עוזר רשם האגודות השיתופיות קבע כי אין מקום לדון בטענות היפותטיות המתייחסות למצב עובדתי שאינו קיים עוד

בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות רמזי חוראני, עו"ד. תיק מס' 2824/6/15 גד"ש אורה אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' הר עמשא כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ.

בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות                תיק מס' 2824/6/15

עורך דין רמזי חוראני

בעניין:

גד"ש אור"ה- אגודה חקלאית שיתופית בע"מ

 
המבקשת
 

ובעניין:

 

הר עמשא-כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ

באמצעות המפרק עו"ד שגיא מירום
 
 
המשיב
 
 
החלטה
 
א.    סקירת העבר:

1.      ביום 25.12.2014 התקבלה בקשה של גד"ש אור"ה, אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, להלן: גד"ש אור"ה או גד"ש, "להחזר זכאות למענק על פי הסכם המים". בבקשה דרשה גד"ש אור"ה לקבל בחזרה סכום של 362,000 ₪ ממענקים שהעביר משרד החקלאות למשיב. המשיב ייקרא להלן: גם הר עמשא.

2.      בין הקיבוצים אורים, כיסופים והמשיב התנהלה שותפות במשך מספר שנים בנושא של גידולים משותפים כשחלקם של השותפים בשותפות היה 30% לכיסופים, 59.5 לאורים ו- 10.5% למשיב.

3.      בשנת 2007, אליבא דמבקש, הוסכם בין החקלאים, משרד החקלאות ומשרד האוצר על העלאת מחיר המים בכפוף להענקת מענקי השקעה בתשתיות המים בהתאם לכמות הצריכה בפועל של המים.

4.      ביום 31.12.2013 העלו השותפים על הכתב הסכם פירוק השותפות במובן זה שהמשיב עזב את השותפות ונותרו בה רק שני השותפים האחרים. על פי הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים סוכם כי גד"ש אור"ה תשלם למשיב סכום של 1,000,000 ₪ ובכך תבוא השותפות לסיומה ותבואנה טענות הצדדים אחד כנגד רעהו לידי סיים. ביום 25.12.2013 התרתי למפרק לחתום על הסכם ההשתחררות מההסכם מול גד"ש אור"ה. ההסכם אכן נחתם ביום 31.12.2013., כאמור לעיל.

ב.     עיקר טענות המבקשת:

5.       לטענת המבקשת בעוד שחלקו של המשיב בשותפות הנו 10.5%, הרי עמד חלקו בחלוקת מכסות מי השפד"ן על 23%. בהר עמשא לא הושקע מאומה בתשתיות בעוד שהזכאות למענק הרשומה על שם המשיב במשרד החקלאות נותרה 23% . הזכאות של הר עמשא עד ליום 30.9.2013 היתה כ- 667 אלף שקל חדש ולכן יש להחזיר לשני השותפים את הערך האקוויוולנטי של 12.5% מתוך ה- 23% מתורגמים לכסף מאותם 667 אלף ₪. הסכום המתקבל מחישוב זה הנו 362,000 ₪ כאמור לעיל. המבקשת דורשת לקבל בחזרה סכום זה.

6.      אין לגד"ש כל טענות נגד ההסכם והוא אף סיים את כל המחלוקות בין הצדדים ואין לגד"ש אור"ה "ערעור על ההסכם"[1] . בהתייחסו לסעיף 4.3 להסכם פירוק השותפות אמר מר שליסל בדיון בפניי: "איני חולק על האמור שלא יהיו כל תביעות ודרישות נוספות לאחר הסיום של חברות הר עמשא באגודה. אך בפועל נושא הסכם המים מהווה חריג מבחינת הנושא ויש להתייחס אליו בשונה מתביעות אחרות שהיו עלולות לצוף"[2]. יחד עם זאת הנושא של הזכאות למענקים בגין מכסות המים הנו נושא אקסוגני ויש לדון בו כעת. משרד החקלאות התנהג אחרת אחרי ההסכם ולא לפי מה שחשבה גד"ש או מר שליסל שהופיע מטעמה בדיון בפניי[3]. המענקים בגין צריכת המים נכנסו לחשבון האגודה ויכלה זו לעשות בהם שימוש אף בלי לשייכם להר עמשא. הם היו רכוש כלל השותפים. אילו רצתה גד"ש לנצל את הזכויות הצבורות לפני הפירוק, יכלה להשתמש בכל הסכום. לא כך אחרי פירוק השותפות, כפי שהוסבר לה על ידי נציג משרד החקלאות: האחוז מהמענקים המשויך להר עמשא, קרי 23% כולו הולך להר עמשא!.

7.      חלקה של הר עמשא בקרקע שהוקצתה לשותפות הנה 10.5%, אך היא הביאה כמות מים גדולה מחלקה בשותפות בקרקע. היא הביאה כמות בשיעור של 23%. אומנם הכמות שהר עמשא הביאה היתה יותר מחלקה היחסי בהקצאת הקרקע לשותפות, אך גם התייקרות המים גרמה להקטנת הרווח כשאחריותה של הר עמשא בהתייקרות הנה ההפרש בין חלקה בשותפות לכמות המים שהיא הביאה, קרי ההבדל בין 23% ל 10.5% שהוא 12.5% מהמענק שהוקצה להר עמשא.

8.      לטענה של המפרק כי במשך 10 שנים נצלה גד"ש את חלקו המוגבר של המשיב בכמות המים שהיא הביאה (כאמור 23% לעומת חלקו בשותפות- 10.5%), ובכך התעשרו על חשבון המשיב, עונה המבקשת בסעיף 8 לעיקרי הטיעון שלה, כי "זה היה ההסכם". במקום אחר ציינה המבקשת "שבמערכת יחסים של שותפים לכל צד יש יתרונות וחסרונות וכך גם במקרה שלנו". לכל שותף יש את המאפיינים שלו, כך למשל הביא קיבוץ כיסופים את זכויותיו המוגברות כיישוב עוטף עזה למענקים והטבות נוספות, בעוד שקיבוץ אורים הביא את הכרם שלו שהוא רווחי יותר מאשר אדמת הר עמשא וכן הביא את הידע והניסיון שהנו הרבה יותר מזה של הר עמשא.

9.      לעיקרי הטיעון צירף מר שליסל מסמכים שכללו חליפת מיילים. חלקם צורפו גם לתגובת המבקשת לתשובת המשיב[4]. מהמסמכים שצורפו לעיקרי הטיעון ולתגובת המבקשת ניתן ללמוד לטענת המבקשת, באופן "ברור שהזכאות למענקים בגין הסכמי המים הנה חלק אורגני מגד"ש אור"ה"[5].

לא רק זאת, אלא שמההתכתבויות עם מר ברוק המנהל העסקי בהר עמשא, רואים בבירור כי הנושא עלה וכי המפרק ונציגו היו אמורים לתת דעתם לדרישות המבקשת בנושא המענקים מזכויות המים, וזאת במהלך הישיבה שאמורה היתה להתקיים למוחרת היום[6].

ג.       עיקר טענות המשיב:

10. יציאת המשיב מהשותפות עם גד"ש אורה התבצעה על רקע טענות הר עמשא, כי השותפים מנצלים אותו שלא כדין ומתעשרים על חשבונו במשך כ- 10  שנים. ההסכם נוסח על ידי באי כוח גד"ש אורה ואושר על ידי רשם האגודות השיתופיות, אי לכך אין לאפשר פתיחתו היום. המענקים שהתקבלו מכוח הסכמי המים בשנים עברו, לרבות הסכום המגיע להר עמשא, הושקעו בתשתיות הולכה והשקיה במקרקעי שני השותפים בלבד, ולא באדמה של הר עמשא.[7]

11. ההסכם עצמו קבע מפורשות בסעיף 4.3 שבו, כי הוא מביא לסיום את כל הטענות והדרישות שבין הצדדים להסכם, לרבות טענות האגודה או החברים כלפי הר עמשא מכל סוג ומין.

