו - בגינם לא קיבל תמורה. הנה כי כן, סכום זה אינו מעניין התביעה. הדרישה לתשלום היתרה, כמוה כתביעה נגד האגודה על כך ששילם סכום ביתר בגין המגרשים שלא סופקו במלואם.

 

כאמור, דרכו של המערער היא לערבב מין בשאינו מינו ולסרבל את התביעה בכל דרך. המערער נדרש לסכם בדרך ראויה את כל מה שחבה לו האגודה בגין שירותים משפטיים ומנגד לציין את כל מה ששולם לו. המערער, בכדי לקצר הליכים, או לחילופין, מטעמים אחרים השמורים עימו, החליט לכלול בתביעת החוב את כל מה שלעניות דעתו חבה לו האגודה.

 

לא זו בלבד אלא אף התמורות שקיבל המערער עבור שירותיו המשפטיים אינן ברורות וסכומם משתנה מעת לעת. כך לדוגמא, התמורה שקיבל המערער לשיטתו מהאגודה עבור פרוייקט הפיתוח אינה קבועה. בסעיף 27 לכתב הערעור הסכום הוא 544,017 ₪. בסעיף 15 לפירוט חוב ספטמבר 2006 הסכום הוא 580,958 ₪.  בסעיף 6 למכתב המערער בתאריך 14.01.2009, המופנה אל המומחה, טוען המערער כי קיבל סך של 639,873 ₪. נראה כי למערער פתרונים בעניין זה.

 

לשם ההגינות, נראה לי ראוי כי אזכיר את דבריו של המומחה בחוות הדעת המשלימה, על כך כי שינה את דעתו בעניין שולי, על אף שאינו משנה את התוצאה הסופית; על פי המסמכים שהיו בפני המומחה בהכנת חוות הדעת, שילמה האגודה למערער סך של 1,103,336.96 ₪ עבור שירותים משפטיים בהתאם לנתונים המופיעים בנספח 10 לחוות הדעת. המערער טען כי תשלומים של 30,756.96 ₪ ו- 35,100 ₪ אינם מתייחסים לפרוייקט הפיתוח. אכן, המומחה בדק ומצא כי לאור תאריכי התשלום, טענה זו מוצדקת ולפיכך יש להפחית מהתשלומים המתייחסים לפרוייקט הפיתוח את הסכומים האמורים באופן שסך התשלומים בגין פרוייקט הפיתוח יעמדו על 1,037,480 ₪.

 

המומחה עמד על כך ובין היתר הביא את הדברים הבאים:

"ראוי לציין כי האגודה העבירה למבקש במהלך התקופה הרלוונטית תשלומים נוספים רבים. בחוות דעתי כללתי רק את הסכומים אשר כפי שמשתקף מכרטסת הנהלת החשבונות של המבקש וממסמכים מבססים נוספים עולה כי הינם תשלומים בגין שכ"ט.

 

מובן כי במצב בו ניהול החשבונות אינו נאות - המבקש מודה – סע' 6 למכתב האחרון (נספח 13) - כי לא הוציא חשבוניות על תמורות שקיבל - לשיטתו – ההפרש בין מלוא ערך המגרשים לבין הסכומים בגינם הוצאו חשבוניות – "... שהחשבונית היתה אמורה לצאת כנגד אישור על ניכוי מס במקור. משזה לא הגיע, לא הוצאה החשבונית על היתרה" – ברור כי קיים קושי לאתר באופן מלא את התשלומים שבוצעו עבור שכר טרחה, עבור כספי נאמנות או עבור מטרות נוספות.

 

סיכומו של דבר, אף אם היה המבקש זכאי לשכ"ט מלא לפי פרוטוקול ישיבת הועד (1% ו – 1.5%) ביחס למלוא המגרשים הרלוונטיים – 285 - הרי שסך התשלומים לו היה זכאי הוא כפי שפורט בחוות הדעת 1,102 או 1,175 אלפי ש"ח.

 

תביעת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית – לא מצאתי אסמכתא כלשהיא למועד התשלום המגיע של שכר הטרחה לשיטתו של המבקש. אילו היה מגיש טבלה הכוללת את הפרטים המינימליים: תאריך דרישה, סכום דרישה, תאריך תשלום מוסכם אזי ניתן היה לחשב הנ"ל.

