יורשים 'באים בנעלי' המנוחה חברת הקיבוץ גם לעניין הסכמי בוררות: בית המשפט הורה על העברת הסכסוך לבוררות לפי תקנון הקיבוץ"

בית משפט השלום בעפולה, לפני כבוד הרשמת הבכירה מאיה בלאו

תאד"מ 19602-12-24 רם ואח' נ' קיבוץ מרחביה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ

תמצית:

בית המשפט דן בבקשת קיבוץ מרחביה לעיכוב ההליכים שהגישו כנגדו המשיבים, ולהעברת המחלוקת להליך בוררות בהתאם להחלטת האספה הכללית ולתקנון האגודה השיתופית. משכך, בדק בית המשפט האם יש קשר מהותי בין המחלוקת הכספית לבין הסדר השיוך, וככל שקיים קשר כזה, האם ישנו טעם מיוחד להורות שהסכסוך לא יידון בבוררות, חרף הסכם הבוררות העולה מהחלטת האספה ותקנון הקיבוץ.

רקע:

ביום 4.7.2023 הגישו שניים מארבעת יורשיה חברת קיבוץ מרחביה שהלכה לעולמה (להלן: "היורשים") תביעת השבה בגין חיובי מיסוי של הרשות המקומית שהוטלו עליהם בתקופת הביניים שבין פטירת המנוחה לבין סיום הליך השיוך ורישום דירתה על שמם. לטענת היורשים, הדירה הייתה בחזקת קיבוץ מרחביה (להלן: "הקיבוץ") בתקופה זו ונשא באחריות לתשלומים, ולכן עליו להשיב להם את הסכומים ששילמו.

בתגובה, ביום ה27.1.2025 פנה הקיבוץ לבית המשפט בבקשה לעכב את ההליך ולהעבירו למוסד הבוררות. 

טענות הצדדים:

הקיבוץ טוען כי בהסתמך על החלטת האספה הכללית שקובעת כי "כל מחלוקת הקשורה למהלך שיוך דירות ו/או הנובעת ממנו תיושב בהתאם לסעיף 112א לתקנות הקיבוץ". הסעיף המדובר קובע כי מחלוקת בין חבר הקיבוץ לקיבוץ הנובעת מחברותו תימסר לבוררות של התנועה הקיבוצית אם לא נפתרה בדרכי ביניים

מנגד, היורשים טוענים כי יש לדחות את הבקשה להעברה לבוררות משלושה טעמים עיקריים: ראשית, הסדר הבוררות חל רק על מחלוקות בין האגודה השיתופית לחבריה, ואילו הם אינם חברי אגודה ולא הסכימו לחובת הבוררות. שנית, המחלוקת אינה קשורה להסדר השיוך עצמו, שכבר הושלם ללא טענות מצדם, אלא למחלוקת כספית בגין חוב שנוצר עקב פעולות ללא סמכות של הקיבוץ. שלישית, אין מקום למחלוקת בכלל שכן הוטלו עליהם מיסים בתקופה שבה הקיבוץ החזיק בדירה ולא הם.

דיון והכרעה:

בית המשפט קבע כי החלטת האספה הכללית בעניין שיוך הדירות ביחד עם סעיף 112א לתקנון מהווים הסכם בוררות גם לגביהם, שכן הם יורשי המנוחה שהייתה צד להסכם זה ו"באים בנעליה", ולכן ההסכמות בדבר העברת מחלוקות בענייני שיוך דירות לבוררות חלות עליהם כפי שהיו חלות עליה.

לאחר מכן, בית המשפט דחה את טענת היורשים שהמחלוקת אינה קשורה להסדר השיוך, וקבע כי ההכרעה במחלוקת מחייבת פנייה להסדר השיוך ולהוראותיו כדי לקבוע על מי חלה החובה לשלם את מיסי הרשות המקומית בתקופת הביניים. בית המשפט הדגיש כי אלמלא זכאות היורשים לשיוך הדירה, לא הייתה המחלוקת באה לעולם, ולכן יש לה קשר הדוק להליך השיוך. כמו כן, נקבע כי המחלוקת היא פרטנית ויישומית ואינה מעוררת שאלה עקרונית או חוקתית המצדיקה הותרת הדיון בבית המשפט, שכן היורשים אינם מתקיפים את הסדר השיוך עצמו אלא מעלים מחלוקת כספית מוגדרת בלבד. על יסוד פסיקה דומה בתיקי קיבוצים אחרים, בית המשפט קבע שאין מניעה לברר מחלוקת זו בבוררות.

סיכום:

בית המשפט הורה על עיכוב ההליכים בתביעת היורשים ועל העברת המחלוקת לבוררות בפני המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית. בנוסף, המשיבים חוייבו בהוצאות בית משפט בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום, י"ח ניסן תשפ"ה, 16 אפריל 2025, בהעדר הצדדים.