בית המשפט דחה תביעה שהוגשה ע"י מורה עקב תאונה שאירעה לה במהלך עבודתה בבית הספר

נדחתה תביעה שהוגשה על ידי מורה לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב נפילתה בשטח בית הספר. 

הרקע

זוהי תביעה שמוגשת על ידי מורה בבית-ספר בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה שאירעה בשטח בית הספר – הנתבע. התאונה אירעה עת עלתה המורה על כיסא וממנו עלתה על שולחן, על מנת להפעיל מזגן, ונפלה. כתוצאה מהנפילה שברה את פרק כף-ידה, ומומחה בית המשפט קבע לה 20% נכות צמיתה. השאלה שעומדת על הפרק היא האם הופרה חובת הזהירות של הנתבע כלפי התובעת?

התובעת טוענת שעל הנתבע, בהיותו מעסיק, חובת זהירות מוגברת לפי סעיף 13 לפקודת הנזיקין, אשר הופרה בענייניה. לטענת התובעת העלייה על שולחנות לצורך הדלקת המזגן הינה עניין מקובל והדבר היה לנוהל בבית הספר. עוד היא הוסיפה כי בעת האירוע לא היה מקל בחדר ועל כן היא טיפסה על השולחן על מנת להגיע למתג. לדידה, היא דיווחה קודם לכן על הסיכון.

מאידך, הנתבע טען כי התובעת נהגה בחוסר זהירות בוטה ובחרה באפשרות מסוכנת אשר היה ניתן לצפות אותה, ואין לה להלין אלא על עצמה. עוד הוסיף הנתבע כי לא הוגשו תלונות על הגישה למתג ולא שמעו תלונות על כך. בנוסף, סוקר הבטיחות לא מצא פגם בגישה אל המתג.

דיון והכרעה

בית המשפט קבע כי קיימת חובת זהירות מוגברת מושגית וקונקרטית לאחראים על בית הספר לדאוג לסביבת עבודה נגישה ובטוחה, להדריך את העובדים בנוהלי הבטיחות ולספק להם ציוד מתאים לשם עבודתם. יחד עם זאת, אין באלה כדי להועיל לתובעת, שכן בית המשפט מצא כי החובה לא הופרה, כפי שיפורט להלן. כמו כן אחריות מעביד אינה מוחלטת וגם היא כפופה לעקרונות של סבירות.

נקבע שפעולות פשוטות כגון הפעולה עסקינן - עליה על כיסא כדי להגיע לחפץ, הן מותרות ומקובלות ואינן צריכות הדרכה. כמו כן נקבע כי גובה המפסק תקין וכי מיקומו מעבר להישג ידו של עובד אינו בגדר הפרת חובת זהירות של מעביד.

לעניינו, בית המשפט מצא כי לא הייתה חובה על הנתבע לקבוע מדיניות משפטית שלפיה חל איסור על צוות בית הספר לעלות על כסאות ושולחנות תקינים, שכן מדובר בפעולה פשוטה, יום יומית ומקובלת אשר עליה להיעשות בזהירות סבירה ועל ידי מי שמסוגל לכך מבחינת גילו, לבושו, משקלו ואינה דורשת הדרכה מיוחדת.

בנוסף, משלא בחרה התובעת בדרך הקלה ביותר להדליק את המזגן על ידי מטאטא או מקל אזי היא בחרה בדרך המסוכנת ביותר.

יחד עם זאת, בנקודה אחת הוכיחה התובעת כי אכן הופרה חובה חקוקה על ידי הנתבע, והיא בהעדר הדרכת עובדים בהדרכת בטיחות שנתית והיעדר קיומה של ועדת בטיחות. אף על פי כן, גם מקביעה זו התובעת לא יכולה להיבנות כדי להוכיח את תביעתה בשל חוסר הקשר הסיבתי עם האירוע.

סיכום

התביעה נדחתה.

משלא נמצא כי הופרה חובת הזהירות הקונקרטית לא קמה עוולת רשלנות. משנמצא כי הופרה חובה חקוקה אך לא הוכח כי יש להפרתה קשר סיבתי עם הנזק – לא קמה עוולה של הפרת חובה חקוקה.

בנסיבות העניין נקבע כי כל צד בתביעה יישא בהוצאותיו שלו.

ניתן ביום א' תמוז תשע"ט, 4 יולי 2019, בהעדר הצדדים.