עובד שפוטר בשל דיווח שעות כוזב תובע את מעסקיו בפיצויים בסכום של 3.5 מיליון ₪

התובע הועסק בחברת אמבר כמנהל מחלקת הפירמקס במשך 13 שנים, לטענת התובע חברת אמבר פיטרה אותו שלא כדין לפיכך יש להשיבו לעבודתו או לחלופין לפצותו בפיצוי משמעותי בגין אותם פיטורין.

הרקע

מעשה בעובד ותיק ובכיר בחברת אמבר חבר קיבוץ שדות ים שפוטר משום שאחד מכפיפיו החתים את כרטיס הנוכחות שלו מבלי שהיה נוכח באותו זמן בעבודה. לטענת התובע הוא פוטר שלא כדין משום שלא נערך לו שימוע כנדרש בחוק.

עוד טען התובע כי ההבדל בין שעות הנוכחות שנרשמו בכרטיס לבין מה שבפועל אינם גדולים כפי שהנתבעת מציירת אותם, כיוון והיא מסתמכת על שעות צילומי רכבו בכניסתו וביציאתו, בעוד שפעמים רבות לא הוא זה שנהג ברכבו אלא בנו שבא לקחת את הרכב. כמו כן, טוען התובע כי הוא לא השיג דבר משינוי שעות נוכחותו כיוון ושכרו היה גלובלי ולא חושב עפ"י שעות. למעלה מכך, טען התובע כי אין פסול במעשיו משום שיכל באותה מידה לדווח שעות גם באופן ידני או בטלפון.

כמו כן, טען התובע כי הנתבעת הפלתה אותו בהחלטה לפטרו לעומת בכירים אחרים המועסקים אצל הנתבעת אשר גם בעבודתם נפל פגם באמון ולמרות זו הוחלט שלא לפטרם.

לעניין פיצויי הפיטורין טען התובע כי לא פוצה על ארבעת השנים הראשונות שעבד במפעל, לטענתו באותה תקופה התקיימו בינו לבין המפעל יחסי עובד מעביד למרות שהיה חבר קיבוץ. למעלה מכך, הוסיף התובע כי חלים בעניינו צווי ההרחבה וההסכמים הקיבוציים בענף החקלאות כיוון והמפעל הוא אגודה חקלאית. כמו כן טען כי גם פיצויי הפיטורין אשר הופרשו לקרן הפנסיה ולביטוח המנהלים הולנו ולא הועברו אליו בזמן.

לבסוף טען כי יש לפצותו בגין שעות העבודה הנוספות וחגים שבהם עבד בנוסף לשעות העבודה שהשתכר עבורן. עוד הוסיף התובע כי שנה אחת לא קיבל את הבונוס השנתי כשאר העובדים במחלקתו.

מנגד טענה הנתבעת, כי הפיטורין היו כדין לאחר שהוכח כי ביקש מאחד מכפיפיו להחתים בשמו את כרטיס הנוכחות בזמן שלא נכח במפעל. עוד הוסיפה הנתבעת כי ההחלטה התקבלה כדין מטעמים ענייניים ובתום לב, כאשר העובד בחר במודע שלא להתייצב לשימוע שנקבע לו.

הנתבעת דוחה את טענת התובע כי לא השיג דבר משינוי שעות נוכחותו, כיוון שבעבר כאשר קודם לתפקיד בכיר יותר התחייב בפני מנהלו שהיקף משרתו לא ירד מ200 שעות עבודה בחודש ובתמורה להתחייבות זו קיבל העלאות שכר שנועדה להתאים את שכרו למכסת השעות החדשה. יתרה מכך הראתה הנתבעת כי כאשר עובד גלובאלי אינו מגיע למכסת השעות אליה התחייב יש להפחית את הסכום היחסי של השעות בהן לא היה נוכח.

הנתבעת מכחישה  את הטענה כי לא היה פסול בכך שביקש מאחד מעובדיו להחתים את הכרטיס כיוון ויש באפשרותו לדווח נוכחות בדרכים אחרות. לטענתה דיווח שעות בצורה שונה מתאפשר רק לעובדים שעבודתם מתבצעת מחוץ למפעל. עוד הוסיפה כי העברת הכרטיס מעידה על כך כי העובד נמצא פיסית במפעל, לעומת דרכי הדיווח האחרות המעידות על ההפך.

הנתבעת הוכיחה אף כי אינה שייכת לענף החקלאות וכי יש לסווגה עפ"י הסיווג האחיד כתת ענף של ענף המזון.

הנתבעת טענה כי אין לשלם לתובע עבור שעות נוספות וימי החג שבהם עבד, כיוון והוא קיבל עבור אותן שעות וימים את מלוא הגמול. כמו כן, התובעת טענה כי תשלום הבונוס הוא כלי ניהולי ולכן הנתבעת זכאית לשמור לעצמה את הזכות למי לחלק את הבונוס ולמי לא.

הנתבעת טענה כי הפיצויים מביטוח המנהלים שולמו לו לפנים משורת הדין משום שהתובע הפר את אמון מעסקיו. הנתבעת הכחישה כי הלינה את פיצויי התובע והוכיחה כי שלחה לקרנות בקשה לשחרור דמי הפיצוי.

בשלהי טענותיה טענה הנתבעת כי יש לקזז מסכום התביעה את דמי השימוש של הרכב שלא החזיר בסיום עבודתו.

דיון והכרעה

בפתח דבריו ביהמ"ש סקר את טענות התובע והנתבעת ובודק האם אכן נפל פגם בפיטוריו של התובע. ביהמ"ש קבע כי לא נפל פגם בפיטוריו וכי הפיטורים נעשו כדין. ביהמ"ש מציין כי מרגע שהתובע זומן לשימוע ובחר שלא להגיע הוא ויתר על זכותו לשימוע.

ביהמ"ש דחה את כלל טענותיו של התובע בניסיון לגמד את מעשיו, בכך קיבל ביהמ"ש את טענת הנתבעת וקובע כי זיוף נוכחות הוא משבר אמון קשה בין התובע למעסיקיו.

ביהמ"ש הגדיר שלעניין הפיצויים בעבור התקופה בה היה חבר קיבוץ, יש לדון במסגרת נורמטיבית של דיני אגודות שיתופיות ולא במסגרת הנורמטיבית של דיני עבודה. ביהמ"ש מציין כי ההלכה מורה שכאשר מדובר בעובד שהוא חבר קיבוץ לא חלים עליו היחסים הרגילים של עובד מעביד, למעט עבודה שהיא מחוץ לקיבוץ בחוזה העסקה אישי. במקרה דנן קובע ביהמ"ש כי אמנם מדובר בעבודה שהיא מחוץ לקיבוץ אך באותה תקופה עבדו עובדים נוספים במפעל והמפעל שילם לקיבוץ עבור כלל העובדים שכר זהה ללא קשר ליכולתם ותפקידם.

ביהמ"ש קיבל את טענת הנתבעת כי אינה עוסקת בתחום החקלאות וכי אין חלים צו ההרחבה וההסכמים הקיבוציים בעניינה. כמו כן, ביהמ"ש קיבל את טענת הנתבעת בעניין הבונוס.

ביהמ"ש קיבל את חלקית את טענת התובע לעניין השעות הנוספות, משום שעיון בשעון הנוכחות בתקופה מסוימת מעיד כי עבד מעבר למכסת השעות הגלובלית שנקבעה לו.

ביהמ"ש דחה את הדרישה לפיצויי פיטורין נוספים. ביהמ"ש פסק שמכיוון והנתבעת לא שללה מהעובד את כספי הפיטורין יש לחשב האם מגיע לתובע פיצויי פיטורין נוספים. כפי שנאמר לעיל ביהמ"ש אינו מחשיב את שנותיו הראשונות של התובע בהן היה חבר קיבוץ, לפיכך סכום הפיצויים ששולם בפועל מקרן הפנסיה ומביטוח המנהלים מכסים את פיצויי הפיטורין שהיה אמור לקבל התובע. ביהמ"ש קיבל את טענת הנתבעת כי דמי הפיצויים שולמו בזמן.

ביהמ"ש קיבל את טענת הקיזוז של הנתבעת וקבע כי יש לקזז מסכום התביעה את עלות הרכב שנמנע מלהחזיר בסיום עבודתו.

סיכום

ביהמ"ש קיבל חלק מזערי מן התביעה לעניין גמול שעות נוספות בסך 17,479 ₪ וגמול עבודה בחגים בסך 1,610 ₪, מסכום זה קיזז ביהמ"ש את עלות הרכב בסך 5,473 ₪. בשל הקבלה המזערית של התביעה ביהמ"ש חייב את התובע בהוצאות משפט ושכ"ט בסך 25,000 ₪.

ניתן ביום: כ"ה טבת תשע"ט, 02 בינואר 2019.