תושב קדיתא נתבע לסילוק יד על ידי מנהל מקרקעי ישראל

תיק004407/00 מינהל מקרקעי ישראל נ' הרצל טייאר

 

מר הרצל טייאר , תושב קדיתא, נתבע על ידי מנהל מקרקעי ישראל לפנות את המקרקעין בהם הוא מחזיק.

תוכנית להקמת הישוב קדיתא, אושרה בוועדה מחוזית לתכנון ובניה ואף אושרה בועדת "וולנת"ע" (ועדה לתכנון עניינים עקרוניים).

מנהל מקרקעי ישראל ראה בקבוצה של 16 משפחות מתושבי קדיתא וביניהן משפחת טייאר, כבעלי "זכויות יתר". המינהל ניסח כתב התחייבות ובו התחייבות תושבי קדיתא לעמוד בבוא היום בהנחיות המינהל לרבות סילוק יד משטחים אשר לא יוקצו להם על ידי המינהל. לו טייאר היה חותם עליו- היה מתייתר הצורך ליתן פסק דין, אולם טייאר סירב לחתום על ההסכם.

טענות המנהל וטענות טייאר:

המינהל טוען כי טייאר הינו מסיג גבול, כי טייאר פלש למקרקעין שלא כדין, וממילא די בכך כדי להקנות למינהל את סעד הפינוי וההריסה המבוקשים על ידו. לטענת המינהל, אין בכל המסמכים שצורפו לתצהירו של טייאר[1], כדי להוות הבטחה שלטונית.

טיאר טוען בכתב הגנתו כי פלישתו למקרקעין נעשתה כדין, בהסתמך על הבטחה שלטונית של הגורמים הרלוונטיים המוסמכים ומשכך, אין להורות כלל, על פינויו וסילוק ידו.

עוד טוען הנתבע, כי מעמדו הוא כשל בר-רשות "בלתי הדירה" ולחלופין, מעמדו כבר רשות ללא תמורה הזכאי לפיצוי בגין השקעותיו במקרקעין.

טייאר מוסיף וטוען, כי בין כך ובין כך, קיימת התחייבות שלא לנקוט בהליכי פינוי כנגד משפחות "הגרעין המייסד", אשר הוא נמנה עליהן.

העובדות עליהן הן המנהל והן טייאר הסכימו:

לנתבע אין זכות במקרקעין על פי חוק המקרקעין. הוא מחזיק במקרקעין, בשטח של 11.5 דונם משנת 1990 לערך, ללא שהייתה מחאה של ממש מצד המדינה או המינהל.

משנקבעו העובדות דלעיל, הרי שעמדה המדינה בנטל הראיה הראשוני המוטל עליה להוכיח, כי אכן נעשתה הסגת גבול ופלישה למקרקעין.

משכך, עובר הנטל על טייאר להוכיח, כי קנה מעמד של בר רשות "בלתי הדירה" אם מכוחה של הבטחה שלטונית ואם מכוחה של חזקה רבת שנים בצירוף השקעות והעדר מחאה של ממש מצד המדינה ושלוחותיה.

האם קיימת הבטחה שלטונית? המסמך ממנו ניתן ללמוד על הבטחה שלטונית כלשהי, הינו פרוטוקול שכונה "תכנית אב לקדיתא". בפגישה זו נרשם מפי אחד בשם קובי סמרני, שהינו אחד המתגוררים בקדיתא, כי ב 91' התקבל היתר מהשר אריאל שרון וכמו כן- נחתמו מסמכים עם המנהל בהם נאסר על המשפחות המתיישבות להרחיב בניינים קיימים או להוסיף מבנים בלתי חוקיים

האם בכך יש משום הבטחה שלטונית? נראה כי התשובה לכך היא שלילית. משום שבנויה מרבדי רבדים של שמועות וללא כל גושפנקא כתובה, מה גם ששר השיכון דאז – השר אריאל שרון היה נטול סמכות שכזו מן ההיבט החוקי.

עוד מפנה טייאר לפרוטוקול ישיבת הוועדה לתכנון עניינינם עקרוניים שם נאמר כי החלטות שלטוניות בעבר ולרבות החלטת הממשלה הם שיצרו את העובדות הקיימות בשטח . אולם, מכאן ועד הקביעה כי מדובר בהתחייבות שלטונית פרטנית, לפלוני או לאלמוני להשתלט על ש טח של 11 דונם, המרחק רב. (כך דברי השופט בפסק הדין).

בסיכומם של דברים קובע כב' השופט כי איש לא הבטיח, ובוודאי שלא היה מוסמך להבטיח לטייאר כי בעתיד יוקצה לו שטח קרקע, ובוודאי לטייאר לא הובטח שטח של 11.5 דונם, לכל היותר, יש "הבטחה שלטונית" להקמת יישוב בקדיתא, ולהקצאת מגרשים בהתאם לנוהלי המינהל.

טייאר גם מנסה לטעון כי מגיע לו פיצוי על השקעותיו בקרקע, אולם כב' השופט קובע כי לא ברור שההשקעות שהושקעו, וככל שהושקעו, עולות על התועלת שהפיק טייאר מהשימוש וההחזקה במקרקעין לאורך כ - 18 שנה, ללא תשלום תמורה כלשהו ו/או דמי שימוש.

סוף דבר

אין בהתנהגות בעייתית של גופי שלטון שונים, ליצור "יש מאין" ולהקנות לטייאר, זכויות במקרקעין. ומשכך, אין מנוס מלהורות על פינויו וסילוק ידו.

טייאר חויב בהוצאות ושכר טרחת בא כוח המינהל בסך כולל של 7,500 ₪.



[1] טייאר צירף מסמכים רבים לתצהירו שהתיימרו להוכיח את טענתו להבטחה שלטונית, תצהירים מישיבות שבהם דנו הרשויות בהקמת היישוב, מזכרים שונים וכו' – מצוי בפסה"ד.

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: