תנובה תשלם למושב גבעולים 3,215,160₪ עבור מניות תנובה, על אף שההחלטה בערעור בעליון טרם ניתנה
חברת "תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ", היתה מאוגדת במשך עשרות שנים כאגודה שיתופית, אשר על חבריה נמנו מאות אגודות שיתופיות, מושבים וקיבוצים, וביניהם מנוי המושב גבעולים.
בשנת 1999 ביקשה תנובה לעשות הפרטה, הכוללת שינוי צורת התאגדותה מאגודה שיתופית לחברה ציבורית נסחרת. תנובה ביקשה לשנות את המבנה הבסיסי של ההחזקות בה, לרבות שינוי אופן חלוקת יחידות ההשתתפות שהוחזקו על ידי החברים השונים של תנובה. לצורך קידום וביצוע ההפרטה מונה לתנובה חוקר אשר עדכן את פנקס חבריה, ורשם כי גבעולים לא חברה בתנובה החל משנת 1978, עת החליטה תנובה להפסיק את חברותה. על אף טענות גבעולים כי לא היתה מודעת לבקשת תנובה להפסיק את חברותה, נקבע בשנת 2003 ע"י חוקר כי גבעולים איננה חברה בתנובה מאז שנת 1978. יש לציין, כי גבעולים לא ערערה ולא תקפה החלטה זו בדרך כלשהי.
כעת, מתנהל בין גבעולים לבין תנובה הליך משפטי בעניין פדיון יחידות ההשתתפות שמוחזקות אצל תנובה, כאשר המחלוקת הינה האם יש להורות על פדיון יחידות ההשתתפות לפי ערכן הנומינאלי או שמא לפי ערכן הריאלי.
בשנת 2010 קבע ביהמ"ש המחוזי כי אין מחלוקת כי גבעולים אינה חברה בתנובה מאז 1978 וכי היא אינה ידעה על הוצאתה מהחברות. כמו כן, קבע ביהמ"ש המחוזי, כי חרף הזמן הרב שחלף עד הגשת התביעה, התביעה לא התיישנה, ולכן זכאית גבעולים לתבוע את יחידות ההשתתפות שלה הנמצאות בתנובה. בהתאם לכך, קבע ביהמ"ש, כי מחיר כל אחת מ-8,931 היחידות הינו 360 ₪, ומכך משמע כי על תנובה להשיב לגבעולים 3,215,160 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. בעקבות פסיקה זו, הגישה תנובה ערעור לביהמ"ש העליון ובמקביל הגישה בקשה לביהמ"ש המחוזי לעיכוב ביצוע פסק הדין. ביהמ"ש המחוזי קבע כי כי 2/3 מהסכום הפסוק ישולם תוך 15 יום, והיתרה (1/3 מהסכום הפסוק) תופקד תוך 15 יום בקופת בית המשפט. כעת מערערת תנובה לפני ביהמ"ש העליון על דחיית ביהמ"ש המחוזי את בקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין.
לטענת תנובה, סיכויי קבלת הערעור טובים, שהרי לדעתה, שגה ביהמ"ש המחוזי בהחלטתו כי מי שהיה בעבר חבר באגודה שיתופית וחברותו נפסקה יכול להיחשב כמחזיק במניותיה גם לאחר מכן, ולכן יש לזכאותה ואין עליה חובה להשיב את הכסף לגבעולים.
בנוסף, טוענת תנובה, כי מתקיימות במקרה זה נסיבות ייחודיות אשר מחייבות עיכוב ביצוע מלא של פסק הדין, על אף שמדובר בפסק דין כספי, שהרי תשלום התמורה במלואה לגבעולים תוביל לחלוקתה בין חברי המושב באופן שיקשה על השבתה ככל שהערעור יתקבל.
מנגד, טוענת גבעולים, כי אף אם הערעור מעלה מחלוקת משפטית, לא די בכך כדי להוכיח שסיכויי הערעור טובים. לטענת גבעולים, תנובה החזיקה שנים רבות בנכסם, ורק בשנת 2004 הביעה תנובה לראשונה את דעתה כי אין בכוונתה להשיב את הנכס לידי גבעולים או לפדותו. גבעולים מדגישה, כי תנובה החזיקה בנכס כנאמן או שומר ולכן רק ממועד שהתכחשה לחובתה להשיבו קמה עילת לגבעולים עילת תביעה, ולכן אף לא מתעוררת כאן שאלת ההתיישנות.
דיון והכרעה
ראשית, מבהיר ביהמ"ש, כי אין בהגשת ערעור לכשעצמו כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. ביהמ"ש מדגיש, כי עיכוב יתקיים אך ורק במקרים בהם יוכיח המערער כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. כלומר, על המבקש להוכיח כי אם פסק הדין יבוצע ובסופו של יום יתקבל הערעור, הוא ייתקל בקשיים בהשבת המצב לקדמותו.
בעניין סיכויי קבלת הערעור שהוגש ע"י גבעולים, מציין ביהמ"ש, כי אינם חד משמעיים, שהרי מחד אין לגבעולים זכות לפדיון יחידות השתתפות בשנת 2008 לנוכח העובדה המוסכמת כי חברותה בתנובה הסתיימה בשנת 1978, אך מנגד, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על הקביעה העובדתית לפיה גבעולים מעולם לא קיבלה הודעה בכתב בדבר ביטול חברותה, ועל הקביעות המשפטיות כי אף אם החברות בוטלה כדין הרי אין פירושה "התפוגגות" של יחידות ההשתתפות וכי יש לפדות את יחידות ההשתתפות על פי שוויין ההוגן. לפיכך, קובע ביהמ"ש, יש להכריע בהחלטה שלפנינו ע"פ מאזן הנוחות בלבד.
בענין מאזן הנוחות, מבהיר ביהמ"ש, בנוסף לאמור לעיל, כי כאשר הזוכה הינו מעין-נאמן או "צינור" אשר אינו נהנה ישירות מכספי הזכייה ואשר צפוי להעביר את הכספים לידי צדדים שלישיים רבים, בין מכוח דיני הנאמנות ובין מכוח דיני החוזים והחברות, מתעורר קושי ייחודי שאינו מתעורר במקרים "רגילים". בנסיבות כאלה עלול המערער להיתקל בקושי בהשבת המצב לקדמותו ככל שהכספים יחולקו בין נושים רבים, ולכן עשויה להיות, בהינתן תשתית עובדתית מתאימה, הצדקה להתנות את העברת הכספים לזוכה בתנאים מסוימים, ולנקוט בפתרונות ביניים בכל הנוגע לעיכוב הביצוע.
ביהמ"ש מוסיף ומדגיש, כי במקרה כגון דא על המערער להציג תשתית עובדתית ברורה לביסוס טענתו בדבר חשש מפני חוסר יכולת לבצע גבייה חוזרת ככל שהכספים יחולקו לצדדים שלישיים.
בהתאם לדברים אלו, קובע ביהמ"ש, כי בנסיבות דנן, אין בעובדה שהזוכה הינה אגודה שיתופית שבה חברים צדדים שלישיים רבים כשלעצמה כדי להצדיק עיכוב ביצוע של פסק הדין. יחד עם זאת, מציין ביהמ"ש, כי שאלת פדיון יחידות ההשתתפות של האגודות השונות שהיו חברות בתנובה אינה שאלה פשוטה. ביהמ"ש פסק בעבר כי יחידות ההשתתפות באותן אגודות שיתופיות ספציפיות הינן קניינם של הרפתנים חברי האגודות ולא של האגודות עצמן, ומשכך מוכח, כטענת תנובה, כי העברת הכספים לידי גבעולים תוביל להעברתם לידי החברים בגבעולים ותקשה מאד על השבתם בסופו של יום.
בהתאם לדברים אלו, קובע ביהמ"ש, שאמנם צדק ביהמ"ש המחוזי כשהחליט לא לעכב את ביצוע פסק הדין במלואו, שהרי קיימים פתרונות "אמצע" למקרים כגון דא. עם זאת, סבור ביהמ"ש העליון, כי פתרון האמצע בו יש לנקוט במקרה דנן שונה, ופוסק כי תנובה תשלם את מלוא סכום הזכייה לגבעולים, ללא עיכוב ביצוע, אולם הכספים יוחזקו בידי באת כוח גבעולים בנאמנות ולא יחולקו לחברי האגודה השיתופית עד להכרעה בערעור.
ביהמ"ש מקבל באופן חלקי את בקשת תנובה ופוסק כי החברה תשלם לגבעולים את מלוא סכום הזכייה אך הכספים יוחזקו אצל ב"כ גבעולים בנאמנות עד להכרעה בערעור.
ניתן ב- י"ג בשבט התשע"ג (24.1.2013).