12. חלקה של הר עמשא במים שעמדו לרשות האגודה היה כ 20%, אך קבלה רק 10% מרווחי האגודה. לדעת המשיב זכאי היה לקבל 20% מהרווחים ובורר שבדק את המחלוקת שבין הצדדים קבע כי יש לשלם לו 16% מהרווחים. אילו שולם למשיב את כל מה שמגיע לו היה הוא מקבל עוד מיליוני שקלים חדשים מהרווחים.

13. לתשובת המפרק מיום 1.2.2015 לבקשת המבקשת המקורית מיום 25.12.2014 שצורפה לתשובת המפרק לבקשה האמורה, ציין המנהל העסקי, כי גם נושא מכסות המים והמענקים נידון הן בעל פה והן בכתב על ידי הצדדים. המשיב בקש נתונים מהמבקשת כדי שיוכל לבדוק את כל נושא המים לרבות נושא ההשקעות , ערך הרכוש וההון העצמי גם בנושא המים ובכלל. הנתונים לא סופקו ולכן הוסכם כי הצדדים יגיעו להסכם תוך סגירת כל המחלוקות לרבות הנושא של המענקים ממכסות המים.[8] לטענת המשיב, אילו סופקו הנתונים היתה מוכחת הטענה שלו כי חלקם הגדול של  הרווחים הועברו להשקעה בשני הקיבוצים האחרים ולא להר עמשא. בעצם זוהי הסיבה מדוע לא סופקו הנתונים וכדי להסתיר את הראיות שיאששו טענה זו.

14. המבקשת לא צרפה כל חוות דעת כלכלית שתוכיח כי נגרם לה נזק. אילו צורפה חוות דעת כזו, היה ניתן להיווכח, כי כמות המים שספק המשיב שיפרה את מצבה לאין ערוך, בהשוואה למצב המשיב.

15. כל הזמן טענו באגודה כי חלקה של הר עמשא נקבע על פי "מודל סדן" ע"ש האגרונום דוד סדן שקבע שיטת שקלול של מכסת מים ושטח קרקע. בעוד שהמבקשת טוענת כעת, כי הזכאות של המשיב נקבעת על פי שטח הקרקע בלבד שהקצתה הר עמשא.

ד.     דיון והכרעה:

16. בבקשה זו יש מספר קשייםהעומדים בדרכה של המבקשת.אתחיל מהנקודה של הזמנים והמועדים. ההסכם נשוא הבקשה הנו הסכם מיום 31.12.2013. בעל דין שחושב כי יש מקום לשינוי תנאי חוזה אליו הוא נקשר צריך לפעול לביטולו בתוך זמן סביר. אין המתנה של שנה תמימה דהיינו מסוף דצמבר 2013 עת נערך ההסכם, עד ליום 25.12.2014, עת הוגשה הבקשה, הוא זמן סביר. בדבר יש משום שיהוי רב מאוד ואינו מצדיק היענות לבקשת המבקש.

17. האישור של ההסכם או מתן ההיתר למפרק על ידי עוזר הרשם להתקשר בהסכם, ניתן ביום 25.12.2013. הבקשה המקורית של המבקשת נכתבה ביום 23.12.2014 והתקבלה במשרד הרשם ביום 25.12.2014, דהיינו שנה שלמה בדיוק אחרי מתן האישור למפרק. גם פרק זמן זה אינו סביר בכל קנה מידה. על המבקשת היה להזדרז ולהגיש את הבקשה לפני כן. אין כל נימוק מדוע מוגשת הבקשה באיחור ובשיהוי כה רב, ואין אני אמור לנחש מהן הסיבות או להמציא סיבות או תירוצים עבור ובשם המבקשת לשיהוי זה. האיחור נזקף לחובת המבקשת.

