חברת אירועים תובעת מקיבוץ פלמחים 50 מליון ₪ בגין הפרת הסכם ודורשת עיקול של מגרשים המיועדים לשיוך בקיבוץ

תביעה שהגישה חברת אירועים ונדל"ן כנגד קיבוץ פלמחים בה נטען כי הקיבוץ הפר הסכם שחתם עם החברה בה התחייב להעניק לו רישיונות הפעלה של אולם אירועים. החברה מבקשת מביהמ"ש שיורה על עיקול 15 מגרשי הרחבה הנמצאים בבעלות הקיבוץ בכדי לשלם מהם על הנזקים שנגרמו לו אשר נעמדו על ידה ב-50 מיליון ₪.

הרקע

התובעת היא חברת אירועים ונדל"ן אשר חתמה עם קיבוץ פלמחים על הסכם הפעלה. לפי ההסכם הקיבוץ היה אמור להעניק לחברה רישיונות הפעלה של אולם אירועים בשטח הקיבוץ. חרף כך, החברה טוענת כי הקיבוץ הפר את ההסכם בכך שביצע עסקאות נוגדות ולא איפשר לחברה להפעיל אולם אירועים בשטח הקיבוץ, דבר שגרם לה לנזקים בסך 50 מיליון ₪.

בהליך משפטי שהתנהל על שאלת הפרת ההסכם והחל עוד בשנת 2015, קבע ביהמ"ש, כי הקיבוץ הפר את ההסכם כלפי החברה. עוד קבע ביהמ"ש, כי אין אפשרות כרגע לכפות על הקיבוץ לקיים את ההסכם, ובמקום זאת על הקיבוץ יהיה לפצות את החברה בגין נזקיה מהפרת ההסכם.

כעת הגישה החברה בקשה לביהמ"ש המחוזי בתל אביב, בה היא מבקשת מביהמ"ש להורות על עיקול 15 מגרשי הרחבה אשר נמצאים בבעלות הקיבוץ וטרם שויכו בהליכי שיוך לחברים בו. החברה טוענת כי שווי המגרשים תואם את שווי הפיצוי אותו הקיבוץ צריך לשלם לה בגין הפרת ההסכם. החברה נימקה את בקשתה לעיקול המגרשים בכך שהיא חוששת שלקיבוץ לא יהיה יכולת כלכלית לשלם לה בגין הנזקים שגם לה, ועל כן נדרש לעקל את המגרשים בכדי להבטיח את תשלום הקיבוץ.

מנגד טען הקיבוץ, כי הזכויות הקנייניות של המגרשים שייכים לחברי הקיבוץ ולא לקיבוץ עצמו, שכן הקיבוץ מצוי בהליכי שיוך נכסים, במסגרתן כל חבר יקבל זכויות קנייניות במגרש או בדירה תוך שהקיבוץ לא רשאי לרכוש בעצמו או להשתמש במגרשים. עוד טען הקיבוץ, כי לא זו בלבד שהזכויות במגרשים שייכות לחברים, אלא שעפ"י תקנון הקיבוץ החברים לא חייבים באופן אישי בחובות הקיבוץ, דהיינו הקיבוץ מהווה אישיות משפטית נפרדת ואין בפעולותיו כדי לחייב את חבריו בחבות אישית, ועל כן לא ניתן לעקל את המגרשים השייכים לחברים. עיקול כזה לטענת הקיבוץ, מהווה מעין "הרמת מסך" בין הקיבוץ לחברים.

דיון והכרעה

ביהמ"ש בחן את טענות הצדדים ומצא, כי יש לדחות את טענות הקיבוץ. ראשית, קבע ביהמ"ש, כי כרגע הזכויות במגרשים הן של הקיבוץ בלבד. אומנם הקיבוץ אכן העביר באסיפה הכללית החלטה על שיוך נכסים, ואולם, החלטה זו טרם יצאה לפועל ונותרה תלויה ועומדת כבר שנים רבות מבלי שהתבצעה, כך שהמגרשים עודם בחזקת הקיבוץ.

בשל קביעתו זו, דחה ביהמ"ש גם את טענת הקיבוץ בנוגע להרמת המסך, שכן מראש המגרשים נכללים במסגרת נכסי הקיבוץ ואינם שייכים לחברים ועל כן ניתן להורות על עיקולם לצורך כיסוי חובותיו.

ביהמ"ש הוסיף לציין, כי גם אם היה צורך להרים את מסך ההתאגדות בין הקיבוץ לחברים, ביהמ"ש היה מורה לעשות כן במקרה דנן. ביהמ"ש נימק את קביעתו זו, בכך שחברי הקיבוץ הם אלו שהחליטו באסיפה הכללית להתקשר בהסכם עם חברת האירועים והנדל"ן ולאפשר להם להפעיל אולם אירועים, והם גם אלו שאישרו עסקאות נוגדות אשר גרמו להפרת ההסכם עם החברה. על כן, ביהמ"ש קבע, כי לו הייתה מבוקשת הרמת מסך הוא היה מורה לבצע זאת, והדבר היה נחשב כפעולה מידתית ומתבקשת בנסיבות העניין, בפרט לאור העובדה כי לקיבוץ אין נכסים אחרים מהם ניתן יהיה לפרוע את הכספים אותם הקיבוץ צריך לשלם לחברה בגין הפרת ההסכם.

סיכום

בהתאם לאמור, קיבל ביהמ"ש את בקשת החברה והורה על עיקולן של המגרשים עד לסיום ההליך המשפטי בין הצדדים בו יקבע הסכום אותו על הקיבוץ יהיה לשלם כפיצוי לחברה.

הוצאות ההליך יילקחו בחשבון בעת מתן פסק הדין.

ניתן ביום: כ"ד בסיוון תשע"ח, 07 ביוני 2018, בהיעדר הצדדים.