חברי קיבוץ ב"חופשה זמנית" זכאים להימנות בקבוצת הנושים אשר מקבלים תשלומי פנסיה מקיבוץ שנמצא בהליכי פירוק

בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות רמזי חוראני, עו"ד. תיק 1335/6/14 בר עם איסר נ' קיבוץ בחן.

בפני עורך דין רמזי חוראני                                                                                                                                                   תיק 1335/6/14

עוזר רשם האגודות השיתופיות                                                                  

1.       בר- עם איסר

2.      בר- עם רחל   

המערערים

1.        עורך דין בועז נאור , מפרק זמני של קיבוץ בחן

2.      קיבוץ בחן אגודה שיתופית בע"מ (אגש"ח)

המשיבים

1.      ביום 12.8.2014 הגישו מר בר- עם איסר והגברת בר- עם רחל, שייקראו להלן: המערערים, ערעור על החלטת המפרק, עו"ד בועז נאור, להלן: המפרק מיום 5.5.2014 בה נדחתה בקשתם "כי תמומש זכאותם לתשלום דמי פנסיה".

2.      המערערים הנם ילידי השנים 1933 ו- 1935 לפי סדר ציון שמותיהם בכותרת, חברי המשיב מס' 2 , שיקרא להלן: המשיב מס' 2 או הקיבוץ מאז שנת 1958. הם יצאו לגמלאות בשנים 1995 ו- 1998, ולדבריהם הם המשיכו לעבוד בקיבוץ עד שנת 2002 ואף קבלו תשלום של 500 ₪ לחודש.

3.      המערערים אינם בקוו הבריאות, המערער נאלץ להתמודד עם בעיות קרדיולוגיות ונוירולוגיות החל משנת 2002 ואף עבר ארבעה הליכי צנתור ושני אירועים מוחיים, בעוד שהמערערת נאלצה להתמודד עם מחלת הסרטן. נוכח מצבם הרפואי, ונוכח היעדר הנגישות ההולמת לצרכיהם הרפואיים הייחודיים, נאלצו הם לעזוב באופן זמני את הקיבוץ וזאת בסוף ינואר 2001. אין מדובר בעזיבה תמידית אלא ארעית, שתואמה עם הגורמים המתאימים בקיבוץ, במהלכה המשיכו המערערים להיות בקשר עם הקיבוץ ואף הגיעו מדי פעם לקיבוץ חרף מצבם הרפואי.

4.      ביום 18.11.2014 הורה הרשם למפרק להגיש תוכנית הבראה לקיבוץ. במענה להחלטה האמורה הוגשו מספר הסכמים על ידי המפרק לאישור הרשם שבגדול כללו העברת הזכויות המובטחות של הנושים המובטחים לגרנות ארגון שיתופי אזורי אגש"ח מרכזית בע"מ, להלן: גרנות בע"מ, לפיהם גרנות בע"מ תפדה את חוב הקיבוץ לבנקים ולנושים המובטחים וזכויות נושים אלה תועברנה לגרנות בע"מ, תוך מחיקת חלק מהותי מהחובות כלפי הבנקים וגרנות בע"מ עצמה. הוראה מיוחדת שהנה רלוונטית לדיון שלנו היתה ההוראה להעברת סכום מינימאלי של 1,500 ₪ לכל פנסיונר לחודש, עד להקטנת החוב מהותית ובכפוף לתזרים שיאפשר זאת.

5.      בהחלטתו מיום 5.5.2014 של המפרק שנשלחה למערערים דחה הוא את בקשת המערערים, תוך הפנייתם להגשת ערעור על החלטתו לרשם האגודות השיתופיות, להלן: הרשם בתוך 60 יום ככל שרצונם בכך.

6.      אין כל בסיס לאבחנה בה עושה המפרק בין החברים שהמשיכו להתגורר בקיבוץ, לבין אלה שאינם מתגוררים בו. הפעם הראשונה בה הזכיר המפרק את נושא האבחנה בין החברים שנשארו לגור בקיבוץ לאלה שעזבוהו היתה מכתב המפרק מיום 7.4.2013.

