בית הדין קבע: לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין עובד קיבוץ "מושאל" למפעל חיצוני

תביעה להכרה ביחסי עובד-מעביד בין התובע והנתבעת לצורך תשלום זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים.

הרקע:

ירון קרונר הינו חבר קיבוץ ניר דוד. הוא עבד בענף המדגה של הקיבוץ ושימש כרכז ביטחון שוטף של הקיבוץ. במסגרת תפקידיו אלו פיתח מומחיות מיוחדת בנושא של גירוש עופות אשר הזיקו למדגים. בעקבות המומחיות שפיתח, הוא העלה פתרון מערכתי לבעיית העופות המזיקים למדגים באזור עמק בית שאן. פתרון זה הצריך הקמת מערך של פעילות: גיוס עובדים, נשקים, רכבים וכן הכשרה של עובדי כלל המדגים בעמק בית שאן וכן של משקי מועצה אזורית גלבוע.  לטענת קרונר, ביוזמת קיבוצים בעלי מדגה באזור העמק, החברה הנתבעת, פתוח שאן בע"מ, לקחה על עצמה את הקמתו והפעלתו של מיזם שייתן פתרון לבעיה. המיזם שהוקם נקרא "התארגנות לגרוש ציפורים". קיבוץ ניר דוד אשר הינו בעל מניות בחברה, שלח את קרונר כעובד מושאל לעבוד עבור המיזם, וכך היה. קרונר שימש המנהל הביצועי של המיזם, אשר במסגרתו העניק לחברה שירותים שונים כגון  גירוש ציפורים, אחזקת כלי ירייה ועוד. 

קרונר טוען שבמשך כל תקופת פעילותו בהתארגנות, בין השנים 1993 ועד 2013,  היה עובד של החברה וכפוף למנהליה וכן התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד. לכן, לטענתו, על הנתבעת לשלם לו פיצוי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות שטרם שולמו לו, בסכום כולל של 751,505 ₪ .

החברה מכחישה את הטענה שהתקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין קרונר. החברה טוענת שבין השנים 1993- 2009 סיפק לה קרונר שירותים שונים כקבלן עצמאי באמצעות קיבוץ ניר דוד, כאשר קרונר היה עובד מושאל שהקיבוץ סיפק לחברה, והחברה העבירה את שכרו ישירות לקיבוץ. לאחר מכן, החל משנת 2009 ולאחר שהקיבוץ הופרט, סיפק קרונר שירותים אלו ישירות לחברה כעוסק מורשה, ושכרו הועבר ישירות אליו ולא דרך הקיבוץ. לטענת החברה קרונר בחר לספק את שירותיו באופן זה ולא כעובד חברה, בשל התמורה הכספית הגבוהה שקיבל עבור שירותיו כנגד חשבוניות.  התמורה ששולמה לקרונר היתה גבוהה מכל שכר אשר היה משולם לו, וכללה כבר את כל ההפרשות אשר היו מגיעות לו אילו היה מועסק בשירותה באותו תפקיד כשכיר, לרבות פיצויי פיטורים.

דיון והכרעה:

בית הדין חילק את תקופת העבודה של קרונר עבור החברה ל2 חלקים; בתקופת עבודתו הראשונה, בין 1993-2009,  הועסק קרונר בחברה כ"עובד מושאל" מטעם הקיבוץ לחברה, ולא כ"עובד חוץ" של החברה. במקרים אלו לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין עובד מושאל לבין מקום העבודה, ועל כן אין מקום לחייב את החברה לשלם לקרונר פיצויי פיטורים או זכויות סוציאליות עבור שנים אלו. בתקופה השנייה, בין השנים 2009-2013 ולאחר שהקיבוץ הפסיק להיות צד להעסקה, החל התשלום החודשי הקבוע להשתלם ישירות לקרונר.

בית הדין עמד על המבחנים שנקבעו בפסיקה בשאלה האם התקיימו יחסי עבודה‏:‏ "המבחן המעורב", שבבסיסו מבחן ההשתלבות, על שני פניו החיובי והשלילי, ומבחני משנה, כאשר מה שמכריע את הכף הוא התמונה הכוללת העולה מהנתונים העובדתיים.  אשר ל"פן החיובי" נקבע כי קרונר היה "איש השטח" בפעילות המיזם והוא זה שניהל אותו:  קיבל עובדים לעבודה, ניהל את עבודת העובדים, סיפק את הציוד וההנחיות לביצוע העבודה. אשר ל"פן השלילי" של המבחן, נמצא כי הוא לא העסיק עובדים משלו, הציוד ששימש את ההתארגנות נרכש לצורך פעילות החברה והוחזר במלואו אליה, התמורה בגין השירותים אותם נתנה ההתארגנות שולמו כנגד חשבוניות של החברה, ההתנהלות הכספית של ההתארגנות נעשתה דרך החברה וכן החברה העסיקה עובדים לצורך ההתארגנות. על כן, בית הדין קבע כי פעילות קרונר במסגרת ההתארגנות לא בוצעה במתכונת של "קבלן עצמאי", אלא כאחד ממנהליה וכי בתקופה זו  יש לראות בקרונר כעובד של החברה. מכאן, שבגין תקופה זו בית הדין הכיר בזכאות של קרונר לפיצויי פיטורים, דמי הבראה, פידיון חופשה והפרשה לפנסיה.

בית הדין לא קיבל את טענת החברה לכך שקרונר היה מקבל שכר מופחת מהשכר שקיבל בפועל, אילו היה נחשב לעובד מלכתחילה. על כן נקבע שהזכויות יחושבו על בסיס השכר הכולל שקיבל, ובסך כולל על החברה לשלם לו 139,600 ₪ עבור הזכויות השונות אשר מגיעות לו.

סיכום:
התביעה התקבלה בחלקה. החברה תשלם לקרונר 139,600 ₪ בגין הזכויות שמגיעות לו. בנוסף, החברה תשלם הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 7,500 ₪.

ניתן ביום כ"ד בתשרי תשע"ט, 3 באוקטובר 2018.