הערעור שהגיש משרדנו התקבל בביהמ"ש העליון – התושבים שאינם חברים במושב זכאים לזכויות במגרשים בלבד ולא בנחלות חקלאיות

ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור שהגיש מושב נווה אטי"ב באמצעות משרד עו"ד איתן מימוני ושות', בו ערער המושב על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי אשר הכיר בתושבים שאינם חברים במושב (באגודה השיתופית) כזכאים להקצאת נחלה חקלאית.

הרקע

ראשיתו של הליך זה בתביעה שהגישו מס' תושבים אשר רכשו זכויות במגרשי מגורים בהרחבה של מושב נווה אטי"ב אשר במסגרתה הוקצו חלק מהמגרשים לקונים חיצונים, וחלקם הוקצו לבנים חוזרים, שהינם בני משפחתם של חברי המושב אשר אינם מתגוררים בשטחו.

בין השנים 2009-2013, נדונה במסגרת וועדה ממשלתית רפורמה בהתיישבות ובאמצעים להרחבתה ביישובי רמת הגולן. הרפורמה אושרה לאחר חתימת התושבים על ההסכמים לרכישת המגרשים בהרחבה מול המושב, תוך שנקבע בה כי יוגדלו מס' הנחלות במושב וכן כי שטחה של כל נחלה יוגדל מ- 35 דונם ל – 60 דונם.

לטענת התושבים שאינם בנים חוזרים, הם פנו למושב בעקבות אישור הרפורמה וטענו בפניו כי הרפורמה חלה גם עליהם ועל כן הם זכאים לקבל זכויות של נחלה בהתאם למתווה הרפורמה ולא רק זכויות במגרש המגורים, אך המושב לא נענה לבקשתם וטען כי הם בעלי זכויות במגרש המגורים בלבד ולא בנחלה חקלאית.

התושבים טענו כי בעקבות הרפורמה החתים המושב את הבנים החוזרים שרכשו גם הם מגרשים בהרחבה על הסכמים חדשים המעניקים להם זכויות נוספות, ובכך הפלה בינם לבין הבנים החוזרים. עוד טענו, כי המושב פעל בחוסר תום לב שכן הקמת הוועדה הממשלתית שאישרה את הרפורמה נעשתה, בין היתר, בעקבות פניות של המושב להגדלת מספר התושבים, שכללו הצגת חתימות התושבים על הסכמי ההקצאה כראיה למאמציו להגדלת מספר התושבים.

מנגד, טען המושב, כי התושבים לא עסקו בחקלאות מימיהם ואינם חברי המושב, אלא רכשו רק מגרשי מגורים תוך שבהסכמים עליהם חתמו הודגש שהם אינם מקבלים נחלה חקלאית ועל כן הם אינם זכאים לזכויות בנחלה במסגרת הרפורמה. עוד טען המושב, כי מטרת הרפורמה הייתה לאפשר קליטת בנים חוזרים ובעקבותיה הסכימו חברי  המושב לוותר על קרקעות עודפות המעובדות על ידם בכדי לאפשר את הקצאת הנחלות לבנים החוזרים, כך שהתושבים רכשו רק מגרשים בהרחבה ופרשנותם למסמכים אינה נכונה.

התושבים הגישו תביעה בפני ביהמ"ש המחוזי, (כב' השופט רנאל) אשר קבע כי בהתאם לרפורמה היה על המושב לבצע שינוי סטטוטורי של המגרשים בהרחבה ולהפכם לנחלות חקלאיות, כך ששינוי זה חל גם על התושבים ומרחיב את זכויותיהם בהתאם. עוד קבע ביהמ"ש המחוזי כי אין באמור בהסכמים עליהם חתמו התושבים בכדי לגרוע מזכויותיהם בהתאם לרפורמה, אשר אושרה לאחר החתימה על ההסכם ובכך שינתה את הנסיבות ואת הסטטוס של הקרקעות אותם קיבלו התושבים ועל כן יש להכיר בהם כבעלי נחלות.

בנוסף קבע ביהמ"ש המחוזי, כי אין בעובדה שהתושבים אינם חברים במושב בכדי לגרוע מזכותם לקבל נחלה חקלאית בהתאם לרפורמה.

על פסק דין זה, הגיש המושב באמצעות עוה"ד איתן מימוני ותומר טבק ממשרדנו "איתן מימוני ושות'" ערעור לביהמ"ש העליון.

דיון והכרעה

במסגרת הערעור טען משרדנו, כי קביעתו של ביהמ"ש המחוזי שתושבים אינם חייבים להיות חברי המושב בכדי להיות בעלי נחלה חקלאית הסתמכה על שורה מפסה"ד בעניין נוימן נ' רשם האגודות בו נאמר כי "זכויות בנחלה מותנות על פי רוב בחברות במושב". ההסתמכות על המילים "על פי רוב" הינה טעות שכן בפסיקה נקבע כי ישנו קשר הדוק בין חברות במושב לבין הבעלות בנחלה חקלאית.

עוד טען, כי קביעה זו של ביהמ"ש המחוזי מנוגדת להחלטת מועצת מקרקעי ישראל לפיה כתנאי להקצאת נחלה חקלאית על המבקש להיות חבר מושב, וזאת בשונה מן החריג המתייחס מצב בו חבר מושב אשר קיבל נחלה בוחר להפסיק חברותו, או אז נשארות זכויותיו בנחלה החקלאית. אך מאחר ובמקרה דנן התושבים לא היו חברי המושב והם חתמו על הסכמים האומרים במפורש כי הם לא מתקבלים כחברי המושב, לא היה מקום לקבוע כי הם זכאים לנחלה חקלאית.

ביהמ"ש העליון קיבל את הטענות שהועלו ע"י משרדנו, ובדיון שהתקיים לאחר הצגת הטענות ולאור הדברים שהשמיע ביהמ"ש העליון, הסכימו התושבים לקבל את המלצת ביה"ש באופן שהערעור על פסק הדין יתקבל.

משכך, ביטל ביהמ"ש העליון את פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי ונתן משנה תוקף לטענות שהעלה משרדנו בהקשר עם קיומו של קשר הדוק בין קבלה לחברות במושב (אגודה חקלאית), לבין הבעלות בנחלה חקלאית.

סיכום

לאור האמור, הערעור התקבל בהסכמת הצדדים ופסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בוטל.

בנוסף, חויבו התושבים להשיב למושב סך של 30,000 ₪ מתוך הסכום אשר נפסק לטובתם בגין הוצאות בביהמ"ש המחוזי.

ניתן ביום: י"ח באב תשע"ח, 30 ביולי 2018, בנוכחות הצדדים.