בית המשפט מחדד את הלכת "שיח חדש" אשר הכירה בזכויות יתר בהקשר של חוכר חקלאי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, בפני כב' הש' ד' ברק-ארז, מ' מזוז, ע' גרוסקופף , ע"א 463/18 קיבוץ חפציבה, קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח' נ' קרן קיימת לישראל ואח':

עסקינן בתביעה במסגרתה מבקשים קיבוץ חפציבה וקיבוץ בית אלפא כי יוענקו להם זכויות יתר בשטחי המשבצת המקוריים אותם הם חוכרים מרשות מקרקעי ישראל, בעודם מסתמכים על הלכת "שיח חדש", שהכירה בכך שבמצבים מסוימים יהיה זכאי חוכר חקלאי ל"זכויות יתר" במקרקעין. 

על כן, בית המשפט מחדד את הלכת שיח חדש בהדגישו כי תביעה במסגרתה מבקש חוכר כי יוענקו לו זכויות יתר שאינן מוענקות לכלל המגזר החקלאי, עומדת בניגוד לעקרונות השוויון והאחידות, ומשום כך ראוי לקבלה אך במקרים יוצאי דופן בהם קיימת הצדקה משפטית לסטות מהם.


הרקע:

קיבוץ חפציבה וקיבוץ בית אלפא הינם שני קיבוצים שיתופיים אשר הוקמו בשנת 1922 למרגלות הגלבוע. לטענתם, ביחס לשטחי המשבצת המקוריים שלהם, הם זכאים לזכויות קנייניות החורגות מגדר אלו הניתנות למכלול החוכרים החקלאיים בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונהלי רשות מקרקעי ישראל, העולות לכדי בעלות, או זכות חכירה בתנאים הקרובים לבעלות.

טענה זו לזכויות יתר נשענת מבחינה משפטית על פסק דינו של השופט תיאודור אור בבג"ץ עמותת שיח חדש ועל ההלכה שנקבעה שם, "הלכת שיחת חדש". הלכה זו מתבססת על טענות עובדתיות היסטוריות שונות, אשר המרכזית בהן היא הטענה כי אומנם שטחי המשבצת המקוריים נרכשו על ידי הקרן הקיימת לישראל, אך היא מומנה בחלקה באמצעות תרומות כספיות שהעבירו הקהילות מהן יצאו מקימי הקיבוצים, ולכן יש לראותם כשותפים של ברכישת הקרקע.

במקרה דנן, דחה בית המשפט המחוזי דחה את הטענה לזכויות יתר לאחר שלא השתכנע כי יש לקיבוצים בסיס עובדתי ומשפטי יציב. מבחינה משפטית נקבע כי הקיבוצים לא יכולים להעלות כיום, לאחר כ90 שנה, טענות לזכויות יתר, מאחר שטענות אלה התיישנו זה מכבר. בנוסף נקבע,  כי הסכמי החכירה שנחתמו בין הקיבוצים לבין קק"ל לאורך השנים אשר הביאו לשיפור מעת לעת בזכויותיהם בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ורשות מקרקעי ישראל, מעולם לא העניקו לקיבוצים את זכויות היתר אותן הם דורשים כיום. מעבר לאמור, קבע בית המשפט המחוזי, כי מבחינה עובדתית לא הוכיחו הקיבוצים כי אכן השתתפו במימון רכישת הקרקע ע"י קק"ל, ועל כן נדחתה תביעתם.

בעקבות התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, הגישו הקיבוצים ערעור לבית המשפט העליון.

 

דיון והכרעה:

בית המשפט העליון קבע, כי אין מקום להרחיב על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בעניין הקיבוצים לעניינם הפרטני של הקיבוצים. יחד עם זאת, מאחר שהערעור העלה שאלות שונות הנוגעות למשמעות של הלכת שיח חדש, החליט בית המשפט העליון להוסיף מספר דברי הבהרה ביחס למשמעותה של הלכה זו.

הלכת שיח חדש קבעה כלל וחריג לכלל. הכלל הינו שזכויות חוכרים חקלאיים מול רשות מקרקעי ישראל, נקבעות על פי מערכת הנורמות הפורמלית המסדירה אותן, דהיינו חוזי חכירה אחידים של רשות מקרקעי ישראל המתייחסים למגזר החקלאי, המתוקנים מעת לעת ביחס לחקיקת המקרקעין, החלטות מועצת ישראל ונוהלי רשות מקרקעי ישראל, כפי שהם משתנים מעת לעת.

החריג, נוגע לאותם חוכרים הזכאים לזכויות משפטיות העולות על אלו שהוענקו בחוזי חכירה סטנדרטים, וזאת מחמת שיקולים הנובעים מהתשתית העובדתית הפרטנית בעניינם. בית המשפט מבקש להבהיר כי מדובר בזכויות ייחודיות הנגזרות ממאפיינים או נסיבות יחודיים של החוכר החקלאי בו מדובר. הזכויות צריכות להיות זכויות משפטיות להבדיל מטענות היסטוריות או מוסריות. כמו כן, הזכויות כפופות לטענות סף דוגמת התיישנות והשתק.

בית המשפט הבהיר, כי אחת התכליות המרכזיות של הקמת רשות מקרקעי ישראל הייתה לקיים מדיניות קרקעות ממלכתית מתואמת ביחס למכלול מקרקעי ישראל, המבוססת על אמות מידה אחידות, העולות בקנה אחד עם החובה לנהוג בהגינות ובשוויון. אשר על כן, קיומם של חוכרים בעלי זכויות יתר, אשר אינם כפופים לעקרונות ולכללים האחידים החלים על כלל החוכרים, מקשה על מימוש תכלית זו, שכן יש בכך כדי לחבל ביכולתה של מועצת מקרקעי ישראל לקבוע מדיניות אחידה ועקבית שתחול על כלל מקרקעי ישראל, ובאפשרותה של רשות מקרקעי ישראל ליישם מדיניות זה. על כן, הכרה בחריג, חייבת להיעשות בזהירות. כלומר, הנטייה הפרשנית של בית המשפט היא לפרש את החריג בצמצום.


סיכום:
בית המשפט דחה את הערעור וקבע, כי הקיבוצים לא זכאים לקבל זכויות יתר בשטחי המשבצת המקוריים שלהם מעבר לאלו הניתנים לכלל החוכרים בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל, חוזי המשבצת, והדין הקיים.

לא ניתן צו להוצאות.


ניתן ביום כ"ח באדר א' התשע"ט,  5 במרץ 2019 .

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: