למרות ההוראה המפורשת בתקנון האגודה, אין להחיל את סעיף יישוב הסכסוכים על הנתבעים, אשר חברותם פקעה מלפני כ-20 שנה

בפני עוזרת רשם האגודות השיתופיות דנה ביאלר, עו"ד. תב 2629/123/2014 ורד יריחו כפר שיתופי בע"מ נ' כהן ישראל ורחל.

ובעניין:            1. כהן ישראל             

                        2. כהן רחל                  

בפני בקשת הנתבעים לבטל מינוי בורר בסכסוך בינם ובין התובעת, מן הטעם כי חברותם בוטלה זה מכבר.

הרקע:

1.      ביום 16/7/2014 התקבלה במזכירות בקשה למנות בורר בסכסוך כספי שבין התובעת (להלן – "האגודה") ובין הנתבעים כחברים לשעבר באגודה.

2.      בהתאם לסעיף יישוב הסכסוכים של האגודה ולסעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה") מונה כבורר יחיד בסכסוך עו"ד יצחק אבידני.

3.      ביום 6/10/2014 התקבלה במזכירות פניית הנתבעים (להלן – "הבקשה") ממנה עולה כי האגודה הודיעה להם על ביטול חברותם באגודה עוד ביום 21/9/1997 ולפיכך עולה שאלת הסמכות למנות בורר בסכסוך כעת. הנתבעים אף צירפו את מכתבה האמור של האגודה כנספח לפנייתם.

4.      פנייה זו הועברה לתגובת האגודה שהתקבלה ביום 3/11/2014. מתגובת האגודה עולות הטענות  הבאות:

4.1.                   מסוף שנות התשעים של המאה הקודמת גרו הנתבעים לסירוגין בנחלתם כאשר "בשנים האחרונות משכירים הנתבעים את הנחלה לאחר ואינם מתגוררים באגודה", כאשר על הרקע הזה, כמוצג על ידי האגודה, בוטלה חברותם של הנתבעים.

לא ברור מתגובת האגודה מתי בדיוק על ציר הזמן היה "הרקע הזה" אך האגודה לא חלקה על ההודעה שצורפה כנספח לבקשתם של הנתבעים לבטל הלכה ולמעשה את מינויו של כב' הבורר.

4.2.                   ביום 4.2.2014 שלחה האגודה לנתבעים מכתב התראה בגין חובותיהם לה לכאורה, ומאוחר יותר אף פנתה בבקשה למינוי בורר בקשר לחוב הכספי האמור.

4.3.                   נוכח העובדה שאינה במחלוקת כי הנתבעים היו בעברם חברי אגודה – "חברים לשעבר" כלשון התקנון – הרי שקמה לרשם האגודות השיתופיות (להלן – "הרשם") סמכות למנות בורר בסכסוך מושא בקשת המינוי.

5.      בהחלטה על העברת הבקשה כהגדרתה לעיל לתגובת התובעים, ניתנה לנתבעים הזכות להשיב לתגובת התובעים, אך הם לא עשו שימוש בזכותם זו, ולפיכך ישנה בפניי אך הבקשה והתגובה לה.

6.      מקור סמכותו של הרשם למנות בורר, כמבוקש על ידי האגודה בכתב התביעה שהגישה כנגד הנתבעים, הוא סעיף 52(2) לפקודה. מקריאה של סעיף זה עולה כי על מנת שתקום סמכות כאמור למינוי בורר – חייבת להיות הוראה מתאימה בתקנון האגודה הרלוונטית.

וזו לשון סעיף יישוב הסכסוכים בתקנונה של האגודה (ההדגשות שלי ד.ב):

"149.   כל הסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה בין חברים או בין חברים לשעבר... מצד אחד ובין האגודה... , חייבים לישבם על ידי בוררות באחת הדרכים הבאות, לפי ברירת התובע:

א.     פניה לרשם האגודות השיתופיות, לפי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות.

ב.      ..."

7.      נראה כי מכאן על פניו הדרך לקבלת עמדת האגודה – קצרה היא, אלא שאין לטעמי די בלשון הסעיף, ויש לבדוק אף את תכליתו לצורך פירושו הנכון. ובמה דברים אמורים?

8.      אכן, תקנון האגודה מורה כי במקרה של סכסוך הקשור לעסקי האגודה בין חברים לשעבר ובין האגודה, ימנה את הבורר הרשם בהתאם לסמכותו שבסעיף 52(2) לפקודה. זהו בדיוק מצב הדברים שבפניי. ויודגש: המדובר בבוררות סטטוטורית אשר חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 אינו חל עליה. ראו ס. אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א' מהדורה רביעית מיוחדת בעמ' 205.

9.      אלא שדברים אלה אינם חזות הכל, ומשקפים, לטעמי, תמונה חלקית בלבד, וארחיב; 

תקנון האגודה שסעיף הבוררות הנו חלק ממנו, לא תוקן מאז רישומו עוד בשנת 1979. באותה עת המצב המשפטי לא הביא בחשבון מצב שבו חבר אגודה מפסיק להיות חבר אגודה אך נותר בעל זכויות במקרקעין שבתחומיה. ההלכה הראשונה אשר סדקה את הזיקה הברורה שהיתה עד לעת ההיא בין החברות באגודה והזכות להחזיק במקרקעין שבתחום האגודה נקבעה בבג"ץ 1793/03 עמיר דרורי נ' מועצת מקרקעי ישראל (30.11.2005) [פורסם בנבו]. כלומר, בעת שהודיעה האגודה לנתבעים על הפסקת חברותם בה, הפסקת החברות היתה קשורה בטבורה לעובדה שהנתבעים אינם מתגוררים בתחומי האגודה, וכך גם עולה מתגובת האגודה כפי שהוגשה בפניי.

10. במצב דברים זה, ומשהאגודה אינה מכחישה את ההודעה, וזאת מבלי לקבוע מסמרות באשר לחברותם של הנתבעים באגודה, הרי שאינה יכולה להחזיק את המקל משני קצותיו: מחד גיסא – להודיע לנתבעים על הפסקת חברותם באגודה עוד בשנת 1997, ובכך למעשה להביא למצב משפטי שתקנון האגודה אינו חל על הנתבעים, ומאידך גיסא – בחלוף כ- 17 שנה מן ההודעה, להכפיף את הנתבעים לחובות החלות על חברי אגודה בהתאם לתקנון.

11. אין לאפשר לאגודה לנהוג בנתבעים באופן זה, אשר יש בו קורטוב של חוסר תום לב כלפיהם.

12. מובן, כי לא נעלמה מעיני לשונו התקנון, המחיל את סעיף הבוררות על חברים לשעבר וכי אין חולק שהנתבעים הם חברים לשעבר, אך השאלה המתבקשת העולה מיד היא כמה זמן ניתן יהיה להכפיף חברים לשעבר לסעיף הבוררות שבתקנון האגודה. האם גם בחלוף 20 שנים מפקיעת החברות יש לאפשר לאגודה "לגרור" חברים לשעבר להליכי בוררות אשר הסכמתם להליך זה מוטלת בספק נוכח העובדה כי אין הסכמה פוזיטיבית מצידם ליישב סכסוך בהליך בוררות זולת היות חברים לשעבר באגודה? נראה לי כי דרך זו היא מרחיקת לכת, ובעיקר נוכח שנתי עובדות משמעותיות: האחת – היא כי אין מחלוקת על כך שהחוב בגינו מבקשת האגודה לנהל את הליך הבוררות הוא מאוחר למועד הודעתה לנתבעים על הפסקת חברותם, השניה – כי האגודה אינה טוענת איזו טענה שהיא עם ההודעה משנת 1997, ואינה כופרת בהיות הנתבעים "לא חברים" הן במועד החוב והן במועד הפניה למינוי בורר.

13. לו הסכסוך הכספי בגינו ביקשה האגודה את מינוי של הבורר היה בהתייחס למועד בו טרם פקעה חברותם של הנתבעים באגודה, כלומר לעת שלפני הודעת האגודה לנתבעים על הפסקת חברותם – היתה מקובלת עליי פרשנותה של האגודה. אך מצב דברים שבו כ- 17 שנה לאחר הודעת האגודה לנתבעים על הפסקת חברותם בה פונה היא בתביעה לסכסוך כספי אשר מקורו בתקופה מאוחרת בהרבה להודעת הפקיעה נראה לי בלתי סביר ובלתי מידתי בנסיבות אלה.

14. בעת האחרונה הבעתי עמדתי בעניין אחר, אשר רלוונטי גם לענייננו. סברתי אז כי הכלל העומד כנר לרגלנו משך שנים רבות הוא אכן כי סעיף הבוררות בתקנונה של אגודה שיתופית מחייב את האגודה ואת חבריה בלבד, באופן שאדם שאינו חבר אינו כפוף לסעיף. אלא שחלוף הזמן הצריך לטעמי התייחסות אחרת לדברים העולה בקנה אחד עם שינויי העתים: בעוד שבעבר, כל הגרים בתחומיה של אגודה שיתופית היו נמנים על חבריה, נראה על פניו כי הולך ועולה מספרם של האנשים אשר מעוניינים להתגורר בתחומיה של אגודה שיתופית, אך מעוניינים לעשות שימוש בזכות היסוד שלהם שלא להתאגד. ובמילים אחרות: לא להחזיק בסטטוס של חברים באגודה אך לגור בתחומיה. תופעה זו רלוונטית בעיקר באגודות להתיישבות קהילתית ופחות רלוונטית לאגודה דנן.

15. שינויי עתים אלה הביאו לפסיקתה פורצת הדרך של כבוד השופטת למלשטריך-לטר מבית המשפט המחוזי בחיפה בהפ (חי') 12568-03-12 מיכל ולנסי נ' "הררית" אגודה חקלאית שיתופית להתיישבות קהילתית בהר- נטופה (28.8.2013) [פורסם בנבו]. אמנם, מן הידוע לי עומד בפני בית המשפט העליון ערעור על פסק דין זה, אך אין ספק שפסק דין זה הוא המחשה משמעותית להשפעותיהם של שינויים העיתים בזמננו, אשר אפשר שמצריכים חשיבה מחודשת וחדשנית בהתייחסות לתושבים המתגוררים בתחומה של אגודה שיתופית ואינם חברים בה.

הרקע לפסיקה זו היה החשש מפני FREE RIDERS  כמשמעותו בספרות ובפסיקה: חברי אגודה אשר יעשו שימוש לרעה בזכות היסוד שלהם שלא להתאגד כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקה, על מנת להתחמק מתשלום בגין שירותים שונים שמספקת האגודה לחבריה, באמצעות פרישתם מחברות באגודה. ברי, כי אין אלה פני הדברים במקרה דנן בו יוזֶמת ההודעה על פקיעת החברות היא האגודה ולא החברים (הנתבעים).

16. כאמור, איני רואה את רלוונטיות החשש האמור למצב העובדתי שבמקרה זה. כאן, האגודה היא שהודיעה על פקיעת חברות הנתבעים עוד בשנת 1997, ומבקשת כעת לכפות עליהם תשלום דמי חבר החלים על חברים בלבד, באמצעות הליך בוררות החל על חברי אגודה, ונוכח לשון התקנון גם על חברים לשעבר.

בהיות הנתבעים חברים לשעבר, אך האגודה הודיעה להם מיוזמתה על פקיעת החברות בה – האם האגודה סוברנית כעת לחייב את הנתבעים במסי חבר? נראה לי שאין אלה הם פני הדברים. אפשר כי לו היתה האגודה טוענת שמקור החיובים הוא בשירותים שנותנת האגודה לחבריה ועליה נמנים גם הנתבעים מכוח מגוריהם בתחומיה – הייתי סוברת אחרת. בענייננו, סבורים הנתבעים כי משפסקה חברותם באגודה, ומשעובדה זו אינה במחלוקת בין הצדדים, הרי שאין מקום להיעתר לבקשה למינוי בורר.

17. עניין אחרון המשמעותי המהווה נדבך נוסף לתוצאה אליה הגעתי, הוא העובדה כי ביסודו של הליך הבוררות עומדת הסכמתם הפוזיטיבית של הצדדים. אמנם, בדיני אגודות שיתופיות, רואים בסעיף יישוב הסכסוכים שבתקנון האגודה המפנה להליך בוררות הסכמה של שני הצדדים להליך מכוח ההלכה הפסוקה לפיה התקנון הנו חוזה בין האגודה ובין חבריה. אלא שכאן, שוב, יהא זה בלתי מידתי ובלתי סביר לראות בהסכמה זו, בחלוף 17 שנים מן המועד בו הודיעה האגודה לחברים על פקיעת החברות בה, הסכמה פוזיטיבית להליך הבוררות כעת. לטעמי, בנסיבות אלה, היה על האגודה לקבל הסכמתם של הנתבעים להליך הבורות ומאין בידה הסכמה כאמור, אין לכוף על הנתבעים בירור סכסוך עם האגודה, מוצדק ככל שיהיה, בהליך בוררות לו לא הסכימו. בנסיבות הללו, וככל שעומדת האגודה על תביעתה, תתכבד האגודה ותברר את תביעתה בדרך המקובלת ו"הרגילה" בה מתבררים סכסוכים בין שני צדדים – פנייה לבית המשפט המוסמך, ולא בדרך אלטרנטיבית (ADR).

18. ויודגש, כפי שכבר כתבתי בעבר, לטעמי אין לקבוע קביעה קטגורית כי הרשם נעדר סמכות למנות בורר במקרים בהם מתגלעת מחלוקת כספית בין האגודה ובין חברים לשעבר בה גם באשר לתקופה מאוחרת לפקיעת החברות באגודה, וזאת ביתר שאת נוכח אותם שינויים עליהם עמדתי לעיל ואשר הביאו לפסיקתה של כב' השופטת למלשטריך-לטר. אלא שבנסיבות המקרה דנן עניין זה אינו עומד בפניי.

לאור כל האמור לעיל, הריני לקבוע כי מינוי כב' הבורר אבידני בטל ומבוטל.

נוכח היותם של הנתבעים לא מיוצגים ונוכח העובדה כי לא הגישו זולת הבקשה כהגדרתה לעיל איזה מסמך נוסף, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ברי כי נוכח העובדה שבירורה של המחלוקת מושא הליך הבוררות בפני כב' הבורר אבידני החל – ישלמו הצדדים לכב' הבורר את שכרו בהתאם לכל דין.

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים ולכב' הבורר עו"ד אבידני בדואר רשום, ותיק הבוררות ייסגר.

ניתן היום, ‏‏‏‏ז' אייר תשע"ה                                           דנה ביאלר, עו"ד

‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏26 אפריל 2015                                          עוזרת רשם האגודות השיתופיות

בירושלים, בהעדר הצדדים                                  ומנהלת מחלקת הבוררויות