חבר וועד הנהלה באגודה אשר היה מצוי בניגוד עניינים בעת קבלת החלטה המיטיבה עמו בוועד, חויב להשיב את סכום ההטבה בסך 50,000 ₪
בפני עוזרת רשם האגודות השיתופיות דנה ביאלר, עו"ד. תב' 1464/292/2013, ראובן קינד נ' החקלאי מטולה- אגודה חקלאית שיתופית בע"מ.
תב' 1464/292/2013
המשיג;
ובעניין: 1. החקלאי מטולה – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ
2. דובי אמיתי
3. אשר גרינברג
בפניי השגת המשיג על החלטתו של כב' הבורר עו"ד רון בן מיור (להלן – "הבורר"), אשר קבע כי בשל ניגודי עניינים בהם היה נגוע המשיג עת התקבלה החלטה המיטיבה עמו באופן אישי בוועד ההנהלה של המשיבה 1 (להלן לשם הנוחות – "האגודה") לא נמנע מלהשתתף בדיון כמי אשר היה באותו מועד אחד מחברי ועד ההנהלה – ועל כן קמה לו חבות להשיב את סכום ההטבה - 50,000 ₪.
הרקע:
1. ביום 10/12/2013 התקבל במזכירות כתב תביעה "בהתאם לסעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות" (כך מכותרתו) המבקש את בירורה של תביעה נזיקית ע"ס כ- 65,000 ₪ בפני בורר. בכתב התביעה האגודה היא התובעת, המשיג והמשיבים 2 ו- 3 הם הנתבעים (המשיג והנתבעים 2 ו- 3 ייקראו להלן ביחד – "הנתבעים").
2. ביום 22/12/2013 מונה כבורר יחיד בתביעה זו עו"ד בן מיור, בהתאם לסעיף יישוב הסכסוכים שבתקנון האגודה ובהתאם לסמכות רשם האגודות השיתופיות או מי מטעמו (להלן – "הרשם") כאמור בסעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה").
3. כב' הבורר קיבל על עצמו את בירור התביעה. ביום 3/3/2014 התקבל במזכירות 'ערר על החלטת כב' הבורר בבקשה למחיקה על הסף מפאת חוסר סמכות של הבורר' אשר הוגשה על ידי הנתבעים. הבקשה הועברה לתגובת האגודה, וביום 12/3/2014 נדחתה בהחלטה מנומקת אשר אין בכוונתי לחזור עליה כאן. הדיון בפני כב' הבורר המשיך להתנהל, נוהלו ישיבות הוכחות, ולבסוף נתקבל פסק בורר סופי ביום 4/5/2014 (להלן – "פסק הבורר") אשר קבע כי על המשיג להשיב סך של 50,000 ₪ לאגודה.
4. על תוצאה זו מלין המשיג בהליך זה, ב'ערעור על פסק הבורר מטעם הנתבע 3 [המשיג דנן]' אשר הוגש ביום 13/5/2014 (להלן – "ההשגה"). למשיבים ניתנה הזכות להשיב להשגה, ולמשיג ניתנה הזכות להשיב לתשובה זו, בתוך פרקי זמן קבועים (שהוארכו מאוחר יותר), ועתיד היה להתקיים דיון ביום 7/9/2014. עקב טעות אנוש הדיון לא התקיים במועדו ותחת זו הסכימו הצדדים על הגשת סיכומים חלף הדיון, וקבלת החלטה על בסיס כל החומר אשר הוגש על ידם:
4.1. ביום 26/8/2014 התקבלה 'תשובת התובעת לערעור על פסק הבורר מטעם הנתבע 3' (להלן – "התשובה להשגה").
4.2. ביום 6/10/2014 הוגשו סיכומי המשיג.
4.3. ביום 5/11/2014 הוגשו סיכומי האגודה.
4.4. ביום 13/11/2014 הוגשו סיכומי תשובה מאת המשיג.
פסק הבורר:
5. מעיון בפסק הבורר עולה:
5.1. מבין הנתבעים, המשיב 3 לעיל הוא היחיד אשר "הגיש תצהיר מטעם הנתבעים ואשר הופיע לישיבות הבוררות" (סעיף 1 לפסק הבורר).
5.2. כב' הבורר דחה, פעם נוספת, את טענות הנתבעים בפניו באשר לחוסר סמכותו לדון בתביעה תוך שהוא קובע כי המדובר בתביעה כספית של האגודה כנגד מי מחבריה וככזו נכנסת היא בגדרו של המונח המשפטי "עסקי האגודה", כנדרש לפי סעיף 52(2) לפקודה.
5.3. הנתבעים טענו בפני כב' הבורר כי קיים מעשה בית דין בין הצדדים לתיק זה "בשל ההסדר אשר הושג במסגרת תיק הבוררות בין אלחדיף והוד לבין גרינברג ואמיתי" (סעיף 78 לפסק הבורר). טענה זו נדחתה על ידי כב' הבורר מן הטעם כי שם מדובר בתביעה אישית בין חברי האגודה אשר אינו יכול לחייב גם את האגודה שלא היתה צד להליך כלל.
5.4. מאחר שבפני כב' הבורר טענה האגודה כי המשיג קיבל כספים שלא כדין מן האגודה לצורך ניהול תביעה של חבר אגודה אחר כנגדו, דן כב' הבורר בשאלה אם הוצאו כספים שלא כדין, ואם קמה חובת השבתם.
5.5. כב' הבורר קיבל את גרסת האגודה כי לא אושרה השתתפות לטובתו האישית של המשיג כדין, וכי גם כאשר שמו של המשיג הוזכר בפרוטוקולים של ועד ההנהלה של האגודה, לא הוסבר באופן ברור אם יועמדו כספים, לטובת מי, באיזה הליך ובאילו סכומים. כב' הבורר סקר את החלטות ועד ההנהלה שעל פי הטענות שבפניו מכוחן ניתן למשיג סיוע כלכלי וסיוע משפטי וקבע כי חוסר הבהירות והשקיפות שבהחלטות אלה כאשר מדובר בטובתו של המשיג, הוא נוכח בישיבות המיטיבות עמו ומצביע בהן, וזאת ללא הסברים נאותים מביאים לכך שהכספים הועברו לטובתו של המשיג, וזאת – שלא כדין.
5.6. משהאגודה הגישה תביעתה רק כנגד חלק מן האחראים להעברת הכספים לטובתו של המשיג, ומשלא הוכח כי המשיבים 1 ו-2 יצאו נשכרים מכך, דחה כב' הבורר את טענות הקונספירציה שעלו מכתב התביעה ויוחסו על ידי האגודה לנתבעים, אך קבע גם כי התנהלותם אינה חפה מבעיות. חרף זאת לא מצא לחייבם באופן אישי. לגבי המשיג - בשל ניגוד העניינים שהיה מצוי בו המשיג, בצירוף הבעיות שעלו מאופן קבלת ההחלטות שהיטיבו עם המשיג ללא כל הסבר מניח את הדעת כמו גם העובדה שהמשיג נמנע מלקחת חלק פעיל בהליך הבוררות – הביאו את כב' הבורר למסקנה כי הוא ידע על ההטבה, יצא נשכר ממנה ועל כן היא ניתנה לו שלא כדין. משכל קבע כב' הבורר כי על המשיג להשיב הטבה זו ע"ס 50,000 ₪.
5.7. כב' הבורר אף חייב את המשיג בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד האגודה בסך 10,000 ₪. בשל התנהגותם הבעייתית של הנתבעים האחרים בפניו, קבע כב' הבורר כי חרף העובדה שהתביעה כנגדם נדחתה – אין הוא פוסק הוצאות לטובתם.
טענות המשיג:
6. מן ההשגה עולות הטענות הבאות:
6.1. החלטת האגודה היתה "להסדרת אדמות המנהל שבשימוש חברי האגודה ומתן הגנה על חברי המשיבה 1 שנדרשו לסלק ידם מהקרקעות אשר המשיבה 1 בעצמה העמידה לרשותם. ראה נספח יא' לערעור" (סעיף 1 להשגה, ההדגשה שלי ד.ב). לפיכך, עצם ההחלטה על מימון תביעה של המשיג, אין בה כל פגם והיא עולה בקנה אחד הן עם התנהלות האגודה בעבר והן עם עמדות בעלי התפקיד באגודה גם כיום (סעיפים 102-104 לפסק הבורר).
6.2. חלק מחברי ועד ההנהלה של האגודה "מר חיים הוד... יו"ר המשיבה 1 המכהן ורב חבריו לוועד האגודה העומדים רובם ככולם בניגוד עניינים מובהק שכן הם רשומים בטעות במרשם המקרקעין כיורשי אלו שהעבירו את האדמות למדינה ולא השלימו ההעברה ברישום, עושים שימוש ציני במשיבה 1 למטרותיהם הפרטיות והם התובעים ה"אמיתיים" מאחורי התביעה שבכותרת" (סעיף 6 להשגה). לטענת המשיג הסדרת מצב הקרקעות באגודה יפגע באותם חברי ועד ולפיכך הם "הנהנים מהמצב כיום והנפגעים כביכול מהמצב האמור להיות, נלחמים על סיר הבשר שעל שולחנם" (סעיף 7 להשגה). לטענת המשיג, עו"ד קנולר נשכר על ידי האגודה לצורך הסדרת "כלל הקרקעות הנדרשות לרישום ולהסדרה ואילו הגורם המעכב המשך טיפולו הוא לא אחר מאשר ראש המשיבה 1 כיום... אשר פעל בעבר וממשיך לפעול בניגוד עניינים כבד" (סעיף 19 להשגה).
6.3. לטענת המשיג, הטענה כי 50,000 ₪ שהועברו לעו"ד קנולר "במטרה לממן את הגנתו של המערער ושלא בהקשר עם החלטת המשיבה 1 לטפל בהסדרת הבעלות בקרקעות לא הוכחה ולא נבדקה" (סעיף 20 להשגה). יתרה, עוד בשנת 2007 עת המשיג כלל לא היה חבר ועד הנהלה של האגודה, קיבלה האגודה החלטה לטפל בהסדרת רישום הקרקעות, ועניינו של המשיג נכלל בכך ממילא.
6.4. ככל שחפצה האגודה לחזור בה מהחלטתה "לסייע ולגבות את החברים" (סעיף 29 להשגה) בסוגיית הסדרת הקרקעות הרי שעליה לקבל החלטה פוזיטיבית מתאימה, ולא כך נעשה עד עתה. לטענת המשיג כב' הבורר חסר סמכות לבטל איזו מהחלטות ועד ההנהלה של האגודה כפי שקבע בסעיפים 107 ו- 114 לפסקו.
6.5. לטענת המשיג טענות האגודה כלפיו בכתב התביעה הן טענות "נגד נושא משרה בתאגיד" וככאלה – בירורן אינו חוסה תחת סעיף יישוב הסכסוכים שבתקנון האגודה, המפנה לבוררות.
6.6. המשיג טוען כי ניגוד העניינים בו נגועים כיום חלק מחברי ועד ההנהלה של האגודה הוא משמעותי, ואף הטיל צל גדול על עצם ההחלטה לפתוח בתביעה מושא החלטה זו.
6.7. מוסיף וטוען המשיג כי מאזן הנוחות, נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה שבו האגודה קיבלה על עצמה כמה פעמים להסדיר את עניין הקרקעות על חשבונה, "סביר יותר שהמשיבה 1 מחויבת להמשיך ולהעניק לחבריה שנפגעו ממנה בקבלת קרקעות לשימושם כאשר הן רשומות בבעלות פרטית, את ההגנה המלאה והטיפול בהסדרת רישום האדמות הרשומות בטעות על שם בעלים פרטיים בהתאם להחלטותיה כדין, מאשר הסבירות שהמערער התעשר מטיפול הכרחי ומוסרי זה של עו"ד קנולר בעניינו מטעם המשיבה 1 בתביעה סילוק יד ע"י מי שרשום כבעלים על הקרקע ושמשפחתו וחבריו הם אלו שיושבים כיום בועד המשיבה 1 – תוך ניגוד עניינים מובנה בהתנהלות שבתיק זה שבכותרת" (סעיף 64 להשגה).
6.8. המשיג מבקש לבטל את קביעות כב' הבורר באשר לניגוד העניינים שהיה מצוי בו כמו גם את מסקנתו בעניין זה (השבת 50,000 ₪) או לחילופין "להשיב הברור בעניין המערער לבורר".
טענות האגודה:
7. טענות האגודה בתשובתה להשגה:
7.1. לכתב הערעור לא צורפה בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הבורר ולפיכך מבוקש לאשר את הפסק לצורך הגשתו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
7.2. תצהירו של עו"ד קנולר אשר צורף להשגה לא עמד בפני כב' הבורר ואף לא הוגשה כל בקשה להתיר את צירופו. לבעל דין אין כל זכות קנויה לצרף ראיות נוספות בשלב זה, ועל כן לא היה המשיג רשאי לעשות כן אלא באישור (אשר כאמור כלל לא נתבקש).
7.3. יש לדחות את בקשת המשיג לשינוי קביעות עובדתיות של כב' הבורר. השגה זו נושאת אופי ערעורי ולפיכך הכלל הוא כי אין ערכאת הערעור נכנסת לקביעותיה העובדתיות של הערכאה דלמטה ויש לדחות טענותיו אלה של המשיג.
7.4. החלטות האגודה בענייננו היו לדאוג להסדרת אדמות המינהל שהוקצו לאגודה, תחת החלטה להעמיד הגנה לחברי אגודה אשר נדרשו לסלק ידם מן הקרקעות, בשונה מאשר טוען המשיג.
7.5. באשר להתנהגותו של המשיג טוענת האגודה כי היה מצופה מהמשיג שיתייצב בעצמו בפני כב' הבורר על מנת ליתן הסבריו, לרבות תצהירים וכו', באשר לטענות כי קיבל כספים לטובתו האישית מקופתה, אך הוא לא עשה כן. לכל הפחות היה מצופה כי כעת יסביר מדוע לא עשה כן.
7.6. מבקשת האגודה "לדחות, למחוק ולהתעלם" מכל טענות המשיג בקשר עם חוסר סמכותו של כב' הבורר. טענות אלה הוכרעו בעבר הן על ידי כב' הבורר והן על ידי עוזרת הרשם.
7.7. האגודה שבה ומפנה לנימוקי הבורר באשר לדחיית גרסתו של המשיג, ומבקשת לאמצם (סעיף 15יב לתשובה להשגה).
7.8. לטענת האגודה, יש לדחות את טענות המשיג באשר ל"מאזן הנוחות" מן הטעם כי השאלה היחידה שהונחה לפתחו של הבורר, והיא גם השאלה המונחת לפתחי כעת, היא "האם הכסף למימון הגנתו של המערער ע"י עו"ד קנולר, בתביעה שהגישה נגדו משפחת וינברג, התקבלה כדין או לא".
7.9. האגודה מבקשת בתשובתה להשגה כי תידחה השגתו של המשיג כולה תוך חיובו בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בתוספת מע"מ.
דיון והכרעה:
אדון בטענות הצדדים כולן להלן, לפי סדר חשיבותן:
8. טענות המשיג לחוסר סמכות של כב' הבורר או של הרשם
8.1. הנתבעים כבר ניסו בעבר את מזלם בטענת מחיקה על הסף של התביעה מושא הליך הבוררות דנן בנימוקים של חוסר סמכות הבורר. בעניין זה כבר ניתנה על ידי החלטה מנומקת ואין לי כל כוונה לחזור על הדברים האמורים שם. אלא מאי? המשיג הוסיף טענה אשר לא נטענה בפני בעבר, ומצאתי לדון ולהכריע בה בקצור נמרץ, בשל חשיבות טענת חוסר סמכות עניינית והשלכותיה הפוטנציאליות:
8.2. המשיג טען בפני כי טענות האגודה כלפיו בכתב התביעה הן טענות "נגד נושא משרה בתאגיד" וככאלה – אין תניית הבוררות שבתקנון האגודה חלה על כתב התביעה. כתמיכה בטענה זו מביא המשיג אמירות שונות של בתי המשפט מתחום הדין החל על נושאי משרה בחברות, בשונה מאגודות שיתופיות.
8.3. ובכן, לטעמי דין טענה זו להידחות על הסף, וזאת מבלי להתייחס לעובדה כי טענה זו - בה זכרה לראשונה רק כעת (ולא במסגרת ההליך שהביא להחלטתי הקודמת מיום 12/3/2014 בעניין סמכות עניינית), ועובדה זו לבדה משמשת עילה לדחיית הטענה על הסף כעת.
8.4. בשונה מנושאי משרה בתאגיד מסוג חברה, אשר מועסקים בשכר על ידי החברה, הרי שאין אלה הם פני הדברים באשר לחבר ועד הנהלה של אגודה שיתופיות. עקרון הניהול העצמי הוא נר לרגלי העוסקים בדיני אגודות שיתופיות, ואף הדין מורה כי חברי ועד הנהלה של אגודה חייבים להימנות על חברי האגודה. תקנה 23(א) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), תשל"ה-1975 מורה באופן מפורש כי "האסיפה הכללית תבחר מבין חברי האגודה או מבין נציגי חברים שהם תאגידים את הועד בהתאם לתקנות האגודה."
8.5. מכאן ההבדל המהותי כל-כך בין נושא משרה בתאגיד מסוג חברה ובין חבר ועד הנהלה באגודה שיתופית: חבר ועד הנהלה חייב להיות חבר אגודה על מנת שתעמוד לו הכשירות הבסיסית להיבחר ולכהן כחבר ועד, כאשר התקנון (המשמש חוזה בין האגודה ובין חבריה וכן בין החברים לבין עצמם) חל עליו מתוקף סטטוס זה, טרם כהונתו כחבר ועד כמו גם במהלכה. התנאי זה, מביא עמו גם את מערכת הדינים שחלה על החבר עוד בטרם נבחר לכהן בתפקיד, בכובעו כחבר אגודה (בשונה מחבר ועד הנהלה) כחלק בלתי נפרד ממנו. זו לדעתי אחת התכליות של ההוראה שמחייבת את חברי ועד ההנהלה להימנות על חברי האגודה. מערכת נורמטיבית זו מביאה עמה בהכרח גם את סעיף יישוב הסכסוכים שבתקנון האגודה, כמו גם הוראות אחרות באשר לפקיעת חברות למשל.
8.6. משמעות קבלת עמדת המשיג בעניין זה היא כי במצב שבו חבר אגודה נבחר לכהן בוועד ההנהלה שלה – פוסקת המערכת החוזית שחלה עליו באמצעות התקנון (עליו נמנה גם סעיף הבוררות) לחול עליו למשך כהונתו, בעוד שכאשר יחדל מכהונתו בוועד ההנהלה – ישוב ויהא כפוף לאמור בתקנון לרבות תניית הבוררות הקיימת בו (ככל שקיימת). היעלה על הדעת מצב נורמטיבי זה? ברור שהתשובה לשאלה זו חייבת להיות בשלילה, מה גם שהדין, כאמור, מורה באופן מפורש אחרת.
8.7. יתרה, פרשנותו של המשיג לפיה אחריות נושאי משרה באגודה אינה נושא לבוררות באופן גורף אין לה כלל על מה לסמוך בנסיבות שלהלן, כאשר מהות התביעה היא כספית וברי כי מחלוקת כספית בין חבר אגודה לאגודה היא בהחלט עניין לבוררות על פי ההלכה הפסוקה. ואפנה להחלטתי מיום 12/3/2014, לדברים ולאסמכתאות המפורטים שם.
8.8. האמור בסעיף 32 להשגה לפיה "עמדת בית המשפט בעניין זה הייתה, שאחריות נושאי משרה בתאגיד, איננה נושא לבוררות" (ההדגשות במקור) לא נאמרה בהקשר של חבר אגודה המשמש חבר ועד הנהלה בה, כי אם בהקשר של נושא משרה בחברה, ובין שני סטטוסים אלה קיימים הבדלים מהותיים כאמור. ראוי אפוא היה לדייק בכך ובמשמעות הבדל זה.
8.9. נוסף על האמור נראה לי כי צדק כב' הבורר בקביעתו לפיה
"בענייננו מדובר בתביעה כספית של האגודה נגד חבריה, בין אם הם נושאי משרה בין אם לאו, אשר קיבלו החלטה להעביר כספי אגודה לצד שלישי. הבורר נדרש לקבל החלטה באם ההעברה היתה כדין ובאם יש להשיב כספים אלו. אין כל ספק כי מדובר בסכסוך הנוגע ל"עסקי האגודה", שאם לא כן מהו עניין הנוגע ל"עסקי האגודה"?."
(סעיף 76 לפסק הבורר)
משנדחתה טענת המשיג כי בעניין החלטות שקיבלו חברי ועד הנהלה של אגודה בתוקף תפקידם הם אינם כפופים לסעיף הבוררות הקיים בתקנון האגודה, הרי שככל שמדובר בסכסוך הנכנס בגדר המונח "עסקי האגודה" - כפוף סכסוך זה לסעיף הבוררות שבתקנון. זהו במקרה שבפנינו.
8.10. מסקנתי היא כי דין טענת חוסר סמכותו של הבורר (ושל הרשם) לדון בתביעה מושא הכרעה זו - להידחות.
9. אי צירוף בקשה לעיכוב ביצוע פסק הבורר
9.1. טענה בפניי האגודה כי היה על המשיג להגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הבורר, ומשלא עשה כן, ביקשה היא את אישורו של הפסק על מנת שתוכל להגישו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
9.2. המקור הנורמטיבי לדרישת צד לבוררות כי הרשם יאשר פסק בורר (סופי) כמו גם זכותו של צד להשיג על פסק הבורר מקורה בסעיף 52(4) לפקודה, אשר זו לשונו (ההדגשות שלי ד.ב):
"אם מסר הרשם איזה סכסוך לבורר או לבוררים כאמור בסעיף-קטן (2)(בב), רשאי הוא –
(ב) אם על דעת עצמו או עפ"י בקשה שהוגשה לו ע"י אחד מבעלי הסכסוך תוך עשרה ימים מיום הפסק, לתקן את פסק הבוררים או להחזיר לבורר או לבוררים כל ענין הנזכר בפסק למען יחזרו ויעיינו בו."
9.3. ראשית, המילה "או" מציינת כי אישור פסק בורר והשגה על פסק בורר הן שתי חלופות. מקום בו הוגשה השגה על פסק בורר כדין, אין לאשר את פסק הבורר. שנית, על פרשנות מילולית ודווקנית זו יש להוסיף כי הרשם "רשאי" לפעול בהתאם לשתי חלופות אלה, ובמקרה דנן הוגשה השגה.
9.4. זה המקום לציין כי לטעמי כאן יש לפרש "רשאי" במשמעות "חייב" במובן זה שאחת משתי החלופות חייבת להתקיים, אפילו באופן אוטומטי גם ללא בקשה פוזיטיבית, ואבאר:
לדידי, ככל שלא הוגשה השגה על פסק בורר כדין, מן הראוי כי הרשם יאשר את פסק הבורר ללא כל צורך בבקשה מתאימה (בשונה מהוראות חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 אשר לא חלות על בוררות סטטוטורית הכפופה לפקודה ולתקנות שמכוחה). זאת, מן הטעם כי אין להניח שצדדים התכוונו לנהל הליך בוררות שאת פסק הבורר שניתן בו לא ניתן להוציא לפועל. בשונה מחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 שם על מנת לאשר את פסק הבורר על הצדדים לפנות בבקשה פוזיטיבית לבית המשפט המוסמך, בענייננו הוראות הדין הן אחרות. פררוגטיבה זו מצויה ביד הרשם, ועליו ליישמה באופן שאם לא הוגשה השגה – מאושר פסק הבוררות הסופי באופן אוטומטי אף ללא כל בקשה המוגשת על ידי מי מהצדדים ותיק הבוררות נסגר. באופן זה גם ניתן למנוע טענות שונות העשויות להיטען שנים לאחר תום הליך בוררות וראו למשל בג"ץ 872/13 דרור נ' משרד התעשיה והמסחר ואח', החלטה מיום 14.5.2014.
9.5. נוכח דברים אלה, לא היה מקום כי האגודה תגיש בקשה לאישור פסק הבורר מקום בו הוגשה על אותו פסק בורר השגה. דין טענה זו של האגודה להידחות.
10. על הרשם כערכאת ערעור שלא להתערב בקביעות עובדתיות של כב' הבורר
10.1. מקורה של טענה זו היא ההלכה הפסוקה כי אין בית משפט שלערעור מתערב או דן בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, בשל יתרונותיה של זו האחרונה על הראשון בכל הקשור להתרשמות מעדים, מהתנהלות הצדדים, מהליכי ההוכחות וכדומה.
10.2. הליכי בוררות בכלל כמו גם הליך בוררות סטטוטורית (בוררות חקוקה) אינם כפופים לסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט ולהלכות הפסוקות בעניין זה, לבורר ניתנה החירות לפעול "בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך" ולו הסמכות לפסוק "לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו" (תקנה 13(א) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב-1972 (להלן – "תקנות הבוררות").
10.3. משכך, מקום בו הלכה פסוקה זו אשר נפסקה בהקשר של דיונים בפני בית משפט בשונה מדיונים בהליך בוררות עשויה לשמש רועץ, סבורה אנוכי כי חופשי הבורר לפעול בדרך אחרת, בהתאם לשיקול דעתו ולצורך הכרעה מועילה, צודקת ומהירה של הסכסוך.
10.4. משכך, החלת הלכה הזו באופן גורף על הרשם בכובעו המעין-שיפוטי המכריע בהשגות צד לבוררות על פסק בורר שניתן בהליך בוררות סטטוטורית אינה אוטומטית.
10.5. אמנם, יתרונות הבורר כערכאה דיונית עומדים גם בענייננו בהליכי בוררות סטטוטורית בהשוואה להליך השגה המתנהל בפני הרשם, אך העובדה כי המחוקק קבע גמישות רבה בעניינים אלה בפוטרו דיונים בהליכי הבוררות מהוראות סדרי הדין החלות על דיונים בפני בתי משפט – אף היא חייבת להישקל.
10.6. מסקנתי היא אפוא כי בשונה מההלכה הפסוקה באשר לדיונים בבתי המשפט הקובעת באופן כמעט גורף כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית בדרך הכלל, הרי שבהליכי בוררות יש לגלות גמישות יחסית בעניין זה, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.
10.7. ממילא במקרה דנן לא מצאתי להתערב בממצאיו העובדתיים של כב' הבורר, והטענות המוכרעות על ידי כאן הן משפטיות.
10.8. דין טענה זו להידחות אפוא.
11. הוצאת תצהירו של עו"ד קנולר מן ההשגה
11.1. כזכור, קיימות בעיות באשר לאופן רישומן של קרקעות אשר הוקצו לאגודה, ולצורך הסדרתן הוחלט לשכור את שירותיו של עו"ד קנולר. המשיג טען בפני כי ייצוגו בתביעה שהגיש כנגדו חבר אגודה אחר היא חלק מהשירותים שעו"ד קנולר נשכר להעמיד לאגודה, בעוד האגודה טוענת אחרת. לצורך הוכחת טענה זו טרח המשיג והציג תצהיר עליו חתום עו"ד קנולר, באשר לאופי השירותים שנשכר לספק לאגודה.
11.2. האגודה טענה בפני כי תצהירו של עו"ד קנולר באשר לשימוש הכספים שהועברו לו כשכר טרחה לא עמד בפני כב' הבורר, המשיג עשה דין לעצמו עת צירף ראיה חדשה זו ללא בקשה מתאימה וללא קבלת אישור מבעוד מועד להגשתה. בעניין זה מצאתי לקבל את טענותיה של האגודה כולן, ולהוסיף את הדברים הבאים:
11.3. המשיג בחר שלא לקחת כל חלק פעיל בהליך הבוררות חרף העובדה שהיה צד לו. כך, בחר הוא שלא להביא גרסתו בפני כב' הבורר, לא להביא את ראיותיו התומכות בגרסתו, לא להגיש תצהיר ובוודאי שלא להיחקר על תצהיר.
11.4. חרף העובדה כי טענות האגודה לבד בעניין זה נמצאו על ידי כמצדיקות את טענתה למחיקת תצהירו של עו"ד קנולר מחומר הראיות בפניי, מצאתי להוסיף עליהן כי להתנהלות זו של המשיג בפני כב' הבורר יש מחיר גם בהליך זה שבפניי, וזו דוגמא לכך: לא יעלה על הדעת כי צד להליך בוררות יבחר להתנהג כפי שבחר המשיג דנן, בכך שלא הביא את גרסתו בצירוף תצהיר וראיות בפני כב' הבורר, אך יחליט להשיג על קביעות כב' הבורר תוך הגישו מסמכים שלא הגיש באיזה שלב של הליך הבוררות קודם לכן.
11.5. התנהגות זו היא התנהגות פסולה ואין לאפשרה. צד אשר בוחר שלא לקחת חלק בהליך הבוררות מוחזק כמי שלוקח את ההשלכות של התנהגותו זו בחשבון, ובאשר להשלכות אלה – אין לו להלין אלא על עצמו.
11.6. דין טענות האגודה בעניין הוצאת תצהירו של עו"ד קנולר להתקבל. המשיג לא היה רשאי לצרף התצהיר ובוודאי שלא היה רשאי לעשות כן ללא בקשה מתאימה ועל דעת עצמו. זאת ביתר שאת נוכח התנהלותו (או אי התנהלותו אם לדייק) בפני כב' הבורר.
11.7. דין טענה זו של האגודה להתקבל.
12. החלטות האגודה הרלוונטיות לענייננו, ומשמעותן
12.1. פרק זה הוא לב ליבה של ההשגה.
כזכור, טען המשיג כי החלטות האגודה היו "להסדרת אדמות המנהל שבשימוש חברי האגודה ומתן הגנה על חברי המשיבה 1 שנדרשו לסלק ידם מהקרקעות אשר המשיבה 1 בעצמה העמידה לרשותם. ראה נספח יא' לערעור" (סעיף 1 להשגה, ההדגשה שלי ד.ב).
משמעות טענה זו (ואפנה להדגשה) היא כי העמדת מימון למשיג לצורך תביעה הקשורה עם תביעה לפינויו מקרקעות כאמור, היתה, לטענתו, חלק מהחלטות הוועד אשר התקבלו כדין ולפיכך יש לבטל את החלטת כב' הבורר כי על המשיג להשיב הכספים.
למשיג טענה חליפית לטענה זו לפיה ממילא לא הועברו לעו"ד קנולר כספים בעניינו האישי דווקא, אלא יש לראות את עניינו האישי כמטופל במסגרת הסדרת הקרקעות כולה שמומנה על ידי האגודה.
12.2. המשיג מוצא לנכון בהשגתו להאריך רבות בהסברים באשר לרקע שקדם להחלטות על הסדרת קרקעות האגודה על מנת להראות שלא היה כאן עניין אישי שלו, שהאגודה התכוונה להסדיר את קרקעותיה מבחינת רישומן ללא קשר לעניינו האישי, וכאמור - עניינו האישי נכנס בגדר הסדרה כללית זו.
ובכן, יש לזכור כי עצם החלטת האגודה על הסדרת רישום קרקעותיה והקצאת משאבים לשם כך אינה עומדת לדיון בפני בהליך זה. עומדת לדיון בפני השאלה אם לאשרר את קביעת כב' הבורר באשר לחיובו האישי של המשיג אם לאו בלבד, כאשר אגב זאת עולה הצורך לדון גם בשאלה אם היה כאן מימון אישי לטובת המשיג ומה מעמדו.
12.3. לעומת טענות אלה של המשיג, טוענת האגודה בפניי כי החלטת האגודה שנתקבלה פה אחד היתה (סעיפים 8 ו- 15ט-יא לתשובה להשגה):
"לקבל את הצעתו של המשיב 2, מר דובי אמיתי, להתקשר עם עו"ד קנולר לשם קבלת סעד הצהרתי בעניין "קרקעות מטולה", כאשר ההצעה הכספי בעבור שירותי עורך הדין עמד על 100,000 ₪ על בסיס הצלחה בלבד (ובנוסף המשיב 2 הבטיח לעשות מאמץ ולהעמיד את הסכום על 90,000 ₪ ועל בסיס הצלחה בלבד. היות שכך, ויתרו חברי ההנהלה על קבלת הצעות שכר טרחה מאחרים, החלטה זו התקבלה במטרה לתקן טעות הסטורית שכתוצאה ממנה קרקעות שהועברו לקק"ל או לרשות מקרקעי ישראל נותרו רשומות בבעלות פרטית בלשכת רישום המקרקעין"
"...ויובהר כי הסכמתם היא לצורך הסדרת הבתים והחצרות בלבד"
כלומר, טוענת האגודה שהעמדת מימון לצרכי הגנת חברים לא היתה מעולם חלק מהחלטת ועד ההנהלה, ועל כן הכספים ששולמו על ידי האגודה על חשבון הליך משפטי פרטי של המשיג שולמו שלא כדין, וקביעת כב' הבורר כי על המשיג להשיב כספים אלה נעשתה כדין ויש לאשרה.
לטענת האגודה עו"ד קנולר נשכר על ידה על מנת לפנות לערכאות מתאימות בבקשה לסעד הצהרתי שיביא להסדרת רישומן של כל קרקעותיה כאמור, ולא בעניינם הפרטי של חברים כאלה או אחרים.
נפנה כעת לבדוק את חומר הראיות שבפניי כמו גם את ממצאיו של כב' הבורר בעניין החלטות האגודה הרלוונטיות, אשר אלה הן;
12.4. החלטת ועד ההנהלה מיום 4/1/2007
מעיון בהחלטות האגודה עולה כי בהחלטת ועד ההנהלה מיום 4/1/2007 ביחס לסעיף שהוגדר "פניית ויינברג לסילוק יד מרזניק, גולדברג, פיין משה וקינד מחלקה 7.." הוחלט "האגודה לוקחת על עצמה את הטיפול בנושא זה" והוקם "צוות פעולה" מיוחד לשם כך.
לא מצאתי כל התייחסות באשר להעמדת סיוע כספי למי מחברי האגודה בעניין. יש לזכור כי גם ויינברג הוא חבר אגודה ולפיכך מגיעות לו זכויות השוות למשיג. יש לזכור גם כי במועד זה טרם נפתח ההליך בעניינו נטען כי הועבר לעו"ד קנולר כספים לטובת טיפול בעניינו של המשיג, ועל כן נראה לי כי החלטה מתיישבת עם גרסת האגודה לפיה כוונת האגודה היתה להסדיר את רישום קרקעותיה, ואגב כך – יוסדרו מטבע הדברים גם פניות של חבר כנגד חבר לפינוי חלקות כאלה ואחרות.
ויודגש: איני קוראת מהחלטה זו מתן סיוע כספי או משפטי לטובת חבר כזה או אחר של האגודה. זאת ביתר שאת נוכח העובדה כי הוקם "צוות פעולה" לצורך כך מה שמחזק את הפרשנות הכללית (הסדרת הקרקעות בכלל) ולא האישית (סיוע לחברים ספציפיים בכסף או בשווה כסף).
12.5. החלטת ועד ההנהלה מיום 19/3/2012
מעיון בהחלטה זו עולה כי על סדר יומה עמד בסעיף 2 "אישור החלטת הנהלה מיום 4/1/07 בעניין דרישת ויינברג מקינד, יעקובוביץ ואחרים לסלק יד מקרקעות שנמסרו ע"י הסוכנות היהודית למתיישבים" והוחלט "לגבות את החקלאים שנדרשים ע"י וינברג לרדת מקרקעות אותן קיבלו מהסוכנות היהודית, צעדים מעשיים = יינקטו בהחלטה מיוחדת במידת הצורך".
כלומר, גם בישיבה זו לא הוחלט על צעדים אופרטיביים כלשהם, ואף נקבע ברחל ביתך הקטנה כי "צעדים מעשיים יינקטו בהחלטה מיוחדת במידת הצורך".
כלומר, אף מהחלטה זו לא ניתן לקרוא סיוע בכסף או בשווה כסף או איזה סיוע אחר מעשי לחברים הנתבעים בקשר אם אי הסדר ברישום קרקעות האגודה.
12.6. החלטת ועד הההלה מיום 28/6/2012
בפרוטוקול ועד ההנהלה מיום 28/6/2012 נכתב:
בסעיף 1 לסדר היום "טיפול משפטי מטעם האגודה בתביעת וינברג נגד קינד לסילוק יד וכו' (החלטות קודמות: 4/1/07 + 19/3/12)" בסעיף החלטות נכתב "התקיים דיון בנושאים אלה";
בסעיף 5 לסדר היום נכתב "המלצת צוות בדיקה בעניין טענת וינברג מישיבה קודמת" ובסעיף החלטות "הוחלט על הקמת צוות נוסף לבדיקת הנושא... שיביאו המלצות לישיבה הקרובה";
בסעיף 8 "מכתבו של נועם לויט להסדרת קרקעות מ-24/6/12" הוחלט "אגודת החקלאי החליטה, ולוקחת על עצמה, להסדיר את כל רישום הקרקעות שהתקבלו עבור 120 הנחלות ולהסדיר את רישומן ע"פ הקצאתן לרשומים בספרי האגודה".
כלומר, גם מהחלטה זו עולה כי עניינו הספציפי של המשיג לא הוכרע אלא רק "התקיים דיון בנושאים אלה" ואין אזכור של איזו החלטה אופרטיבית בעניין. תחת זאת, באשר ל"מכתבו של נועם...להסדרת קרקעות" התקבלה החלטה לפיה האגודה לוקחת על עצמה את הסדרת רישום הקרקעות. הנה שוב רואות עיננו כי לא עניינו של חבר זה או אחר, לרבות המשיג, עמד לנגד עיני האגודה במעורבותה בהליך הסדרת קרקעותיה, כי אם טובתם של כלל החברים, ושוב, בעניינו של המשיג באופן ספציפי - לא נקבע דבר.
12.7. החלטת ועד ההנהלה מיום 29/7/2012
בישיבת הנהלה זו "אושר התשלום לעו"ד קנולר כאשר המצהירים מטעם התובעת כאן, הוד ווינשטיין תומכים בהחלטה בדבר הייצוג" (סעיף 87 לפסק הבורר). מכתב התביעה עולה כי בישיבה זו אושר תשלום ע"ס 100,000 ₪ על בסיס הצלחה בלבד, כאשר ייעשה מאמץ להפחית את הסכום ל- 90,000 ₪.
