האם משרד החינוך חייב לממן את הסעת התלמידים לבתי הספר מוכרים שאינם רשמיים?

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בפני כב' השופט נ' סולברג, כב' השופט מ' מזוז וכב' השופט א' שטיין. בג"ץ 5450/19 – ידידיה יחיאל שפנגנטל ואח' נ' מדינת ישראל משרד החינוך והתרבות

עתירה אשר הגישו תלמידים הלומדים ב"תלמוד תורה קניין תורה" מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי. העותרים מתגוררים ביישובי הר חברון בעוד המוסד נמצא בקרית ארבע, לטענת העותרים על המשיבים מוטלת החובה לממן את ההסעות ממקום מגוריהם למוסד. המשיב 1 הינו משרד החינוך והמשיבה 2 הינה מועצה אזורית הר חברון.

הרקע

עסקינן, בעתירה בשמם של 36 תלמידים בגילאים 6-12 המתגוררים ביישובים הסובבים את קרית ארבע ומתחנכים במוסד חינוך מוכר שאינו רשמי בקרית ארבע. העותרים טוענים כי על משרד החינוך מוטלת החובה לממן את ההסעות ממקום יישובם למוסד החינוכי בו הם מתחנכים על אף שמדובר במוסד חינוכי שאינו רשמי, מן הטעמים שיפורטו להלן.

 

ראשית טענו, כי אין במקום מגוריהם מוסד חינוכי רשמי או שאינו רשמי ועל כן נכפית עליהם נסיעה אל מחוץ למקום מגוריהם. משכך, לדידם מחויב משרד החינוך להשתתף בהוצאות ההסעה למוסד לימודיהם חרף העובדה כי מדובר במוסד שאינו רשמי.

 

עוד הוסיפו העותרים, כי משרד החינוך משתתף בהוצאות מימון ההסעות לאוכלוסיות מסוימות הלומדות במוסדות חינוך שאינם רשמיים, כך לדוגמא כאשר מדובר בתלמידים המשתייכים לרשתות חינוך חרדיות. לפיכך, טוענים העותרים כי ההחלטה על אי מימון ההסעות הינה שרירותית, מקפחת ופוגעת בעיקרון השוויון, ברמה שאינה סבירה.

 

לגרסת העותרים, יש להבחין בין מקרה זה לבין מימון הסעות במקרים בהם קיים מוסד חינוכי רשמי קרוב יותר, ואז הצורך לנסוע למוסד שאינו רשמי נובע מבחירתו של התלמיד או הוריו. לחלופין טענו, כי לכל הפחות חייב משרד החינוך לממן את הוצאות ההסעה כגובה המימון הניתן להסעת תלמידים הלומדים במוסד חינוכי רשמי.

 

המשיבה 2 המועצה האזורית הר חברון, הצטרפה לעמדת העותרים, וטענה כי משרד החינוך מפלה שלא לצורך תלמידים אשר משתייכים למוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים.

 

מנגד העלה משרד החינוך טענת סף לפיה יש לדחות את העתירה מאחר ופרטי העותרים לא פורטו כדין. עוד, ציין המשרד כי הוא מממן הסעות למי שבוחר ללמוד בבתי הספר הרשמיים בקרית ארבע.

 

כמו כן טען המשרד, כי אין להתערב בהחלטתו כיוון והחלטה לעניין מימון הסעות נעשית בהתאם לשיקול דעתו של המשרד, וכי למשרד מוקנה שיקול דעת רחב בעניין זה. משכך, יש להתיר את  התערבותו של ביהמ"ש בשיקול דעתו של המשרד במקרים נדירים.

 

דיון והכרעה

בפתח דבריו מציין בית המשפט, כי ההלכה הפסוקה מורה כי הזכות לחינוך חינם אינה כוללת בתוכה את הזכות למימון הסעות לבית הספר. משכך, השתתפות משרד החינוך במימון הסעות נעשה בכפוף לתקציבו, שיקול דעתו ומדיניותו.

 

ביהמ"ש אף מציין, כי אין מחלוקת לעניין העובדה כי לעותרים קיימת הזכות למימון ההסעה למוסד החינוך הרשמי, אשר נמצא אף הוא בקרית ארבע.

 

סיכום

ביהמ"ש דחה את העתירה וקבע כי לפנים משורת הדין לא ניתן צו להוצאות.

 

ניתן ביום: כ"א בכסלו תש"פ, 19 בדצמבר 2019.

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: