הדרך לשיוך רצופה בהתחשבנויות: בית המשפט הסדיר את הליך שיוך דירות הקבע בשדות ים

בית המשפט המחוזי בחיפה, בפני כבוד השופט שמואל מנדלבום

ת"א 6690-03-24 יניב ואח' נ' קיבוץ שדות ים

תמצית:

במסגרת ההליך נדונה תביעה שהגישו מספר חברי קיבוץ שדות ים נגד הקיבוץ, בטענה לפגיעה בזכויותיהם בהליך שיוך הדירות. המחלוקת נסובה סביב אופן יישום תקנון השיכון, המסדיר את חלוקת דירות הקבע. בית המשפט דן ביחס לכל אחד מהתובעים בנפרד, ונתן החלטה פרטנית בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות.

רקע:

קבוצת חברים בקיבוץ שדות ים הגישה תביעה נגד הקיבוץ, על רקע קביעות שנעשו ביחס לזכאותם לקבלת דירות קבע בהליך שיוך הדירות. הליך השיוך מוסדר בתקנון השיכון של הקיבוץ, שאושר באסיפה הכללית ב2019, לפיו סדר הזכאות מבוסס בעיקר על ותק החברות בקיבוץ. לצד זאת נקבע "מנגנון שלילי" של הפחתת נקודות בגין אי-מילוי חובת התפרנסות:

לפי סעיף 3.4.2 לתקנון, אי התפרנסות עד חצי שנה ב-5 השנים האחרונות אינה פוגעת בזכאות, אך תקופות ממושכות יותר גוררות הפחתת נקודות (3–8 נקודות), ואף שלילת זכאות מוחלטת למי שלא התפרנס מעל שנתיים. עם זאת, בהחלטת הנהלת הקיבוץ מאוגוסט 2022 נקבע כי הוראת שלילת הזכאות לא תיושם בפועל, וההפחתה המקסימלית תוגבל ל-8 נקודות.

לתובעים הופחתו נקודות ותק בשל טענות לאי-התפרנסות, ובעקבות כך הם פנו לבית המשפט.

טענות הצדדים:

התובעים טענו כי מנגנון הפחתת הנקודות בשל אי-התפרנסות נקבע והוחל עליהם באופן רטרואקטיבי, וכי הוראות תקנון השיכון אף עומדות בסתירה לתקנון הקיבוץ ולכן אינן חוקיות. בנוסף, הם הדגישו נסיבות אישיות שונות המצדיקות הכרה בהתפרנסותם או מניעת הפחתה, כגון חופשות לידה, שמירת היריון, מחלה, לימודים או חיפוש עבודה, וטענו כי לעיתים הקיבוץ עצמו הציג בפניהם מצגים רשמיים שלפיהם עמדו בחובת ההתפרנסות. עוד הודגש כי בחלק מהמקרים הקיבוץ הפיק תועלת ישירה מלימודיהם או מפעילותם, ולכן אין הצדקה לזקוף נגדם חודשי אי-התפרנסות.

מנגד טען הקיבוץ כי חובת ההתפרנסות בגובה שכר מינימום הייתה קיימת וברורה כבר משנת 2010, ואושרה בהחלטות נוספות במהלך השנים, כך שלא מדובר בהחלה רטרואקטיבית. לטענתו, החובה נבחנת על בסיס שנתי ולא חודשי, ודמי אבטלה או מלגות לימודים אינם פוטרים מעמידה מלאה בדרישה אלא נזקפים חלקית בלבד. ביחס ללימודים נטען כי חלק מהתובעים יצאו אליהם ללא אישור, ובכל התקופה הקיבוץ נדרש לסבסד את מחייתם במקום ליהנות מהכנסתם. בנוגע לחופשות לידה או שמירת היריון נטען כי היה על החברים להציג מסמכים ולפעול מול ביטוח לאומי, ולא ניתן להכיר רטרואקטיבית בתקופות אלו כהתפרנסות. לבסוף הודגש כי מטעמי שוויון לא ניתן להחיל על חלק מהתובעים דין מקל יותר מזה שיושם על יתר חברי הקיבוץ.

דיון והכרעה:

בתחילת הדיון קבע בית המשפט שלא ידון בשאלת חוקיותו של התקנון, והדגיש כי כפי שנקבע  בעניין דור (ע"א 10419/03)  יש לנהוג בריסון רב בהתערבות בהחלטות אסיפה כללית של קיבוץ, כל עוד אין פגיעה חריגה בתקנת הציבור או בדין.[1] בנוסף, בית המשפט דחה את טענת התובעים כי חובת התפרנסות חודשית בגובה שכר מינימום נקבעה לראשונה רק בשנת 2019 והוחלה עליהם רטרואקטיבית. הקביעה התבססה על תקנון השיכון משנת 2010, בו חובה זו נלקחה בחשבון לעניין הזכאות לדיור קבע, ועל מסמכים נוספים שחיזקו את המסקנה כי דרישה התפרנסות בגובה שכר מינימום הייתה ברורה וידועה בכל התקופה הרלוונטית.

המשך ההליך התמקד בהחלטות הפרטניות שניתנו בעניינם של התובעים, ובית המשפט הבהיר כי הדיון יתמקד בנסיבות האישיות של כל תובע ובאופן יישום התקנון בעניינו.

המועמדת הראשונה: נקבע כי בתקופת המועמדות לחברות הוצג מצג ברור על עמידה בחובת ההתפרנסות, ולכן הוכרו לטובתה חודשים שהיו במחלוקת. לגבי שנת 2019 הוכרו חודשים שבהם לא יכלה לעבוד מסיבות רפואיות מוצדקות (שמירת הריון), ואילו בשנת 2020 נמצא כי לא עמדה ברף ההכנסה הנדרש גם לאחר קבלת דמי אבטלה.

המועדת השנייה: שנת 2017 הוכרעה לטובתה, לאחר שהוצגו מסמכים המאשרים כי הייתה בחופשת מחלה עקב הריון בסיכון. לגבי שנת 2018, נדחו טענותיה להכרה בהרצאות כהכנסה חלופית, אך נקבע כי ימי חופשה שהועברו מאִמה נזקפו בפועל כנגד חודשים מסוימים לכן יש להפחית רק שלושה חודשי אי-התפרנסות. ולשנת 2020 הוכרו שני חודשי אי התפרנסות נוספים.

המועמד השלישי: טען כי עצם קביעת חודש שלם כתקופת אי־התפרנסות בשל חסר מזערי מהסכום הנדרש היא בלתי סבירה. הוא הדגיש שהעביר לקיבוץ סכומים גבוהים מהמינימום, אך נזקפו לחובתו 19 חודשי אי־התפרנסות, בעיקר מתקופת לימודיו. הקיבוץ טען כי יצא ללימודים ללא אישור, הקיבוץ סבסד את מחיית משפחתו, והתועלת הכלכלית מהלימודים הייתה שלו בלבד. בית המשפט קבע כי לא הוצגו נסיבות חריגות המצדיקות הקלה.

המועמדת הרביעית: המחלוקת נסובה על חודשי חופשת לידה, לימודים. בית המשפט קבע לגבי חודשי חופשת הלידה כי לא ניתן להסדירם בדיעבד, אך הכיר ב־10 חודשי לימודיה כתקופה של התפרנסות, נוכח התרומה הישירה לקיבוץ והשיפור המקצועי שהביאה עמה.

המועמדת החמישית: הציגה תלושי שכר שהוכיחו כי עמדה בממוצע מעל לרף הנדרש בחודשים הנתונים במחלוקת, ולכן בית המשפט קיבל את טענותיה וקבע כי לא היה מקום להפחתה.

המועמדת השישית: הקיבוץ ייחס לחברה מספר רב של חודשי אי-התפרנסות, שעיקר המחלוקת נגעה לשנות הקורונה: נקבע כי דמי האבטלה שהועברו לקיבוץ בשנת 2020–2021 צריכים להיחשב כמילוי חובת ההתפרנסות, בהתאם להחלטות פנימיות שהתקבלו באותה תקופה, ולכן יש להפחית חלק ניכר מהחודשים שיוחסו לה. מנגד, טענותיה לגבי חודשים אחרים נדחו.

סיכום:

ההחלטה ניתנה באופן פרטני לכל תובע, בהתאם לנסיבותיו:

המועמדת הראשונה: הפחתת 3 נקודות ותק, במקום ההפחתה המקורית.
המועמדת השנייה: בסך הכול נזקפו לחובתה חמישה חודשים בלבד, ולכן נקבע שהיא זכאית למלוא נקודות הוותק שצברה, בניגוד לקביעת הקיבוץ.
המועמד השלישי: אושרה החלטת הקיבוץ להפחית ממאזנו 8 נקודות ותק.
המועמדת הרביעית: הפחתת 3 נקודות ותק, במקום ההפחתה המקורית
המועמדת החמישית: זכאית למלוא נקודות הותק.
המועמדת השישית: נזקפו לחובתה שישה חודשי אי-התפרנסות בלבד, שהובילו להפחתת 3 נקודות, במקום ההפחתה המקורית.

ניתן היום, י"ג תמוז תשפ"ה, 09 יולי 2025, בהעדר הצדדים.