לכתב ההגנה של הנתבעים צורף פרוטוקול ישיבה זו כנספח ה', ממנו עולה כי על סדר יומה של האגודה, בסעיף 8 עמד נושא "הצגת הצעת תקציב מיוחד ליועצים לפרויקט רישום הנחלות ע"ש חברי האגודה" ובסעיף ההחלטות בעניין זה הוחלט "אושר. התשלום לעו"ד קנולר יהיה בגובה של כ- 100,000 ₪. התשלום לסבאג מהנדסים יהיה בגובה כ-2,000 – 3,000 ₪".
לכתב התביעה צורף כנספח ב1 מסמך מאת עו"ד קנולר, מיום 9/7/2012 הנותן ביד האגודה בחירה בין 3 חלופות אפשריות לתשלום שכר טרחה בנוגע ל"לווי וייעוץ משפטי בעניין תביעה לסעד הצהרתי – "קרקעות מטולה"" – כך מכותרתו של המסמך. החלופה השלישית נראית הרלוונטית ביותר לענייננו כי בשונה מקודמותיה העוסקות בחיוב לפי שעה, זו עוסקת בסכומים קבועים: "שכר טרחה קבוע (FIX) בסך 70,000 ₪ + סכום של 80,000 ₪ על בסיס הצלחה" – כלומר סך של 150,000 ₪. הצעה זו, על פי החומר שבפניי ככל הנראה לא אושרה, כי בישיבה האמורה מיום 29/7/2012 אושר שכר טרחה בסך 100,000 ₪ בלבד, כאשר לטענת האגודה אושר סכום זה ישולם על בסיס הצלחה בלבד, וגרסתה התקבלה על ידי כב' הבורר. המשיג לא הציג בפניי גרסה אחרת לעניין זה.
מכאן, כי בהעדר גרסה אחרת שניתן להוכיחה, ולאור גרסת האגודה שהתקבלה על ידי כב' הבורר, אין לי אלא לקבל את ממצאיו, כי בישיבה זו אושר סך של 100,000 ₪ בלבד על בסיס הצלחה.
לא נעלמה מעיני העובדה כי בהצעת עו"דקנולר מיום 9/7/2012 הסכום שהוצע עמד על 150,000 ש"ח והכל בגין "תביעה לסעד הצהרתי" ללא כל איזכור לייצוג חבר כזה או אחר באופן ספציפי, אך כאמור – לאור חומר הראיות שבפניי אין לי אלא לקבל את הגרסה כי לבסוף אישר ועד ההנהלה תשלום אחר בגין אותו שירות מוצע.
12.8. הישיבה הטלפונית של ועד ההנהלה מיום 8/8/2012
מכתב התביעה עולה כי על פי גרסת האגודה - בישיבה זו אושר הסכם שכר טרחה אחר מזה שאושר בישיבה מיום 29/7/2012 לעו"ד קנולר: 50,000 ₪ כשכר קבוע ובנוסף לכך 100,000 ₪ על בסיס הצלחה. הסכום אשר שולם במזומן, כך נטען על ידי האגודה בכתב התביעה, יועד לייצוגו של המשיג אשר נתבע על ידי חבר אגודה אחר (וינברג) בבית משפט השלום בעפולה. מחומר הראיות שבפני עולה כי סכום זה שולם ביום 13/8/2012 (ראו נספח ב לכתב התביעה), וכי ביום 26/8/2012 שולמו כ- 50,000 ₪ נוספים בהמחאות שתאריך פדיונן למועדים עתידיים (שייקים דחויים).
עוד עולה מכתב התביעה כי המצהירים מטעם האגודה בהליך זה, מר הוד ומר וינשטיין, חברי ועד ההנהלה באותו מועד "התנגדו בתוקף הן לקיום ישיבת וועד "טלפונית" והן להגדלת סכום שכר הטרחה בסכום קבוע של 50,000 ₪" (סעיף 21 לכתב התביעה).
גרסה זו מתיישבת עם פרוטוקול ישיבה מיום 12/11/2012 אשר לכאורה אישר את הישיבה הטלפונית (ראו בסעיף הבא) וכן עם פרוטוקול הישיבה הטלפונית מיום 8/8/2012 שצורף כנספח ו' לכתב ההגנה שהוגש לכב' הבורר, שם נכתב:
"שינוי לסעיף 8 מישיבה מ 29/7/12 כדלקמן:
אושר תשלום לעו"ד אביתר קנולר כדלקמן:
א. -50000 ₪ תשלום קבוע בתוספת 100,000 ₪ על בסיס הצלחה.
ב. התשלום לסבג מהנדסים – ללא שינוי
ג. מקור המימון – כל חברי האגודה.
ראובן – מסכים. יוסי – מסכים.
אשר – מסכים. חיימק'ה [הוד] – נגד.
בועז – מסכים. וינשטיין – לא מעוניין לתת תשובה בטלפון!
בפרוטוקול ניתן לראות כי החברים חיימקה (הוד) ו(משה) וינשטיין התנגדו או לא השיבו ותשובתו של החבר יואב (יעקובי כנראה) אינה בנמצא.
לטענת האגודה, החברים הוד ווינשטיין פנו בתלונה למפקחת הממונה על האגודה מטעם הרשם ביום 12/8/2012 (על מה שנחזה להיות מכתב התלונה חתומים גם יואב יעקובי ושלמה אלחדיף בנוסף להוד ווינשטיין), אשר הורתה לוועד ההנהלה לקיים בהקדם ישיבת ועד נוספת בנושאי הישיבה הטלפונית מיום 8/8/2012 שאם לא כן תמליץ בפני הרשם לבדוק את חוקיות ההחלטות שנתקבלו. כתוצאה מהוראה זו כונסה ישיבת הנהלה ביום 12/11/2012.
12.9. החלטות ועד ההנהלה מיום 12/11/2012
"ישיבה זו שהתקיימה ועלתה לטונים גבוהים, הסתיימה מבלי שהצעת החלטה הובאה להצבעה ובהתאם לכך גם לא נתקבלה כל החלטה המאשרת או לא מאשרת את הסכם שכר טרחת עו"ד קנולר.
יודגש כי ישיבת הוועד ביום 12.11.2012 התקיימה שלושה חודשים לאחר הישיבה הטלפונית, כאשר הסכם שכ"ט עורך דין נחתם ושולם וכי למעשה חברי הוועד התבקשו לאשר בדיעבד הסכם ותשלום שבוצעו.
היות והסכם שכ"ט עם עוה"ד קנולר נחתם והכסף שולם זה מכבר, והיות וועד האגודה לא אישר ולא אישרר את הישיבה הטלפונית, החליטו הנתבעים לזייף את פרוטוקול הישיבה.
בסמוך לסיום הישיבה, נכתב, נערך ונחתם פרוטוקול הישיבה ע"י הנתבעים 1 ו- 2, פרוטוקול בו רשום כי החברים אישררו את הישיבה הטלפונית מיום 8.8.2012.
היות הישיבה מוקלטת הפומבי ע"י המתלונן, חבר הוועד מר משה וינשטין, לא עשה כל רושם על הנתבעים, אשר בעזות מצח כתבו וחתמו על פרוטוקול שבו כתובה החלטה שיקרית."
(סעיפים 24-27 לכתב התביעה, ההדגשות במקור)
לכתב התביעה צורף כנספח ח' תמלול ישיבה זו, בו מתיישבים הדברים עם מסקנותיו של כב' הבורר, כפי שאביאן מיד בהמשך. כך, מן התמלול עולים הדברים הבאים החל מעמ' 69:
"דובי: לא נורא. סעיף אחרון לישיבה הזאת, אישור ישיבת הנהלה טלפונית מיום 8.8.12. מה שאנחנו הולכים לבדוק בסעיף הזה זה מבחינה עובדתית. מבחינה עובדתית בא ואומר האם התקשרו לדוביק והוא הסכים, אז דוביק אומר שכן. האם התקשרו לראובן,
דובי: והוא הסכים? הוא אומר כן. האם התקשרו לבועז שטילמן והוא הסכים?
דובי: יואב, אני מבים שאליך, שאליך ניסו לתפוס אותך ולא תפסו. זה נכון?
דובי: זה לא פעם ראשונה. אני מבקש להקפיד, אבל יואב מבחינה עובדתית לא התקשרו אליו. אוקי?
יואב: לא השאירו הודעה במשיבון, לא שלחו לי מייל ולא שלחו לי ל-, טלפון.
(מדברים ביחד, צוחקים)
יואב: ...חברה, אנחנו פה פיקוח נפש, ההנהלה שלנו צריכה להחליט מהרגע להרג,.. חייבים לתת החלטה. אתה יודע מה? אפילו לא התקשרו אלי, אני מוריד את הכובע. אבל אם זה עניינים כאלה וזה לא פעם ראשונה, זה נהיה כבר עניין של קבע, לדעתי זה גם גובל בכל מיני דברים אחרים. לא רוצה, לא רוצה לפרט במה זה גובל.
... אני מבקש שתהיה פה החלטת הנהלה מסודרת שדברים מהסוג הזה לא עושים.
על מה עשית טפונית, של איזה עו"ד שצריך לקבל כסף SOS?
אנחנו כבר קיבלנו חוות דעת שבכלל זה לא...
דובי: חיימקה התנ-, כתוב נגד וויינשטיין לא מעוניין לתת תשובה בטלפון. ה...
משה: לא לא מעוניין, לא מנהל ישיבות הנהלה דרך הטלפון.
[74]
משה: אני לא מנהל ישיבות הנהלה דרך הטלפון. זה הכל.