 

במצב בו מצב הדברים בפועל מצביע על כך שהמבקש הסכים לדחיית החוב, ככל שקיים לשיטתו, באופן מעשי תקופה כה ארוכה ואשר אין בידו להציג אסמכתא כלשהיא לתביעת הפרשי הצמדה או ריבית בזמן אמת מצביע על כך שאף המבקש סבר באותו מועד כי תשלום החוב הנטען לכאורה, ככל שהיה קיים, יהיה נומינלי.

 

ברור כי התקבולים עבור המגרש התקבלו בתשלומים ולא במועד כריתת ההסכם. חלקם התקבל רק לאחר ביצוע פעולות גבייה על ידי המפרק הזמני המפעיל, לאחר סיום מתן השירותים על ידי המבקש וחלקם אף טרם התקבל עד עצם היום הזה. במצב זה ברי כי המבקש אינו זכאי להצמדה וריבית ממועד הסכם אלא במועד ביצוע התשלומים בפועל.

 

למותר לציין כי לפי הנתונים שבפני עד לסוף שנת 1999 קיבל המבקש סך של כ – 900 א' ש"ח ע"ח שכ"ט, כאשר לפי התחשיבים שערכתי ונכללו בחוות הדעת עד לאותו מועד שכ"ט המחושב לפי שיעור מהתקבולים הוא כ – 1 מיליון ש"ח, כך שאף אם זכאי המבקש להפרשי הצמדה וריבית ההפרשים אינם מהותיים."

 

תוצאת חוות הדעת, היא כי המומחה אינו משנה את דעתו, גם לאחר עיון במכלול המסמכים שהובאו לצורך חוות הדעת המשלימה, לפיה שכר הטרחה המקסימלי לו זכאי המערער, בגין טיפול בפרוייקט ההרחבה, בהתאם לפרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה של האגודה הוא 1,175,544.32 ₪ בלבד, כאשר מסכום זה יש לבצע הפחתות כמפורט בחוות הדעת, בגין תשלומים שבוצעו על ידי האגודה, תמורות שנתקבלו בגין עסקאות שבוצעו לאחר 07.03.1999, קיזוז בגין יעוץ משפטי בקשר עם דיווח וייצוג בפני רשויות המס, קיזוז בגין השלמת הליכים שנדרשה -  לרבות על ידי המפרק הזמני של האגודה - לאחר סיום כהונת המערער ובגין הליכים עתידיים נוספים שיידרשו.

 

כך, לאחר הפחתות אלו, אף אם היה זכאי המערער לשכר טרחה בהתאם לפרוטוקול ישיבת הוועד, אזי אין האגודה חייבת למערער כספים, ואף קם חשש כי התקבלו בידיו סכומים ביתר.

 

לדעת המומחה, בנסיבות העניין שכר הטרחה הראוי צריך להיות לפי תעריף שעתי. לפי הפירוט שהוגש ע"י המערער: 1,122 שעות עבודה בקשר עם פרוייקט הפיתוח, הרי ששכר הטרחה (על בסיס תעריף של 100$ ארה"ב לשעה, הכפול מהתעריף לשעה שננקב על ידי המערער עצמו בהצעתו למתן שירותים בקשר עם ייצוג כלפי המשקם) הוא בקרוב 336.6 אלפי ₪ בלבד (לפי 3 ₪ ל- 1$). בהתאם לנתונים שהיו בפני המומחה, קיבל המערער שכר טרחה בסך של 1,103 אלפי ₪. אף לפי תחשיבי המערער קיבל שכר טרחה בסכום של 544 עד 640 אלפי ₪, סכומים גבוהים משמעותית מהסכום לו היה זכאי לפי חישוב שעתי כאמור.

 

לאחר עיון מעמיק בחוות דעת המומחה מיום 08.08.2008 ובהשלמת חוות הדעת מיום 17.02.2009 הנני רואה לנכון לאמץ חוות דעת זו. המדובר בחוות דעת  מהימנה, משכנעת, מנומקת ומפורטת להפליא. בחקירת המערער את המומחה בדיון אשר התקיים בפני ביום 21.04.2009, לא ניתן היה שלא להבחין בבקיאותו המוחלטת של המומחה בחוות דעתו, אשר עמד כסלע איתן מאחורי כל קביעותיו וגיבה אותן במסמכים מתאימים תוך הסברים מפורטים בדבר הדרך שהביאה אותו למסקנותיו. זאת ועוד: שאלות המערער כולן נענו בפירוט ותוך הפניה לפסקה המתאימה הדנה בכך בחוות הדעת. לא עלה בידי המערער בכדי להפריך איזו ממסקנת המומחה או ליתן בחקירתו הסברים אשר אינם מתיישבים עם הסבריו של המומחה, בהתחשב בחומר שהוצג. התרשמותי היא כי התמצאותו ובקיאותו של המומחה רבה אף יותר מזו של המערער – ותשובותיו העידו על כך.

 

 

כאמור בית המשפט העליון אמר דברו בע"א 293/88 בעניין חברת יצחק ניימן אשר הוזכר לעיל, כי משמינה בית המשפט מומחה, על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר כי בית המשפט יאמץ את ממצאיו אלא ככל שקיימת סיבה מיוחדת שלא לעשות כן. אכן, עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט, ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן.

 

הטעם לכך - נסמך על ההלכה הידועה, בדבר המעמד העדיף שיש ליתן לחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, אשר מוחזק כמומחה אובייקטיבי וחסר פניות:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (כב' השופט ש' אלוני ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תק-על 90(2), 532 (1990)).

 

"הכלל הוא שיש לקבל חוות דעת של מומחה בתחום בו מונה, אלא אם כן ישנם נימוקים כבדי משקל המחייבים סטייה מחוות דעת זו.  בית המשפט יעדיף לאמץ את מסקנותיו של המומחה אשר מונה מטעמו, מן הטעם שמטבע הדברים, חוות דעתו אמורה להיות אובייקטיבית וחסרת פניות ... משהחליט בית המשפט למנות  מומחה על מנת שיגיש את חוות דעתו, הרי המינוי הוא לצורך קבלת נתונים מקצועיים, ממי שמומחה בתחום ומאדם שבית המשפט יכול לתת בו אמון, שהממצאים שהובאו יהיו מקיפים ומקצועיים כאחד, באופן שניתן יהיה לאמצם וליתן הכרעה בהתאם..." (כב' השופט ש' וסרקרוג ת"א (מחוזי-חיפה) 297/96  אוחנה אברהם ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, תק-מח 2004(2) 6250 , 6259 (2004))."

 

סיכומו של דבר: נוכחתי לדעת, כי תשלומים רבים ששולמו על ידי האגודה למערער, לא נכללו בתצהירים ולא ניתן להם ביטוי בהנהלת החשבונות של האגודה. תמוה, עם זאת, כיצד המבקש לא הפחית בתביעת חובו מהאגודה סכומים שגבה בפועל בגין פרוייקט הפיתוח. עובדה זו מטילה צל כבד על כל תביעתו של המערער.

 

המערער הצהיר כי לא קיבל מאומה מהאגודה עבור שירותיו המשפטיים למעט המחאות מחשבון מוגבל והתחייבות לקבלת מגרש, אך בבחינה מדוקדקת ומזמן לזמן נתגלו תשלומים נוספים שקיבל מן האגודה. כמו כן, אין להתעלם מן העובדה כי לאחר כל האמור, ובאופן מקרי לחלוטין, התגלה למפרק כי המערער ניהל בחשבונו כספים של האגודה שעד עתה לא ידוע מה עלה בגורלם.

 

לא זו אף זו, עולה תמיהה ממשית על פעולותיו של המערער כיועצה המשפטי של האגודה. פעמים ועסקאות שטען המערער כי בוצעו על ידו - נעשו בניגוד להנחיות מינהל מקרקעי ישראל, תוך גביית סכומים העולים על הוצאות הפיתוח, ככל שאושרו. פעמים, המערער העביר את מלוא התמורה ששולמה מאת הרוכשים בפרוייקט הפיתוח ללא שהובטחו זכויותיהם של הרוכשים. פעמים, גבה המערער סכומים ישירות מהמשתכנים, סכומים אשר לא ידועים לאיש, באופן שהסכום המדויק אותו קיבל המערער עד היום בגין פרוייקט הפיתוח בכללותו (מהאגודה ומהמשתכנים ישירות) - הינו בגדר תעלומה. פעמים ודרש המערער שכר טרחה בגין עסקות שבוטלו. פעמים ודרש המערער שכר טרחה מלא בגין עסקות אשר השלמת הקצאת הזכויות על ידי מינהל מקרקעי ישראל למשתכנים הושלמה על ידי המפרק-המפעיל האגודה עו"ד איתן ארז. פעמים והמערער דרש שכר טרחה מופרז לאין שעור בגין פעולות טפלות ושוליות שביצע.  פעמים והמערער דרש שכר טרחה בגין פרוייקט הפיתוח, חרף העובדה כי לא הושלמה העסקה. פעמים והמערער תובע את האגודה לשכר טרחה שביצע עבור החברים באופן אישי, ועוד כהנה וכהנה.

 

אין מטרתם של דברים אלה להכפיש את שמו של המערער. מטרתי היא להאיר למערער זווית שונה לסיפור הדברים. מהותה של תביעת המערער, נובעת מכך שלשיטתו האגודה התעשרה שלא כדין בגין שירותיו המשפטיים. הביטוי "עשיית עושר ולא במשפט" שזור כחוט השני לאורך כל תביעת המערער. לטענתו, הוא העניק לאגודה שירותים משפטיים ועל כן הוא זכאי לתמורה בגינם, אלא שבדיוק מעובדה זו לא ניתן להתעלם עת בודקים את שנותר מהאגודה כיום: האגודה הגיעה לעברי פי פחת ומנוהלת על ידי המפרק-המפעיל עו"ד איתן ארז. מצבה הנואש של  האגודה, נובע בעיקר מניהולו של פרוייקט הפיתוח, בגינו נתבעת האגודה לשלם סכומים אסטרונומיים של עשרות מיליוני שקלים. הדרך בה שווקו הקרקעות גובלת בפלילים. ראו ת"פ 040178/05 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט צבי גורפינקל) והכרעת דין מיום 04.02.2808. אין ספק כי המערער היה בין האנשים שהנהיגו את פרוייקט הפיתוח (ואף הוא כותר כתרים לראשו כי "הזיז הרים וגבעות" בכל הקשור לפרוייקט הפיתוח), תוך שהוא מגיע כיום לאחר שנותרה אדמה חרוכה ותובע סכומים עבור שירותיו המשפטיים בפרוייקט הפיתוח. ראוי כי המערער יביט אל תוככי ליבו וישאל עצמו האם השירותים שהעניק לאגודה בפרוייקט הפיתוח, אכן היו שירותים שהועילו לה או שמא בגין פעולותיו עומדת כיום האגודה בפני תביעה של כספים רבים. שעה והנני מודע היטב למצבה של האגודה לאחר מתן צו הפירוק ולהפקרות שנעשתה בה עת המערער היה היועץ המשפטי של האגודה, לא יכולתי לעצום עיני, ולא לסיים את החלטתי בדברים אלה.   

 

 

סוף דבר:

הנני דוחה את הערעור וקובע כי לאגודה אין כל חוב כלפי המערער.

 

הנני דוחה את החלטת המפרק כי על המערער להשיב לאגודה כספים, באשר יש באמרתו זו של המפרק משום חריגה מסמכותו. המפרק לא מונה לשם תביעת חובות האגודה. חובות שחבים גורמים שונים לאגודה, ניתנים לתביעה על ידי המפרק המפעיל עו"ד איתן ארז ולשיקול דעתו.

 

הנני דוחה את דרישת המערער לשלם לו כספים בגין פסק הדין שנתקבל כנגדו, במהלך הדיון בתיק זה. תביעה זו לא יכולה לידון בפני במסגרת ערעור על פסק המפרק.

 

הנני מחייב את המערער לשלם 16,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק (כפי שחל במועד התשלום למומחה) בגין שכרו של המומחה. סכום זה כולל את השכר שנפסק על ידי המפרק.

 

הנני מחייב את המערער בתשלום הוצאותיה של האגודה בקשר עם ניהול הליך זה, בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. 

 

הסכומים שלעיל ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו. לא ישולמו במועד, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת ההחלטה ועד ליום התשלום המלא בפועל.