7.      הזכאות לתשלום כספי פנסיה לאחר הגעה לגיל פרישה מקורה בהוראות תקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), תשס"ו- 2005. אי לכך אין כל בסיס להחרגתם ממעגל הזכאים לקבלת כספי פנסיה. זאת ועוד, אף אם יש קושי כלכלי אובייקטיבי, האחרונים שניתן לפגוע בהם הנם חבריו שהגיעו לגיל פרישה.

8.      האבחנה בין החברים שהמשיכו להתגורר בקיבוץ לאלה שעזבוהו הנה אבחנה הפוגעת בכבודם של החברים האחרונים, וזאת בניגוד לדין ולפסיקה. כאן הפנה ב"כ המערערים לפסיקה בעניין מילר: בג"ץ 4541/94 מילר נ' שר הביטחון, פ"ד מט(4) 94 בעמ' 134. היעדר הבסיס לאבחנה זו תקף מכוח של קל וחמור לגבי חברי קיבוץ שנאלצו לעזוב זמנית מחמת מצבם הבריאותי.

9.      גם בהסדר שהרשם אישר אין אבחנה מוצדקת כאמור. אלא שאף אם יש אבחנה כזו הרי היא סותרת את הוראת הדין ויש להתעלם הימנה.

10. תשלומי הפנסיה לא שולמו על ידי המערערים מאז פברואר 2012, בעוד שהחל מדצמבר 2013 מקבלים חברי הקיבוץ שנותרו בו תשלומים על סך 1,500 ₪ לחודש באופן קבוע. יתר הטענות בעיקרי הטיעון הנן חזרה על אשר נאמר בערעור עצמו.

11. בחודש פברואר 2012 לאחר שנקלע הקיבוץ לקשיים כלכליים וחברתיים קשים מונה לו וועד ממונה. מאז לא שולמו תשלומי הגמלה ששולמה לחברים עד לאותו מועד.

12. ביום 4.7.2012 ניתן נגד הקיבוץ צו פירוק ומונה לתפקיד המפרק עו"ד בועז נאור. מלכתחילה עלתה הנקודה של תשלומי פנסיה חלקית לחברים המתגוררים בקיבוץ ותלויים בו לפרנסתם, אך הבקשה לא אושרה בעיקר בשל התנגדות הנושים המובטחים שזכותם צריכה להיות קודמת לזכויות הפנסיונרים כנושים. מאוחר יותר אושר על ידי הרשם תשלום של 14,000 ₪ לאלה הסובלים ממצוקה כלכלית קשה וקיצונית שכונו "מקרים סוציאליים" וכן שולמו מענקי קיום חד פעמיים ממקור חיצוני.

13. בדצמבר 2013 נחתם הסכם בין הקיבוץ, הבנקים וגרנות בע"מ לפיהם תשולם לפנסיונרים (חברי הקיבוץ, הגרים בו ותלויים בו למחייתם) על סך 1,500 ₪.התשלום על סך 1,500 ₪ הוכפף ליכולת תזרימית סבירה של הקיבוץ ורק לאחר תשלומים שוטפים של הנושים המובטחים.

14. המערערים הנם חברים שבשנת 2011 עזבו את הקיבוץ ומצויים במעמד של "חברים בחופשה", לכן אינם מחויבים בתשלומים הנובעים מחברות באגודה, בניגוד לפנסיונרים המתגוררים בקיבוץ.

15. מקור התשלומים הנו אכן תקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ המתחדש), תשס"ו- 2005, אלא שכל תשלום מצריך את אישורו של רשם האגודות השיתופיות בשל הליך הפירוק.

16. התשלומים לפנסיונרים אינם נופלים במסגרת קבוצות העדיפות על פי תקנה 38(א) לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק) תשמ"ד- 1984 שהנם רשימה סגורה. התשלומים הנם תשלומים מכוח הסדר מול הנושה המובטח היחיד שנותר דהיינו גרנות בע"מ. המפרק מפנה להחלטתי בעניין אולגה ואליקים בר-עם נ' קיבוץ בחן – תיק 1335/35/14 מיום 21.10.2014, (פורסמה בנבו).

17. הגדרת הפנסיונרים שנשארו להתגורר בקיבוץ הנה הגדרה שמתייחסת לאלה שכן נותרו להתגורר בקיבוץ וכך התייחס אליהם המפרק בדיווחים שהפנה למשרד הרשם. אלה שנותרו בקיבוץ מצויים במצב קשה, הם תלויים לחלוטין לצורך מחיתם בקיבוץ. אין חובה בדין לשלם להם פנסיה והתשלומים שהסכים הנושה המובטח לשלמם נובעים משיקולים ערכיים מוסריים ולא חוקיים.

18. אתחיל בכך כי השאלות העקרוניות המתעוררות בתיק זה עלו כולן במסגרת הדיון בתיק אולגה ואליקים בר-עם נ'  קיבוץ בחן (בפירוק) אגודה מס' מס' 57-001335-9, תיק 1335/35/14 מיום 21.10.2014. הטענות שעלו כאן בקשר לשאלות המשפטיות, מקור החובה לתשלומים, זכות הפנסיונרים לקבלת הסכומים האמורים, בין שמדובר בפנסיונרים שנותרו בקיבוץ ובין אלה שעזבוהו, התעוררו אף הן בתיק אולגה ואליקים בר-עם האמור.

19. בהחלטתי האמורה הגעתי למסקנה, כי אין הפנסיונרים של הקיבוץ נושים הנהנים מזכות קדימה על פני הנושים המובטחים, הן אלה שנשארו בקיבוץ והן אלה שעזבוהו. אצטט ממה שכתבתי שם בסעיף 35 שנראה לי רלוונטי גם כאן:

גרנות שהפכה להיות הנושה המובטח היחיד ראתה לכאורה מול עיניה את מכסת הפנסיונרים שהוגשו לה על ידי המפרק דהיינו אלה שנשארים להתגורר בקיבוץ. היא עשתה את החישובים והסכימה להקצות סכום שיש בו כדי לכסות כ- 1,500 ש"ח לחודש לכל אחד. אי לכך אין אנו יכולים לחייב אותה בתשלומים הנותרים של אותם פנסיונרים שעזבו את הקיבוץ ללא הסכמתה. למצער אין אנו יכולים לחייבה בנשיאת העול של תשלומים לפנסיונרים העוזבים מבלי שנשמעה עמדתה.

ובסעיף 38 שם כתבתי :

בטרם אסיים את ההכרעה אציין, כי לדידי כל הפנסיונרים אינם בדין קדימה. הן אלה שנותרו בקיבוץ והן אלה שעזבו. יחד עם זאת הצדק צריך להיעשות וגם להיראות כלפי כלל הפנסיונרים. עד לפירוק שולמו הן לאלה והן לאלה, בעוד שמשהחל עידן הפירוק הופסקו התשלומים לאלה שעזבו את הקיבוץ. בשני המקרים מדובר במי שזכותו נדחית מפני הנושים המובטחים וקשה להלום כי רק אלה שנשארו מקבלים אף שגם הם נושים בדין נדחה רק מפני שגרנות נתנה הסכמתה לכך.

20. ומה התוצאה האופרטיבית אליה הגעתי שם? התשובה לכך נמצאת בסעיף 37 להחלטתי שם בה קבעתי:

השאלה הנה מה הסעד שיכול להיות גם צודק וגם חוקי? כדי לענות על שאלה זו אלך בדרך של קיבעת מאפיינים לתשובה: ראשית, כי יש לשאוף לעשות צדק גם עם הפנסיונרים שעזבו את הקיבוץ. שנית, כי בכל מקרה יש לתת להם אפשרות לאמר את דברם. שלישית, כי יש ליידע את גרנות בע"מ בדקויות הסוגיה שמא תסכים להפריש עוד סכום לצורכי אותם פנסיונרים ולו במטרה להמשיך את המומנטום של ההסדר המבוצע הלכה למעשה. רביעית, גם אם לא תסכים גרנות בע"מ להוספה כלשהי, האם אז יש לחלק את אותו סכום של כ 150,000 ₪ שהקצתה גרנות, תוך התחשבות גם בפנסיונרים שעזבו את הקיבוץ?

21. השאלה הנה, אם המקרה הזה זהה בכול, למה שקבעתי בתיק של אולגה ואליקים בר- עם? נדמה כי המקרה כאן שונה במקצת מהמקרה של משפחת אולגה ואליקים בר-עם בכמה מובנים אי לכך יש לאבחן בין שני המקרים. לעניין אבחון ראה נא  תא (ת"א) 1214/96 שוקי טל נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו)ו- תא (כ"ס) 3952/02 מינהל מקרקעי ישראל נ' נהב מיכאל (פורסם בנבו).

א.    המערערים טענו, כי הם מעולם לא התכוונו לעזוב את הקיבוץ בפן הסובייקטיבי אלא עזבו אותו באופן זמני ובשל אילוצי הנסיבות. מצבם הרפואי מחייב קבלת טיפול במרכזים רפואיים שמציעים פתרון נגיש ויעיל וכאלה אין בקיבוץ. מסיבה זו יש לאבחן בין מצבם כאן לבין מצבם של החברים שכן עזבו את הקיבוץ לעד.

ב.     גם בפן האובייקטיבי יש בסיס לטענת המערערים: הסיבה שהם מציינים הנה סיבה מוצדקת ויכולה לבסס התנהגות כמו שלהם. ההתנהגות הנה סבירה בכל קנה מידה עד שאדם מן הצד יאמר, אין לשלול את ההסבר שלהם.

ג.       העזיבה הזמנית את הקיבוץ תואמה עם נציגי הקיבוץ. ראה סעיף 5 לערעור המערערים וסעיף 5 לעיקרי הטיעון של המערערים בפניי. לאגודה היתה היכולת לסתור טענה זו או למצער לבקש לחקור את המערערים בנקודה זו והיא לא עשתה כך. בנסיבות אין אלא לקבוע, כי כך היה המצב.

ד.     המפרק עצמו אינו שולל את הטענה של המערערים. אדרבא, אין הוא טוען, כי המערערים עזבו את הקיבוץ לצמיתות. הוא ציין בסעיף 2.1 לעיקרי הטיעון, כי המערערים מצויים בסטטוס של "חברים בחופשה". המשמעות הלוגית הנה, כי מי שמצוי בחופשה ישוב למקומו הרגיל והנורמלי בתום החופשה. מקום זה הנו  הקיבוץ, ולכן אין לאבחן בינו לבין מי שכל הזמן היה בקיבוץ. שניהם קשורים בהווייתם ובעתידם בקיבוץ והם ימשיכו לגור בו!.

ה.    המפרק טען עוד בפניי, כי מחמת היותם "במעמד חברים בחופשה הם אינם מחויבים בתשלומים הנובעים מחברות באגודה, בניגוד לפנסיונרים המתגוררים בקיבוץ". מעבר לקביעה, כי זוהי טענה חדשה שעד כמה שזכור לי זכרה לא בא בכל כתב בית דין קודם, הרי לא התבררו הנסיבות של אי תשלום התשלומים הנובעים מחברות. האם נדרשו לשלם תשלומים אלה בכלל? האם נדרשו לשלמם וסרבו? מה המשמעות של מי שאינו משלם? האם הוצאתו מחברות? האם הועמדו המערערים על הטענה שכנגדם ועל הסנקציה האפשרית של הוצאתם מחברות בקיבוץ? האם ניתנה להם זכות טיעון לגבי סנקציה כל כך חריפה? אין בפניי כל טענה כאמור מטעם המפרק ואין בפניי כל תשובה מטעם האגודה כי הזכויות הדיוניות האמורות ניתנו למערערים. על ההשפעה של העזיבה בפן הסובייקטיבי והאובייקטיבי על הצידוק לביטול חברות ראה נא בג"ץ 6627/98‏ נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות, פ''ד נד(5) 299

ו.       המערערים בקשו בערעור (סעיף 33 ב.) וגם בעיקרי הטיעון, (גם סעיף 33.ב.) "להורות למפרק לשלם למערערים את כספי הפנסיה שלהם הם זכאים מעתה ואילך". יכולתי להורות למפרק לדרוש מהם את התשלום של הפרשים אלה ובכך יושמט הבסיס המוסרי מאחורי טענת המפרק. אלא שמול בקשת המערערים, כי ישולמו להם תשלומי "הפנסיה" מכאן ואילך לא יהיה זה צודק לחייבם לשלם את ההפרשים באופן רטרואקטיבי. כדי למנוע את הוויכוח בין הצדדים אני מורה למפרק להשוות את מצבם של המערערים ליתר הפנסיונרים המתגוררים עדיין בקיבוץ החל מתחילת שנת 2015. מובן, כי ככל שהנסיבות יאפשרו זאת, על המערערים לשוב לחיק הקיבוץ כך שלא תישאר אפשרות לפתחון פה לצופה מן הצד או למי שזכותו נשללה כמו שעלול לקרות למשפחת אולגה ואליקים בר- עם.

22. בהחלטתי בדיון של אולגה ואליקים בר-עם הפניתי את המפרק לבדוק את האפשרות מול הנושה המובטח, גרנות בע"מ, שמא תוכל להוסיף תשלום כדי לכסות את חלקם של הפנסיונרים שעזבו את בקיבוץ.אם תבוא גרנות בע"מ לקראת המפרק ותקבל את ההצעה יהיה בכך משום פתרון לסוגיה בה אנו דנים כיום,שכן אז יהיו המערערים זכאים לחלקם בין שנותרו בקיבוץ ובין שעזבוהו. אלא שאף אם לא תתקבל ההצעה של המפרק על ידי גרנות בע"מ, לא יהיה מנוס מהשוואת מצבם של המערערים ליתר הפנסיונרים שלא עזבו את הקיבוץ, בתנאי שהתשלום לא יהיה רטרואקטיבי אלא מיום 1.1.2015 ואילך כאמור בפסק דין זה. המשמעות תהיה אז שיש לקחת את המערערים בחשבון, בין על ידי הקטנת התשלום של כל פנסיונר מאלה הקיימים היום כדי שגם משפחת המערערים תקבל את חלקה היחסי והשוויוני, בין על ידי מציאת מימון ממקורות האגודה עצמה ובין בכל דרך אחרת. יוצא מכך, כי בכל מקרה החל מיום 1.1.2015 יש לקחת את משפחת המערערים בחשבון תשלומי "הפנסיה" של הגמלאים, כמוהם כיתר הגמלאים שמקבלים כיום תשלום מהקיבוץ. מצבם יהיה שווה אך לא עודף. המשמעות הנה כי אם יחול בהסדר לגבי יתר הגמלאים שינוי מחמת סירוב הנושה המובטח או היעדר יכולת של הקיבוץ, יחול השינוי גם על המערערים.

23. לאור התוצאה אליה אני מגיע כאן, אין לי צורך להכריע שוב בהצדקה לאבחנה שעושה המפרק בין הפנסיונרים שעזבו את הקיבוץ לאלה שנותרו בו. יחד עם זאת אציין בכל זאת, כי בסעיפים 12 ו- 13 לעיל יש הרחבת טיעון של מצב שלא תואר מקודם על ידי המפרק. אין ספק כי מדובר בפרשנות בדיעבד של המפרק לאותם תנאים שסוכמו מול גרנות בע"מ. ההסכם המקורי, ההתכתבויות שבאו אחר כך מול התובעים השונים לרבות המערערים, והאישור שנתתי להסכמים, לא אבחנו בין פנסיונר שנותר להתגורר בקיבוץ לזה שעזב. כאמור בהחלטה באולגה ואליקים בר- עם, בשני המקרים אין מדובר בנושים בעלי זכות עדיפה ולכן בין כה האבחנה אינה רלוונטית לענייננו.

24. סוף דבר, אני מקבל את הערעור על החלטת המפרק ומצהיר כי החל מיום 1.1.2015 יהיו המערערים זכאים לתשלומים כיתר הגמלאים שנותרו בקיבוץ. בכל הסדר שיגיע אליו המפרק מול גרנות בע"מ, יש להתחשב במערערים כשווים לאלה שנותרו בקיבוץ.

לאור מצבה של קופת הפירוק אין אני מחייב בהוצאות.

                                                      רמזי חוראני, עו"ד

                                             עוזר רשם האגדות השיתופיות