ועדת התכנון המרחבית הראל תבעה את יועצה המשפטי להשבת מיליון ש"ח – ויצאה בידיים ריקות

בית משפט השלום בירושלים, לפני כבוד השופטת אפרת אייכנשטיין שמלה

ת"א 35941-11-20 ועדה מרחבית הראל נ' חביליו

תמצית:

ועדת התכנון המרחבית הראל תבעה את יועצה המשפטי לשעבר, עו"ד חביליו, להשבת כ-1.1 מיליון ₪ בגין תשלומי שכר טרחה ששולמו לו לאורך שנות כהונתו, בטענה שתוספת שכר שנחתמה עמו נעדרת תוקף חוקי. עו"ד חביליו מצידו הגיש תביעה שכנגד, הן בגין שירותים שסיפק לאחר סיום כהונתו, והן כפיצוי על הגשת התביעה כנגדו בחוסר תום לב. במוקד הדיון עמדה השאלה האם תוספת השכר, שקבעה תעריף שעתי נפרד עבור הליכים משפטיים חריגים מעבר לריטיינר החודשי, נחתמה כדין.

רקע:

בשנת 2012 בחרה ועדת התכנון המרחבית הראל, האמונה על תכנון שטחי מבשרת ציון, אבו גוש וקריית יערים (להלן: "הוועדה" ו/או "התובעת"), בעו"ד חביליו (להלן: "הנתבע") לשמש כיועצה המשפטי, בסיום הליך מכרז אליו התמודדו עשרות מועמדים. בנוסף להסכם ההתקשרות המקורי, בשנת 2013 נחתמה עם הנתבע תוספת שכר להסכם שהיא לב המחלוקת בתובענה. כשנבחר הנתבע לקדנציה נוספת ב-2017, עתרו שתי רשויות חברות בוועדה (המועצות המקומיות מבשרת ציון ואבו גוש) נגד בחירתו, ובית המשפט קיבל את עתירתן וביטל את זכייתו. בהמשך לכך, הגישה הוועדה תביעה להשבה של כ-1.1 מיליון ₪, בטענה שתוספת השכר הייתה בלתי חוקית ושולמה לנתבע ביתר לאורך השנים. הנתבע מצידו הגיש תביעה שכנגד על סך 113,620 ₪, בטענה שהוועדה חייבת לו כסף על עבודה שביצע וכפיצוי נזיקי מאחר שהתביעה נגדו הוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט.

טענות הצדדים:

לטענת התובעת, תוספת השכר נחתמה שלא כדין, ללא אישור מליאת הוועדה, בניגוד לתנאי המכרז ולהנחיות משרד הפנים. בכך פעל הנתבע בניגוד עניינים כאשר חתם על מסמך המיטיב עמו, ועליו להשיב את כל הסכומים ששולמו לו על בסיס שעתי.

מנגד, טען הנתבע כי התוספת חוקית, נחתמה כדין, ואף אושררה בדיעבד במליאת הוועדה. כמו כן, לטענתו התביעה התיישנה והוגשה בשיהוי ניכר תוך חוסר תום לב, ובכל מקרה – הוועדה עצמה היא שיצרה את המצב הנטען. לגופו של עניין, טען הנתבע שסיפק שירותים איכותיים שתרמו רבות לוועדה, ותמורתם שולמה לו כדת וכדין. לטענתו, התביעה נועדה לנקום בו בשל פעולות לקידום שלטון החוק, שלא היו לרוחם של ראשי המועצות שעתרו נגדו.

דיון והכרעה:

השופטת דחתה את שתי התביעות ההדדיות.

ביחס לתביעת הוועדה, קבעה השופטת כי התוספת אינה סותרת את חוזר מנכ"ל משרד הפנים (1/2007) – להפך, היא משלימה חסר בהסכם המקורי שלא הסדיר את התשלום עבור הליכים משפטיים חריגים (עתירות מנהליות ותביעות אזרחיות), כנדרש לפי אותו חוזר. השופטת קבעה עוד כי לא הוצג מקור חוקי המחייב אישור התוספת במליאת הוועדה, וממילא – גם אם היה צורך באישור כזה, הוועדה אישרה את תנאיה הן בדרך של אישור ההצעה המקורית במכרז, הן באישור הדו"חות הכספיים לאורך השנים, והן באשרור התוספת במפורש בישיבת המליאה מיום 1.2.2017. טענת ניגוד העניינים נדחתה אף היא, שכן הוועדה לוותה לאורך כל התהליך ביועצים משפטיים עצמאיים שאינם הנתבע. בשורה התחתונה, כעולה מן הראיות, כך ציינה השופטת, עבודת הנתבע הייתה מקצועית ואיכותית ואף זכתה לשבח מגורמי המקצוע.

ביחס לתביעה שכנגד, תביעת השכר נדחתה בשל היעדר הסכם מחייב לתקופה שלאחר סיום ההתקשרות, ותביעת הפיצוי הנזיקי נדחתה שכן עצם הגשת תביעה כנגד הנתבע אינה מהווה עוולה.

סיכום:                           

בית המשפט דחה את התביעה ואת התביעה שכנגד, וקבע כי נוכח הפער בין סכומי התביעות, תישא התובעת בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דינו בסך 65,000 ₪.

ניתן היום, ח' טבת תשפ"ה, 08 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.