בית המשפט הורה על ביטול החלטת האסיפה הכללית של האגודה הקהילתית במושב ריחן במסגרתה הוחלט על הפסקת חברותם של שניים מחבריה

בבית המשפט המחוזי בירושלים, בפני כב' הש' אהרן פרקש, ת"א 35629-10-15 צבי פריד נ' מתיישבי ריחן יישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע"מ

 

תביעה שהוגשה על ידי שניים מתושבי היישוב ריחן החברים באגודה הקהילתית של היישוב, במסגרתה ביקשו החברים לבטל את החלטת האגודה להפסיק את חברותם. בנוסף, לאור התנהלות חברי ועד האגודה שהובילה להחלטה זו, תובעים החברים פיצוי בגין התרשלות של חלק מחברי וועד האגודה וכן פיצוי בשל עוולת לשון הרע.

 

הרקע:

התובעים הינם שניים מתושבי היישוב ריחן אשר עברו להתגורר בו והפכו לחברים באגודה הקהילתית בה מאוגדים תושבי היישוב. בסמוך לתחילת מגוריהם ביישוב, פנו החברים לוועד האגודה בבקשה לקבל אישור להקצאת קרקעות למטרת יזמות של פיתוח תעשייה וחקלאות. הועד קידם בברכה את הבקשה תוך שהציב מס' תנאים שעל החברים לעמוד בהם. בהמשך, ולאחר התקיימותו של הליך זה, נבחרו החברים לכהן בועד האגודה הקהילתית. מספר חודשים לאחר מכן, אישרה ועדת ההקצאות של החטיבה להתיישבות, בהמלצת האגודה, להקצות קרקע לכל אחד מהחברים.  

כעבור תקופה, בשנת 2011 חתמו 35 מחברי האגודה על בקשה דחופה לקיום אסיפת חברים אשר תעסוק בין היתר בהתנהלות בלתי תקינה של חלק מחברי ועד האגודה בטענה כי פעלו להקצאת שטחים לעצמם, מאחורי גבה של האגודה, ללא אישור האסיפה הכללית, ותוך כדי הצגת מצג שווא לחטיבה להתיישבות. בעקבות כך, נערכה אסיפה כללית במסגרתה הוחלט ברוב קולות על הפסקת חברותם של החברים באגודה. בנוסף, שלח ועד האגודה לסמנכ"ל חטיבת ההתיישבות מכתב בו נטען כי החברים ניצלו מעמדם כחברי הועד על מנת לקבל קרקעות לעצמם.

בעקבות כך, הגישו החברים את התביעה דנן במסגרתה ביקשו מבית המשפט להצהיר על ביטול החלטת האסיפה הכללית בדבר הפסקת חברותם. לטענתם, ההחלטה הייתה פסולה, והתקבלה כתוצאה ממצג שווא שהוצג ע"י חברי הועד בפני חברי האגודה, לפיו החברים ניצלו מעמדם כחברי ועד האגודה לצורך הקצאת קרקעות לעצמם, וזאת על אף שבמועד בו פתחו החברים בהליך כלל לא היו חברים בועד. עוד טוענים החברים כי התנהלות הועד בנוגע להקצאת הקרקעות נעשתה כדין, שכן בתקנון האגודה לא נכתבו הוראות המוסרות את הסמכות לאשר הקצאת קרקעות לידי האסיפה הכללית, ועל כן רשאי היה הועד בהתאם לסמכותו השיורית לקבל החלטה זו.

בנוסף, ביקשו החברים פיצוי בגין התרשלות חברי ועד האגודה שכיהנו באותה העת, אשר הובילה להפסקת חברותם באגודה תוך פגיעה בהם ובמשפחותיהם, וכן פיצוי בסך 500,000 ₪ מחברי ועד האגודה בגין הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע, שכן במספר הודעות ששלחו חברי הועד, הם הציגו את החברים כמי שגזלו קרקעות תוך שימוש לרעה בכהונתם כחברי ועד האגודה.

מנגד טוענים הנתבעים, כי אין מקום שבית המשפט יתערב בשיקול דעתה של האסיפה הכללית הן לאור העובדה שההחלטה התקבלה בהתאם להוראות תקנון האגודה והן לאור ההלכה הפסוקה לפיה יש לנהוג באיפוק בכל הנוגע להתערבות בהחלטות האסיפה הכללית.  

 

דיון והכרעה:

בפתח הדברים ציין ביהמ"ש, כי נקודת המוצא בכל הנוגע להפעלת ביקורת שיפוטית על החלטת האסיפה הכללית של אגודה שיתופית היא ריסון ואיפוק. עם זאת, בשל השפעתם הגדולה של החלטות מוסדות האגודה כלפי חבריה ייטה בית המשפט במקרים מסוימים להתערב בשיקול דעתם, כאשר ככל שהחלטת האסיפה פוגעת בזכויות יסוד כך ייטה בית המשפט להרחיב את היקף ביקורתו. במקרים אלו יבחנו בין היתר חוקיות החלטת האסיפה, הליך קבלת ההחלטה, סבירותה של החלטת האסיפה והאם ההחלטה התקבלה בתום לב ואינה נוגדת את עקרונות הצדק הטבעי.

כך, לעניין ההחלטה להפסיק את חברותם של החברים באגודה קבע ביהמ"ש, כי מדובר בסנקציה משמעותית הנוגעת לזכויות יסוד שלהם, ועל כן, יש לבחון אותה בהתאם לאמות המידה שלעיל. בהתאם, קבע בית המשפט, כי הסנקציה לפיה בוטלה חברותם באגודה של החברים אינה מידתית וחורגת ממתחם הסבירות בנסיבות העניין, ועל כן דינה בטלות. זאת מכיוון ואכן מחומר הראיות עולה, כי לא היה קיים נוהל כתוב בתקנון האגודה המסדיר את עניין הקצאת הקרקעות, ועל כן, לאור העובדה כי הקצאות הקרקעות מעולם לא הותנתה בקבלת אישור האסיפה הכללית, אישור ההקצאות היה מצוי באחריותו של ועד האגודה.

באשר לשאלת ההתרשלות, בית המשפט מצא כי החלטת האסיפה נבעה בין היתר מהתנהלות רשלנית ומחדלי חברי ועד האגודה, אשר לא הביאו את השתלשלות העובדות כפי שאירעו לפני האסיפה הכללית בטרם ההצבעה על הוצאתם של החברים מהאגודה, ובכך יצרו מצג שווא לפיו החברים התנהלו בצורה לא תקינה. כתוצאה מכך נגרמה לחברים ומשפחותיהם עגמת נפש רבה. בית המשפט העמיד את גובה הפיצויים על סך של 20,000 ₪ לכל אחד מהחברים.

באשר לטענות הנוגעות ללשון הרע, בית המשפט בחן את תוכן ההודעות שנשלחו מטעם חברי הוועד ומצא כי אכן נאמרו בהם ביטויים העולים כדי לשון הרע וראוי היה כי לא היו נכתבים. מכיוון שהחברים לא טענו שנגרם להם נזק ממוני כתוצאה מהמכתבים, קבע ביהמ"ש שבגין רכיב זה, יקבלו החברים פיצויים ללא הוכחת נזק בסך כולל בגובה של 14,000 ₪.  

 

סיכום:

התביעה התקבלה. ביהמ"ש הורה על ביטול החלטת האסיפה הכללית בדבר הפסקת חברותם של החברים.

כמו כן, הנתבעים חויבו לשלם לחברים פיצויים בגין עוגמת נפש, לשון הרע והוצאות ההליך בסך כולל של 74,000 ₪.  

 


ניתן ביום ח בשבט תשע"ט , 14 בינואר 2019 .

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: