הקיבוץ קיבל החלטה לפיה 11 מחבריו החדשים יקבלו הטבות בשיוך דירות המגיעות לחברי הקיבוץ הוותיקים

חברי קיבוץ משמרות תובעים את הקיבוץ בעקבות החלטות אסיפת הקיבוץ במסגרתה ניתנו לקבוצה של 11 חברים חדשים זכויות שיוך דירות בתנאים השמורים לחברים וותיקים בלבד.

הרקע

בשנת 2001, החל קיבוץ משמרות בהליך שיוך דירות לחבריו בהתאם להחלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל. בהתאם להחלטה זאת, מי שזכאי לשיוך דירה הוא חבר אשר היה חבר הקיבוץ בשעה שנתקבלה ההחלטה באסיפת הקיבוץ על ביצוע השיוך, דהיינו במקרה דנן- בשנת 2001, מועד זה עוגן גם בתקנון הקיבוץ.

בשנת 2005, קיבל הקיבוץ החלטה לפיה 11 חברי הקיבוץ שלא היו חברים בשנת 2001, יחשבו כמי שהתקבלו לחברות לפני מועד זה לצורך שיוך הדירות. המשמעות של החלטה זו הינה שחברים אלו יזכו לקבל תנאים טובים יותר בשיוך הדירות הן בגובה דמי החכירה רותם ישלמו לרשות מקרקעי ישראל, והן בתנאים משופרים בהסכם השיוך מול הקיבוץ.

בעקבות החלטה זו, עתרו התובעים לביהמ"ש בבקשה להורות על בטלות החלטות הקיבוץ, וביטול ההטבות שניתנו ל11 החברים בשיוך הדירות. לטענת התובעים, שהינם חברי קיבוץ וותיקים, הקיבוץ נהג כלפיהם בחוסר הוגנות, שכן כאשר הם ביקשו מהקיבוץ לזכותם בשיוך דירות הוריהם המנוחים שנפטרו בסמוך למועד ההחלטה על השיוך נענו בשלילה, ואילו כאשר 11 החברים ביקשו לקבל הטבות העביר הקיבוץ את ההחלטות ונענה להם בחיוב.

עוד לטענת התובעים, ההחלטות שהעביר הקיבוץ מזכות את קבוצת 11 החברים בהטבות כלכליות משמעותיות על חשבון הקיבוץ וכתוצאה מכך נפגעים בעקיפין יתר חברי הקיבוץ. על כן לטענתם, ההחלטות התקבלו שלא כדין ודינן להתבטל.

מנגד, טען הקיבוץ, כי יש לדחות את טענות התובעים וטען כי ההחלטות התקבלו כדין. עוד טען הקיבוץ, כי התובעים הגישו את התביעה בשיהוי ניכר של מספר שנים ולא טרחו לערער על החלטות הקיבוץ בשעת קבלתם ועל כן אין להם להלין עליהן כעת.

דיון והכרעה

ביהמ"ש שמע את טענות הצדדים וקבע כי יש לקבל את התביעה. ביהמ"ש נימק החלטתו בכך שהקיבוץ לא היה מוסמך לקבל החלטה הנוגדת את הוראות התקנון שלו. במקרה דנן, הקיבוץ קבע בהחלטתו שקבוצת 11 החברים יוכרו כמי שנתקבלו לחברות לפני המועד הקובע לשיוך הדירות, וזאת בניגוד לתקנון הקיבוץ אשר בו עוגן היום הקובע בשנת 2001.

מעבר לכך, קבע ביהמ"ש, כי נפל פגם פרוצדוראלי בקיום האסיפה הכללית בה נתקבלו ההחלטות, שכן ההחלטות נתקבלו מבלי שהיה רוב מתאים לקיום האסיפה ועל כן לא נתקבלו כדין.

עוד קבע ביהמ"ש, כי אומנם ההלכה הפסוקה קובעת כי ביהמ"ש יצמצם את היקף הביקורת השיפוטית על החלטות אסיפה כללית בקיבוץ, ואולם, במקרה דנן לאור הסתירה בין ההחלטה שנתקבלה לבין תקנון הקיבוץ, וכן לאור הפגם בהליך קבלת ההחלטות, הרי שיש מקום להתערב ולהורות על בטלות ההחלטות.

סיכום

לאור האמור, קיבל ביהמ"ש את התביעה והורה על בטלותן של החלטות הקיבוץ בעניין קבוצת 11 החברים.

בנוסף, חויב הקיבוץ בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד התובעים בסך כולל של 12,500 ₪.

ניתן ביום: ל' בסיוון תשע"ח, 13 ביוני 2018, בהיעדר הצדדים.