ביהמ"ש המחוזי דחה עתירה של תושבי שכונת ההרחבה בקיבוץ אילון לחייב את הקיבוץ לבנות בית כנסת

תושבי שכונת ההרחבה בקיבוץ אילון עותרים לביהמ"ש בבקשה לחייב את רמ"י, הקיבוץ, המועצה האזורית מטה אשר וגורמים נוספים להקצות קרקע לבניית בית כנסת בתחומי ההרחבה.

הרקע

לאחר שהוחלט באסיפה הכללית של קיבוץ אילון שלא לאשר הקצאת קרקע לצורך בניית בית כנסת בשכונת ההרחבה של הקיבוץ, עתרו תושבי שכונת ההרחבה לביהמ"ש בבקשה לחייב את רמ"י, הקיבוץ, המועצה האזורית מטה אשר וגורמים נוספים, להקצות שטח קרקע לצורך בניית בית כנסת לתושבי ההרחבה.

לטענתם, הסירוב של הקיבוץ והמועצה להקצות שטח לצורך כך, יוצר מצב בו הם לא יכולים להתפלל בקרבת ביתם, דבר אשר פוגע בזכותם החוקתית לחופש הפולחן.

מנגד, טען הקיבוץ כי תקנון הקיבוץ, אשר מהווה חוזה בין חבריו, קובע מפורשות כי הקיבוץ הוא "יישוב כפרי קהילתי המקיים ומבטיח לקיים בפרהסיה אורח חיים חילוני וחופשי כאחד", אי לכך, ולאור החלטת האסיפה הכללית, אשר החליטה שלא לאשר הקצאת הקרקע, דין העתירה להידחות.

המועצה האזורית מטה אשר, אשר יוצגה ע"י עוה"ד איתן מימוני וחנן העליון ממשרדנו, טענה כי הקרקע עליה מעוניינים העותרים לבנות בית כנסת אינה שייכת כלל למועצה, ובכל מקרה מבחינה תכנונית אין אפשרות כיום לאשר בהרחבה בניית בית כנסת. כך שאין כל בסיס לטענות העותרים כנגד המועצה.

דיון והכרעה

כבר בפתח דבריו קבע ביהמ"ש כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת מחמת כשלים באופן הגשתה, העדר עילה, העדר סמכות עניינית, אי גילוי כל הפרטים הנדרשים, אי צירוף המשיבים הרלוונטיים ואי מיצוי סעד חלופי של קיום הליך בוררות.

ביהמ"ש קבע, כי העותרים לא צירפו את המשיבות הרלוונטיות להליך ובכל מקרה מכיוון וקיבוץ אילון הוא בעל זכויות החכירה בקרקע, הרי שהוא צריך להיות המשיב העיקרי בהליך זה בו העותרים מבקשים להפקיע מידיו את זכויותיו בקרקע לטובת בניית בית כנסת. לא זו בלבד, אלא שגם האגודה השיתופית חורש אילון לא צורפה כמשיבה להליך, זאת למרות שהיא הגוף המנהל של הקיבוץ וההרחבה יחדיו.

כמו כן ביהמ"ש הוסיף לציין, כי למרות שדבר הקצאת הקרקע לצורך בניית בית כנסת נדחה זה מכבר באסיפה הכללית של הקיבוץ, הדבר לא הוצג בפניו על ידי העותרים, וכך גם לגבי תקנוני האגודות.

באשר לטענות אשר הופנו כלפי המועצה, ביהמ"ש קיבל את עמדת משרדנו, כי למועצה אין קרקע בבעלותה בתחומי ההרחבה וממילא אין היא יכולה להקצות קרקע שאינה שלה. ואף הוסיף כי בכל מקרה, המקרקעין בשכונת ההרחבה לא יועדו לצרכי ציבור ואשר על כן, לא ניתן לבנות עליהם בית כנסת.

בשלהי דבריו, העיר ביהמ"ש, כי למרות שהעתירה נדחית בשל הכשלים הרבים שהתקיימו בה מצד העותרים, על הצדדים לזכור את ערך הקולקטיביות הרעיונית אשר עומד בבסיסה של תנועת ההתיישבות, וכי עליהם לנהוג בצורה של חירות בוויכוח, חתירה לסיכום משותף וסולידריות בביצוע. ביהמ"ש המליץ לצדדים להידבר ולהגיע להבנות, שכן הקיבוץ בנוי מרקמה אנושית אחת אשר כל קרע בה יכול להזיק למסגרת כולה.

סיכום

נוכח האמור, ביהמ"ש דחה את העתירה.

העותרים חויבו בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד הצדדים בסך כולל של 12,000₪.

ניתן ביום: י"ד באדר תשע"ז, 10 במאי 2017, בהיעדר הצדדים.