אשר: שינו לסעיף 8 מישיבה מ- 29.7.12 כדלקמן: אושר תשלום לעו"ד אביתר קנולר כדקלמן- א. 50 אלף ₪ תשלום קבוע בתוספת 100 אלף ₪ על בסיס הצלחה. התשלום לסבג ללא שינוי.
מר..: לא, אני אמרתי מתנגד והדבר הזה צריך להגיע לישיבת הנהלה ולהוציא מכרז וזהו. זה אמרתי לך בטלפון. אמת או לא אמת?
דובי: קודם כל זה בסדר שמקליטים ואין לי עם זה שום בעיה. מותר לך,
חיים: כן, אני ביקשתי זכות דיבור. אה, העניין של ראובן קינד עלה בכמה ישיבות ולא דנו בהם. מדוע לא דנו? כי היה התנגדות בגלל שעד היום אה האגודה לא ייצגה ולא נתנה ייצוג של עו"ד לכל האנשים הדומים אז היה התנגדות כמעט גורפת בין כל חברי ההנהלה שאין דבר כזה שההנהלה, האגודה תעביד עו"ד לתביעה של אה ויינברג,
חיים: נגד ראובן קינד. תן לי לגמור, בסדר? אני אגמור לדבר תגיד לי אחר כך. ביבשבה הטלפונית לאף אחד לא נאמר שהדחיפות זה בגלל שעו"ד צריך לענות לתביעה של ראובן קינד ל-, לתביעה של ויינברג. וזה היתה הדחיפות. בשיחתי עם דובי בארבע עיניים, הזמנתי אותו בשבת... ואמרתי לו – דובי, תשמע, זה לא יכול להיות שזה יבוא לנו מהדלת האחורית שהאגודה מעמידה עו"S לראובן קינד לטפל בנושא של האדמות טאבו שאף אחד מחברי האגודה לא קיבל את זה. לאף אחד לא נתנו את זה ולא נאמר לאף אחד שזה בנושא הזה וזאת הדחיפות. הדברים שדובי ..אמר.. אני מצטט אותו: אני אמרתי לראובן שיש סיכויים שהוא יצטרף ל-,
חיים: .. לשאת, לשאלת בתשלום של העו"ד שהוא ייצג אותו. אלה הדברים של דובי... הדבר לא, לא סודר. אנחנו אחרי כמה ימים אומר לי צבי, ... תשמע אני קיבלתי את טווח [כתב] ההגנה ב-, מעו"ד, ממשרד עו"ד קנולר
..אז הבנתי ואז קשרתי את כל הדברים. האם חברי ההנלה פה שהחליטו בישיבה הטלפונית שהם אה מעמידים לראובן קינד את העו"ד, בבקשה, אז תאשרו את ההחלטה הזאת. אבל אם לא וזה לא נאמר לאף אחד אני חושב שזה צריך לבוא ולדון ואני עוד חושב, מכיוון ועו"ד קנולר.. מייצג חבר הנהלה בגלל שפה התשלומים, אני לא יודע איך, אני חושב שהוא צריך להיות פסול מנהל את-, הנושא הזה של.. הנחלות ולחפש עו"ד אחר. זו דעתי.
משה: אתה היית בפרי מטולה אתה עשית את עצמך יו"ר דירקטוריון, לא היה ולא נברא.
(מדברים יחד)
דובי: תודה רבה.
האגודה טענה בפני כב' הבורר על זיוף פרוטוקול ישיבה זו, וצירפה לכתב התביעה כנספח ה' את פרוטוקול "המזויף", שם בסעיף 11 (האחרון) נכתב:
"אישרור ישיבת ועד הנהלה טלפונית מ- 8/8/12:
א. לאשר הישיבה הטלפונית על פי אישורי החברים. אישררו את הודעתם הטלפונית: דובי, אשר, בועז, יוסי וראובן. עדי אמתי שנעדר מהישיבה הפקיד בכתב את אישורו בישיבת ההנהלה הטלפונית מיום 8/8/12 למזכיר האגודה.
ב. משה טוען כי הוא מבקש לתקן האמור במסמך מ-8/8/12 ליד שמו שם כדלקמן: "יש לדון בכך בישיבה רגילה".
ג. חיים מבקש להודיע כי הוא אמר ב-8/8/12 כי יש לדון בכך בישיבה מסודרת ויש להוציא מכרז.
ד. יש לפטור את אהוד ניינשטיין מתשלום חלקו לעו"ד קנולר כיוון שהוא כבר סיים, לטענתו, את הטיפול בבעיות הקרקע של משפחתו".
נראה, אפוא, כי הדברים מדברים בעד עצמם.
12.10. על כל פנים, מניתוחו של כב' הבורר בפסק הבורר עולה כי נושא השתתפות האגודה בעניינו הפרטי של המשיג הועלה לדיון בישיבת ועד ההנהלה מיום 28/6/2012 אך תחת החלטה אופרטיבית נקבע "התקיים דיון" בלבד. כב' הבורר רואה הפרדה בין הדיון בעניין הסדרת הקרקעות של האגודה באופן כללי, לצורכה התקשרה האגודה עם עו"ד קנולר כך על פי טענתה, ובין עניינו האישי של המשיג. וכך קובע כב' הבורר בסעיפים 92-97 לפסקו:
"עדותו של אשר גרינברג בעת שאלות ההבהרה כי לא היה צורך לדון פעם נוספת בעניין זה [סיוע משפטי למשיג] שכן הוא כבר הוכרע בעבר, אינה מקובלת עליי. מר גרינברג מייחס חשיבות רבה לאמור בפרטיכלים ואף התבטא לא אחת ואמר "שמה שרשום בפרטיכול הוא קדוש". מה גם שגרינברג חתום על פרטיכול זה.
מקובלת עליי בענין זה עדותם של וינברג והוד במסגרת שאלות ההבהרה כי דובר על העניין אך זה לא הוכרע.
זה המקום להעיר כי חסרה לי עד מאוד עדותם של כל אחד מן הנוכחים הנוספים בישיבות השונות לרבות "הישיבה הטלפונית" מיום 8/8/12, אך יותר מכל חסרה לי עדותם של הנתבעים אמיתי וקינד, אשר לא טרחו כלל להגיש תצהירים ו/או להתייצב לדיונים. אין כל ספק כי מחדל זה אינו מיטיב עם גרסת הנתבעים ובעניין זה אין לי אלא לקבל את טענות התובעת בהקשר זה, כפי שהובאו למעלה.
עוד אוסיף כי אינני מקבל את הסבריו של גרינברג כי הגנתו של קינד שלובה בכלל הסדר התשלום עבור נושא קרקעות האגודה.
מר גרינברג ניסה להסביר את השינוי בהצעות בין הישיבה מיום 29/7/12 לבין הישיבה הטלפונית בכך שהתברר כי המדובר ב-32 משפחות אך לא הצליח להסביר את התחשיב ובוודאי שלא הצליח להסביר כיצד השתנה הסכם שכר הטרחה מהסכם על בסיס הצלחה להסכם שחלקו במזומן וחלקו על בסיס הצלחה.
כמו כן הסבריו של מר גרינברג באשר לדחיפות אישור ההחלטה בישיבה טלפונית עולים בקנה אחד אך ורק עם הצורך בייצוגו של קינד מכספי האגודה וסמיכות הגשת התובענה לקבלת ההחלטה בישיבה הטלפונית."
12.11. יתרה, הישיבה מיום 12/11/2012 בה אמור היה ועד ההנהלה לאשרר את ישיבתו הטלפונית, הוקלטה על ידי חבר הועד וינשטיין (חלק מן התמלול צוטט לעיל), ובעניין זה נאמר בפסק הבורר (סעיפים 111-114 ההדגשות במקור):
"עיון מדוקדק בתמלול הישיבה מיום 12/11/12 מלמד כי נושא ייצוגו של קינד לא עלה באופן מפורש. אף גרינברג בעצמו, במסגרת שאלות ההבהרה, הסביר שלא היה צורך להעלות את נושא קינד באופן מפורש שכן לטעמו נושא זה כבר הוכרע בעבד.
אינני מקבל את הטענות בדבר אי נכונות תמלול הפרוטוקול. הנתבעים מטעמם לא טרחו להזים בצורה רצינית את הנאמר בפרוטוקול. שניים מהנתבעים לא הופיעו ועדים נוספים שהיו בישיבה כגון יוסי לויט בועז שטילמן ואחרים לא הוזמנו להעיד.
... בפרוטוקול הישיבה כלל לא צוינה עובדת ייצוגו המשפטי של קינד ושוב נעדרה דרישת הפירוט וההצדקה המלאה לייצוגו של קינד באופן מסודר להחלטה. אכן דובר בעניין והוחלט לגבות את קינד אך לא נקבע באופן מפורש כי האגודה תממן ייצוג ואף לא נקבע באיזה היקף.
אשר על כן הנני קובע כי התקיימו פגמים בהחלטות הוועד באשר לייצוגו של קינד. פגמים אלו של העדר שקיפות ובהירות וכן הצבעתו של קינד בניגוד אינטרסים מובהק. לפיכך הנני קובע כי ההחלטה בדבר תוספת של 50,000 ₪ לשכר טרחתו של קנולר אינה בת תוקף"
12.12. ובכן גם בפניי לא הביא המשיג כל ממצא המטיל ספק במסקנותיו אלה של כב' הבורר. תחת זאת, הביא המשיג לראשונה את גרסתו ושב וטען כי עניינו הפרטי צריך היה להיות מטופל במסגרת ההסדר עם עו"ד קנולר. להשגתו לא צורפו החלטת ועד ההנהלה מישיבתו ביום 29/7/2012, החלטת ועד ההנהלה מישיבתו הטלפונית ביום 8/8/2012 והחלטת ועד ההנהלה מיום 12/11/2012 אשר אלה הן החלטות ועד ההנהלה המשמעותיות בעניינו. המשיג אף לא סיפק איזו גרסה באשר לקורות בישיבות ועד אלה, בניגוד גמור לעמדת האגודה ואף יותר מכך – בניגוד לממצאים עובדתיים של כב' הבורר בפסקו. בהצטרף עובדה זו לעובדה שלא מצא לנכון להביא גרסתו בפני כב' הבורר אלא לראשונה רק בהשגה וגם אז – לא צירף את כל חומר הראיות הרלוונטי והשמיט את הראיות המשמעותיות ביותר העומדות במחלוקת מבלי ליתן איזו גרסה לאמור בהן, יש כדי להביא למסקנה אחת, כאמור בסעיף 99 לפסק הבורר, אליה מצטרפת אף אנוכי
"על אף שלא ניתנה לי תשובה ברורה על ידי מי מעדי התובעת הריני קובע כי כלל הנסיבות אשר פורטו לעיל, היינו עדותו הלא ברורה של גרינברג בעמוד 110 לפרוטוקול ואילך, סמיכות הזמנים בין הגשת התביעה נגד קינד וההחלטה הטלפונית, מכתבו של עו"ד בירנבאום מיום 11/12/13 והעדר עדותם של אמיתי וקינד מביאות לכלל מסקנה כי הכספים אשר אושרו במסגרת הישיבה הטלפונית מיום 8/8/12, נועדו לצורך ייצוגו של קינד ולצורך זה בלבד."
12.13. מפסק הבורר עולה כי העברת הכספים לעו"ד קנולר בהתאם להחלטה הטלפונית מיום 8/8/2012 נעשתה על דעתם של חברי ועד נוספים אשר לא היו צד להליך שבפניו, והאגודה לא ראתה לתבוע גם אותם באופן אישי כפי שנהגה בנתבעים.
"רוצה לומר כי הנזק, היינו העברת הכספים נוצר, גם כתוצאה ממעשיהם או מחדליהם של חברי ועד אחרים. לא הוכח לי בעניין זה כי יש הבדל בין גרינברג ואמיתי לבין חברי וועד אחרים אשר גם הם אישרו את העברת כספים נוספים לקנולר.
כמו כן, הכספים הועברו לעו"ד קנולר בטרם המלצת המפקחת לערוך ישיבת ועד פרונטלית. כך שלכאורה הנזק כתוצאה מהמעשה או המחדל רובץ לפתחם של חברי וועד נוספים ולא נגרם כתוצאה מזיוף הפרוטוקול הנטען...
לא הוכח לי כי גרינברג ואמיתי הסתירו או הונו או הונו את חברי הועד האחרים או כי חברי הועד החרים לא ידעו כי כספים אלה נועדו לייצוגו של קינד.
גם לא הכוח לי כי גרינברג ואמיתי חפצו ביקרו של קינד או שהשיגו טובת הנאה כלשהיא כתוצאה מייצוגו ע"י קנולר.
..משכך ומשלא הוכח חוסר תום לב אין בכוונתי לחייב מי מהנתבעים מכח תפקידו כנושא משרה."
(סעיפים 115-119 לפסק הבורר).
12.14. לפיכך, עולה מפסק הבורר כי העניין שהכריע את הכף בהחלטתו של כב' הבורר אם להשית על המשיג חובת השבה של הסכום שהועמד לצרכי הגנתו (50,000 ₪) לא נשענה רק על השאלה אם החלטת הוועד קבעה שיש לממן הגנתם של חברים בעניין התביעה לסילוק ידם מקרקעות אם לאו. הקביעה האמורה נשענה בעיקר על העובדה שהמשיג היה חלק מן ההחלטה המיטיבה עמו באופן אישי. כלומר, המשיג היה נגוע בניגוד עניינים משמעותי וחמור עת התקבלה ההחלטה המיטיבה עמו בישיבת ועד ההנהלה אשר הוא עצמו לקח חלק בישיבה זו, ועל כן נמצא מועל בתפקידו מעילה המצדיקה קביעה כי עליו להשיב לקופת האגודה כספים אלה.
12.15. זוהי הנקודה בה למעשה הפריד כב' הבורר את גורלם של הנתבעים: נתבע 1 ו- 2 לא נמצאו חייבים באופן אישי מן הטעם כי גם אם נקבל את גרסתו של המשיג כי האגודה בהחלטותיה התכוונה לעזור לחברים הנתבעים תביעות אישיות בעניין הקרקעות באמצעות העמדת מימון כספי לצורך כך, הרי שאין בכך כדי להצדיק את העובדה שכאשר נדון עניינו האישי של המשיג, לא מצא הוא לנכון להותיר את ההחלטה ביד חבריו האחרים המכהנים כחברי ועד ההנהלה ונהג באופן לא ראוי ובניגוד עניינים.
12.16. להבנתי, בכך שונה דינו של המשיג מדינם של המשיבים 2 ו- 3 לשיטתו של כב' הבורר, ולכך יש להוסיף את העובדה כי חרף המיסוך ממנו סבלו החלטות ועד ההנהלה באשר לעניינו הספציפי של המשיג – אין מחלוקת כי הוא בוודאי ידע שהכספים המועברים מייטיבים עמו בתיק אחר שנדון בפני בית המשפט, ובכל זאת לקח חלק פעיל בהחלטה. וכך בלשון כב' הבורר, סעיפים 122-123 לפסקו:
"באשר לראובן קינד הרי שמסקנתי היא אחרת. הואיל ואני סבור כי החלטת ועד ההנהלה הן הטלפונית והן מיום 12/11/12 אינן קובעות באופן מפורש וברור כי יש להעביר כספים לעו"ד קנולר בעניינו של קינד, הרי שהחלטות אלו לא התקבלו בשקיפות ובפירוט הנאות וספק אם נערכה הצבעה מסודרת לאחר הישיבה הטלפונית בעניין זה. כמו כן לקינד, אשר ידע כי חלק כזה או אחר מן הכספים יועבר עבורו, אסור היה להשתתף בישיבות ובוודאי לא להצביע בעניינו. מר קינד, אשר היה מיוצג, לא טרח להגיש תצהיר או להופיע לישיבות ועל כך יש לתמוה.
משכך אני קובע כי הכספים שהועברו לקנולר בעבור קינד בעקבות החלטות הועד הועברו שלא כדין בהעדר שקיפות ומבלי שציבור חברי האגודה ידע בעבור מה הם משלמים. לכן אני מחייב את קינד, אשר התעשר כתוצאה מההחלטה בעניינו שלא כדין להשיב לאגודה את הסך של 50,000 ₪ בתוספת רבית והצמדה כדין מיום 10/12/13, הוא יום הגשת התביעה."
12.17. בתשובה לכך טען המשיג בפניי כי חלק מחברי ועד ההנהלה של האגודה (אפנה לסעיף 6.2 לעיל) נהנים מן המצב הקיים וכי בשל כך הם חסרי מוטיבציה להשלים את הסדרת רישום הקרקעות ואף מעכבים אותה. ובכן, נשאלת השאלה איך טענה זו מעלה או מורידה מן ההליך שבפניי? מה התכוון המשיג להראות באמצעות טענה זו? וגם נניח שטענה זו נכונה היא. האם יש בה כדי להשפיע על ההליך שבפני העוסק בשאלת מתן סיוע כספי לחבר אגודה אשר הוא עצמו לקח חלק בהחלטה זו? דומני כי גם ככל שטענתו זו של המשיג נכונה, היא איננה רלוונטית כלל ועיקר להליך שבפניי ולכל היותר יכולה לשמש בסיס לתביעה אחרת. אפשר שחברי הוועד הנוכחיים עושים מאמצים שלא להביא להסדרת הקרקעות בניגוד להחלטות קודמות של ועד ההנהלה, אך בכל הכבוד גם אם נכונים דברים אלה, ואיני מביעה כל עמדה בעניין טענה זו אלא רק מציגה את הטענה, אין זה התיק הנדון בפניי ואין לטענה זו כל מקום בהליך דנן.
הדבר אשר קשה היה שלא להתייחס אליו בהקשר זה הוא אמירתו המפורשת של המשיג כי גם הוא היה מצוי בניגוד עניינים. "זניח" לשיטתו, אך קיים. מאמירה זו אין להתעלם, באשר הוא הוא נושא התיק שבפניי.
זהו הנושא, אם כי לא רק. לדידי, חומר הראיות שבפניי העלה כי הכספים ששולמו לעו"ד קנולר לצורך הגנתו של המשיג, שולמו שלא בהתאם לדין. ההפרדה שראה לנכון לעשות כב' הבורר בין עיינו הפרטי של המשיג ובין העניין הציבורי – הוא הסדרת קרקעות האגודה בכלל – נכון וראוי בנסיבות העניין. החלטות בעניינו הספציפי של המשיג לא נתקבלו כדין, תוך הסבר מעמיק וברור וזאת באופן לא ראוי – בלשון המעטה.
12.19. בעניין זה מצאתי להעיר כך: אין חולק כי עו"ד קנולר נשכר לצורך הסדרת רישום חלק מקרקעות האגודה ככל הנראה באמצעות פנייה לערכאות בבקשה לסעד הצהרתי מתאים. אגב סעד זה, אם וככל שהיה מתקבל (או יתקבל), אפשר שהיתה נשמטת הקרקע מתחת תביעות כגון זו שהוגשה כנגד המשיג כמו גם תביעות פוטנציאליות האחרות בין חברי האגודה (ככל שהוגשו או יוגשו). לדידי, משמעות החלטות האגודה לטפל בנושא הקרקעות ולסייע לחבריה בעניין זה היא בדיוק זו: הסדרה כללית של הרישום. הא ותו לא. אין זאת אומרת כי בתביעה אישית של חבר אגודה פלוני כנגד חבר אגודה אלמוני תממן האגודה את הטיפול המשפטי, שהרי אם תתקבל פרשנותו של המשיג – נשאלת השאלה: את הטיפול המשפטי של מי תממן האגודה? של התובע? של הנתבע? הרי שניהם חברי אגודה. למשיג הפתרונים.
12.20. עניין אחד הנטען בפניי עשוי להיות מושפע מן המתואר באותם סעיפים בהשגה בהם לא אדון (34-45) באשר לחלק מחברי ועד ההנהלה הנוכחיים. כוונתי היא לטענת המשיג כי מלכתחילה החלטת ועד ההנהלה להגיש את התביעה אשר פתחה את הליך הבוררות היא בעייתית בשל ניגוד העניינים בו מצויים אותם חברי ועד אשר לא אצה להם הדרך להסדיר את ענייני הקרקעות של האגודה כיוון שהמצב הנוכחי משרת, לכאורה, את האינטרסים הפרטיים שלהם.
12.21. גם בעניין טענה זו לא אכריע בשל הטעמים אשר פורטו על ידי כבר בסעיף 12.18. עם זאת יש לציין כי בחירת האגודה בראשות הועד הנוכחי להגיש את התביעה רק כנגד שלושה מחברי הוועד ולא כל חברי הוועד שלקחו חלק בהחלטה הטלפונית תמוהה למדי.
12.22. חרף זאת, אין בכך כדי להפחית את התנהלותו הקלוקלת של המשיג הן כחבר ועד עת לא מצא לנכון לנהוג כראוי ולא לקחת חלק בהחלטה העוסקת בעניינו, וביתר שאת, מקום בו בחר לא לקחת חלק פעיל בהליך הבוררות שהתנהל בפני כב' הבורר אך משפסק הבורר לא הניח את דעתו סבר כי פתוחה בפניו האפשרות לתקן דרכו זו בצורת השגה הנושאת אופי ערעורי במובהק.
12.23. כזכור טען בפניי המשיג כי 50,000 ₪ שהועברו לעו"ד קנולר "במטרה לממן את הגנתו של המערער ושלא בהקשר עם החלטת המשיבה 1 לטפל בהסדרת הבעלות בקרקעות לא הוכחה ולא נבדקה" (סעיף 20 להשגה). בכל הכבוד, נראה כי טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם האמור בפסק הבורר.
עוד טען המשיג בפניי כי בשנת 2007 עת המשיג כלל לא היה חבר ועד הנהלה של האגודה, קיבלה האגודה החלטה לטפל בהסדרת רישום הקרקעות, ועניינו של המשיג נכלל בכך ממילא. בעניין זה רק אומר כי ההחלטה משנת 2007 היתה כי "האגודה לוקחת על עצמה את הטיפול בנושא זה" כאשר לא ברור מלשון ההחלטה לבדה האם הכוונה היא לנושא הסדרת בקרקעות בכלל או לעניינו של חבר כזה או אחר בפרט, ואף נאמר כי עניינו של המשיג גם הוא שנקבע שם, אין בהחלטה זו פרטים מספקים המצדיקים את כל ההתנהלות המאוחרת יותר ואשר אודותיה פורט לעיל בהרחבה, שלא לומר שבמועד האמור טרם הוגשה התביעה כנגד המשיג.
12.24. עוד הוסיף וטען המשיג כי ככל שחפצה האגודה לחזור בה מהחלטתה "לסייע ולגבות את החברים" (סעיף 29 להשגה) בסוגיית הסדרת הקרקעות הרי שעליה לקבל החלטה פוזיטיבית מתאימה, ולא כך נעשה עד עתה. לטענת המשיג כב' הבורר חסר סמכות לבטל איזו מהחלטות ועד ההנהלה של האגודה כפי שקבע בסעיפים 107 ו- 114 לפסקו. גם טענה זו נדחית על ידי. החלטות האגודה דיברו על הסדרת נושא הקרקעות בכללותו ולא הוזכרה באף אחת מהן סיוע לחסר ספציפי ובוודאי שלא סכומי סיוע. הממצאים שנקבעו באשר למשיג הינם ייחודיים בנוף החלטות האגודה ובוודאי בהיקפן הכספי. לפיכך, מקום בו הועברו כספי אגודה, שלא כדין, תוך ניגוד עניינים חמור – יכול כב' הבורר לקבוע כי דין החלטות אלה להתבטל, וטענת המשיג בעניין חוסר סמכות כב' הבורר עשות כן ממילא נטענה בעלמא. טרם ביטול ההחלטה ניתנה הזדמנות לצדדים להביא עמדתם והמשיג בחר בשב ואל תעשה. השלכות בחירתו זו ניכרות כעת והאחריות לכך מונחת על כתפיו בלבד.
12.25. בדברים הללו מצטרפת אנוכי למסקנותיו של כב' הבורר, ולקביעתו כי 50,000 ₪ הועברו לעו"ד קנולר לשם טיפול בעניינו הספציפי של המשיג, וכי החלטה זו נתקבלה שלא בהתאם לדין ודינה להתבטל.
13. מאזן הנוחות
13.1. באשר לטענות המשיג בעניין זה אין לי אלא להזכיר כי טענות אלה צריכות היו להיות מובאות בפני כב' הבורר, ומשקלן היה נבחן על ידו בהתייחס לתוצאה אליה הגיע.
13.2. משנמנע המשיג עשות כן בפני כב' הבורר כערכאה דיונית, אל לו לצפות כי איזון זה ייעשה לראשונה במסגרת ההשגה רק בשל בחירתו שלא לקחת חלק בהליך הבוררות.
13.3. לא מצאתי להידרש לטענות אלה.
14. הערות לסיום
14.1. הערתי הראשונה נוגעת לכך שהמשיג רואה במכתב של עו"ד אלירן סטריכמן, אשר צורף להשגתו כנספח יא, ככזה המוכיח שהסיוע שהתכוונה האגודה ליתן לחבריה כולל ייצוג משפטי מלא. בעניין זה אומר כי מחומר הראיות לא עולה החלטה על לוייו משפטי של חברי אגודה אלא על "סיוע" בלבד, ובהקשר זה יש לזכור כי אין דומה מימון של מכתב מאת ב"כ האגודה לטובתו של חבר כזה או אחר לייצוגו של החבר בפני בית משפט הן מבחינת המהות של הדברים והן מבחינת עלויותיהם.
14.2. הערתי השניה נוגעת לעובדה שמחומר הראיות בפני עולה כי המשיג נמנע בכוונת מכוון מהגשת הערעור כולו, על נספחיו, לאגודה. להגנתו בעניין זה טען כי מקור מנהגו זה הוא הסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים בפני כב' הבורר. ובכן, בעניין זה אומר כי גם אם נכונים הדברים, הם אינם רלוונטיים לענייננו באשר עוד בהחלטתי מיום 27/5/2014 בה ניתנה לאגודה, בין השאר, זכות תשובה להשגה, קבעתי במפורש כי "כל מסמך, בקשה אסמכתא וכדומה אשר יוגש על ידי מי מהצדדים, ימציאו המגיש גם לצד האחר, ככל הניתן גם באמצעות הפקס, על מנת לשמור על יעילות ההליך." ועוד קודם קבעתי במפורש כי "על המשיג להמציא למשיבים את ההשגה". נראה כי כל צורך להוסיף על הדברים הללו, המדברים בעד עצמם באשר לאופן התנהלותו של המשיג.
14.3. הערתי השלישית והאחרונה נוגעת לסעיפים 121 ו- 122 לסיכומי המשיג: המשיג מבקש כי יוצא "צו שיפוטי או שאילתא, המורה למשרד החקלאות לבחון את אופן הקצאת הקרקע אצל המשיבה בשים לב לעיבוד וספסרות בקרקעות המשיבה בניגוד לחוק ההתיישבות", ובקשה נוספת בנוסח דומה גם כלפי רשות מקרקעי ישראל. ובכן, נראה לי כי המשיג לא מודע להליך שבגדרו אנו נמצאים ולגבולותיו. כלום הצביע המשיג על הסמכות העניינית עשות כן? מובן שלא ולא בכדי. גם כאן נראה כי הדברים מדברים בעד עצמם.
15. סוף דבר
פסק הבורר מיום 4/5/2014 מאושר על ידי בכל הקשור לסכומי החיוב והשתת ההוצאות – ראו סעיפים 123-127 לפסק הבורר.
עם זאת, מצאתי לאפשר למשיג לשלם את הסך של 50,000 ₪ (בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 10/12/2013 - הוא יום הגשת התביעה - ועד תשלומם המלא בפועל) שהושתו עליו לטובת האגודה, ב- 12 תשלומים שווים. התשלום הראשון ישולם בתוך 7 ימים מקבלת החלטה זו אצל הצדדים, ובתשלומים שווים ועוקבים חודש בחודשו, באותו היום בכל חודש עוקב. אי עמידה בתשלום אחד מתוך 12 התשלומים יביא להפסק ההסדר האמור (חלוקה לתשלומים) וייתן ביד האגודה את הזכות להעמדת כל הסכום הנותר לתשלום באופן מיידי על כל המשתמע מכך.
לתשלומים המושתים על המשיג בפסק הבורר יוסף סך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, שישולם לאגודה כהוצאות בגין ניהול ההליך שבפניי לרבות שכר טרחת עו"ד. אף סכום זה ישולם לאגודה בתוך 7 ימים מקבלת החלטה זו אצל הצדדים, וממועד זה ועד תשלומו המלא בפועל יישא גם סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כדין.
המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים ולכב' הבורר עו"ד בן מיור בדואר רשום.
ניתנה היום, ט"ז סיון תשע"ה דנה ביאלר, עו"ד
03 יוני 2015 עוזרת רשם האגודות השיתופיות
בירושלים, בהיעדר הצדדים ומנהלת מחלקת הבוררויות