18. בפן העיוני, ההסכם שהושג ואושר על ידי הרשם או עוזרו הנו הסכם שקיבל תוקף של רשות שיפוטית או מעין שיפוטית. הסכם או הסכמה כאמור חובקים בתוכם שני אלמנטים: זהו הסכם לכל דבר וזוהי פעולה שלטונית של מתן תוקף להסכמה זו. ראה זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית, עמ' 549-550 ועמ' 786- 789. כמו כן ראה, גורן, סוגיות בסדר אזרחי, מהד' אחת עשרה בעמ' 646-647. ככל שנפל פגם בפן השלטוני של אישור ההסכמה ניתן לפרט מהם הפגמים כדי שאלה ייבחנו על ידי או על ידי הגורם השיפוטי או המעין שיפוטי. אין בפניי כל טענה כאמור. אשר לפן ההסכמי חוזי, הרי הפגמים שנפלו, אם נפלו, צריכים להיבדק בפריזמה של דיני החוזים. בספרו של גורן האמור, שנינו גם, כי מי שמעונין לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכמה שבין הצדדים, מחמת פגם בכריתתו, או בשל הפרתו, חייב להגיש תובענה עצמאית לבית המשפט המוסמך. אין בפנינו הליך כאמור.

19. מהן הסיבות שבגללן טוענת המבקשת, כי יש לפתוח את ההסכם או לבטל את ההסכם ולו חלקית? כל אשר כותבת המבקשת הנו כי בדיעבד התברר לה כי רשות המים נהגה בה לא לפי מה שהיא ציפתה. כך הכתיב מר שליסל לפרוטוקול הדיון בפניי:

"הטענה שלי היא שיש נושא אחד היה בלתי ברור בתקופת ההיפרדות של הר עמשא מגד"ש אור"ה. הוא אקסוגני ותלוי יותר במשרד החקלאות או רשות המים שהתנהג אחרת בתקופת השותפות. התברר אחר כך שמשרד החקלאות נהג לא לפי מה שחשבתי מראש".

20. בהמשך לציטוט האמור ציין מר שליסל כלהלן:

"בפועל לאחר הפרישה של הר עמשא הגיע מר אלכס ממשרד החקלאות הסתכל מה קרה בפועל בין שני המשקים והפריד את הקופון בין שני המשקים. טענתנו הנה שהיות ועלות השימוש במים בתקופת השימוש היתה גבוהה יותר ובגין אותה תוספת עלות אנו זכאים למענק, שילמנו הרבה על המים ולא נהנינו מהמענק כפי שמגיע".

21. אם נסתכל לעומק  וננסה לנתח את הטענה של המבקשת, נראה שמדובר לכל היותר בטעות בכדאיות העסקה. האם עילה כזו הנה הצדקה לביטול ההסכם או פתיחתו? התשובה לכך הנה שלילית. ראה סעיף 14(4) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973. ראה רעא 8925/04‏ ‏ סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל, פ''ד סא(1) 126עא 2469/06 רונן סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ (פורסם בנבו); עא 4075/06 אפרים גליקמן נ' יצחקי איזביצקי  )פורסם בנבו)  ועוד. המסקנה מכך, הנה, כי אין מקום לשום טענה על פגם בפן ההסכמי של החוזה וגם לא בפן השלטוני של אישור ההסכם. מכאן יוצא, כי אין מקום להיעתר לבקשה מכוח דיני החוזים או מכוח הדין הכללי.

22. המבקשת מלינה על כך, כי התמונה השתנתה מבחינתה, אחרי שנודע לה מהי עמדת משרד החקלאות ורשות המים שזיכתה את הר עמשא ב 23% ולא ב 10.5% בלבד. נציג המשיב ציין, כי הרישום הטכני המשותף נותר על כנו עד שנפסק בשנת 2014. ראה עמ' 3 ש' 20-26. הוא גם העיד כי האגודה ניסתה כמה וכמה פעמים להביא לביטול עמדת רשות המים, אך היא לא הצליחה בכך, מפני שזו עמדה על קבלת הסכמת הר עמשא. אין לי צורך להכריע בנקודות אלה, אך אם כך הוא המצב, הרי יש בדבר חוסר תום לב לכאורה מטעם המבקשת. אחרי עריכת הסכם שאינו מבוטל בדיבור ישיר עם הצד האחר מנסה צד להביא לביטולו דה- פקטו בפניה אל מי שאינו צד לאותו הסכם, זוהי רשות המים!.

23. הנקודה הנוספת שיש לזכור, הנה, כי האגודה מנסה לבסס את הצידוק לפתיחת ההסכם, על כך כי רשות המים שינתה את עמדתה והבהירה כי תשלם את כל מה שמגיע למשיב ולא כדרישת המבקשת. אין מדובר במעשה אקטיבי של הצד לחוזה אלא בהתנהגות צד ג, שאמור ליישם את ההסכם בין המתקשרים ככל שהדבר קשור אליו. אין להבין מהו הצידוק מבחינת דיני החוזים המתיר את ביטול החוזה מכוח התנהגות צד ג להבדיל מפועלו של הצד הישיר להסכם?

24. ביותר מאשר מקום טען מר שליסל, כי הטענות של הר עמשא בדבר ההשקעות בתחום הר עמשא והסכומים שיכלה לקבל מהמענקים אילו ניתנו לה 20% מהרווחים כטענתה או 16% כקביעת הבורר שהצדדים פנו אליו, הנן טענות שאין להיזקק אליהן, מפני שאלה היו הוראות ההסכם. אני מפנה שוב לאותו סעיף 8 מעיקרי הטיעון של המבקשת בו נכתב כי "זה היה ההסכם" וסעיף 8 מתגובת המבקשת לתשובת המפרק (תגובה מיום 11.5.2015). אכן צודק מר שליסל כי כך הן הוראות ההסכם, אלא שעיקרון זה חל בשני הכיוונים. זהו בידוק ההסכם אותו יש ליישם כל עוד אין עילה לנהוג אחרת. המבקשת לא הצליחה להראות כל נימוק מדוע יש "לפרק את החבילה" או לבטל את ההסכם ולו חלקית. שלא לצורך, ולגוף הטענה של המשיב אודות ההשקעה בהר עמשא, אני מפנה לקטע שלפני האחרון בפניית המבקשת לרשם מיום 25.12.2014.

25. אמשיך ואתייחס לטענות המבקשת בכל הקשור לנושא המים והמענקים המגיעים למי משני הצדדים. בעיקרי הטיעון מפנה המבקשת לחליפת מכתבים ומיילים מהם מזמין אותי מר שליסל להסיק, כי נושא המים הנו נושא אקסוגני ואין ההסכם חל עליו. טענה זו יש לדחות מכמה נימוקים. ראשית, אין לחלק את ההסכם לחלק המחייב את הצדדים לו ולחלק שאינו בר תחולה רק משום שהסתבר בדיעבד לצד אחד, כי ההסכם אינו עונה לציפיותיו. ההסכם הנו יצירה אחת קוהרנטית ושלמה. באין פגם או סיבה לבטלו או לשנותו אין מקום לחלוקתו לחלקים שונים מבחינת התוקף או התחולה שלו. שנית, ההסכם הנו תוצאה של הצעה שיש בה גמירות דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסוימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה. ראה סעיף 2 לחוק החוזים. אין זה משנה מי משני הצדדים הוא המציע ומי המקבל שכן בשני המקרים התקיימו בשני הצדדים החלופות של סעיף 2 לחוק החוזים. אם כך קיימת גמירות דעת בעת כריתת ההסכם. שלישית, ההסכם נחתם ביום 31.12.2013 ואחרי שנתתי היתר למפרק לחתום על ההסכם. הנושא של המענקים בגין כמויות המים אכן עלה כפי שמציין מר שליסל. הוחלפו מיילים ושיחות בעל פה, נציגי הר עמשא בקשו נתונים כדי לבדוק את כל ההיבטים של המענקים לרבות ההשקעות בכל יישוב וישוב אך הנתונים לא סופקו. אף אם בחליפת המכתבים ניתן להסיק כי לגד"ש אור"ה היה היסוס בקבלת התנאים לאור התחושה כי ייגרם לה נזק מסגירת ההסכם במתכונתו הקיימת, ומנגד טענה הר עמשא כי סוכם שיוותרו שני הצדדים על טענותיהם ולסגור את ההסכם, הרי הנתונים האובייקטיבים משחקים לדידו של המשיב. חליפת המכתבים היתה ביוני ויולי 2013, ובכל מקרה- לפני חתימת ההסכם. ההסכם נחתם כאמור בסוף דצמבר 2013. אם כך ברור, כי כל התנגדות, כל היסוס, כל אי שביעות רצון בנושא המענקים, יושב ונבלע בתוך ההסכמה מושא ההסכם. ההסכם ביטל את כל הגיגי הלב שהיו למי מהצדדים לפני כריתתו. משל למה הדבר דומה? לכל אותן טענות שהיו לצד לפני מתן פסק הדין. הטענות שהיו לצד לפני שפסק הדין ניתן נבלעו בפסק הדין והוא מחייב את הצדדים. אם נזכור כי גם ההסכם כאן קיבל את הגושפנקא של הרשות המעין שיפוטית, קרי משרד רשם האגודות השיתופיות, הרי ברור לחלוטין כי אין להיזקק לכל טענה של צד מהצדדים שקדמה להסכם או לאישורושלא על פי העילות המוכרות לביטול הסכם שקיבל תוקף.

26.  לאור האמור, יוצא, כי כל הטענות בדבר המחדל של המבקשת בכך שלא ספקה את הנתונים למפרק או נציגו ושאם כן היתה מתגלה התמונה האמיתית של העוול שנגרם להר עמשא, הנן היפותטיות שאין להיכנס אליהן. דין דומה לטענה של המבקשת, כי נאלצת היא לשלם יותר כמחיר מים מפני שנגרע ממנה 12.5% מהמענקים וכמוה גם ההנחה של רו"ח מר אמיר כהן כי אף אילו כלל המענקים היו מנוצלים בעת הפרישה לא היתה משתנה התמונה החשבונאית. כל אלו הן נקודות היפותטיות ותאורטיות שאין להן בסיס ואין להתחשב בהן. מה שניתן לבחינה הוא המצב המשפטי אחרי כריתת ההסכם ואישורו על ידי הרשם.

27. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה של המבקשת ומחייבה לשלם הוצאות לרבות שכ"ט המפרק על סך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלומו המלא בפועל.

ניתנה היום ‏11 יוני, 2015 ‏כ"ד סיון, תשע"ה בהיעדר הצדדים.

 
 

                                                                  רמזי חוראני, עו"ד

                                                       עוזר רשם האגודות השיתופיות

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.
 
 
 
 
 

[1] ש' 6 מפרוטוקול הדיון בפניי מיום 27.5.2014 בעמ' 1.

[2] סע' 5 בעמ' 2 למסמך שראיתי בו עיקרי הטיעון מטעם המבקשת מיום 18.5.2015 (דואר 8399/15), אף שלא הוכתר בשם האמור.

[3] ראה סעיף 6 לתגובת המבקשת לתשובת המפרק ש' 5-6. אגב תגובה זו הוגשה ללא קבלת הסכמת עוזר הרשם!

[4] (דואר 7897/15 מיום 11.5.2015

[5] ראה סעיף 9 לתגובה האמורה קטע אחרון בסעיף.

[6]מדובר במייל מיום 18.6.2013 והתייחס לישיבה למוחרת היום. הוא מופיע בנספח 3 לעיקרי הטיעון מטעם המבקשת.

[7] ראה סעיף 12.3 לעיקרי הטיעון של המפרק וכן עמ' 3 לפרוטוקול הדיון בפניי בש' 11-12. כמו כן ראה קטע לני האחרון בבקשה המקורית של המבקשת מיום 25.12.2014.

[8] ראה נספח 2 לתשובת המפרק מיום 1.2.201

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: