בית המשפט קבע כי יש לראות בשתי חברות כגוף אחד לצורך חישוב הוצאותיהן על פרויקט הרחבה בקיבוץ

פסק דין משלים לקביעת גובה נזק בתביעת נזיקין.

הרקע:

אפאל הינה חברה בתחום הנדל"ן, אשר חתמה על חוזה עם קיבוץ ניצנים לבניית פרויקט הרחבה בקיבוץ. לאחר שנתיים אשר במהלכן ננקטו פעולות שונות לקידומו של הפרויקט מצד אפאל, הודיע הקיבוץ לחברה על סיום התקשרות. הנימוק לכך היה שהוחלט שלא לבצע את ההרחבה לנוכח שינוי בהוראות מנהל מקרקעי ישראל.

בשנת 2010 הגישה אפאל תביעה לפיצוי בגין אובדן רווחים, הוצאות ופגיעה במוניטין בסך של 15 מיליון שקלים. בשנת 2017 ניתן פסק דין חלקי בו נקבע כי תביעתה של אפאל התקבלה חלקית: על הקיבוץ לשפות את אפאל בגין ההוצאות שהוציאה לצורך הוצאתו לפועל של פרויקט ההרחבה, אולם לא בגין אובדן רווחים. השאלה שעומדת על הפרק בפני המשפט כיום הינה גובה השיפוי.

הנזק הנטען על ידי אפאל מסווג לארבעה ראשי נזק: הוצאות עבור רכישת ציוד וספקים חיצוניים, הוצאות שכר, הוצאות תקורה והוצאות משפט.

אפאל טוענת שניהול הפרויקט בפועל נעשה על ידי חברה אפגד, שאפאל שימשה זרוע ימינה, כאשר אפגד ביצעה בפועל את הפרויקט וסיפקה גיבוי כלכלי וניהולי לאפאל. לטענתה, עובדי אפגד הקדישו חלק מזמנם לטובת הפרויקט ועל כן יש לזקוף חלק מעלות שכרם על חשבון הוצאות הפרויקט. באופן דומה, ביחס להוצאות התקורה, יש לחשבן כחלק יחסי מעלות התקורה הכללית של חברת אפגד. בנוסף, במהלך הדיון המקדמי אפאל ציינה כי היא תובעת הוצאותיה בתוספת ריבית והצמדה ממועד הוצאתן, ולא ממועד הגשת התביעה.

הקיבוץ חלק על גובה ההוצאות וטען כי טענותיה של אפאל חורגות מגדר המחלוקת שבכתב התביעה. לשיטת הקיבוץ, תביעתה של אפאל להחזר הוצאות שהוציאה אפגד כמבצעת בפועל, בגין שכר עובדים והוצאות תקורה, מהווה הרחבת חזית אסורה ויש לדחותה על הסף. זאת מכיוון שכל ההתקשרות נעשה אל מול אפאל,  וכי אין ולא היה בידי הקיבוץ מידע ביחס לטיב הקשר בין אפאל לאפגד וחלוקת העבודה ביניהן. באשר להחזר הוצאות משפט, הקיבוץ טען כי אפאל לא זכתה בדין, מאחר שבפסק הדין נקבע כי שני הצדדים נושאם באחראיות לסיכון שהתממש ומשום שתביעתה לפיצוי קיום נדחתה. לבסוף, הקיבוץ התנגד לדרישה של אפאל לתבוע את הוצאותיה בתוספת ריבית והצמדה ממועד הוצאתן בטענה כי ציינה זאת רק בשלב מאוחר במשפט ועל כן מדובר בהרחבת חזית אסורה.

דיון והכרעה:

המנהלת העסקית שהעידה מטעם הקיבוץ העידה שידעה שיש קשר בין החברות וכי הקיבוץ ניהל את המשא ומתן מול חברת אפגד. לכן, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי הוצאתו לפועל של הפרויקט הייתה כרוכה בהוצאות כאלו ואחרות מטעם חברת אפגד. על כן, אין לקבל את טענת הקיבוץ כי מדובר בהרחבת חזית.

בית המשפט דחה את טענות הקיבוץ ביחס להוצאת המשפט שעליו לשלם, וקבע כי הקיבוץ ישלם לאפאל את שכר טרחת עורכי הדין בשיעור של 17.5% מסכום הזכייה. ביחס לשכר טרחת המומחים בית המשפט אישר סכום של 5,000 ש"ח, וכן את תשלום שכר המומחה שמונה מטעם בית המשפט. הקיבוץ יישא גם בעלותן של אגרת בית המשפט בשיעור המשקף את החלק היחסי בו זכתה אפאל מסך תביעתה, וכן הוצאות ההקלטה והתמלול בלבד.

באשר לשאלה של מאימתי יפסק הפרשי הצמדה וריבית, בית המשפט קבע שמאחר ושני הצדדים נטלו סיכון שהתממש, יש לפסוק לאפאל הוצאות ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ולא מיום הוצאתן.

סיכום:

הקיבוץ יישא בהוצאותיה של אפאל בגין הוצאות ציוד וספקים, בסך של 1,047,851 ₪ ובניכוי המע"מ שהיה מקובל במועדים הרלוונטיים; בהוצאות שכר ותקורה בסך כולל של 375,000 ₪; בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בהתאם לפירוט להלן: שכ"ט עו"ד בשיעור של 17.5% מסכום הזכייה בלבד; 5,000 ₪ (כולל מע"מ) בגין חוות דעת של עורך דין; מלוא הסכום ששולם למומחה מטעם בית המשפט; אגרת בית משפט בשיעור המשקף את החלק היחסי בו זכתה אפאל מסך תביעתה; הוצאות הקלטה ותמלול. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כמפורט לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתם ועד ליום התשלום בפועל. יתר הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף, תישא אפאל בהוצאות הנתבעים 3 ו-4 בסך כולל של 60,000 ₪ כולל מע"מ.  

ניתן ביום כ"ו באלול תשע"ח, 6 בספטמבר 2018.