בג"ץ קבע את אמות המידה בהן יפעיל שר הפנים את סמכותו לסיים כהונה של ראש מועצה

עניינה של העתירה היא החלטת שר הפנים, מכוח סמכותו לפי סעיף 206(ב1) לפקודת העיריות, לסיים את כהונתו של העותר, ראש מועצה מקומית ירכא, עקב אי אישור תקציב המועצה במועד הנדרש. הדיון נסב אודות גבולות שיקול הדעת של שר הפנים בהפעלת סמכותו להורות על סיום כהונתו של ראש מועצה מקומית והאם במקרה זה, סמכות זו הופעלה כדין.

רקע:

ביום 30.10.2018 נבחר העותר לכהונת ראש המועצה המקומית ירכא. בעקבות חשד לליקויים בטוהר הבחירות, התקופה שלאחר הבחירות לוותה באירועי אלימות קשים על רק פוליטי כלפי נבחרי ציבור ובעלי תפקידים במועצה המקומית.

בפקודת העיריות, אשר חלה בהקשרים מסוימים גם על מועצות מקומיות נקבע כי על ראש המועצה להגיש, לא יאוחר מחודשיים לפני תחילתה של שנת הכספים, את הצעת התקציב לשנה זו. על המועצה להתחיל לדון בהצעת התקציב, לא יאוחר משבועיים מיום הגשת ההצעה ולאשרה עד יום תחילתה של שנת הכספים המדוברת. העותר, הגיש את הצעת התקציב בזמן שהוגדר לו ואף זימן ישיבת מועצה לדיון בהצעת התקציב. ישיבה זו לא התקיימה מאחר וחברי האופוזיציה במועצה לא התייצבו אליה. כעבור שבועיים התקיימה ישיבה ואף הצדדים הגיעו להסכמות. בעקבות פערים בשיתוף הפעולה בין האופוזיציה לקואליציה, לא יושמו מעולם ההסכמים והתקציב לא אושר.

בתום הזמן המוגדר להעברת תקציב, הקציב מנכ"ל משרד הפנים ארכה לאישור התקציב אשר במהלכה, כינס העותר ישיבה נוספת לדיון בהצעת התקציב, אך גם הפעם התנגדו חברי האופוזיציה במועצה להצעה והיא לא אושרה. משלא אושר תקציב המועצה, פקעה ביום 15.07.2019 כהונתם של חברי המועצה מכוח סעיף 206(ב1)(1)  לפקודת העיריות. העותר וחברי המועצה זומנו לשימוע באשר להמשך כהונתם.  ניתנה למועצה ארכה נוספת לאישור התקציב עד ליום ה30.09.2019. בתקופת הארכה, זימן העותר שלוש ישיבות נוספת אשר גם בהן לא הושג אישור להעברת התקציב.

משלא עלה בידי המועצה המקומית לאשר תקציב גם בתקופת הארכה שאושרה, פקעה כהונתם של חבריה ומנכ"ל משרד הפנים הגיש לשר את המלצתו לפיה יש לסיים את כהונתו של העותר כראש רשות. בהמלצתו ציין כי על אף זימוני הישיבות הרבים, העותר לא עשה כל שלאל ידו כדי להביא לאישור התקציב ועל אף הפגמים בהתנהלותם של חברי המועצה, נראה כי העותר הוא הנושא באחריות לאי-אישור התקציב. עוד באותו היום, קיבל שר הפנים את המלצתו, הורה על סיום כהונת העותר ועל מינוי ועדה למילוי תפקידי המועצה המקומית וראש המועצה.

העותר עתר לביטול החלטת השר ולהחזרתו לתפקידו וביקש צו ביניים אשר יאפשר לו להמשיך בתפקידו כראש מועצה עד להכרעה סופית בעתירה.  העותר טען כי החלטת השר שגויה לגופה, הוא עשה כל שביכולתו בכדי לאפשר את העברת התקציב, הצעתו לתקציב הייתה סבירה ומאוזנת. כמו כן נטען כי ההחלטה מייצגת אכיפה בררנית, היא נעשתה בתום התקופה המנויה בחוק ונעשתה בזמן ממשלת מעבר על כן אינה תקפה.

נטען כי שר הפנים ומנכ"ל משרדו מפרשים את הוראת סעיף 206(ב1) לפקודת העיריות, כאילו הכלל העומד בבסיסו הוא הפסקת כהונת ראש הרשות ואילו החריג לכלל הינו המשך כהונתו. העותר טען כי המבחן שהציעה המדינה להפעלת הסעיף הוא ריק מתוכן וסובל מסתירה פנימית שכן אם המדד היחידי לבחינתו הינו אי האישור תקציב, התוצאה היא שבכל מצב בו לא הושגה הסכמה לגבי התקציב, ייחשב ראש המועצה ככזה שלא עשה כל שלאל ידו ויודח מתפקידו, במנותק ממאמצי ראש הרשות בפועל. לדידו של העותר, המבחן שעל שר הפנים להפעיל הוא, האם ראש הרשות קיים את חובותיו בהתאם לדין.

מנגד, המשיבים טענו כי תכלית הסעיף הינה להביא לאישור התקציב על ידי גופי הנבחרים ברשות- להביא אותם לכדי שיתוף פעולה לשם שיקוף סדרי העדיפויות של תושבי הרשות.

דיון והכרעה:

ביהמ"ש סבר כי אמות המידה בהן השתמשו שר הפנים ומנכ"ל משרדו לשם הפעלת הסעיף אינן מניחות את הדעת ואינן מתיישבות עם לשון החוק ותכליתו. הן מתעלמות מעיקרון האוטונומיה של שלטון מקומי ומהפגיעה הקשה בזכות היסוד הדמוקרטית לבחור ולהיבחר הכרוכה באמות המידה ובהחלטה. זאת, על אחת כמה וכמה כאשר פני הדברים מגלים כי התנגדות חברי האופוזיציה לא הייתה התנגדות עניינית להצעת התקציב אלא התנגדות אישית-פוליטית והם לא ביצעו אף צעד לשם הבאת התקציב לאישור.

בעוד שהתכלית הישירה של סעיף 206(ב1) לפקודת העיריות היא להביא לעצם אישור התקציב במועד (תחת אחריותו של ראש הראשות), התכלית המשנית היא להביא לך שאישור התקציב ייעשה על ידי המוסדות הנבחרים של הרשות המקומית. כמו כן, לשם הגשמת עיקרון האוטונומיה של השלטון המקומי יש לגדר בגבולות ברורים את סמכויותיו של שר הפנים.

ביהמ"ש אינו מקבל את טענת המשיבים כי העותר כשל בהתנהלותו. ניכר כי העותר פעל כמיטב יכולתו, יזם מספר רב של ישיבות מועצה בניסיון לאשר את התקציב במסגרת הזמנים שהוקצתה לו. לעומתו, חברי האופוזיציה החרימו ישיבות מועצה רבות לרבות ישיבות לאישור תקציב. מחובתם של חברי המועצה להגיע לישיבות מועצה והיעדרות עשויה אף להביא לפקיעת כהונתו של חבר מועצה. כמו כן, לאורך כל תקופת הניסיונות להבאת אישור, לא העלו חברי האופוזיציה הצעות תקציב חלופיות או הסתייגויות קונקרטיות מאלו שהועלו על ידי ראש המועצה.

מהחומרים שהונחו לפנינו, עולה כי התנהלותו של העותר הייתה עניינית ומקצועית וזאת לעומת התנהגות חברי האופוזיציה אשר פעלו מתוך יריבות אישית-פוליטית ואף לוותה בעוינות בעקבות אירועי אלימות כלפי נבחרי ציבור.

סיכום:

ביהמ"ש הורה על ביטול החלטת שר הפנים לסיים את כהונתו של העותר כראש המועצה מקומית ירכא ועל השבת העותר לכהונתו, לצד הוועדה שמונתה למלא את תפקיד המועצה.

שר הפנים ומנכ"ל משרד הפנים יישאו בהוצאות העותר בסך כולל של 30,000 ₪. בסכום זהה יישאו יחד ולחוד יתר המשיבים בניהם חברי מועצה ומרכז השלטון המקומי.

ניתן ביום: י"ז באב התשפ"א, 26 ליולי 2021