ערעור על פסק בוררות אשר קבע כי יש לפצות המשיב בסך 300,00 אלף ש"ח בגין סרובה של האגודה לחבר את המשיב לתשתיות

בפני עו"ד רמזי חוראני עוזר רשם האגודות השיתופיות, תב' 2411/41/2019, מכורה - כפר שיתופי בע"מ נ' אסף שפירא

‏בפני‏עוזר‏רשם‏האגודות‏השיתופיות‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏תיק‏מס'‏  עורך‏דין‏רמזי‏חוראני ‏ ‏ )570024117 בעניין:‏מכורה-כפר שיתופי בע"מ (מס' אגודה ‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏ע"י ב"כ עו"ד אורי זליגמן ו/או יניב בירנבאום              ממשרד  א. קנולר ושות'   (בית רובינשטיין) 20             מרח' לינקולן  .631742             תל-אביב 03             טל' 03 -. פקס: 7611611 -7611655                                                                                                המערער/המשיב‏שכנגד ‏ ‏‏‏ ובעניין:‏אסף שפירא  ‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏ ממכורה              ע"י ב"כ עוה"ד אריאל גולן ו/או צבי גולן  9463309 ירושלים 9             מרח' יואל משה סלומון 02             טל': 03 -. פקס: 5380566 -5380567                                                                                                 המשיב/המערער‏שכנגד ‏
 
 
החלטה ‏
א. תחילת‏ההליכים: ‏ התקבל במשרד רשם ‏האגודות ‏השיתופיות אשר ייקרא 24.7.2019 . ביום 1 להלן: גם "הרשם", ערעור האגודה השיתופית מכורה-כפר‏שיתופי‏בע"מ, שתיקרא להלן: המערער/ת או המשיב/ה ‏שכנגד, ‏או ‏האגודה. הערעור מתייחס לפסק בוררות שהוציא תחת ידו כב' הבורר עו"ד ---- מיום  ₪ 300,000 ובו חייב את האגודה המערערת בתשלום פיצוי על סך 20.6.2019 וניתנה למשיב הרשאה לשימוש במים בתמורה לקבלת דמי שימוש חודשיים  .₪ 1,500על סך 

 
 1. 28.7.2019 . התבקשה עמדת המשיב (המערער שכנגד) בהחלטתי מיום 2 תגובת המשיב אכן הוגשה. באותו מעמד הוגש גם ערעור שכנגד על ידי המשיב. אי לכך להבא‏ייקרא‏מר‏שפירא :המשיב‏או המערער‏שכנגד או מר‏ שפירא. עוד יצוין כי הוגשו עוד שתי בקשות על ידי המשיב והן בקשה לפסילת הח"מ ובקשה לדחיית ההליכים על הסף. את שתיהן דחיתי , 2 בהחלטותיי מיום   .6.10.2019 - ו 6.9.2019 ב. עיקר‏טענות‏המערער:  : . המערער תוקף את החלטת כב' הבורר במגוון מישורים 3 המישור הראשון הנו: טעות כב' הבורר בקובעו חובת האגודה לחיבור 3.1 המשיב במים וחשמל.   טעות הבורר בכך שניסוח ההסכם על ידי האגודה מחייב פרשנות לרעתה.3.2  טעות הבורר בקביעתו שהוא מוסמך להכריע בשאלת חוסר הסמכות שלו. 3.3  טעות הבורר לאפשר הגשת תביעה שכנגד.3.4  טעות הבורר בכך שפסק פיצוי לנתבע על דרך האומדנא. 3.5 ג. עיקר‏תשובת‏המשיב‏לערעור: . בעניין הסמכות טוען המשיב דווקא, כי אין כל סמכות לרשם או לעוזרו 4 (הח"מ) לשמוע את הערעור, זאת מפני שבהסכם הבוררות נקבע כי לא ניתן לערער על פסק הבורר. לא רק זאת, אלא שהמערער פועל בחוסר תום לב, כאשר הוא טוען שלא טרח לקרוא את הוראות ההסכם מול המשיב,  לתשובה לערעור). שכן אילו קרא את ההסכם היה נוכח 16 - ו 15(סעיפים לדעת כי האגודה חייבת הייתה לספק לו מים וחשמל למשיב. בכך היה נחסך הליך הערעור והערעור שכנגד. עוד מוסיף המשיב, כי נחתם הסכם בוררות  44בין הצדדים ולכן מוסמך הבורר לדון בכל מה שנוגע להסכם זה. (סעיף לתשובה לערעור). פסק הבורר אמור להביא לסופיות הדיון במחלוקות בין ‏(בן‏אריה‏ 998/150/06 בעלי הדין וכאן מפנה המשיב לפסיקת‏הרשם‏בתיק‏ נ' ‏כפר ‏מרדכי-‏אגש"ח ‏בע"מ) ,(פורסם בנבו). במקרה זה סירב הרשם להיעתר לבקשה לבחון מחדש את הראיות בתיק תוך הסתמכות על עיקרון 8 סופיות הדיון ויישום עיקרון מעשה בית דין. (עמ'  - לתשובה לערעור). 9                                                  .19211/19  ראה החלטה מודפסת בדואר 1

 
 
. לעניין הפסיקה על דרך האומדנא, ענה המשיב, כי זו דרך מקובלת בבתי 5 48 משפט לפסוק כך. כאן מפנה המשיב לפסיקה שצוינה בסעיפים -51 לתשובה לערעור. (ה) 6 . בשאלת חיבור המושכר למים וחשמל: הדבר נובע מפורשות מהסעיפים 6 , שייקרא להלן: הסכם‏ההשכרה ,וכן סעיף 3.5.2016 להסכם ההשכרה מיום  לתשובה לערעור). זאת ועוד, לטענת המשיב זהו 5 להסכם ההשכרה (עמ' 14 29ממצא עובדתי ואין ערכאת הערעור מתערבת בעניין עובדתי. (סעיף לתשובה לערעור). לגופה של טענה, בהסכם לא נאמר כי אין חובה על האגודה לספק חשמל ומים, וכי אילו ידע המשיב זאת לא היה נכנס  לתשובה לערעור). הראיה לכך כי 26 להתחייבות כלל מול האגודה. (סעיף המערער חייב היה לספק חשמל היא מתן ייפוי כוח למשיב כדי שיפעל מול חברת החשמל להספקת חשמל למושכר.  ד. הערעור‏שכנגד: . הבורר טעה בקובעו את נזקי המערער שכנגד, שכן נזקיו עולים בהרבה על 7 אשר קבע כב' הבורר. המערער שכנגד הכשיר את המקום ואף חתם על הסכמים עם צדדי ג'. הפרת ההסכם על ידי המשיב שכנגד גרמה למערער שכנגד נזקים העולים פי כמה ממה שקבע הבורר. . הבורר שם את נזקי המערער שכנגד בחסר בכך שלא התחשב בהגבלת חשבון 8 6/201 הבנק שלו, הכרזתו כחייב מוגבל חמור מאז 30/06/202 ועד 8 . (סעיף 0 לערעור שכנגד). ניתן היה לקבוע את הנזקים על דרך האומדנא, אך גם 12 כך היו מספיק נתונים בפני הבורר לפסוק פיצוי הרבה יותר ממה שפסק בפועל. הדברים נכונים בעיקר מכוח הסכמים שהמערער שכנגד נכנס אליהם עם צדדי ג' שונים, והמשיב שכנגד סיכל למעשה את האפשרות להרוויח מהסכמים אלה. המערער שכנגד מפנה להסכם בעניין צמח אבוקדו וטוען   לערעור שכנגד). 3. (עמ' ₪ 920,000לנזק בסך הסכם נוסף אליו מפנה המערער שכנגד שבעטיו נגרם לו נזק הוא ההסכם עם  (סעיפים ₪ 280,000 רמי לוי. בגין הסכם זה נגרם למערער שכנגד נזק על סך  ק"ג 22,400 לערעור שכנגד). המערער שכנגד התחייב לספק לרמי לוי 27-32 חודשים. בשל אי קיום ההסכם עם המשיב שכנגד לא 5 תירס לחודש למשך יכול הוא לקיים את ההסכם מול רמי לוי וכך נגרם לו הנזק האמור. 


 
עוד רכיב נזקים שסבל המערער שכנגד: הפסדי האריזה. נזקיו כעולה מחוות  לחודש. מתחילת ההסכם נזקיו הגיעו עד כדי ₪ 122,682דעת שצורפה הם  עד למתן 9/2016 אף בחישוב מאז הפסקת המים למושכר ב ₪ 4,109,847 .25.6.2019 -פסק הבורר ב ה. התשובה‏לערעור‏שכנגד: . הערעור שכנגד מבוסס על הטענה האחת והיחידה, כי כב' הבורר בערכאה 9 19הדיונית, לא התייחס לנזקי המערער שכנגד בפסק הבוררות, (סעיף לערעור שכנגד). לדעת המשיב שכנגד, הבורר כן בדק את הטענות לנזקים, דן בהן ובסופו של דבר קבע פוזיטיבית כי המערער שכנגד לא הוכיח את נזקיו.  פסק הבוררות. שם נקבע 42 - ו 36 ,27המשיב שכנגד מפנה לסעיפים פוזיטיבית כי המערער שכנגד לא הוכיח את נזקיו. . אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצא עובדתי של הערכאה 10 הדיונית. מה שמבקש המערער שכנגד הוא שערכאת הערעור תתערב בקביעות הבורר ותקבע במקומה נזקים שהבורר עצמו לא קיבל. ראה גם  לכתב התשובה לערעור שכנגד. הבורר דן ודן 6 הפסיקה המצוטטת בסעיף בטענה לנזקים שנגרמו כביכול  למערער שכנגד ודחה אותן. גם חוות הדעת שהוגשה מטעם המערער שכנגד לא עזרה לו. הבורר תיאר את חוות הדעת  לפסק הבוררות. סעיף 36 במילים בלתי מחמיאות בלשון המעטה .ראה סעיף המשנה הראשון בפסק הבוררות קבע פוזיטיבית כי "התובע שכנגד לא  נקבע: "חוות הדעת מבוססת 36.2 הוכיח את היקף הנזק". בסעיף על השערות ונתונים חלקיים ביותר" ,ועוד.  
. המשיב שכנגד כן התמודד עם טענות המערער שכנגד לנזקים. די להפנות 11 לפסק הבוררות האמור. הוא התמודד עם 36לקביעת כב' הבורר בסעיף הטענות לנזקים תוך הפניה לעדות מר שפירא בחקירה הנגדית. בנוגע להסכם עם צמח אבוקדו לא הוצג הסכם פורמלי אלא רק סיכום פגישה. לא  טון של תירס וכי שילם 1,000 הציג כל ראיה לכך ששיווק לצמח אבוקדו  לכל קילו גרם. המערער שכנגד לא צירף כל חשבונית או ₪ 0.92בגין כך תעודת משלוח שתוכיח את הנזקים בגין האריזה. הוא היה צריך להראות את הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען להתנהגות המשיבה שכנגד. בנטל זה 21 הוא לא עמד. ראה סעיפים  - לתשובה לערעור שכנגד. 28

 
 

 
 . גם הטענות של המערער שכנגד בנושא נזקים בעקבות ההסכם עם רמי לוי 12 27 (סעיפים - להודעת הערעור שכנגד) אף הן לא הוכחו. בכך די כדי 32 . הוא לא הציג כל ראיה ₪ 280,500למוטט את הטענות לנזק בסך אובייקטיבית לגרימת הנזק בדמות תעודת משלוח או חשבונית וכו'. המשיב שכנגד הוכיח כי ההסכם עם רמי לוי נערך אחרי הגשת התביעה לפינוי וכן כי החישוב שהוגש הנו מופרך לחלוטין. . הנזקים הנטענים בנושא הפסדי האריזה: עונה המשיב שכנגד כי המערער 13 שכנגד מסתמך על מספרים שכלל לא הוכחו, תוך התעלמות מחודשים שלא התנהלה בהן אריזה וגם אי אפשר שכן תהיה בחודשים  כאמור, כי אין בהם סחורה חקלאית. בנוסף, המערער שכנגד דרש פיצויי אריזה בגין תקופה שהוא עצמו טען כי לא יכול לארוז בגלל אי בניית גדר היקפית כמוסבר 35 לפסק הבוררות. (סעיפים 36בגדול בסעיף  - לתשובת המשיב שכנגד). 36 ו. תצהיר‏מטעם‏המערער‏שכנגד:  נקלט דבר דואר מטעם המערער שכנגד שכותרתו "תצהיר 9.9.2019 . ביום 14 מטעם המערער שכנגד". בתצהיר עושה המערער שכנגד מאמץ להוכיח את נזקיו כתוצאה מאי קיום ההסכם עם "צמח אבוקדו", עם "רמי לוי" והנזקים בגין אי היכולת לבצע את האריזה במבנה הנוסף שנשכר על ידי המערער שכנגד. ז. דיון‏והכרעה: . במקרה זה עליי להתחיל דווקא מהסוף. מר אסף שפירא הגיש ערעור שכנגד 15 בנוסף לתשובה לערעור, אך הגיש בנפרד גם תצהיר. לטעמי אין לקבל את הדרך בה הוא הלך מכמה סיבות. ראשית, מדובר כידוע בערעור אך במקרה יצא כי הוא מגיש את הערעור שכנגד בעקבות הערעור שהגישה האגודה ומטבע הדברים יש לכנות את ההליך בו נקט מר שפירא כערעור שכנגד. כלל ידוע הוא כי אין מגישים תצהיר תומך בערעור. ראה ע׳׳א  מפלח 240/64 עבדאללה דיאב, עלי, אחמד ו־מחמד פואד על חג׳ נ׳ מחמד מג׳דוב, ואח׳   .408 ,)4פסקי דין יח' (
"יש להעיר כי בא-כוח המערערים צירף להודעת 
 1/ הערעור ונימוקיו תצהיר בקשר עם מוצג ת
 

 
 
 
אשר הוגש לערכאה הראשונה. הננו חוזרים 
ומעירים על כך שאין להגיש ללא רשות שום 
תצהירים או מסמכים בשלב של ערעור". 1181 ובפרק‏(חי')‏ , )‏נ'‏אלון‏כרסנטי (פורסם בנבו) 1992 -‏מחלבת‏גד‏( 01-09 נאמר: 
" ככלל, בעל דין אינו רשאי להגיש ראיות 
במסגרת הליך ערעור, ולא כל שכן, שעה 
שלא נפנה בבקשה להגשת הראיה הנוספת". , להלן: גם תקנות ‏סדר ‏הדין‏ 1984- תקנות ‏סדר ‏הדין ‏האזרחי, ‏תשמ"ד ‏457 האזרחי ‏אף ייחדו מקום לנושא המצאת ראיות בערעור. ראה תקנה ‏ לתקנות‏סדר‏הדין‏האזרחי. כן זוסמן ,סדרי‏הדין‏האזרחי,‏מהד' שביעת , 247 להלן: גם זוסמן עמ'  , - וגורן ,סוגיות‏בדין‏אזרחי, מהד' אחת עשרה 249 , להלן: גם גורן. ראה גם שמעוני,‏אופק‏חדש‏בבוררות‏דיני‏ 1101 -1100עמ' 3 בוררות‏עם‏ערכאת‏ערעור ,מהד' שניה בעמ' . ראה גם סעיף ד' לתוספת 36 19 - השנייה לחוק‏הבוררות,‏תשכ"ח . , להלן : חוק‏הבוררות 68 ערעור בא לבחון את צדקת ההכרעה בערכאה הדיונית אך זאת מבלי להביא עובדות חדשות. תפקיד התצהיר הנו לאמת עובדות. מאחר ועובדות אין לצרף לערעור בדרך כלל, אז בוודאי שגם תצהיר שאמור לגבות העובדות הנפרסות בפני ערכאת הערעור אין מקום להגשתו. שנית, בערעור מתמודדים בטיעון משפטי על סמך העובדות שהיו בפני הערכאה הדיונית ולא בהתבסס על עובדות חדשות. שלישית, אילו ראה המערער שכנגד כי דברים שהוא אמר בפני כב' הבורר לא נרשמו או שלא נרשמו כיאות חובתו הייתה לבקש את א(ד) ‏לחוק ‏בתי ‏המשפט ‏{נוסח‏ 68 תיקון הפרוטוקול על פי סעיף ‏ , להלן: חוק‏בתי‏המשפט. לא ראינו כי בקשה כאמור 1984-משולב}תשמ"ד הוגשה לכב' הבורר או שבכלל נטענה טענה כזו. רביעית, אם כך, אין אלא לקבוע כי אין להסכין עם פרוצדורה של צירוף תצהיר לערעור או לערעור שכנגד כדי להוות למעשה קרש קפיצה לשיפור עמדות, אף ללא נטילת רשות . חמישית, גם אם כך, הגשת תצהיר למקרה הנדיר שמצדיק זאת, מצריך הגשת בקשה לערכאת הדיון בערעור כדי להתיר את הגשת התצהיר. בכל מקרה גם אז מצריך הדבר מתן הזדמנות לצדדים האחרים בדיון כדי להגיב 

 
 

 
על הבקשה. כל אלה לא נעשו ומכאן הדרך קצרה לקביעה, כי יש להוציא את התצהיר מתיק הערעור, ובכל מקרה לא להתייחס אליו כלל  ולהתעלם ממנו, וכך אני מורה. . המשיב שכנגד טען כי לא‏הייתה‏סמכות‏לכב'‏הבורר להכריע בשאלה אם יש 16 לו סמכות לדון בעניינים נוספים שאינם נובעים באופן דווקני מהמנדט שהוא קיבל מהגוף הממנה אותו. בצורה מחודדת יותר, טען המשיב שכנגד, כי כב' הבורר לא היה מוסמך לדון בנושאים הקשורים לטענת הנזקים שנגרמו והקשורים למבנה נוסף שאינו חלק מהסכם ההשכרה של הסככה.  לכתב הערעור. המערער שכנגד לא התייחס חזיתית לנקודה זו 4ראה פרק ג. בתשובה לערעור. במקום זאת הוא תקף פעם נוספת את השאלה של סמכות הרשם או מי מעוזריו לדון בערעור וזאת מאחר והעניין נדון לפי חוק‏ הבוררות ,מחד, וכן הסכמת הצדדים שלא ניתן להגיש ערעור על פסק הבוררות. בעניין זה ייאמר כי דנתי בטענה זו ודחיתי אותה. ראה ההחלטה 2411 בתיק מס' 6.10.2019שלי מיום -. אי לכך אין לפתוח עניין 41-2019-1 זה שנית. יחד עם זאת, יש להדגיש כי המערער‏שכנגד‏לא‏השיב‏לטענה‏של‏ סמכות‏הבורר בתביעה שכנגד שהובאה בערעור.  . גופא לעניין הסמכות של הבורר להכריע בסמכותו: שאלת סמכות הבורר 17 ‏רסיס‏נ'‏ 300/65 (או הרשם) להכריע בסמכותם נדונה בפרשת רסיס ,בג"ץ‏ רשם‏האגודות‏השיתופיות‏(פורסם בנבו).‏יש להדגיש כי המינוי ברסיס היה‏ ‏לפקודת‏האגודות‏השיתופיות‏ולא‏לפי‏חוק‏הבוררות‏להלן: 52לפי‏סעיף‏ הפקודה.‏כאן קבע בג"ץ כי כשעולה שאלת סמכות הבורר (או הרשם) באופן אינצידנטלי, מוסמך הבורר לקבוע את סמכותו, אך זאת רק אחרי שהטוען לחוסר סמכות הבורר יוכיח את המסד העובדתי לכך ואין די בהפרכת טענת חוסר סמכות באופן סתמי. בניגוד לכך, כל טענה של חוסר סמכות תביא לביטול הדיון או הקפאתו עד שתופנה בקשה מיוחדת לבית המשפט המוסמך.  ‏ג'ברה‏נ'‏המועצה‏המקומית‏בקעת‏ 445/80 . לעומת זאת בפרשת ג'ברה ,ע"א‏ 18 , קבעה כב' השופטת בן פורת, 421 )1 בית‏שאן, פ"ד ל"ז (

 
 
 
"כי הבורר אינו מנוע להכריע בעובדות 
הנוגעות לסמכותו, אך ההכרעה הסופית 
בשאלת הסמכות מסורה בידי בית המשפט" .  .638 בעמ' 2010 ראה חיים‏נועם,‏אגודת‏שיתופיות,‏הלכות‏ופסיקה,‏מהד'‏ כב' השופטת בן פורת קבעה כי הצדדים רשאים להסמיך את הבורר לקבוע את העובדות בעניין סמכותו, ואז הסכמת הצדדים נהפכת לשטר בוררות חדש המקנה סמכות לבורר להכריע בסמכותו. לפי ג'ברה הבורר מוסמך  
"לקבוע את העובדות שמהן נובעת סמכותו, 
אלא שקביעה זו אינה סופית, כי רשאי בעל 
דין לכפור בה לפני בית משפט ואם עשה כן, 
יהיה בית המשפט הדן בדבר חייב, לפי 
הראיות שיובאו בפניו, לבחון את העובדות 
הקובעות את סמכות הבורר; אין הפסק 
מחייב אלא אם היה הבורר מוסמך לתתו, 
ואת קיומו של תנאי זה קובע סופית בית 
המשפט".  ‏אגד‏נ'‏ויסברג (פורסם בנבו) 26/88 . גם בפרשת אגד‏נ'‏ויסברג‏ת.א.(ת"א)‏ 19 קבעה כב' השופטת הדסה בן עתו  
"שאין לבורר סמכות לדון ולהכריע בשאלת 
סמכותו אולם מותר לו במקרים מסוימים 
לדון בשאלת הסמכות ."‏ . יחד עם זאת יש חובה להעלות את טענת חוסר 639 ראה‏נועם, שם בעמ' הסמכות עוד בתחילת הדיון ולא להמתין עד למתן החלטה ולטעון בדיעבד (וכמובן בחוסר תום לב) כי אין סמכות לבורר. במקרה זה נטענה הטענה של חוסר סמכות הבורר לדון גם בהשכרת המבנה הנוסף עוד בדיון שנערך בפניו  לכתב הערעור מטעם האגודה.) המשיב שכנגד חזר על טענת 42 (ראה סעיף חוסר הסמכות גם בערעור שהוא הגיש. 

 
 
. השאלה הנשאלת הנה האם קביעת כב' הבורר בנושא הסמכות שלו הנה 20 אינצידנטלית או חזיתית מהותית? הבורר קבע, כי אין ספק בעניין סמכותו (א) 21ולכן מוסמך הוא לדון גם בתביעה שכנגד. לשם כך מפנה הוא לסעיף להסכם שבין הצדדים ולכך  
"שהסכם הבוררות עליו חתמו הצדדים בדיון 
המקדמי בפני הח"מ, הכפיף את סמכות 
  להסכם השכירות", 21הח"מ לסעיף   א. להסכם הבוררות קובע כלהלן: 21 לפסק הבוררות). סעיף 30(סעיף 
"הצדדים מסכימים כי כל חילוקי הדעות 
שיתגלו ביניהם בקשר להסכם זה, פירושו, 
כריתתו, ביצועו וכל הנובע ממנו, יימסרו 
להכרעת בורר שימונה ע"י רשם האגודות 
השיתופיות". 
 הגיעו להסכמה מר אסף שפירא והאגודה מכורה, כפר 3.5.2016 . ביום 21 ‏מ"ר‏הממוקמת‏בשטח‏ 450 שיתופי בע"מ לפיו שכר הוא "סככה‏בגודל‏של‏ ‏מ"ר‏הנמצא..."‏(ההואיל הראשון בהסכם).‏אי לכך‏כל אשר 1,500 של‏כ-‏  לפסק הבוררות לגבי 29 כתב כב' הבורר בסעיף 
"חילוקי דעות שיתגלו ביניהם בקשר להסכם 
זה, פירושו, כריתתו, ביצועו וכל הנוגע 
ממנו, יימסרו להכרעת בורר שימונה ע"י 
רשם האג"ש)  .3.5.2016מתייחס להסכם בנוגע לסככה, קרי ההסכם מיום . המסקנה מכך היא, כי חילוקי דעות בקשר להסכם‏זה ,פירושו‏של‏הסכם‏ 22 זה ,‏כריתתו‏של‏הסכם‏זה ,ביצועו‏של‏הסכם‏זה וכל‏הנובע‏מהסכם‏זה‏ יימסרו‏להכרעת בורר שימונה על ידי רשם האגודות השיתופיות. אם היו חילוקי דעות בעניין הפרשנות שיש לתת לסככה, המיקום שלה, גודלה, טענות בקשר לעצם הכריתה של ההסכם, למשל שצד אחד נכפה להיכנס להתקשרות, לא הייתה לו גמירות דעת להתקשר בהסכם זה, היו לו טענות 

 
לגבי הביצוע של ההסכם, כגון שהאגודה בקשה תשלום כל דמי השכירות מראש בניגוד להוראות הסכם‏זה היה ניתן לדון בטענות אלה בפני הבורר. לא זה המקרה שבפנינו. לכל רשות מנהלית, שיפוטית או מעין שיפוטית (והבורר נופל בקטגוריה השלישית) סמכות לדון רק במה שהוסמך בו כדין. זהו עיקרון‏החוקיות‏לפיו רשות כזו מוסמכת לדון רק במה שהוסמכה לכך, ואסור לה לדון בכל עניין אחר שלא הוסמכה לעסוק בו במפורש בדין. בעידן חוקיות המנהל, אין רשות יכולה לפעול מעבר למה שהיא מוסמכת על ‏פרחי‏ביקל‏בע"מ‏נ'‏הועדה‏ 5958/15 פי הדין. להלן דברים שצוטטו ב- ע"א‏‏ המקומית‏לתכנון‏ולבניה‏-‏ראשון‏לציון (פורסם בנבו): 
"עקרון חוקיות המנהל מהווה נורמה 
בסיסית במשפט הציבורי. עקרון זה מורה, כי 
כל רשות מנהלית חייבת לפעול בתוך דל"ת 
אמות הסמכות שהוקנתה לה בחוק. הרשות 
המנהלית רשאית ומוסמכת לעשות רק את 
אותן פעולות שהחוק הסמיך אותה לעשותן. 
זהו הביטוי של עקרון שלטון החוק בתחום 
המשפט המנהלי. הנפקות המעשית שלו היא, 
שהפעולה המנהלית חייבת להיות מבוססת 
על הסמכה בחוק (או מכוחו), וכן שאסור 
לפעולה זו לחרוג מן הגבולות שנקבעו 
להסמכה (דפנה ברק-ארז משפט מנהלי 
98 כרך א -97 (2010.) 
 
 ,‏ד"ר‏עאדל‏מנאע‏נ'‏רשות‏המסים (פורסם בנבו), וכן 6824/07 ראה גם בג"ץ‏ .כמן כן, 82 -73 יצחק‏זמיר,‏הסמכות‏המנהלית,‏כרך‏א'‏מהד'‏שניה, עמ' 97 ראה גם, דפנה‏ברק-ארז,‏משפט‏מנהלי ,כרך‏ראשון עמ' - .כך המצב 99 בפעולת רשות מנהלית, קל וחומר בהפעלת סמכויות שיפוטיות או מעין שיפוטיות כמו הסמכויות של בורר!  

 
 
 בראיה 3.5.2016 . ומה עשה כב' הבורר כאן? הוא השקיף על ההסכם מיום 23 להסכם 21 רטרוספקטיבית וניסה לבחון את הטענות שצוינו בסעיף השכירות (פירושו, כריתתו, ביצועו וכל הנובע ממנו) תוך יחוסן להסכמים מאוחרים כאילו הם ההסכם מושא הבוררות או המינוי של הרשם שיבחן את הטענות הקשורות אליו ויכריע בהן. האם הדבר מוצדק? התשובה לכך   לעיל בעניין סמכות הבורר 20הנה שלילית בהחלט. לשאלה שהעליתי בסעיף האם היא אינצידנטלית‏או‏חזיתית‏מהותית מזדקרת למרום גובה. כל אשר קבע כב' הבורר מתייחס לנזקים, למניעת רווח, להפסדים בשל אי יכולתו של מר שפירא לקיים את ההסכם מול‏מרחבית בע"מ, ואח' שהנם הסכמים  ,לטענתו בשל התנהגות 2016 מאוחרים להסכם מושא הבוררות ממאי  עד לעריכת 2016 האגודה. חלפו חודשים רבים מאז ההסכם מתחילת מאי , דהיינו שנה ורבע אחרי 2017 ההסכם מול מרחבית בע"מ שנערך באוגוסט ההסכם בנוגע לסככה. האגודה אינה צד להסכם זה והמתקשרים שם היו המערער שכנגד ומרחבית בע"מ. אין מדובר בעניין אינצידנטלי שהבורר רשאי להכריע בו לצורך קביעת סמכותו. הרי הרוב המכריע של מה שנפסק מתייחס לנזקים נטענים שקרו זמן רב אחרי כריתת ההסכם מושא הבוררות, עוד כשהמערער שכנגד יודע בוודאות מה מחכה לו לאור ניסיונו מול מכורה בע"מ. אם כך, אין מדובר בקביעת סמכות אינצידנטלית, ואין מדובר בקביעת העובדות בלבד שיכולות ללמד על סמכות הבורר כמצוטט בעניין רסיס וג'ברה,‏אלא קביעה מהותית עצמאית המערבבת בין שתי  עליו יש 3.5.2016 פעולות משפטיות שונות: האחת נוגעת להסכם מיום הסכמה לפנות להליך בוררות, והאחרת מתייחסת לטענות הקשורות  שאין עליו כל הסכמה לפנות להליך 30.8.2017 להסכם עם צד אחר מיום בוררות. ואם קבענו כי לבורר כמו לכל רשות מעין שיפוטית אין אלא מה שהדין מעניק לו או שהצדדים הסמיכוהו, יוצא כי לא הייתה כל סמכות לבורר לדון בכל עניין הקשור להסכמים המאוחרים.  . מההיבט של סדרי הדין בדין הכללי, הרי תחילת ההליך היה בתביעת 24 המשיב שכנגד בעיקר לפינוי המערער שכנגד מהמושכר על פי חוזה ממאי  .אמת, אין נתבע חייב לקבל את רשות בית המשפט להגיש תביעה 2016 שכנגד, והוא אף אינו מוגבל בסעד דומה למה שתבע אותו התובע המקורי. כך למשל ניתן להגיש כתב הגנה בתביעה כספית נגד הנתבע אך הנתבע יוכל 

 

להגיש תביעה שכנגד נגד התובע בעילה נזיקית. את זאת מנמקים בכך שכתב  286 התביעה שכנגד הוא למעשה חלק מהגנת הנתבע. ראה זוסמן,‏שם ,בעמ' . יחד עם זאת לבית משפט סמכות לעיתים לא לדון 139 וכן גורן,‏שם, בעמ' (ב)‏לתקנות‏סדר‏הדין‏53 בתביעה ובתביעה שכנגד ביחד. ראה נוסח תקנה‏ , להלן: גם תקנות‏סדר‏הדין‏האזרחי ,שזו לשונה: 1984- האזרחי ,תשמ"ד
תביעה שכנגד תתברר במסגרת התביעה 
המקורית, ואולם רשאי בית המשפט או 
הרשם, ביוזמתו או לבקשת בעל דין, 
להורות על הפרדת הדיון אם ראה שאין זה 
מן הראוי לפסוק בתביעה שכנגד במאוחד 
עם התביעה המקורית." יכולות להיות סיבות מסיבות שונות להפרדה: למשל שהשיתוף יאריך ללא  סוף סימן 5 ש' 286 צורך את בירור התביעה המקורית. ראה זוסמן, שם, עמ' . אך תיתכנה סיבות אחרות כמו שצורף צד ג' נוסף לתביעה שכנגד או 228 שהוזכר צד ג' כזה ועובדות נפרסו בכתב התביעה שכנגד הכורכות צד ג' כזה למחלוקת בין שני בעלי הדין המקוריים.  ישאל וודאי השואל מה לתקנה זו עם המצב דנא, הרי אין לנו צד ג' נוסף כאן? התשובה‏הראשונה היא, שההסכם לגבי המבנה התעשייתי היה מול חברת מרחבית בע"מ שהיא אישיות משפטית נפרדת לחלוטין מהאגודה. היא אמורה הייתה לספק חשמל לשוכר החדש (המערער שכנגד). ממנה היה צריך לדרוש גם פתרון מקביל לשכירות החדשה מהיום הראשון ביודעו כי מכורה בע"מ אינה מסכימה לספק לו מים, אך לא צירף אותה. אין מדובר בנושא תיאורטי שכן בחקירה הנגדית נשאל המערער שכנגד על ידי עו"ד יפת יותר מפעם אחת- מדוע אין הוא מצרף את מרחבית בע"מ לתביעתו שכנגד, או מדוע אין הוא תובע גם אותה, אך לא הייתה תשובה בפיו. בין היתר בא כב' הבורר לקראתו בציינו כי עניין זה הינו עניין משפטי והעד לא מסר תשובה 3 לשאלת הגברת יפת. ראה סעיף   38  להלן. הסיבה‏השנייה, היא שבסעיפים 8 להלן, העיד מר שפירא כי מרחבית בע"מ אכן עמדה בהתחייבותה 40 – והביאה לו מים בכך שספקה לו מערכת אינסטלציה וכן חשמל, אלא שמאחר והאגודה היא ספקית המים וזו נמנעה מהספקת המים, לא היה לו בפועל זרם 

 

מים. עם התשובה המהותית אתמודד בסעיפים האמורים, אך לעת עתה די בציטוט האמור כדי להראות כי אם המערער שכנגד ידע שמרחבית בע"מ צריכה לספק לו מים ו/חשמל ואם מכורה בע"מ הודיעה לו לפני שהתקשר בהסכם עם מרחבית בע"מ כי לא יקבל מצרכים אלה מהאגודה, אז שומה עליו היה לעגן התחייבויות מתאימות בהסכם עם מרחבית בע"מ. אינני נכנס לדקויות ההתקשרות של מר שפירא עם מרחבית בע"מ, אך ברור כי בקטע של המים נוכחות מרחבית בע"מ הייתה חשובה, לפחות ביחד עם האגודה המשיבה שכנגד. אי לכך יכל היה הוא לצרף גם את מרחבית בע"מ לתביעה שכנגד או למצער להגיש תביעה נפרדת נגד מרחבית ואולי גם נגד מכורה בגין  עם המשיבה שכנגד. 2016 עובדות שקרו זמן רב אחרי ההתקשרות ממאי סיבה ‏שלישית שהייתה אמורה להפריע לכב' הבורר לאשר את התביעה שכנגד היא העובדה כי דובר בתביעה לפינוי המערער שכנגד מהמושכר קרי הסככה. מאחר והבורר אמור לפסוק על פי הדין המהותי, הרי לאפשרות של הגשת תביעה שכנגד בהליך פינוי היה לצדדים קושי בהגשת התביעה או התביעה שכנגד. מחד התובע לא יכל היה לצרף סעדים נוספים לתביעת פינוי ויכל היה להגיש תביעה כספית מלבד תביעת הפינוי, אף ללא נטילת רשות 2 מבית המשפט [תקנה‏ ז(ב), לתקנות‏סדר‏הדין‏האזרחי] ,ומנגד הנתבע לא 15 היה רשאי להגיש תביעה שכנגד בתביעת פינוי או הודעת צד ג'. (ראה תקנה‏ .‏כדי לעקוף איסורים אלה לא היה 2 ‏יג.‏לתקנות ‏סדר‏הדין ‏האזרחי) 215 מקום להתיר את הגשת התביעה שכנגד. סיבה‏רביעית המקשה על הגשת תביעה שכנגד היא שתחום הסמכות של הבורר נקבע בכתב המינוי. אי לכך מאחר והתביעה שכנגד הנה הליך נוסף, מן הדין היה כי יקבל את הסכמת הגוף הממנה אותו לנהל הליך נוסף בדמות תביעה שכנגד. לדבר יש נפקויות במישור הסמכות, ההסמכה ובמישור הכלכלי לאור הגדלת ההוצאות והשכר של הצדדים בהליך, כולל בתשלום שכר נוסף לבורר. זהו המצב בבוררויות ‏לפקודת ‏האגודות‏ 52 סטטוטוריות באגודות שיתופיות מכוח סעיף ‏ השיתופיות. לטעמי הצורך בבקרה ופיקוח על הבורר אף לפי חוק‏הבוררות , מצריכה הרחבת ההליך הסכמה מפורשת של הצדדים לו או קבלת היתר מבית המשפט או הגוף הממנה את הבורר. אם כך, ספק אם היה הבורר צריך להסכים להרחבת הדיון עד כדי מתן אפשרות להגשת תביעה שכנגד על ידי                                                    לעניין זה (צירוף עילה כספית לתביעת הפינוי) אתייחס בהמשך. 2


 
הנתבע נגד התובעת בפניו. הדבר לא היה פוגע בצדדים, ובנתבע בפרט לאור יכולתו להגיש תביעה נפרדת כראות עיניו.  . על אף האמור, את זאת יש להבהיר: אין אני קובע אם נגרמו נזקים למערער 25 2017 שכנגד בגין אי ביצוע ההסכם המאוחר עם מרחבית בע"מ מאוגוסט אם לאו?. אני כן קובע, כי כב' הבורר לא הוסמך לדון בעניינים הקשורים להסכם או להסכמ/ים המאוחר/ים במסגרת בוררות זו ולכן פסיקתו נעשתה ללא סמכות. אם נגרם נזק למערער שכנגד אם לאו זו שאלה שיכולה להתברר בפני ערכאת דיון מוסמכת, לרבות על ידי בורר ככל שיהיה מינוי כדין שיכסה את הטענות בנוגע להסכם המאוחר. לצערי הבורר לא פעל בדל"ת אמות סמכויותיו ונכנס לתחום שהוא לא הוסמך לדון בו. אי לכך פסיקתו בעניין ההסכם המאוחר וכל הנובע ממנו אינה מחייבת את הצדדים. שוב אין אני קובע כי המערער שכנגד אינו צודק או שהאגודה אינה צודקת, אני רק קובע כי המערער שכנגד יכול היה ליזום הליך נפרד בהסתמך על אי קיום הסכמים בינו לבין צדדי ג' בשים לב לחלקה הנטען של האגודה באי קיום הסכמים אלה. מדובר אז בעילת תביעה אחרת, בנזקים הנובעים מההסכם המאוחר וזאת ככל שתקבע ערכאת הדיון כי לאגודה יש אחריות לכך וככל שיוכיח המערער שכנגד את נזקיו כדין בפני ערכאת הדיון הבאה.  ח. הערעור‏שכנגד: . עם הגשת כתב ההגנה מטעם מר שפירא, הוא הגיש גם ערעור שכנגד. אנו 26 חייבים לזכור את המסגרת הדיונית בה אנו מצויים. מדובר בערעור על פי א‏לחוק‏הבוררות. על סעיף זה חלות הוראות התוספת‏השנייה‏ 21סעיף‏ לחוק ‏הבוררות, ‏(והתוספת ‏הראשונה ‏ככל ‏שאינן ‏סותרות ‏את ‏הוראות‏ התוספת‏השנייה).‏התוספת השנייה‏כוללת את סעיף ג' המקנה זכות לבעלי  , יום 30הדין להגיש ערעור שכנגד. את זאת הם רשאים להגיש בתוך   יום. יחד עם זאת: 15ולצדדים האחרים הזכות להשיב בפרק זמן של 
"ביסודו של הליך הערעור שכנגד מונח 
הרעיון הבא: בעל דין שהשלים עם פסק 
הבורר שניתן בעניינו ולא ערער עליו יוכל לחזור בו בתנאים מסוימים (הדגש אינו 

 

 
במקור. ר.ח), אם בעל דין אחר לא השלים 
עם פסק הבורר וערער עליו. הגשת ערעור 
שכנגד לאחר שהוגש ערעור, כמוה כהארכת 
מועד להגשת ערעור הניתנת לזה שלא 
התכוון להגישו. זוהי פריווילגיה הניתנת 
למי שיכול היה לערער בערעור ראשי ולא 
עשה כן, לחרוג מפרקי הזמן הקבועים לו 
להגיש ערעור רגיל. זכות זו לא תהא כלפי 
כל עניין שליבו של המערער שכנגד חפץ בו. 
בהיות המערער שכנגד סמוך על שולחנו של 
המערער העיקרי ולשם הגשמת מטרותיו, 
שומה עליו שיהא באותו עניין שבו עוסק 
הערעור העיקרי" 
הערעור שכנגד יוגש אך ורק בעניינים שעלו 
בערעור העיקרי ועליו להיות בעל זיקה 
אליהם, ואין די בזיקה בין הערעור שכנגד לבין העניינים שעלו בערכאה הראשונה."  .639 ראה שמעוני ,שם‏בעמ'  .54 הערעור שכנגד הוגש רק במענה לערעור שהגישה האגודה. ראה סעיף . אי לכך 3.5.2016 הערעור התייחס רק למה שקשור להסכם ההשכרה מיום הערעור שכנגד יכול היה להתייחס רק למה שנבע מהערעור העיקרי. אין הערעור שכנגד מהווה קרש קפיצה לשיפור עמדות ולהשלים בו את אשר לא עשה ואף לא התכוון לעשות המערער שכנגד אילולא הוגש הערעור של האגודה. יכול היה המערער שכנגד לתקוף את פסק הבורר באופן עצמאי אילו רצה בכך. יכול היה להגיש תביעה נפרדת בגין נזקים מאוחרים בין נגד האגודה ובין נגד נתבעים נוספים (מרחבית בע"מ למשל) או גם נגד נתבעים נוספים, אך אין הוא רשאי לנצל את הערעור כדי לפרוץ את מסגרת הגבולות ולתקוף לאורך ולרוחב גם בגין אירועים שקרו זמן רב אחרי ההסכם 

 

 
המקורי. אם כך, אין זה הגיוני כי הערעור שכנגד יהא חופשי ממגבלות אלו ויעסוק גם באירועים או הסכמים שאירעו שנים אחרי ההסכם מושא התביעה המקורית. ט. החיבור‏למים: . התיאוריה של המערער שכנגד מבוססת כל כולה על חובת האגודה, המשיבה 27 שכנגד, לספק לו מים וחשמל. זה הרגע לבדוק עניין זה. לשם כך נדגיש עובדות אלו:   ועל כך אין 2016 המערער שכנגד שכר את הסככה כאמור במאי 27.1 מחלוקת. אלא שמהראיות שהוצגו בפני כב' הבורר התברר, כי הוא עשה שימוש באותה סככה גם שנה קודם. הוא אחסן בה חציר וגם אחסן שם 15 ש' 4משקל (עדות העד ממן בפני הבורר בעמ' -19) . 
"מר דני: אבל אסף השתמש בשנה הקודמת 
להסכם. 
 עו"ד גולן: מה זאת אומרת איך הוא 
השתמש בה? 
ממן דני: הוא אחסן שם חציר. הוא ביקש 
לשכור את זה לשנה. הוא הכניס הוא הביא 
משקל, משקל כזה גדול עם משאיות, עשה 
חור בקיר של הסככה בשביל שהוא יוכל 
לראות את המשאיות מהסככה הזאת". 13 בשורה 27.2  מעיד מר ממן: 20 - בעמ' 15
"..הוא צריך לבוא הסוחר עם הדרישות  
ולהגיד בדיוק מהו צריך, ולהגיד אני צריך 
 יש, אין, תודה שלום. בינתיים הוא 1,2,3,4
היה שם שנה קודם ידע וראה, אין חשמל, 
אין מים אין כלום. הוא ידע יותר טוב ממני 
מה המצב של המבנה הזה". 

 

8 לפרוטוקול הדיון בפני כב' הבורר (ש' 53 בעמ' 27.3 -) העיד מר ממן כי 9 עד אפריל – המערער לא ביקש מים בשנה הראשונה ובאופן מחודד יותר 5 ש' 57 . את זאת ענה מר ממן לשאלות כב' הבורר. בעמ' 2017 - לאותו 8 פרוטוקול דיון הוא ענה בחקירה חוזרת: 
אסף הוא לא ביקש מים הוא ביקש להשכיר 
את הסככה. הוא לא ביקש מים, הוא גם 
התחיל בזה שהוא אחסן שמה...אחסן שמה 
כלים חקלאיים. אני לא יודע למה צריך 
לזה מים, הוא לא ביקש מים, אז זה לא, 
אם הוא היה מבקש זה לא הייתה זה לא משהו שהוא ביג דיל לחבר שמה מים, 
להבדיל מחשמל."   מר ממן העיד כי לפחות מאז שהוא מכהן בתפקידו לא היה מבנה 27.4 16 ש' 22הסככה מחובר למים. ראה עמ'   מעיד כי מר שפירא 25 -. בעמ' 20 ידע שהסככה אינה מחוברת למים. ולשאלת עו"ד גולן איך הוא ידע שלא 12 הייתה מחוברת למים, הוא ענה: בשורה  - כלהלן: 14
"איך ידעתי שזה לא מחובר למים? כי זה 
לא מחובר למים כאילו מים זה דבר נזיל. 
אתה יודע אם הם פתוחים בכל מיני 
מקומות הם יכולים לנזול, יכולים להיות 
פיצוצים בצנרת ואנחנו לא נדע? אז סביר 
שלא היה שם מים".  על האפשרות העקרונית לחבר את הסככה או את המבנה התעשייתי 27.5 למים ענה מר ממן כי ניתן לחבר. ומשנשאל מדוע אין האגודה מחברת את 1 המים הוא ענה: כי אכן יש מגוף מים באזור של הסככה (ש'  .)26 - בעמ' 2 הוא גם הוסיף כי המים שהם בבעלות מכורה מגיעים הלאה מהסככה ). ומדוע באמת אין מכורה מספקת 26 עמ' 6 'ללולים של משפחת סגל (ש מים? תשובת מר ממן הייתה כי:  

 
 
 
 .)"עד שאתה 8 "הוא לא משלם שכירות". (ש' 
לא מסדר את העניינים אנחנו לא פותחים 
אתך שום התחשבנויות וחשבונות חדשים ".  11 (ש'  הוא אומר: 18 -, שם). בשורה 13 "אמרנו לו שאנחנו לא מוכרים (צ"ל- מוכנים. ר.ח.) לחבר אותו למים בגלל שהוא לא 
עומד בתנאים שלו בהסכם".   אמר מר דני: 20 ש' 52בעמ' 
"אם הוא משלם הכל סדיר ואז היה מגיע 
ואומר תשמעו אני צריך חיבור מים היינו 
מחברים לו מים, הכל היה זורם על מי מנוחות והכל היה בסדר" . 20 בשורה  מציין מר ממן, כי מר‏שפירא‏ביקש‏חיבור‏מים‏רק‏ 56 - בעמ' 21 8 ש' 53 אחרי‏שהוא‏הפסיק‏לשלם. ראה גם עמ' -9.  החשש של האגודה לא היה חשש ערטילאי אמורפי גחמתי, אלא חשש 27.6 המבוסס על מציאות המחייבת אותה לפעול במלוא הזהירות. אני רוצה להפנות בעניין זה גם לדברי מר שפירא עצמו בחקירה הנגדית בפני כב' 7 (ש' 118 הבורר. בעמ'  - )נשאל מר שפירא בחקירה נגדית: 10
"עו"ד יפת: ...לפני שחתמת על ההסכם עם מרחבית לכאורה (לדעתי צ"ל מכורה. ר.ח.) כבר 
הודיעה למרחבית שהיא לא תספק מים 
לאסף שפירא"? 
 100 אסף שפירא: נכון אבל צרכתי לכאורה 
מים בעבר, אז אמרתי נסתדר, כסף  ₪אלף 
יסדר הכול זה מה שחשבתי. את צודקת נכון 
מכורה אמרו לי יש ויכוח קטן על כסף 
אנחנו נסתדר, פניתי עשרים פעם לדני בוא 


 
נסתדר, פניתי לבוס שלך בוא נסתדר, שניהם 
לא רצו..."  ההתעקשות של ממן או האחראים באגודה לא באה מחלל ריק. הרי 27.7 סכום זה  .₪ 100,000 -המערער שכנגד עצמו מציין כי הוא צרך מים בכ 11 עמ' 9 לא שולם ובכל זאת מכנה הסכום "וויכוח‏קטן‏על‏כסף" (ש' 8 .) אינו וויכוח קטן. אם מר שפירא מודה שצרך  ₪ 100,000הוויכוח על סך מים וחייב תשלום בגין כך לאגודה, אך ממתין להסדר כלשהו מול האגודה, אין הוא יכול להצטדק בכך שביקש כי יגיעו עמו לפשרה מסוימת. הנקודה השנייה שאנו לומדים מציטטה זו היא שמר שפירא מודה‏בפה‏מלא‏כי‏כשחתם‏על‏ההסכם‏מול‏מרחבית‏בע"מ‏הוא‏ידע‏כבר‏ שמכורה‏לא‏תספק‏לו‏מים. בכל זאת הוא חתם על ההסכם. רק כדי לחדד 25 עוד יותר את עמדת מר שפירא בעניין זה אפנה גם לשורות - באותו 26  ) שם הוא אמר:118עמוד (
"עו"ד יפת: מתשובתך, אני מבינה שאתה 
ידעת מראש שתהיה בעיה לקבל מים 
במבנה, החלטת בכל זאת לשכור את 
המבנה וסמכת על זה שתסתדר עם מכורה, 
נכון או לא נכון? לאחר התפתלות וכשהובהר לו כי הכוונה הנה למבנה התעשייתי, אותו 2 שכר ממרחבית בע"מ ,ענה‏על‏שאלה‏זו‏בחיוב. ראה ש'  119 - בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון.  מר ממן והאגודה היו בדילמה נוכח אי תשלום דמי השכירות , עבור 27.8 54צריכת המים ועוד הפרות שתפורשנה בהמשך. לשאלת כב' הבורר בעמ'  , )כי נוכח העלות של מאות אלפי שקלים בצריכה אפשרית של מים 20(ש' האם שקלו לספק למר שפירא מים בתמורה לתשלום מראש או לנתק את חיבור המים, העד ענה כי החשש אכן קיים. כמו שעשה לגבי שטח של  דונם ונטע בו 50 דונם המיועד לנטיעת חיטה הוא השתלט על עוד 1,000 מילונים, והתחיל לדרוש הספקת מים (שלא כמו נטיעת חיטה המסתפקת 1 ש' 55במי גשמים). בעמ' - מסביר מר ממן את הדילמה האמתית 7 בפעולה כזו: אם יסוכם שישלם מראש לכל שנה, הוא עלול לשלם שנה 


 
ראשונה ואחר כך יימנע מתשלום. אז תגיע המחלוקת בהחלט לבתי משפט ואת זה לא רצתה האגודה. מנגד אם לא יסגרו את המים יוסיף המערער שכנגד לצבור חובות שיכולים להגיע למאות אלפי שקלים. את ההיגיון בחשש כזה ניתן להבין. העד מטעם האגודה ענה בכנות לשאלות כב' הבורר כי לא ידע שיכול היה לנתק את המים אלא רק לצמצם את ההספקה. הבורר היה בעמדה אחרת (אם כי גם לא בביטחון מלא). העיקר הוא שהאגודה הבינה כי לא תוכל להפסיק את זרימת המים למבנה וכך 55 יצטבר חוב נוסף בגין הצריכה. הדיאלוג בין כב' הבורר למר ממן בעמ'  רק מחזק את כנות העמדה של האגודה. הרי בשל כך הצטבר לחובת 56 בגין צריכת המים!! ₪ 100,000מר שפירא סכום חוב של י. החיבור‏לחשמל: . מר ממן העיד כי הסככה, המושכר המקורי, אותה שכר מר שפירא מהאגודה 28 לא הייתה מחוברת לחשמל בעת ההשכרה. כשנשאל על ידי עו"ד גולן על האפשרות לחברו לחשמל בדרך אפשרית, הוא ענה כי אין כל היגיון בחיבור לחשמל כשהדבר עלול להצריך השקעה של פי כמה וכמה מהתשלום שאמור 18 ש' 12מר שפירא לשלם. ראה עמ' - לפרוטוקול הדיון בפני כב' הבורר. 22 ענה מר ממן בחקירה נגדית כי הסכום שיהיה צורך לשלמו לחברת 38בעמ'  הוא הוסיף כי החיבור לחשמל זו בעיה של .₪ אלף 80 - החשמל הוא כ המערער שכנגד ולא של האגודה. ואם כבר בנושא כימות עלות החיבור בצירוף מע"מ.  ₪ 1,500לחשמל הרי שילם מר שפירא דמי שכירות על סך (א) להסכם השכירות בין הצדדים. אם כך, מדובר בהשקעה של 9ראה סעיף  בערך מהתקבול החודשי שמשולם בגין השכירות. גם אם נחשב לפי 53פי תקופת שנה תמימה , עדיין נימצא בצורך לשלם פי ארבעה מהסכום השנתי שהאגודה מקבלת עבור ההשכרה. ברור כי אין לצפות שכך ייעשה על ידי צד להסכם, הפועל באופן נורמטיבי ובסבירות.   כי הסככה לא הייתה מחוברת לחשמל 22 העד דני ממן העיד בעמוד 28.1 2 לפחות מאז כניסתו לתפקיד בשנת 16 (ש' 012 -). גם מונה חשמל לא 22 היה בסככה ואף לא הייתה אפשרות לחבר את הסככה לחשמל. כך ידע ). כשהקשה עו"ד גולן על העד 23 בעמ' 14 ממן משפירא עצמו. (ראה ש' בחקירה הנגדית אודות כבלי החשמל שהיו בסביבה ענה העד, כי בכל 

 
 
הסביבה של הסככה יש כבלים אולי של חשמל אולי של טלפון אך לא  .)24 בעמ' 16הייתה הסככה מחוברת לחשמל, (ש'  מר שפירא ידע מראש כי הסככה אינה מחוברת לחשמל. וגם ידע כי 28.2 1 ש' 81 המבנה התעשייתי לא היה מחובר לחשמל. ראה עמ' - .הוא הרי 3 החזיק בסככה גם שנה קודמת וידע מה יש בה ומה אין. זמן קצר אחרי  )הוא בא לדני ושאל אם 2, ש' 42 כעדות ממן בעמ' 9/6 ההשכרה (ביום ניתן להתחבר לחשמל ממבנה התעשייה והאם הדבר מפריע לאגודה?. מר 17 'ממן ענה בשלילה (ש ). המערער שכנגד אף הביא חשמלאי, 23 - עמ' 18 מר פיפו .כדי להוכיח שהמערער‏שכנגד‏ידע‏בזמן‏אמת‏ואף‏לפני‏כן‏כי‏ הסככה‏לא‏הייתה‏מחוברת‏לחשמל ,אפנה לדבריו בחקירה הנגדית בעמ' 13 ש' 73 -. שם הוא נשאל: 18 "עו"ד יפת: נכון שאת פיפו החשמלאי הבאת 
עוד לפני ששכרת את הסככה? 
אסף שפירא: נכון. 
עו"ד יפת: נכון. זאת אומרת הוא ראה 
האם, בדק את המצב ומה הייתה חוות 
דעתו? 
אסף שפירא: חוות דעתו הייתה הוא אמר לי 
תלך בבקשה למונה שבתוך המבנה, תגיד לי 
את מספר המונה, אמרתי לו את מספר 
המונה, און ליין והוא התקשר לחברת 
החשמל, חברת החשמל אמרה לו שהמבנה 
מחובר".  יצוין, כי הכוונה במילה "מבנה" היא למבנה התעשייתי.  לא רק שהאגודה לא התנגדה כי יבוצע חיבור לחשמל ממבנה התעשייה , אלא שמר ממן דיבר עם חברת החשמל כאשר מר שפירא נענה כי הוא אינו בעל עניין מולם וכי אין חברת החשמל מוכנה לדון עמו בנושא. זאת  9.6.2016 ועוד, האגודה מסרה בידי המערער שכנגד אף ייפוי כוח ביום


8 ש' 76(עמ' -- דברי מר שפירא) כדי שהוא יטפל בחיבור לחשמל. ראה 10 12 ' גם ש  לפרוטוקול. 32 - בעמ' 17 34 המערער שכנגד ידע כאמור מראש כי בסככה אין חשמל. בעמ' 28.3 לפרוטוקול נשאל המערער איך הוא ידע ששפירא חשב למתוח קו חשמל ממבנה התעשייה לסככה וכי בסככה אין חשמל, ענה כי מר שפירא עצמו 17 הודיע לו על כך (ש' ) וזאת עוד כשהיה מר שפירא רוצה 34 - בעמ' 18 ). אילו זה היה תלוי באגודה הרי זו לא 34 עמ' 2 לשכור את הסככה (ש' התנגדה כי מר שפירא ינסה למתוח קו או כבל ממבנה התעשייה.  למבנה התעשייה היה מונה חשמל והאגודה אף שלמה עבור המנוי 28.4 1 ש' 37 בחשבון שהתקבל באגודה מידי חודשיים (עמ' -). אלא שכשהביא 2 מר שפירא את החשמלאי כדי להתחבר מהמבנה התעשייתי התברר כי בכל זאת לא זרם חשמל. הסיבה לכך הייתה פשוטה: מישהו גנב את השנאי ולכן לא הייתה אפשרות להולכת חשמל לסככה ואף לא למבנה ). המבנה התעשייתי הוא של 26, ש' 37התעשייתי ללא שנאי חדש, (עמ' מרחבית בע"מ, אך ממוקם על אדמת האגודה וקו החשמל או המנוי הוא על שם האגודה. אם כך, כל אשר יכלה האגודה לעשות כדי שיהיה חשמל 22 ש' 38לשוכר היא עשתה. מר ממן העיד כאמור בעמ' - ,כי לא ייתכן 24 כדי לחבר את המערער שכנגד  ₪ 80,000שהאגודה תישא בעלות של לחשמל. הוא אמר כי זו היא משימה המוטלת על השוכר עצמו. 
"..הוא מקבל את הסככה כמו שהיא, וכל 
מה שצריך להתמודד אתה הוא צריך 
להתמודד אוקי? ואם יהיו שם תשלומים 
בשביל לחבר  ₪ 80,000הוצאות נצטרך לשלם 
שם חשמל. זה בעיה שלו הוא צריך 
להתמודד עם זה, מה שלא יהיה מה שלא 
זה, זה רק בעיה שלו, אין לנו פה נגיעה 
לעניין זה מה שסוכם".   מר ממן העיד כי מר שפירא ידע כאמור כי בסככה אין חיבור חשמל 28.5 .)58 עמ' 17 "בגלל שהוא עבד שמה בסככה שנה קודמת". (ש' למרות זאת הוא צירף נספח חשבון חשמל שאינו קשור למושכר כלל. על 


 
1 ש' 66כך יש הודאה של מר שפירא בעמ'  מודה שוב המערער 70 -. בעמ' 2 19 שכנגד כי חשבון החשמל הוא של מבנה התעשייה לא של הסככה (ש' 6 ). בהמשך מעיד מר שפירא (ש' 20 : )71 - בעמ' 7
"אסף שפירא: אני חשבתי שחשבון החשמל 
הוא של מבנה התעשייה שממנו מושכים כבל 
לסככה באישור של הצרכן שהוא מושב 
מכורה זה מה שחשבתי".  
. אם המבנה התעשייתי היה מחובר לחשמל, (תקופה בה לא הייתה אפשרות 29 טכנית להפעיל חיבור בגלל הגניבה של השנאי), ואם החשמלאי פיפו הציע כי  2016 יחבר את הסככה מהמבנה התעשייתי, ואף חיבר אותו עוד בשנת 21 ש' 87(עדות שפירא, עמ' - ,)ואם למר ממן לא רק שלא הייתה  22 התנגדות לחיבור המבוקש אלא שאף בעצמו יזם שיחה עם חברת החשמל וגם צייד את מר שפירא בייפוי כוח כאמור, אין להבין מה עוד היה על האגודה לעשות כדי להראות כי אין לה אחריות לאי חיבור החשמל, בייחוד למבנה התעשייתי, (אלא בחלוף זמן כאמור לעיל.) המערער שכנגד מבקש ללמוד ממסירת ייפוי הכוח על ידי האוגדה מול חברת החשמל חובת  לתשובת המשיב לערעור). אינני מסכים 26 האגודה כן לספק חשמל, (סעיף עם המערער שכנגד: ייפוי הכוח שניתן על ידי האגודה מבטא רצון טוב של האגודה כן לעזור למשיב. כוונת האגודה הייתה כוונה טובה ואין ללמוד ממסירת ייפוי הכוח כי הייתה חובה על האגודה לספק חשמל. נקודה זו תוכרע על פי העדויות, ההיגיון ויישום הדין בהתחשב גם בנטלי הראיה, השכנוע ועוד.  סופו של הליך היה שהסככה חוברה לחשמל, אלא שהמערער שכנגד אינו מסתפק בחשמל שמספיק לתאורה, שקעים וכו', והוא רצה גם חשמל לחדר 2 ש' 93 קירור לסחורה וכו' (עמ' -). זאת בשעה שאין המשכיר חייב לנהל את 6 העסק של השוכר וזה תפקידו של המחזיק במקום, קרי השוכר. לא רק זאת אלא שמר שפירא עצמו העיד כי השימוש המסחרי (אריזה וכו') החלה רק כשנה וחצי אחר כך וכי עד אז הוא לא התעסק עם אריזה. (צמח אבוקדו 23 ש' 95 עסקה באריזה בהתחלה- עמ' -.) יש לזכור כי ההסכם עם צמח 25 2 נערך בנובמבר 61 . בעמ' 017 - העיד מר שפירא כי כיום (ביום הדיון בפני 62


כב' הבורר) אין הוא מגדל כלום כי אין לו בית אריזה ואין לו מה לעשות עם ). אך יש לזכור כי ההסכם עם צדדי ג' היה 6, ש' 62התוצרת החקלאית, (עמ' כבר קיים בעת העדות והאריזה יכלה להיעשות על ידם. ברור אפוא כי הטלת החיוב בשל היעדר האריזה על האגודה איננה מבוססת. 
יא. האם‏ההסכם‏חייב‏את‏האגודה‏לספק‏מים‏וחשמל?  ונחה דעתי, כי לא הייתה חובה על 2016 . עיינתי בהסכם ההשכרה ממאי 30 האגודה לספק מים וחשמל לסככה, קרי למושכר. השוכר ידע מראש כי הסככה אינה מחוברת בעת ההשכרה למים ולחשמל. השוכר צרך מים בכ-  .אך לא שילם לאגודה וחשב שיתסדר עמה בגין סכום "זניח" זה ₪ 100,000 אי לכן לא הייתה האגודה מחויבת להמשיך ולספק מים תוך צבירת חובות ועוד חובות. האגודה עשתה את הכל כדי לעזור לשוכר להתחבר לחשמל ולמים בין מהמבנה התעשייתי ובין בהפעלת חיבור המים הלכה למעשנה במבנה התעשייתי עצמו, ככל שהיה מסדיר את חובו לאגודה.  להסכם 14 . המערער שכנגד בונה על פירוט התחייבויותיו כמופיע בסעיף 31 ההשכרה. אם מצוינת חובה לשלם בגין המים, החשמל וכו' הא ראיה כי האגודה הייתה מחויבת לספק שירותים אלה, כך לטעמו של מר שפירא. אין (א) הנו סעיף סל שמצוי בכל 14 לקבל עמדה זו מכמה סיבות: ראשית,‏סעיף הסכם שכירות שמנוסח על ידי משפטן ולא נועד לעסקה זו פרטנית, באופן ממוקד תוך ראייה נוקבת של חיובי הצדדים בהסכם זה. ההוכחה לכך הנה כי השוכר אינו אמור לשלם עבור צריכת גז בסככה, אין זה בטוח כי משלמים עבור הסככה ארנונה עירונית, לא היה בסככה חשמל בהתחלה ולכן לא הייתה חובה לשלם חשמל, אין מסי וועד על סככה, על כל פנים לא הוצגו כל דרישות לתשלומים כאמור. מר ממן תיאר מצב זה בלשונו בלשון רטורית כלהלן:  
"מר דני: פעם ראשונה שאתה רואה חוזה 
שכתוב בו גז, מים, חשמל, וכל הדברים 
האלה? זה קצת התעממות"  (לדעתי צ"ל היתממות ר. ח.). אי לכך אין ללמוד על חובה לספק שירותים רק מניסוח כוללני של חובת שוכר לשלם.‏שנית, האגודה ספקה תחילה מים אף . בכל זאת השוכר לא ₪ 100,000 לפני ההסכם עד כדי שהשוכר צבר חוב של 


 מהסכם השכירות. אם כך, הוא עצמו לא 14 עמד בחובותיו על פי אותו סעיף קיים את ההסכם. האגודה לא רצתה להסתבך עם הספקת מים נוספת ולכן הפסיקה את הספקת המים. שלישית, האגודה הייתה רשאית לפעול על פי  להסכם דהיינו לבטל את ההסכם נוכח אי היענות המערער שכנגד 16סעיף (ה) להסכם 6 לשלם עבור צריכת המים. רביעית, השוכר נותן משקל גם לסעיף השכירות. בסעיף האמור יש הפניה לאדם בשם שמעון‏הילל. מתואר שם מנגנון של צריכה יחדיו של חשמל בין מר שפירא למר שמעון הילל. מר ממן העיד כי אין הוא מכיר את מר שמעון הילל ואין בנמצא אדם כזה (ראה 7 ש' 28פרוטוקול הדיון בעמ' -.) העד הפנה לאפשרות כי עורך הדין טעה עת 18 ניסח ההסכם ולקח נתונים מהסכם אחר שלא דאג למחוק אותם בהסכם 22 ש' 28כאן, (ראה עמ'  12 - )"לא, זה עורך הדין ובטעות". ובעמ' 23 נשאל:  
עו"ד גולן: לדעתך הסעיפים שמצוינים פה 
בהסכם הזה מחייבים את הצדדים? ...  
"ממן דני: בהנחה שלא טעה העורך דין 
והעתיק מחוזה אחר, אז כן.  חמישית , אפילו כך, הרי בר הרשות השוכר, קרי מר שפירא, הצהיר באותו  (ה) להסכם, כי 6סעיף 
"ידוע לבר הרשות כי נקודת החשמל במבנה 
רשומה על שם מר שמעון הילל. בר הרשות 
מתחייב להתקין על חשבונו מונה פנימי 
בסככת הפרי. בר הרשות מתחייב לאפשר 
למר שמעון הילל להמשיך ולהשתמש 
בחשמל ולהגיע אתו להסדר על השימוש 
בחשמל. 
למען הסר ספק כל צד (בר הרשות שמעון 
הילל) ישלם את חשבון החשמל עפ"י קריאת 
המונה שלו". 


. יהיה אשר יהיה המצב ואף אם עורך הדין שניסח את ההסכם לא טעה ואכן 32 יש אדם בשם שמעון הילל, הרי על פי אותו הסכם היה על השוכר, קרי מר שפירא, לעמוד במטלות מסוימות. הוא לא התקין מונה חשמל פנימי על (ה). הוא לא תיאם עם מר שמעון הילל איך 6חשבונו כאמור באותו סעיף ישלם כל אחד מהם לחוד, והוא לא דאג שאותו שמעון הילל ימשיך וישתמש בחשמל. הסיבה לכך פשוטה והיא כי עת הגיעו הצדדים להסכם לא הייתה הסככה מחוברת לחשמל, לא היה אדם בשם שמעון הילל ולא צרך אותו  כי אין 28שמעון הילל חשמל. העד מר ממן הפנה לעניין זה בעדותו בעמ' בנמצא אדם בשם שמעון הילל וכי המערער שכנגד עצמו לא קיים אף הוא 15 ש' 28את המטלות על פי אותו סעיף, (עמ' -18.) . המערער שכנגד ובא כוחו מייחסים חוסר תום לב לאגודה ונציגיה בכך שלא 33 דאגו לקרוא את ההסכם בטרם חתמו עליו ולא גילו, כי אין בנמצא אדם בשם שמעון הילל. בחקירה הנגדית ניתנה חשיבות לעניין זה בהיבט שטעויות בניסוח או אי בהירות תיזקפנה לחובת הצד המנסח את ההסכם. גם כב' הבורר ייחס חשיבות לעיקרון זה. מעבר לכך שהעד העיד כי היו יחסי ) וכן כי שלח את הטיוטה למר שפירא 17 ש' 29 אימון עם עורך הדין (עמ' 5 ש' 29 שיעיר גם הוא הערותיו ככל שיש כאלו, (עמ'  -), הרי המערער שכנגד 6 לא דאג לברר מי זה שמעון הילל? שכן הסעיף הטיל עליו התחייבויות כלפי מר שמעון הילל ולכן רק טבעי שיברר מי זה? ואיך הוא יכול לקיים התחייבויותיו כלפיו ועל פי ההסכם.? רוצה לומר כי הנתון הנו נתון שולי וככל הנראה מקורו בטעות. אין להסיק מאומה נגד‏מי‏משני‏הצדדים בגין טעות זו. מר ממן ידע מפיו של מר שפירא: שהוא יודע כי חשבון החשמל 24 ש' 66 שלדעתו הוצג בפניו לא היה של שמעון הילל  ( עמ' -). מר שפירא 26 ידע גם כי החשמל במבנה התעשייתי הוא על שם מכורה ולא על שם שמעון 22 ש' 67הילל (עמ' -.) אם כבר עסקינן במר שמעון הילל, הרי מר שפירא 23 גם העיד כי איננו מכיר את שמעון הילל. רוצה לומר כי חרף החשיבות שיוחסה לאי ידיעת האגודה את שמעון הילל ובכך ללמוד על חוסר תום ליבה, הרי גם שפירא לא ידע מי זה שמעון הילל ולא התחקה אחר זהותו. אי לכך ולפי אותו קריטריון גם לו יש לייחס חוסר תום לב. שמו של מר הילל היה כתוב בחוזה ולא דאג אף הוא לברר מי זה שמעון הילל, (ראה  .)6 ש' 68 ' הפרוטוקול בעמ

 
יב. האם‏דאג‏המערער‏שכנגד‏לבטל‏את‏ההסכם? . אף בהנחה כי האגודה חייבת הייתה לחבר את הסככה או את המבנה 34 התעשייתי למים ולחשמל ונוכח הפרתה הנטענת לקיים מטלות אלו, המערער שכנגד לא ביטל את ההסכם. לא רק זאת, אלא שאף לא ביקש 13 (ש' 78 לבטל את ההסכם. בעמ' - )הודה המערער שכנגד, כי לא ביטל 16 25 (ש' 79את החוזה מול מכורה חרף הפרתו על ידה. בעמ' -) מודה מר 26 שפירא כי פנה לאגודה, אך משנשאל ‏אם ‏הודיע ‏לה ‏כי ‏היא ‏מפרה ‏את‏ 1 ש' 80 ההסכם ‏ענה ‏בשלילה (עמ' -). הוא נשאל גם אם ביקש את 5 ההשקעות שהשקיע וענה: 
"אני בן אדם שפותר דברים בדרכי נועם. 
אני חשבתי שזה פתיר, ואין לי שום בעיה 
לפתור את הבעיה הזאת אני חושב שזה 
פתיר". 
 נשאל מדוע לא ביטל את ההסכם אם חודש וחצי אחרי חתימת 78 . בעמ' 35 ההסכם ראה, כי האגודה מפרה אותו? תשובתו הופיעה באותו עמוד בשורות  . הוא תלה את הסיבה בכך שהשקיע השקעות ושנכנס להסכמים 16 - 13 18 והתחייבויות מול צדדי ג'. וכמה הוא השקיע? תשובתו ניתנה בש' -19 : 
"זה לא משנה זה השקעה. זה השקעה 
השקעתי כסף זה עלה כמה גרושים, זה עלה 
 ".₪ אלף 40לי לכך יש להעיר ראשית ,כי החוב שלו למים בלבד נכון לאותו מועד היה לפחות  שנית, על אף ההפרה לא הודיע לאגודה כי היא מפרה את .₪ 100,000 ההסכם, הוא לא ביטל אותו ולא דרש את החזר ההשקעות. שלישית, הוא לא הכחיש כי העד ממן ביקש שיסיימו את הקשר ביניהם ויעזבו כידידים (גם 12 ש' 79עמ'  -), אלא ששוב תלה הכל בהשקעות שהשקיע: 13
"עו"ד יפה: זה נכון שדני אמר לך תשמע 
אם זה לא מתאים לך בוא ניפרד כידידים. 


אסף שפירא: אחרי שהשקעתי, ומי יחזיר לי 
את הכסף?" רביעית, ההשקעות עליהן מדבר המערער שכנגד הן עבור מבנה שבין כה  40,000 התחייב לבנות לצורך עסקיו והכשרה על פי המוסכם. ההשקעה עלתה על פי עדות מר שפירא בפני כב' הבורר, זאת בזמן שטען בתביעה שכנגד  ₪ (ראה  !!₪ 105,000המקורית וגם בכתב התביעה שכנגד המתוקן לעלות על סך  לכתב התביעה שכנגד המתוקן 51סעיף י' לתביעה שכנגד המקורית וכן סעיף  לתצהיר העדות הראשית בפני כב' 47שנוסח אז על ידי עו"ד גולן וסעיף הבורר). מה הנכון מבין בליל הגרסאות? רק למערער שכנגד הפתרונים!!. 9 (ש' 45 . בחקירתו הנגדית של מר ממן העיד הוא בעמ' 36 -) כי כשבא אליו מר 11 שפירא וצעק או שטען שהוא לא מסתדר ודבר זה או אחר לא התאים לו וכו': 
"...הכול בסדר אפשר להפסיק את השכירות, 
אני לא אבקש ממנו שום דבר, לא אבקש 
ממנו אי עמידה בהסכם, שום דבר שלא 
בסדר, עשיתי לו את זה גם שנה קודם אחרי 
שהוא השכיר את המבנה חודשים הוא לא 
שילם שקל הוא פשוט אמר אני רוצה 
להפסיק אז הוא הפסיק הכל בסדר" השווה נא בין שתי העמדות: שוכר הטוען כי ההסכם הופר ולא ביקש לבטל אותו אלא נאחז בחוזה, בקרקע ובנכס המושכר אך אינו משלם, לעומת משכיר שנושה בשוכר חוב לרבות חוב בגין צריכת מים, ובכל זאת הוא מציע שיסיימו את ההסכם ברוח טובה ואף מבלי לדרוש סנקציות על הפרת ההסכם!!. יג. האם‏המערער‏שכנגד‏הפר‏את‏ההסכם‏מול‏האגודה? . אני ער לכך כי קבעתי שלבורר לא הייתה סמכות לדון בהסכם הנוסף של 37 המערער מול מרחבית בע"מ ולנזקים הנטענים נגד האגודה כתוצאה מהשלכת אי חיבור מים או חשמל גם על הסכמים מול צדדי ג.' מר ממן בעדותו מתייחס למספר הפרות שלא נסתרו על ידי המערער שכנגד. חלקן 

 

 
 עם האגודה. אין לי צורך להכריע 2016המכריע ישימות לגבי ההסכם ממאי בגרסאות שכן יכול וייפגשו לצערי הצדדים בערכאת דיון נוספת ואולי גם עם צדדים נוספים. חריג לכך הוא הפנייה למקרה בו יש הודאה מטעם מר שפירא עצמו בהפרה או אי הכחשה או אם מדובר במקרה על‏פי‏אותה‏ מסכת‏עובדתית שהייתה בפני כב' הבורר, אלא שמסקנתי ממנה שונה. 21 לחקירת מר ממן (ש' 4 עוד בעמוד 37.1 -), הוא תיאר מצב של תפיסת 24 החזקה בסככה לפני ההסכם מושא הליכים אלה, ללא חוזה ובטענה כי הכל דחוף ואין זמן לכך, הוא אחסן חפצים כולל משקל. לאחר שהסתדר "ומכר את כל מה שהוא קיבל". ראה נא כי כשהסתדר עם תוצרת שהוא מכר לא היה עוד צורך בהמשך החזקת הסככה ולכן יצא באופן חד צדדי מהמחויבויות שלו כלפי האגודה (הסכמות בעל פה בהיעדר הסכם בכתב).   לא רק ששחרר את עצמו מהמחויבויות בשנה שלפני הסכם ההשכרה 37.2 בסככה, אלא שצבר חוב מים של עשרות אלפי שקלים שגם אותו לא אך בנה על  ₪ 100,000 שילם. מר שפירא עצמו ציין כי הוא אכן היה חייב 9 ש' 118כך כי יסתדר עם האגודה, ראה עמ' -11.   משהחזיק המערער שכנגד בשטח על פי הסכם ההשכרה, הוא התחיל 37.3 ליישר אדמה, לקחת אדמה ועפר לרבות מסביב למבנה התעשייה מבלי 6  (ש' 43 לקבל רשות של מאן דהוא. ראה עדות מר ממן בעמ' -). הדבר 8 היה חריג עד כדי שהאגודה הזמינה משטרה וזו סירבה להתערב כי מדובר בסכסוך אזרחי. אז הודיעה האגודה לרשות שמורות הטבע ופקח מטעמה הודיע למר שפירא כי אסור לו להזיז אדמה בשטחים ביהודה ושומרון 10 ש' 43 'ללא קבלת אישור המנהל האזרחי (עמ -15.)   מר ממן המשיך והעיד כי מר שפירא ידע שאסור לקחת אדמה, עפר 37.4 ואבנים, והפעילות שלו בנושא האדמה לא הייתה בהיסח הדעת. גם העד  ש' 44 ממן ידע שאסור לקחת אדמה. ממה הוא ידע? העד ממן עונה בעמ' 6-8:) 
"בעבר כבר ניסו אנשים לקחת אדמות 
לגינה, להחביא משאיות אדמה למלות 


 
לשפוך בגינה ..עצרו אותם המנהל האזרחי 
ושם למדתי שאסור להזיז אבנים."  גם שפירא ידע כאמור שאסור להזיז אדמה ועפר. ואיך שפירא ידע על 37.5 ) כי :10 עד ש' 8 כך? גם כאן מעיד ממן  באותו עמוד בהמשך (שורה 
"..אסף פעם פנה למינהל האזרחי בשביל 
לבקש אישור על מקום אחר שקשור איפשהו 
למכורה שהוא ביקש לקחת משם אבנים 
ואדמות, הוא גם יודע את זב שאסור, ובכל  3זאת הוא הביא משאית רצינית...". על אף ששכר מה ששכר מהאגודה, שהוא שטח קבוע לפי ההסכם, 37.6 דונם בו גידל מילונים. הוא לא 50הוא החל מיישר עוד שטח אדמה של שילם עבור תוספת שטח זו והחל מאיים כי השקיע ונגרמו לו נזקים וכי יתבע את האגודה אם תאלצו להתפנות. וועד ההנהלה נכנע ללחץ של המערער שכנגד והשלים עם הגדלת השטח התפוס, אלא שאז הוא לא 20 שילם מים. מדובר בצריכה של - אלף שקלים שממן נאלץ לרוץ אחרי 30 6 ש' 48 שפירא כדי לשלם וזה האחרון לא שילם. (עמ' -11.)  חומרה מיוחדת להתנהגות המערער שכנגד קשורה לכך שהוא שכר 37.7 דונם לנטיעות חיטה שמסתפקת במי גשמים. והנה אחרי שהשתלט 1,000 דונם הנוספים הוא נטע אותם מילונים הצריכים מים ככל 50 -על ה הנראה. על כל פנים על פני הדברים היווה הדבר ניגוד למה שהוסכם בין הצדדים, שוב בעל פה.    עבור השכירות שילם המערער שכנגד בשיקים. חלקם של השיקים 37.8 49 חוללו. הוועד רצה לעזור לו וכן התערב לטובתו שוטר בשם ניסים, (עמ' 13 ש' - .)אמת חלקם שולמו אך די היה בכך כדי להצדיק ביטול 16 ההסכם, בשל הפרתו. זאת ועוד, גם עד ליום העדות חלק מהשיקים היו                                                   מקרה אחר המלמד על כי המערער שכנגד רחוק מלעמוד בהתחייבויות הוא המקרה שמשרד הבריאות אסר עליו לשווק תירס 3 18 ש'  108 בגלל סיבות הקשורות בהיגיינה ובכל זאת הוא שיווק. (עמ' -). ומה התירוץ של מר שפירא? "עו"ד יפת: 22 ואתה המשכת לשווק במבנה גם באפריל?. אסף שפירא: כן, כי אני תקוע עם סחורה, אני גידלתי אני הכל". אם מהעברת אדמה, אבנים ועפר אין סכנה לציבור, הרי בשיווק מה שאסר עליו משרד הבריאות יש בוודאי סכנה לציבור ובכל זאת המשיך לשווק. אמת אין ערכאת הערעור נכנסת לענייני מהימנות, אך יחד עם זאת 25 ש' 114 ומאחר והמערער שכנגד הודה כי מרחבית הייתה חייבת לספק לו מים, (עמ' 6 ש' 115 ' - וכן עמ 26 19 - וכן ש' 7 3 ש' 108 באותו עמוד) הרי כל סיכון בשיווק בשל היעדר מים נופל על שכמו הוא. למזלו שהבורר בא להגנתו. ראה עמ' 20 4. 

 

16 ש' 59 עדיין מחוללים ומוחזקים בידי האגודה. ראה עמ' -. על כל 20 פנים המחדל מהווה עוד נדבך המבסס את הפרת ההסכם על ידי מר שפירא.  בעת עבודת ההכשרה שביצע מר שפירא הוא פגע בצנרת המים וגרם 37.9 נזק לרשת. זו הייתה אחת הסיבות שמר ממן ביקש ממרחבית בע"מ לא להשכיר לשפירא את מבנה התעשייה והוא לא התכחש לכך. הוא העמידם על הסכנה מהתנהלותו וכי הם יהיו אחראים לכל נזק ששפירא עלול לבצע 11 ש' 50 ברכוש מרחבית בע"מ. ראה עמ' -14.) יד. הסתכנות‏מרצון: . עינינו הרואות, כי המערער שכנגד לא שילם עבור צריכת מים לתקופה 38 שקדמה‏להסכם ההשכרה. הוא הפסיק לשלם את דמי השכירות מעבר לשנה הראשונה להסכם ההשכרה וידע בוודאות שמכורה בע"מ אינה מתכוונת לספק לו יותר מים, כל עוד אין הוא מסדיר את חובותיו (ראה למשל עמ ' 25  ש' 118 3 ש' 119 ' -, ותשובת שפירא בעמ 26 - .)על אף זאת הוא שכר את 4 המבנה התעשייתי ואף התקשר בהסכמים עם צדדי ג'. הוא ידע שאין 27 אפשרות לחבר את המבנה התעשייתי לחשמל (ראה למשל סעיפים - . ו 1  לעיל) ובכל זאת התקשר עם מרחבית בע"מ ועם צדדי ג' נוספים. 27.2 כשנשאל בחקירה הנגדית מדוע אין הוא תובע את מרחבית בע"מ עמה הוא נקשר בהסכם, מנע בעדו כב' הבורר לענות באומרו כי מדובר בעניין משפטי; 13 ש' 114(עמ' -15) 
עו"ד יפת: למה אתה חושב שמכורה צריכה 
לפצות אותך על זה שלא יכולת לארוז 
במבנה שבכלל לא שכרת ממנה את 
המבנה?.  
כב' הבורר: זה שאלה משפטית, תעבור 
הלאה". 
. עם כל הכבוד, זוהי הליבה של המחלוקת והמפתח להכרעה בחבות האגודה. 39 צד להסכם היודע מראש כי מטרת החוזה עם צד ג' תסוכל בשל היעדר מים וחשמל, אינו מסתדר עם האגודה כדי לספק לו מים ובכך להקטין את נזקיו, ובכל זאת מתקשר בחוזה חדש, הוא בהחלט מסתכן, סיכון מרצון שאין 

 

 4 חובה על האגודה לפצותו בגין כל נזק הנובע ממנו. לכאורה ורק לכאורה מרחבית בע"מ הייתה אמורה לספק מים למערער שכנגד למבנה התעשייתי ולא עשתה כך. האמת היא שמר שפירא העיד פוזיטיבית, כי מרחבית בע"מ 6  ש' 115אכן הייתה חייבת לספק לו מים. ראה עמ' 1 - - ו 7  .המערער 9-21 שכנגד טען, כי זו אכן עמדה בהתחייבויותיה והביאה למבנה מערכת אינסטלציה. בתשובה לשאלת עו"ד יפת אם מרחבית בע"מ עמדה בחובתה 13 ש' 115 לספק מים ענה מר שפירא: (עמ' -14) 
"אסף שפירא: היא סיפקה. היא הביאה לי 
שיבר, הביאה לי מבנה עם מים עם מערכת 
עובדת הכל עובד ." 
. אין המערער שכנגד יכול להיוושע מכך שמרחבית בע"מ הביאה לו מערכת 40 אינסטלציה. הוא אינו זקוק בעסקו רק למערכת אינסטלציה שאינה עובדת, אלא למים זורמים דרך מערכת אינסטלציה כדי שיוכל לעבוד. לא אתייחס למערכת יחסי מרחבית בע"מ עם המערער שכנגד, אך אקבע כי אין למכורה קשר עם מחויבות לא לה. להשוואה ניתן להפנות גם לנושא החשמל: החשמלאי פיפו חיבר את המבנה התעשייתי לחשמל, אך חשמל לא זרם תחילה בשל גניבת השנאי. מה עשה המערער שכנגד? פנה בגיבויו המלא של דני ממן והאגודה, לחברת החשמל כדי להסיר מכשול זה באספקת החשמל ורק אז הוא קיבל חשמל. אותו דין חייב לחול גם כאן: המכשול לאספקת המים הוא סירוב מכורה לספק לו מים. וזאת מדוע? כי לטענתה הוא אינו משלם את חובותיו, למצער את החוב בגין צריכת המים. הוא היה חייב להסיר מכשול זה כלפי מכורה בכך שלפחות ישלם את החוב בגין המים שהוא הספיק לצרוך. מכל אלה עולה, כי המערער שכנגד נקשר להתחייבויות שלא יכול היה לעמוד בתנאיהן או מבלי שיכלו להביא לו תועלת, ובכך לקח על עצמו סיכון בלתי מחושב ותוך הסתכנות מרצון. בגין כך עליו להלין רק על עצמו.  . המערער שכנגד צפה מראש עד כדי ידיעה וודאית כי מכורה בע"מ לא תספק 41 לו מים כל עוד הוא אינו פותר את בעיית התשלום מולה לגבי העבר 
                                                   אין מרחבית צד לדיון ולכן נאמרים הדברים באופן לכאורי. 4
 

 

ולהבטיח תשלום בגין הספקה עתידית. בכל זאת נקשר להסכמים עם צדדי ג' שונים, כאמור לעיל. לא האגודה היא מי שהפרה את ההסכם אלא  להלן. יחד עם זאת ואף אילו 53 - ו 52 המערער שכנגד. ראה עוד בסעיפים ‏לחוק‏החוזים‏(תרופות)‏ 14 הייתי מכריע אחרת אני חייב להפנות לסעיף‏ ,‏להלן:‏חוק‏החוזים‏(תרופות).‏זו היא לשון הסעיף: 1971-תשל"א
 (א) אין המפר חייב בפיצויים לפי 14."
 בעד נזק שהנפגע יכול 13- ו 12 ,10סעיפים 
היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין. אין ספק כי המערער שכנגד יכל היה למנוע כל נזק אף אם היה לאגודה חלק בגרימת נזק זה (ולא אמרתי כך), בנקיטת מהלכים פשוטים ביתור. או שיימנע מכניסה להתקשרויות כל עוד אינו מוודא כי מרחבית בע"מ מקיימת 25 ש' 118 את התחייבותה היא לספק מים (עמ' 2 ש' 119 - ועמ' 26 - ,)וכן 4 לוודא כי זרם החשמל אכן מופעל בשילוב פעולה בין מרחבית בע"מ והמשיבה שכנגד, או פשוט מאוד: לשלם את החוב שלו למכורה בע"מ ובכך הייתה 20 ש' 52 מכורה מספקת לו מים ללא כל קושי. (עמ' -). הפעולה של המערער 21 שכנגד ניתקה כל אפשרות להטיל איזו שהיא אחריות לנזקיו הנטענים של המערער שכנגד, על מכורה בע"מ. 
טו. פסק‏הבורר: . תחילה ציין כב' הבורר את העיקרון הידוע והנכון כשלעצמו, כי הסכמים 42 - ‏לחוק‏החוזים‏(חלק‏כללי),‏תשל"ג 25 אכן יש לקיים. אחר כך הפנה לסעיף‏ , להלן: גם חוק‏החוזים. אין חולק כי העיקרון המצוין בסעיף הנו 1973 עיקרון צודק וכמובן גם נכון. חוזה יש לפרש לפי אומד דעת הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין. אם אומד דעת הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו. הבורר גם הפנה לתנאים נוספים בסעיף: חוזה הניתן לפירושים שונים, יינתן לו הפירוש המקיים את ההסכם. (חלופה שאינה מתקיימת אצלנו). החשוב    לחוק‏החוזים לפיו: 1ב25לענייננו הוא סעיף 
"חוזה הניתן לפירושים שונים, והייתה לאחד 
הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש 
נגדו עדיף על פירוק לטובתו". 

 
 
. עוד מוסיף הבורר, כי לא תישמע טענת צד לחוזה כי הוא לא קרא את תנאי 43 ההסכם.   "לא יישמע אדם בטענה, שלא ידע על מה 
הוא חתם, ולא הבין את תוכן ההסכם ואת 
התנאים בהם התחייב".    כבר 5 לפסק הבוררות). הוא גם ציין את שני החריגים לעיקרון זה. 19(סעיף כעת אסיר מכשלה מפנינו בעניין נוסח ההסכם ואקבע כי הנסיבות שצוינו בציטטה לעיל אינן ישימות כאן. הסיבה לכך פשוטה: האגודה לא טענה כי לא ידעה על מה היא חותמת או כי לא הבינה את תוכן ההסכם והתנאים בהם היא התחייבה. מי שהתחייב כלפי מר שמעון הילל הוא המערער שכנגד כפי שיוסבר עוד להלן. מנגד, התכחשות העד ממן היא רק לאזכור ולרלוונטיות  לעיל, כי מדובר בפרט שולי וכי לא זקפתי 33של שמעון הילל. קבעתי בסעיף מההקשר של שמעון הילל מאומה לחובת מי משני בעלי הדין. אי לכך הסעיף האמור אינו ישים כאן.  2016 (ה) להסכם ההשכרה ממאי 6 . אין ספק כי הכוונה הנה לתוכן סעיף 44 המפנה לאדם בשם שמעון‏הילל שעל שמו כביכול רשומה נקודת החשמל. כן צוינה שם החובה של המערער שכנגד להתקין נקודת חשמל על חשבונו ולאפשר למר הילל להמשיך ולהשתמש בחשמל תוך הגעה אתו להסדר על השימוש בחשמל. כתבתי כי למשפט האמור אין כל נפקות לנושא ההסכם ואין להסיק ממנו כל מסקנה לא לחובת המשכיר, קרי האגודה, ולא לחובת השוכר, קרי המערער שכנגד. לא אחזור על אשר כתבתי בנדון, אך די כי אציין שלא מר ממן ולא מר שפירא נתקלו באותו שמעון הילל ואין הם מכירים אותו. וגם - השוכר עצמו שמתיימר לקיים את ההסכם מעולם לא פנה למר שמעון הילל, לא הסדיר מולו את השימוש בחשמל, הוא עצמו לא התקין על חשבונו נקודת חשמל כדי שתשרת אותו לבד במנותק מאותו שמעון הילל. מעולם הוא לא הציג כל אסמכתא כי הוא שילם את חלקו בחשמל בנפרד ממר שמעון הילל ועל פי קריאת המונה שלו כמופיע בסיפא (ה) להסכם. מר שפירא שכר את הסככה גם בשנה שקדמה להסכם 6לסעיף 
                                                  כאשר נעדר לחלוטין יסוד ההסכמה למשל כשהעסקה התגלתה כשונה לחלוטין ממה שהוא התכוון מלכתחילה וכן במקרה 5  לפסק הבורר. 21שנשלל רצונו כליל של המתקשר. ראה סעיף 

 
 
וידע מה יש בה ומה אין. הוא ידע בוודאות כי אין בה חשמל ולכן יזם אחרי זמן קצר את כל המהלך של חיבור הבניין התעשייתי ואת הסככה לחשמל באמצעות אותו מר פיפו. אי לכך כל העלאת הנושא של קשר מר שמעון הילל למושכר והתכחשות מר ממן לקיומו (של מר שמעון הילל) אין להן ולא כלום עם ההסכם. אין להתכחשות כל רלוונטיות לעניין תום הלב של האגודה או נציגיה ואין להסיק ממנה כלום לרעת המשיבה שכנגד בהסתמך על העיקרון שצד לא יישמע בטענה שלא ידע על מה הוא חותם. אוסיף לכך שוב כי מר ממן העיד שהעביר את טיוטת ההסכם למר שפירא כדי שיעיר הערותיו.  להעיר אם יש לו "איזשהם טענות" (כך במקור. ר.ח. עמ' –יותר נכון 
4 ש' 29 -) וגם זה האחרון לא העיר כל הערה אודות מר שמעון הילל. עלי 6 להוסיף כי הדבקת הקטע של שמעון הילל להסכם לא הוסיפה לאמיתו של דבר מאומה למחויבויות המהותיות של הצדדים: מר שפירא לא קיים את (ה) ואף אחד לא בא אליו בטענות על כך 6האמור בתוספת האמורה בסעיף שלא קיים את האמור בסעיף. אין אני זקוק להכרעה בנקודה זו אך אין ספק כי הנסיבות שציינתי לעיל מראות כי אכן מדובר בנתונים שבשגגה שלא נמחקו מהסכם קודם, או שהודבקו להסכם זה מהסכם אחר ושבא כוח האגודה שכח להשמיטם .על כל פנים אין העיקרון שבמקרה של פירוש נגד המנסח עדיף על פירוש לטובתו ככל שהחוזה נתון לפירושים שונים ישים כאן, פשוט מפני שאין זה המקרה. . חוזה אכן יש לפרש על פי אומד דעתם של הצדדים לו כפי‏שהוא‏משתמע‏מן‏‏ 45 החוזה. ואם אומד דעתם משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו. הווה נבחן את ההסכם דנן. האם אומד דעתם של הצדדים להסכם אכן משתמע במפורש מלשון ההסכם? לטעמי התשובה לכך הנה חיובית. ניתחתי באריכות את החובה של האגודה לספק מים וחשמל. ראה הפרקים ט' ו- י' לעיל. אדגיש שוב כי טיוטת ההסכם הועברה למר שפירא כדי שיעיר הערותיו על הנוסח והוא לא העיר מאומה לרבות בנושא תשלום 4 ש' 29(ה) להסכם, (עמ' 6 החשמל כמופיע בסעיף - .)הוכח כי לתוספת 6 החובה להסתדר עם מר שמעון הילל אין כל נפקות להסכם ולחיובי הצדדים בהתאם ללשון ההסכם. על אף האמור יש לקבוע פוזיטיבית כי הנושא של העלאת החובה לספק חשמל עולה במפורש מלשון החוזה, אם כי במישור 

 
היחסים מול מר שמעון הילל שאינו בנמצא. אי לכך המקום לציין במפורש את החובה של האגודה לספק מים לשפירא היה הסעיף הזה או סביבתו הקרובה. הלשון המפורשת של הסעיף האמור אינה אומרת מאומה לגבי חובת האגודה לספק גם מים. מגיעים אם כן אנו למסקנה כי מחד עלה הנושא של הספקת חשמל, אך ברור כי אין במהות כל קשר לשמעון הילל,  . (ה) להסכם 6 לאגודה או למר שפירא ולחיוב בחיבור לחשמל על פי סעיף מנגד, זה היה המיקום המתאים והעת הנכונה לציון חובה מפורשת של האגודה לספק גם מים וזו לא צוינה. מכל אלה אנו מסיקים כי אומד‏דעתם‏ (א) ‏לחוק‏25 של ‏הצדדים ‏משתמע ‏במפורש ‏מלשון ‏החוזה ‏על פי סעיף ‏ החוזים‏בנושא החשמל והמים, לפיו אין‏חובה לספק מים וגם לא חשמל . בפרפרזה מחקיקה ניתן לומר כי זהו הסדר שלילי ולא לקונה. אילו המצב לא היה כך היה מצוין מפורשות בסעיף ביחד עם אזכור החשמל בהקשר של מר שמעון הילל, גם נושא המים. אני ער לטענה של המערער שכנגד, כי חובה  (א) להסכם. אין להסכים לתזה זו מכמה סיבות: האחת 14זו נלמדת מסעיף היא שכשם שידעו הצדדים לציין חובה לספק חשמל באמצעות הקורלציה עם אותו שמעון הילל (שכתבתי כי לאמתו של דבר אין בה דבר או חצי דבר המחייב את אספקת החשמל) היה מקום שם לציין מפורשות את נושא  (א) להסכם אינו דן בחובה 14 הספקת המים למערער שכנגד .השנייה, סעיף לספק את המצרכים שצוינו בו אלא קובע‏חובת‏תשלום‏במידה והשירותים המצוינים בו אכן יסופקו לשוכר. יש לשים לב, כי חלק בלתי מבוטל מהשירותים שצוינו שם הם שירותים שלא המשכיר מספק אלא צדדי ג' שונים. אם כך, ברור כי אין אתה יכול לזקוף שירותים אלה לחובת המשכיר לספקם. המשכיר אינו מחייב שוכר לשלם מס חבר, לא גז, לא ארנונה, לא מס ועד מקומי, לא דמי שימוש חורג, לא תשלומי שמירה, לא מים ולא חשמל. כל אשר צויין הוא שעם הספקת שירותים אלה חובה על השוכר לשלם. במידה והוא אינו משלם והמשכיר משלם במקומו קבעו הצדדים בהסכם מנגנון החזר תשלום ואף תוספת פיצוי למשכיר. צא ולמד מזה, כי הסעיף אינו קובע את חובת המשכיר ובמובן זה לא את החובה לספק מים או חשמל. שלישית, חלקם הארי של שירותים אלה אינם ברי יישום לגבי הסככה ששכר המערער שכנגד מלכתחילה מהאגודה: כך המצב לגבי ארנונה עירונית, מס אגודה, מס ועד מקומי גז ותשלומי שמירה. רביעית, בכל זאת 


(א) להסכם. לית מאן דפליג, כי המשכיר לא 14 צוינו שירותים אלה בסעיף סיפק גז למשל ולא סיפק שירותי שמירה. נגד "מחדל" זה אין טענה בפי המערער שכנגד כי חובה הייתה כביכול על המשכיר לספק רק מעצם האזכור (א) להסכם. לא רק זאת, אלא שמעולם לא 14של שירותים אלה בסעיף נשמעה טענה כזו על ידי השוכר לא בעל פה, לא בכתב ולא בעדות. המסקנה‏ (א) להסכם ההשכרה אינה 14 מכך היא שעצם אזכור שירותים אלה בסעיף בסיס לחיוב האגודה בהספקתם. זהו המצב גם בנושא המים וגם בנושא החשמל.   (א)‏לחוק‏החוזים.  האם‏אומד‏דעתם‏ 25 . הווה נבדוק את הרובד השני בסעיף‏ 46 של ‏הצדדים ‏משתמע ‏גם ‏מהנסיבות? .עלינו לבחון אם אומד דעתם של  .(א)‏לחוק‏החוזים25 הצדדים נתון לאבחנה מנסיבות‏העניין‏כאמור בסעיף‏ לטעמי נסיבות העניין בכללותן מלמדות כי אומד דעתם של הצדדים אינו מצדד בחיוב האגודה לספק מים וחשמל ואפרט: הסככה הוחזקה על ידי השוכר שנה לפני ההסכם. הוא תפס בה חזקה, הביא כלים, משקל וכו' וידע בדיוק מה יש בסככה ומה אין בה. הוא ידע כי אין בה חשמל ולכן ניסה להתחבר באמצעות החשמלאי מר פיפו בין היתר גם על ידי מתיחת כבל מהבניין התעשייתי. אם נושא המים והחשמל היה ידוע לשוכר מלכתחילה ואם אלה חיוניים כל כך לעסקיו, ואם טיוטת ההסכם הועברה אליו לפני החתימה עליו, מן הדין שהוא יעמוד על ציון מצרכים אלה שהאגודה מחויבת לספק. לכל הפחות חייב היה להעיר לאגודה על כך לפני החתימה על ההסכם. זאת ועוד, מר ממן העיד ביותר ממקום אחד כי השוכר לא ביקש 2 מים מייד אלא בחלוף זמן. ראה פירוט בסעיף  לעיל. הוא העיד כי לא 7.3 ידוע לו מה הצורך במים בעת ששכר את הסככה. העד לא נחקר בחקירה נגדית אודות עדותו בנקודה זו ומנגד מר שפירא לא נחקר בעניין זה בחקירה החוזרת על ידי בא כוחו. הוסף על כך, כי רק בחלוף כחודשיים הצליח מר פיפו לחבר את הסככה לחשמל חרף ניסיונות מר ממן לסייע בידו ואף נתן לו כאמור ייפוי כוח מול חברת החשמל. מעבר לכל אלה, מר שפירא הודה בחקירה הנגדית כי הוא הביא את מר פיפו לצורך חיבור הסככה לחשמל עוד 27 לפני שכירתה מהאגודה. ראה נא סעיף   לעיל. אסתפק בציטוט .2 מהחקירה הנגדית שהובאה כבר: 

 
"עו"ד יפת: נכון שאת פיפו החשמלאי הבאת 
עוד לפני ששכרת את הסככה? 
אסף שפירא: נכון. 
. מר שפירא הביא חשמלאי כדי לפתור את בעיית החשמל עוד ‏לפני‏ 47 ההתקשרות‏בהסכם‏השכירות‏הפורמלי. הוא היה מודע לחסר בחשמל, טיוטות ההסכם הובאה לידיעתו להעלאת הערותיו או טענותיו, ובכל זאת הוא לא עמד על חיבור הסככה לחשמל. אי לכך אלה ‏הן ‏גם ‏נסיבות המשקפות את אומד דעתם של הצדדים. אין משכיר חייב לחזות מראש מהם צרכיו של שוכר. ככל שיש צורך חיוני של שוכר, חייב הוא להציפו כדי שיתועד בהסכם ויקשור את המשכיר במחויבות לקיימו. אשר להספקת מים, גם אם אתעלם מהתהיות של מר ממן, לשם מה היה צורך באספקת 2 מים עת הושכרה הסככה (סעיף  לעיל), הרי אין להתעלם מהנסיבות 7.3 2 שאפפו את ההתקשרות בנושא המים כמופיע בסעיפים 2 - ו 7.4 . לעיל 7.5 ,חייב לדעת כאדם מן הישוב ₪ 100,000 -שוכר הצורך מים וצובר חוב של כ קל וחומר אדם בעל עסקים, כי זו נסיבה ממנה לומדים שאין חובה על האגודה לספק לו מים. אילו הסתדר מר שפירא עם האגודה בנושא המים או אילו הייתה מרחבית בע"מ מתחייבת לשאת בתשלומי המים כלפי האגודה במקומו, לא הייתה כל מניעה כי המים יסופקו. עוד‏נסיבה המלמדת על אומד דעת הצדדים (מר שפירא במקרה זה) היא ההצעה ‏שהוא הגיש לאגודה כדי לשכור את הסככה ‏לשנה שקדמה להסכם ההשכרה ממאי   בהצעה הוא כתב:‏ 3 .‏בסעיף 2016
אסף שפירא מעוניין לשכור את מבנה 
הסככה לצורך אחסון התבואה אותה גידל".  
. מר שפירא ציין עוד צרכים הנחוצים לו בהצעה, אך לא אמר מאומה על 48 הספקת מים או חשמל. יתכן והסיבה לכך הייתה שמטרת ההשכרה הזו הייתה אחסון התבואה, בעוד שהמטרה בהשכרה לפי הסכם ההשכרה הייתה איגום כלים ומיון ואריזה של תוצרת חקלאית בלבד. אם הצרכים השתנו או התרחבו, הרי זו הייתה חובתו של השוכר להעלות צרכים אלה על הכתב או להעיר עם קבלת הטיוטה הערות בקשר לצרכים שהתווספו. הוא לא העיר מאומה. בית משפט או בורר אינו אמור לנסח הסכם עבור הצדדים ובמקומם. 


 
 ג'ולאני‏נ'‏סלימאן‏[פורסם בנבו] 8105/11 ראו דברי השופט הנדל ברע"א‏ (2011): 
"בית המשפט לא אמור לכתוב עבור 
הצדדים חוזה טוב יותר מזה שלו הם 
הסכימו ועל כך יש להקפיד, כפי שהטעים  
השופט (כתוארו אז) א' ריבלין בדנ"א 
 ארגון מגדלי ירקות - אגודה 2045/05
חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל ,
:) "אין זה תפקידו של 2006( 1 )2פ"ד סא(
בית המשפט ליצור עבור הצדדים חוזה סביר יותר מזה שהם יצרו לעצמם...." (שם, בעמ' 29.) 1 ‏חברת‏חלקה‏ 1928/13 ראה גם עא‏ ‏בע"מ‏נ'‏אילנה‏ליליאן‏לוי 6217 ‏גוש‏ 82 (פורסם בנבו). זוהי אם כן עוד ‏נסיבה המלמדת על אומד דעת הצדדים להסכם. המסקנה ‏מכל ‏אלה ‏היא ‏שגם ‏מהנסיבות,‏ברור ‏כי ‏אומד ‏דעת ‏צד ‏סביר‏ להסכם‏הוא‏שאין‏חובה‏על‏האגודה‏לספק‏לו‏מים.  . כב' הבורר כותב עוד, כי 49 "האגודה ו/או נציגיה התרשלו בהשמטת 
סעיפים מההסכם שלטענת התובעת לא 
רלוונטיים ו/או טעויות מתוכו".   לפסק הבוררות). יש להניח כי כוונת כב' הבורר הייתה כי האוגדה 22.3 (סעיף התרשלה בכך שלא‏השמיטה סעיפים מההסכם שלטענתה אינם רלוונטיים , .ה. להסכם). אם הכוונה היא באמת שטעתה האגודה בכך 6(בסעיף שהמשיטה סעיפים בלתי רלוונטיים הרי קביעה זו אינה מבוססת כלל וכלל . האגודה לא השמיטה שום סעיף כזה ובשום מקום לא עלתה טענה כזו. אם אכן השמיטה האגודה סעיף רלוונטי כלשהו, הייתה חובה להפנות לאותו סעיף, לתאר אותו או לציין את נוסחו. ההיפך הוא הנכון: מר ממן טוען כי (ה) המתייחס לשמעון הילל ושימוש בחשמל ביחד עם מר שפירא, 6הסעיף 

 
 
מיועד ככל הנראה להסכם אחר וכי בטעות לא נמחק מהסכם זה. הן מר ממן והן מר שפירא קראו את טיוטת ההסכם. הטיוטה הועברה כאמור לעיונו של מר שפירא וגם הוא יכל לבקש השמטת סעיף כזה ולא עשה כך. המסקנה מכך היא שהאגודה לא טעתה עת נוסח ההסכם על ידי עורך דין מטעמה כמו שגם מר שפירא לא טעה. בכל מקרה לא נגרם נזק מהותי לאף צד מניסוח מוטעה זה, ולא הסקתי מאומה לחובת מי מהצדדים ממחדל זה.  . עוד התרשלות של האגודה אותה מציין כב' הבורר היא העובדה 50 "שהתובעת ונציגיה לא ערכו סיור בשטח 
בטרם חתימת ההסכם".  האומנם? לצערי אין קביעה מצוטטת זו נכונה כלל בפן העובדתי. די להפנות למה שכתב המערער שכנגד בסעיף ז' לכתב ההגנה והתביעה שכנגד המקוריים וכן למה שהעיד המערער שכנגד עצמו בחקירתו בפני כב' הבורר. אני מפנה 16 לפרוטוקול, ש' 123לעמ' -18: 
"עו"ד יפת: תגיד לי אתה טוען שבאותו יום 
שנחתם החוזה לפני החתימה, דני עשה לך 
סיור במקום." 
אסף שפירא: נכון בוודאות. עו"ד יפת הקשתה על מר שפירא עוד יותר ושאלה : "עו"ד יפת: אתה בטוח? כי דני אומר שלא 
היה סיור כזה. 
אסף שפירא: מאה אחוז, מאה אחוז". קשה להלום כי מצב כמתואר על ידי כב' הבורר לפיו האגודה לא ערכה סיור למר שפירא, אכן תואם את המציאות שתוארה על ידי מר שפירא ובלשונו בפני הבורר. אי לכך המסקנה אליה הגיע כב' הבורר שהאגודה התרשלה, עומדת על בלימה. נדבך זה בפסק הבורר עליו, בין היתר, השתית את חוסר אימונו בגרסת האגודה או נציגה, אין לו כל אחיזה בחומר הראיות.   לפסק הבוררות כי: 22.5 . גם בהמשך ציין כב' הבורר בסעיף 51
"בטרם חתימת ההסכם הוצג בפני התובע 
מצג כי קיים חשמל של מבנה התעשייה 


הסמוך שהיה על שמה של התובעת ואשר 
התובעת סברה שיש חיבור חשמל ממנו יכול 
היה  התובע להשתמש". הוכח כי לאגודה אכן היה חיבור חשמל על שמה הקשור למבנה התעשייתי ולכן, גם אם היה מצג כאמור הרי מדובר במצג נכון. אלא מאי, בשל כך שהשנאי נגנב, לא הייתה אפשרות טכנית למשוך חשמל לסככה. אם כך מוכח פוזיטיבית כי האגודה לא הציגה מצג בלתי נכון למר שפירא מחד, ולא נסתרה הטענה כי השנאי נגנב, עובדה שאוששה אף על ידי מר פיפו החשמלאי 1 ש' 84של המערער שכנגד וגם על ידי המערער שכנגד עצמו (עמ' -3) "...בגלל שהמבנה היה נטוש הרבה שנים, באו 
ערבים וגנבו את השנאי".  אגב תיאור זה סותר את ניסיונות מר פיפו לפנות לחברת החשמל אחרי‏ החתימה על ההסכם כדי לחבר את הסככה לחשמל ,(ביודעו כביכול שהשנאי  לפסק הבוררות, 22.5 נגנב כבר) ואת הקביעה של כב' הבורר שהובא מסעיף כמובא לעיל. האגודה עשתה את כל מה שיכל לעשות צד הגון ואף יותר, לרבות מתן ייפוי כוח למר שפירא כדי שיוכל להשתמש בחשמל שעל שם האגודה ומופעל הלכה למעשה מהמבנה התעשייתי. התנהגות זו אינה מקימה חבות על האגודה. . גם הקביעה של כב' הבורר כי מאחר והאגודה הייתה בעצמה ספקית מים 52 חובה עליה הייתה לספק מים למערער שכנגד, אינה מבוססת. האגודה רוכשת את המים בעצמה ומשלמת בעד מצרך חיוני זה, ואין היא מקבלת את המים בחינם. אין כל היגיון כלכלי, מסחרי או אף חברתי המחייב אותה לספק מים לשוכר רק מפני שהיא ספקית מים. הוכח כי המנגנון אותו מציע כב' הבורר (לקבל שיקים מראש) אינו יכול לסגור פרצות. בחקירה ראינו כי לא מעט שיקים שמסר מר שפירא חוללו וחלקם שולם מאוחר יותר. הוכח  ש"ח לא שילם המערער שכנגד כלל. אם 100,000 - גם כי בגין צריכה על סך כ 2 כך אנו חוזרים לאותה דילמה שציין מר ממן בעניין זה, (ראה סעיף 7.8 לעיל).  לפסק הבוררות), כי מי שהפר את ההסכם היא 25 . כב' הבורר החליט (סעיף 53 האגודה,  


"וכי ההתנהלות בכל הנוגע לשיקולים 
שהובילו לאי הספקת מים לנתבע, חיזקה 
אצל(י) את טענות התובע על כך שנציגי 
התובעת פעלו בחוסר תום לב ואולי אף 
בהתנכלות מכוונת כלפי הנתבע, וזאת בכל 
הנוגע לביצוע ההסכם בדרך מקובלת 
ובתום לב". טוב עשה כב' הבורר בכך שסייג את המסקנה האפשרית בכותבו כי האגודה פעלה "אולי בהתנכלות מכוונת כלפי הנתבע". אין להבין איזו דרך מקובלת ובתום לב הדורשת ממשכיר לספק עוד מים למי שיש כבר עליו  בגין צריכת אותו מצרך ותשלום חלק מדמי השכירות ₪ 100,000גיבנת של המגיעים בשיקים שחוללו, וכן אי תשלום עתידי בגין שנת השכירות מעבר לשנה הראשונה! לכל היותר ניתן לטעון כי מדובר בחיובים שלובים :  :)107 ‏בע"מ‏נ'‏דני‏קליין (סעיף 1985 ‏וילאר‏נכסים‏ 440/14 עא‏
"בפסיקתנו נקבע כי חיובים מקבילים, או 
שלובים הינם חיובים שיש לקיימם יחד 
וממילא כל עוד שצד אחד לחוזה לא מילא 
את חיובו, גם חיובו של הצד השני נדחה 
 אלתר נ' אלעני, 765/82 (ראו, למשל: ע"א 
); דניאל פרידמן ונילי 1984( 701 )2(פ"ד לח
92 כהן חוזים כרך ג' -89 (2003.))"   נאמר: 108ובסעיף 
"סבורני, כי בכל הזהירות הנדרשת בפרשנות 
בדבר חיובים שלובים, נסיבות המקרה 
הייחודיות בענייננו, כמו גם עיקרון תום 
הלב, תומכים בכך שיש לראות את חיובו של 
 –דני לשלם את תשלומי ההלוואה במועדם 
כחיוב השלוב בחיובה של וילאר לשמור בידיה 

 
 
את הבטוחה שהופקדה אצלה להבטחת 
אותם תשלומים עד למועד פירעון החוב. 
וילאר הפרה את חובתה זו למן הרגע שבו 
היא כפרה בכך כי בינה לבין דני נכרת חוזה 
הלוואה, שכן בכך היא כפרה גם בחובתה 
 עם פירעון KPT-להשיב לדני את מניותיו ב
ההלוואה. אין זה הגון להתכחש לעצם 
קיומה של הלוואה, לטעון כלפי הצד השני 
כי גם אם הוא ישלים את כל חיוביו הוא 
לא יזכה לרכוש חזרה את הבטוחה שהפקיד, ולצפות ממנו כי ימשיך לשלם את תשלומי 
ההלוואה במועדם." 
גם במקרה דנן, אין לצפות כי האגודה תמשיך לספק מים מבלי לקבל תמורה בעדם ומבלי לקבל את דמי השכירות לשנה השנייה כי תקיים את המטלות שעליה על פי ההסכם. כל עוד השוכר מקיים את ההסכם ומשלם את דמי השכירות ואת צריכת המים חובה כי האגודה אף היא תקיים את תנאי ההסכם. אין חובה פוזיטיבית הקבועה בלשון החוזה המחייבת את האגודה לספק מים או חשמל, קל וחומר כשהתמורה אינה משולמת על ידי השוכר. יחד עם זאת אמר נציג האגודה, כי לא הייתה בעיה לספק מים אילו שילם מר שפירא את חובו או שהסתדר עם מרחבית בע"מ שזו תשלם לה את עלות צריכת המים או תשלם במקומו אם הוא אינו משלם.  . בעניין השיקים שחוללו טען המערער שכנגד כי כב' הבורר התעלם מהנזק 54 6/2018 שנגרם לו בגלל ההגבלה שלו בבנק. יש לזכור כי ההגבלה הייתה בין  לערעור שכנגד). אין להבין איך ניתן לייחס 12. (סעיף 6/2020עד סוף אחריות בגין הגבלה כשהשיק האחרון ניתן לאגודה לכל המאוחר באפריל  14 (תום השנה הראשונה של השכירות), בעוד שההגבלה החלה 2017 חודשים לאחר מכן?!. ואם כבר בטענה של בעל חשבון שהוא מוגבל חמור   .1981- ‏(א)‏לחוק‏שיקים‏ללא‏כיסוי,תשמ"א 3 עסקינן, אצטט את סעיף‏


 
(א) 3" מי שהתקיים בו אחת מאלה הוא 
 –לקוח מוגבל בנסיבות מחמירות (להלן 
לקוח מוגבל חמור): 
) לקוח מוגבל שחשבון נוסף שלו 1(
הוגבל; 
) מי שהיה לקוח מוגבל וחשבונו הוגבל 2(
שנית תוך שלוש שנים מיום שנסתיימה 
התקופה שבה היה לקוח מוגבל." עינינו הרואות, כי לא בשל עסקיו עם האגודה הוגבל חשבונו בהגבלה חמורה. הגבלה כאמור יכלה להתרחש או כשקדמה הגבלה נוספת להגבלה העכשווית או שחשבון נוסף של בעל חשבון אף הוא הוגבל בפרק זמן של שלוש שנים.  וההגבלה נבעה 2016לאגודה אין כל קשר להגבלה נוספת לפני מאי מנסיבותיו האישיות עסקיות של המערער. ברור אפוא, כי אין לייחס כל  אין לייחס לה כל אחריות בגין – אחריות לאגודה בגין ההגבלה ,וכתוצאה נזקים נטענים בשל ההגבלה. לגבי החשמל ראינו כי האגודה עשתה את כל שיכלה כדי לאפשר למר שפירא להתחבר ואף השתדלה אצל חברת החשמל. אי לכך מי שהפר את ההסכם באי תשלום צריכת מים, אי פירעון שיקים מחוללים, אי תשלום דמי שכירות לשנה העוקבת והפרות תנאי ההשכרה בשטח, היה מר שפירא. אשר על כן, מי שנהג שלא בדרך מקובלת ושלא בתום לב הוא מר שפירא עצמו ולא האגודה. . אילו היה מר שפירא באמת משוכנע כי האגודה מפרה את חיוביה כלפיו 55 עמדה בפניו האפשרות להודיע על ביטול החוזה ולתבוע את הנזקים להם הוא טוען. הוא לא עשה כך משיקולים שלו שאין בהם כדי לבסס טענה כי 34 האגודה היא שהפרה את ההסכם. ראה נא סעיפים - לעיל. אין לשכוח 35 כי "התקיפה הנגדית" של מר שפירא באה אל אוויר העולם רק אחרי הגשת תביעת הפינוי של האגודה. כך נראה הדבר לפחות מבחינה כרונולוגית. 
"עו"ד יפת: אני אומרת לך שאתה לא 
הגשת תביעה אפילו לא דרישה עד שמכורה 
תבעה אותך? 


אסף שפירא: נכון, כי אני בנאדם של דרכי 
נועם גם ניסיתי לפני זה עם הבוס שלך 
להגיע לדרכי נועם, וגם עם דני בדרכי 
נועם פניתי אליו כמה פעמים". מכאן אנו למדים, כי התביעה הנגדית של מר שפירא בהליך בפני כב' הבורר, באה רק כמענה לתביעה שהאגודה הגישה נגדו. "דרכי נועם" אליהן מפנה המערער שכנגד שאין בצדן תשלום חוב מים ישן והסדרת תשלום עבור המים לעתיד ולו באמצעות מרחבית בע"מ ואי תשלום לשנה השנייה, אינם יכולים להוות תחליף לקיום ההסכם בהגינות ובדרך מקובלת ובתום לב.   לפסק הבוררות), כי הוא 26 . עוד קבע כב' הבורר (בסעיף 56
"פוטר את הנתבע מתשלומי השכירות 
החודשיים בגין החודשים בהם הופר ההסכם 
על ידי התובעת, כמפורט בפרק הסיכום".  והנני בדעה 43 לחוק‏החוזים. עיינתי בסעיף 43 את זאת הוא עשה על פי סעיף כי לכל היותר מדובר בחיובים שלובים שצודק לקיימם בד בבד. זוהי לשונו ) לחוק‏החוזים:‏ 3(א)‏(43 של סעיף‏
" אם על הצדדים לקיים חיוביהם בד בבד - 
כל עוד הנושה אינו מוכן לקיים את החיוב 
המוטל עליו. החיוב של האגודה הוא להשכיר ולמסור את הסככה ואת השטח מסביב  דונם. את החיוב של האוגדה על פי החוזה 1.5- המשתרע על פני שטח של כ היא כן קיימה שכן היא מסרה את השטח לשוכר, קרי למר שפירא. אלא שגם אם אכופף את "תשלובת" ההתחייבויות כמעט עד "לנגיעה באדמה" ולכלול בחיובי האגודה גם אספקת מים וחשמל בנוסף למסירת החזקה במושכר, עדיין אין לאמר כי האגודה "אינה מוכנה לקיים את החיוב המוטל עליה" כלשון הסעיף האמור. הסיבה לכך היא שהראיתי שהמושכר נמסר לשוכר. לא הייתה חובה לספק מים למושכר, אך גם כך סיפקה האגודה מים לתקופה, והביעה את הסכמתה לספק מים אם תשולם התמורה בעד הצריכה הישנה וכן תימצא דרך לערוב את תשלום הצריכה לעתיד (כולל באמצעות 


עירוב מרחבית בע"מ). אשר לאספקת החשמל, הרי האגודה לא פסחה על כל דרך אפשרית לסייע למר שפירא להתחבר לחשמל ולא נקטה. כאמור הדבר כלל גם שיח עם חברת החשמל ומסירת ייפוי כוח למר שפירא. ואת זאת יש לזכור: מדובר באספקת חשמל למושכר שהוא הסככה והשטח הנלווה. בסופו של דבר החשמל אכן סופק למושכר, אלא שהשוכר טען כי לא בחשמל כזה הוא מעוניין כי אם בחשמל לצורך עבודות אריזה וכו'. הסככה שלכל היותר מצריכה חשמל לתאורה , שקעים ומשרדיות אכן חוברה לחשמל עוד בסמוך 17 ש' 92 ' למועד ההתקשרות בחוזה. אזכיר שוב מה שהעיד מר שפירא, (עמ 2 ש' 93 ו-עמ' 21 -6:) 
"עו"ד יפת: אז בוא נסכם, אתה אומר 
שפיפו מתח את הכבל? 
אסף שפירא: כן. 
..מר שפירא: מיד אחרי החוזה. ...מר שפירא: אין בעיה.. החשמל הוא חשמל לרמת המשקעים (צ"ל כנראה השקעים. ר.ח.) 
למשרד אוקיי? אם מחר, אני תכננתי לבנות 
שם חדר קירור, תכננתי שיהיה לי שם מונה 
חשמל יפה עם חדר קירור שכל הזמן נכנס 
ויוצאת סחורה, שכל הזמן אני מביא לאשדוד 
שיווק זה, החשמל שפיפו העביר זה כבל  וחצי.. זה בקושי שקרים 2שלוש פעמים (הכוונה הנה כנראה "שקעים" ר.ח.) ותאורה וזהו. 
זהו. יוצא מכך כאמור, כי המשכיר סיפק חשמל. המשכיר היה מוכן גם לספק מים, אלא שהשוכר הסתמך על נכונות להסתדר עם האגודה בתשלום חוב צריכת המים באיזה שהוא זמן אמורפי בעתיד, כיוון שלדעתו מדובר בסכום  . , מבלי לשלם בפועל)₪ 100,000זניח ( לענייננו וכאמור לעיל, אף אם נראה בחיובים כחיובים שיש לבצעם בד בבד, עדיין אין לומר כי המערער שכנגד ביצע את המוטל עליו.  

 
"עו"ד יפת: לפני שחתמת על ההסכם עם מרחבית לכאורה (צ"ל מכורה" ר.ח.) כבר 
הודיעה למרחבית שהיא לא תספק מים 
לאסף שפירא?. 
 100 אסף שפירא: נכון, אבל צרכתי לכאורה 
אלף שקלים מים בעבר, אז אמרתי נסתדר, 
כסף יסדר הכל, זה מה שחשבתי".. 7 ש' 118(עמ' - .)אם המפתח או הפתרון לאספקת המים היה אותו סכום 10 כסף שיכל היה מר שפירא לשלם ואז היה מקבל מים והוא לא עשה כך, ברור כי העקבה להפקת המיטב מהמושכר רובצת לפתחו הוא ולא במשכנה של האגודה. ‏לחוק‏החוזים אנו נחשפים למצב שהאגודה 43 . עוד ובהקשר להפעלת סעיף‏ 57 לא רק שהייתה מוכנה לקיים את החיוב המוטל עליה, אלא שבפועל אף קיימה אותו בשלושת נתיבי השירות: אספקת החשמל, המים ומסירת החזקה במושכר. מכאן יוצא כי המסקנה של כב' הבורר ממצב זה בו פטר את המערער שכנגד מתשלומי השכירות החודשיים בהם הופר ההסכם כביכול, אינה מבוססת. האגודה פשוט לא הפרה את ההסכם אלא מר שפירא עצמו. עוד סיבה לקביעה כי תנאי הסעיף אינם ישימים היא שהסעיף מדבר על חיובים עתידיים. כב' הבורר קבע כי השוכר אינו יכול לקבל את אשר הובטח לו בהסכם ולכן הוא התלה את החובה שלו לשלם בתקופת הביניים. אלא שכאן החיוב של השוכר מותלה או מוקפא על פי החלטת כב' הבורר (אף שצרך עד אז כבר מים, חשמל וחייב בדמי שכירות שלא שולמו- עבור השנה השנייה), בעוד שהוא מחייב את האגודה בגין נזקים להם טוען המערער שכנגד כשהוא עצמו מחזיק במושכר, מחזיק בבניין התעשייתי, יש לו חשמל בסככה ובבניין התעשייתי ויכול לקבל מים אילו  רק קיים את חיוביו במישור זה.  ‏לחוק‏החוזים‏ 43 לאור האמור לעיל, אני קובע כי אין מקום להחלת סעיף‏ והפעלתו לא הייתה מוצדקת. 


. ראינו כי בפעולה פשוטה יכל היה המערער שכנגד למנוע את נזקיו הנטענים 58 ) לחוק‏החוזים‏(תרופות 14 או להקטינם לחלוטין. ראה ההתייחסות לסעיף  לעיל. האמת היא שעל התנהלות המערער שכנגד ניתן 41 כמופיע בסעיף להביט באספקלריה של תורת האשם ‏התורם ‏בדיני ‏חוזים. תיאוריה זו ‏Eximin S.A. ‏3912/90 הוחדרה למשפטנו מאז הלכת "אקזימין" ע"א‏ ,64 )4 תאגיד‏בלגי‏נ'‏טקסטיל‏והנעלה‏איטל‏סטייל‏פראררי‏בע"מ,‏פ"ד מז( ) .תורה זו מבוססת על חובת הפעולה בתום לב הידועה בדיני 1993( 87-81 החוזים אצלנו. אמת על פי תיאוריה זו ניתן לחלק את הנזק בין מחולליו (הצדדים להסכם) כמידת אשמם, אלא אם כן אשמו של צד מנתק כליל את אשמו של הצד השני להסכם. במקרה זה פועלו של המערער שכנגד ניתק כליל כל אשם אפשרי של האגודה, ושאינו קיים כלל. יוצא מכך כי כל נזק שנגרם למערער שכנגד יש לזקוף לחובתו הוא בלבד. 
טז. האם ‏הוכיח ‏המערער ‏שכנגד ‏את ‏נזקיו? ‏האם ‏רשאי ‏הבורר ‏לפסוק ‏על ‏פי‏ אומדנא? ‏ לפסק הבוררות קובע כב' הבורר, כי בשל הפרת הנתבעת שכנגד 33 . בסעיף 59 (בפניו- היא המערערת או המשיבה שכנגד כאן) נגרם למערער שכנגד נזק באי הספקת המים. הוא גם קובע : 
"לא סיפקה לו מים לסככה ובכך גרמה 
לתובע שכנגד את הנזקים שעצם קיומם הוכח בפני." (הדגש אינו במקור. ר.ח.).  לפסק 36 אלא שדברים אלה סותרים את הקביעות שהבורר ציין בסעיף הבוררות. לשם חידוד הניגוד אביא פריטים אלה כלשונם מפסק הבוררות:  התובע שכנגד לא הוכיח את היקף 36.1
הנזק; (הדגש אינו במקור ר.ח.) 
 חוות הדעת מבוססת על השערות 36.2
ונתונים חלקיים ביותר; 
 התביעה שכנגד מתעלמת מההבדלים 36.3 בין עונות השנה ועורכת דין שווה לכל 

 
החודשים בשנה, מבחינת היקף העבודה 
והנזק הנטענים; 
 התביעה שכנגד תובעת בגין מלוא 36.4
תקופת ההסכם, גם על תקופת הכשרת 
המושכר וגם על תקופה עתידית; 
 אין מקום לחייב הפרשי הצמדה וריבית 36.5
בנסיבות העניין;  האסמכתאות שצירף הנתבע שכנגד [צ"ל 36.6 התובע שכנגד. ר.ח.] והמומחה מטעמו לחוות 
דעתו חסרות; 
  לא הוכחו עלויות העבודות שבוצעו. 36.7
. אתייחס‏כעת‏לפסיקה :על אף כל האמור, ראה כב' הבורר לפסוק לתובע 60 שכנגד פיצויים על דרך האומדנא. בעשותו כך הסתמך הוא על פסק הדין ‏נתן‏אניסימוב‏בע"מ‏נ'‏מלון‏טירת‏בת‏שבע‏ 355/80 בעניין אניסימוב ,ע"א‏ בע"מ. כב' הבורר מביא ציטטה ארוכה מפסק הדין אניסימוב שתכליתה היא כי די שהנפגע יוכיח את עצם קרות הנזק בשל ההפרה, ואף אם אינו מוכיח את רכיבי הנזק או את העובדות/הנתונים שיובילו לקביעה אריתמטית את היקף הנזק. אם כן תהא  הקביעה נתונה לאומדן על ידי בית המשפט. אעיר לכך מספר הערות: ראשית, צודק ב"כ המערער כי ציטוט זה הנו מפסק הדין של כב' השופט ח. כהן מ"מ הנשיא דאז. בעניין זה היה השופט כהן בדעת‏מיעוט מול פסק הדין של השופט ברק (כתוארו אז) והצטרפות השופט ‏לחוק‏החוזים ,מצריך 10 י. כהן אלין בנקודה זו. אי לכך נזק על פי סעיף‏ הוכחת עצם קרות הנזק וגם הוכחה סבירה של שיעור הנזק או לכל הפחות את הנתונים הבסיסיים שעל פיהם יכול בית המשפט לכמת את הנזק שנגרם.  : לחוות דעתו 1 בעניין זה אלה הם דברי כב' השופט ברק בסעיף " לדעתי אין זה מדויק כלל ועיקר לומר, 
כי די לו לנפגע התובע להוכיח את נזקו, 
ואילו שיעור הפיצויים הוא עניין לאומדנו 


של בית המשפט. נראה לי, כי הגישה הנכונה 
 10היא, כי נפגע, התובע פיצויים לפי סעיף 
לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) 
(להלן: חוק התרופות), חייב להוכיח, 
במידת ודאות סבירה, הן את נזקו והן את 
שיעור הפיצויים, שיהיה בו כדי לפצותו על נזקו.".   לפסק הדין של כב' השופט ברק נכתב: 2בסעיף " לענייננו די אם נאמר, כי במסגרת סעיף 
 לחוק התרופות חייב הנפגע-התובע, 10
בראש ובראשונה, להוכיח את מידתו והיקפו 
של הנזק, אשר לגרימתו אחראי המפר."   לפסק הדין של השופט ברק הוא כתב: 3 ובסוף סעיף 
" הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא 
מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע 
להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת 
עליו החובה להוכיח את הנתונים 
העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, 
דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב 
לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו 
בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית 
עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט. הדגש בקווים אינו במקור (ר.ח.). מנגד, השופט י. כהן כתב בחוות דעתו הקצרה כלהלן: 


" בעניין הוכחת שיעור הפיצויים, מצטרף אני 
לדעתו של חברי הנכבד, השופט ברק." אי לכך ההלכה הנה כדעת הרוב בפסק הדין ולא כדעת המיעוט. ,‏דניאל‏אבידור‏ואח'‏נ'‏טל‏לביא (פורסם בנבו) נפסק שם 5229/18 . ב - רעא‏ 61 אומנם פיצוי על דך האומדן. אלא ששם שונה המצב ממקרה זה בשניים אלה: שם הבורר לא היה קשור לדין המהותי לפי הסכמת הצדדים, אלא לחוק הבוררות והתוספות שלו. 
...." במסגרת הסכם הבוררות בין הצדדים 
...נקבע כי "הצדדים הסכימו ביניהם, כי 
הבורר יהיה כפוף לחוק הבוררות והתוספות 
שלו". משמעותו של דבר כי ככלל, כאשר 
אין בהסכם הבוררות תניה לפיה יפסוק 
הבורר על פי הדין המהותי, חל סעיף י"ד 
לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, המורה 
כי "...הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי, 
בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי 
  פלוני נ' פלוני 5061/11 המשפט" (ראו: רע"א
)). משכך, ברי כי 24.11.2011( ] [פורסם בנבו
הבורר היה רשאי לקבוע את גובה הפיצויים 
על דרך האומדן, בכפוף לחובתו לנמק את   לתוספת 1התוצאה אליה הגיע (סעיף טו
הראשונה לחוק הבוררות .)וכך אכן נעשה. השוני השני הוא שעל הבורר חובה לנמק‏את‏התוצאה‏אליה‏הגיע, כאמור בציטוט לעיל. במקרה זה לא רק שאין שום ביסוס לתוצאה‏החשבונאית אליה הגיע כב' הבורר, אלא שהוא דחה את נתוני המערער שכנגד שהוא מסר מפיו או מפי המומחה מטעמו, וגם קבע פוזיטיבית בין היתר, כי הוא  לפסק הבוררות). אי לכך אין להתבסס 36לא הוכיח את היקף נזקו, (סעיף על מקרה זה. 

 
,‏יואל‏שוסטר‏ואח'‏נ'‏ציון‏חברה‏לביטוח‏ואח' נאמר בסעיף 8958/96 . ב ע"א‏ 62  לפסק הדין כלהלן: 12 למעלה מן הדרוש, נאמר, כי על אף שככלל 
יש להוכיח את שיעורו של הנזק הכירה 
ההלכה הפסוקה בחריג, לפיו במקרים בהם 
הוכחת שיעור הנזק היא מסובכת מעצם 
טיבה, ובלתי אפשרי או קשה להוכיח את 
שיעור הנזק בצורה מדויקת ומלאה, ניתן 
להקל ברמת ההוכחה הנדרשת, ולאמוד את 
 נתן אני355/80 הנזק מתוך הראיות (ע"א 
סימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ,  נתן לכוביצר נ' 531/71 ;ע"א 800 )2פ"ד לה( '427/82 ;ע"א 113 )2(גדעון רודה, פ"ד כו . )4השתיל' נ' אגן יצרני כימיקלים, פ"ד מ( (המילים המודגשות ועם הקו אינן במקור. ר.ח). אלא שהיא הנותנת: לא מתוך אומדן ערטילאי שקובע הבורר מותר לפסוק על דרך האומדן, אלא מתוך‏הראיות. הבורר כאן לא פעל כך וכאמור הוא איין את עדות המערער שכנגד וגם את עדות המומחה מטעמו, לכן ברור כי פסיקתו על דרך האומדן אינה מבוססת. ‏רובינשטיין‏ושות'‏חברה‏קבלנית‏בע"מ‏נ'‏ד"ר‏ 769/86 . גם ההפניה ל- עא‏ 63 ארי‏זמרן,‏(פורסם בנבו)‏ואף בעמודים אליהם הפנה ב"כ המערער שכנגד  אינה עוזרת למרשו.‏הנה מה שנאמר שם: 
"מירווח הטענות האפשרי של בית המשפט 
קמא בנקודה זו בין שוויו האמיתי של הנזק, 
כפי שיוכח בראיות, לבין האומדן המשוער 
שנעשה בפועל, אינו מצדיק הארכת הדיונים 
ועיכוב נוסף במתן פסק הדין הסופי בתיק זה." 

 
 
בית המשפט חשב להחזיר את התיק לבית המשפט קמא מפני ששומת הנזק הייתה מופרזת כלפי מטה. ראה נא את ההשוואה בין "שוויו של הנזק 
האמיתי כפי שיוכח בראיות, לבין האומדן המשוער שנעשה בפועל...." .בית המשפט לא השווה את האומדן שנעשה בפועל לחישוב היולי, אלא לנזק‏שיוכח‏בראיות. הבורר כאמור לא סמך על עדויות המערער שכנגד ואף לא על חוות הדעת של המומחה מטעמו. אי לכך אין לומר כי פסיקת הבורר התבססה על ראיות שהוכחו.  . ההפניה לפרשת יעקובי‏אף היא אינה יכולה לתמוך בעמדת המערער שכנגד 64 ‏מזל‏יעקובי‏נ'‏בנק‏דיסקונט‏לישראל‏בע"מ). כאן נתן כב' בית 1716/09 (עא‏ המשפט ביטוי לביקורת שהוטחה בבית המשפט קמא (ובעליון) על מתן הלוואות למערערים כדי לסחור בניירות ערך, בשעה שחשבונם הראה יתר חוב. הנזק‏של‏הבנק‏הוכח,‏זהו‏יתרת‏החוב‏בחשבונם (אחרי החרגת החוב לרכישת דירה) ומסכום מוכח זה גזר את ההפחתה. בית המשפט לא שם את הנזק או הפיצוי בגינו בעצמו. היו בפניו נתונים מוכחים כאמור בדמות יתרת החוב בחשבון המערערים. שוב, במקרה שלנו כב' הבורר קבע את הפיצוי על דרך האומדן מבלי שתהיה בפניו הוכחה לכך. הוא הרי פסל את עדות המערער שכנגד ואת חוות דעת המומחה מטעמו. ‏חיותה‏רבינוביץ‏נ'‏יוסף‏ 153/04 . אפנה גם לפסק הדין בעניין רבינוביץ, עא‏ 65 רוזנבלום.‏הווה נקרא מה שנכתב בפסק דין זה:‏בהשוותו בין הדין בהוכחת נזק בנזיקין לתחום דיני החוזים קובע כב' בית המשפט כלהלן: 
"במסגרת הוכחת יסוד הנזק בעוולת 
הרשלנות, הכלל הוא כי על התובע להוכיח, 
בשלב הראשון, את היקפו ומידתו של הנזק 
שנגרם לו (תיחום הנזק), ובשלב השני, את 
שיעור הפיצויים לו הוא זכאי בגין הנזק 
שנגרם לו (כימות הנזק). כלל זה חל גם 
בתביעת פיצויים בגין הפרת חוזה. אכן, 
בתביעות לתשלום סכום כסף הכלל הוא 
שעל התובע להוכיח לא רק את העובדה 

 
שנגרם לו נזק או שהוא זכאי להשבה, אלא 
להוכיח גם במידת ודאות סבירה את גובה 
הנזק. .... 
עקב הדמיון בין המישור הנזיקי למישור 
החוזי - הן במרכיב סטנדרט ההתנהגות 
הנדרש מהמשיב והן במרכיב תחולת עקרון 
הפיצוי של השבת המצב לקדמותו - הרי 
שבנסיבות העניין תוצאת שני המישורים אחת 
היא. 
... אמנם הלכה היא "שעל התובע להוכיח 
לא רק את העובדה שנגרם לו נזק או שהוא 
זכאי להשבה, אלא להוכיח גם במידת 
ודאות סבירה את גובה הנזק" (ע"א  נ' הוק תעופה AEROCON C.C 7905/98
 (השופטת 395 ,387 )4(בע"מ, פ"ד נה
ביניש)), אך נקבע גם האמור מפי השופט 
 אניסימוב הנזכרת. 355/80 ברק בפרשת ע"א 
כלל הוא כי "מקום שהוכח קיומו של נזק, 
העובדה שאין אפשרות לחשב שיעורו במדוייק 
אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק". (הדגש אינו במקור. ר.ח.). מכל האמור עולה ,כי טעה כב' הבורר עת הסתמך על חוות דעת כב' מ"מ ‏לחוק‏ 10 הנשיא באניסימוב בהוכחת מידת או שיעור הנזק לפי סעיף ‏ החוזים‏(תרופות). זו הייתה דעת מיעוט ואינה ההלכה. פסיקת פיצוי לפי ‏לחוק‏החוזים‏(תרופות) אכן נתון לשיקול דעת כב' בית המשפט 13סעיף‏ בהתחשב בנסיבות המקרה, קרי במצבים שנגרם נזק בלתי ממוני לנפגע, אך 


‏לחוק‏החוזים‏(תרופות) החובה להוכיח את עצם קרות 10 בנזק לפי סעיף‏ הנזק ושיעורו מוטלת על הצד שטוען כי הוא הנפגע. ‏לחוק ‏החוזים‏ 10 . נחזור למצב המשפטי לגבי זכאות לפיצוי על פי סעיף ‏ 66 (תרופות), וזאת בזיקה לקביעת כב' הבורר עצמו. אנו יוצאים מהנחה הנסמכת על קביעת הרוב באניסימוב. בבדיקה רטרוספקטיבית ננסה לבחון  לפסק 36את הצלחת המערער שכנגד בהוכחת נזקיו. כב' הבורר פירט בסעיף  מדדים שהמערער שכנגד לא‏עמד‏בהם כדי להוכיח את היקף 7הבוררות נזקיו או אף לכמת הנזקים הנטענים. קביעתו הייתה כי המערער שכנגד לא עמד באף אחד מם. אין מדובר במרכיבים שוליים אלא בליבה של יכולת שופט או בורר לקבוע כי נגרם נזק, ובוודאי לכמת את הנזק. ראה נא את  לפסק הבוררות שלל הבורר את עמדת המערער 36 לעיל. בסעיף 58סעיף שכנגד וקבע כי הוא‏לא‏הוכיח‏את‏היקף‏נזקיו. הוא איין למעשה את הערך של חוות דעת המומחה מטעם המערער שכנגד וקבע, כי היא מבוססת על השערות ונתונים חלקיים. הוא מנה את החסרונות שבתביעה שכנגד ולמעשה הבורר לא הצליח לבסס על עמדת המערער שכנגד וראיותיו ואף לא על פי חוות הדעת של המומחה מטעמו את הפסיקה לטובתו. אי לכך מחד נדרש היה המערער שכנגד להוכיח את היקף נזקיו והבורר לא היה רשאי לפסוק על דרך האומדנא, ומאידך הבורר לא קיבל את ראיות המערער שכנגד שמטרתם להוכיח כביכול את הנזקים הנטענים. אנו ממוקמים ‏לחוק‏החוזים‏(תרופות).‏אנו כבולים בקביעת 10 בתחום המחיה של סעיף‏ הרוב באניסימוב‏והמערער כשל בנשיאה בנטל ההוכחה לפי הסעיף האמור, אף לפי קביעת הבורר עצמו. המסקנה מכל אלה היא, כי שגה כב' הבורר עת קבע כי על אף שהמערער שכנגד לא הוכיח את היקף הנזק ואת שיעורו רשאי היה הבורר לקבוע על פי האומדנא פיצוי למערער שכנגד. . אני ער להלכה המבוססת כי ערכאת הערער אינה מתערבת בדרך כלל 67 בקביעת הערכאה הדיונית אלא אם כן יש טעות גלויה על פניה או שהצדק מחייב התערבות כאמור. אני ער גם להלכה כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים שהערכאה הדיונית קובעת, אם כי מותר לה בהחלט להתערב בהסקת מסקנות ממצאים עובדתיים שהיו בפני הערכאה ALLIANZ  ' ‏ערן ‏פולק נ 9226/17 הראשונה. ראה עא ‏


 
‏ישראל ‏פרי‏ 909/16 (פורסם בנבו), וכן עא ‏ VERSICHERUNGS-AG ז"ל נ' סידרנסקי‏בדש‏חינה‏ז"ל (פורסם בנבו).   ‏פז‏חברת‏נפט‏בע"מ‏נ'‏תחנת‏דלק‏חוואסה‏בע"מ שנינו: 1536/15 ב- ע"א‏
"מושכלות יסוד הם כי התערבותה של 
ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות שקבעה 
הערכאה הדיונית תיעשה במקרים חריגים 
  שרגאי נ 'פקיד שומה 3561/13 בלבד (ע"א 
1 תל אביב
  27 ,[פורסם בנבו] פסקה 
  ג'ושה נ 'בית 8146/13 ;)ע"א 23.10.2017(
החולים אלדג'אני (בפירוק) ,[פורסם בנבו] 
)21.7.2016( 10פסקה  בראשי נ' 3601/96  ;ע"א 
 )2(עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב
582 ,594 (1998).)" המקרה שלנו הנו קיצוני עוד יותר: אני‏מסתמך‏על‏קביעות‏כב'‏הבורר‏עצמו‏ לחוק‏ 10 לפיהן‏המערער‏שכנגד‏לא‏הצליח‏לעמוד‏בנטל‏ההוכחה‏לפי סעיף החוזים ‏(תרופות). אין די בקביעה הצהרתית של ערכאת דיון כי חרף העובדה שבעל דין לא הוכיח את הבסים המזכה אותו בקבלת הסעד שהוא מבקש, יזכה בכל זאת בפיצוי. בית המשפט או הבורר אינו אמור להתנדב לזכות אותו בהינף קולמוס ועל דרך האומדנא בפיצוי כשלא היו בפניו נתונים עליהם יכול לבסס את הקביעה באופן סביר, למצער נתונים שהוא מיחס להם משקל ומקובלים עליו. הקביעה כאמור צריכה להיות מבוססת על ראיות, חוות דעת או מסמכים ונתונים רלוונטיים. אם הבורר קבע כי חוות הדעת ועדויות המערער שכנגד לא יכלו לבסס פסיקה לפיצוי בגין נזקים מפני שהנתונים שהמציאם (כולל חוות דעת המומחה) לא היו מספיקים לשם כך, אז מכוח של קל וחומר אין הבורר יכול לזכות את המערער שכנגד ללא נתונים כאמור ועל דעת עצמו בלבד, בדרך אומדן.  יז. לפני‏הסוף: . אחרי הגשת כל המסמכים מטעם הצדדים לרבות כתבי תשובה לערעור 68 ולערעור שכנגד הונחה על שולחני בקשת ב"כ המערער לעיין מחדש 

 
 
 ולהבהיר את היקף ההסתמכות על סעיפי חוק 6.10.2019בהחלטתי מיום הבוררות בערעור על החלטת בורר בפני בורר. אין לי צורך להבהיר או לדון בעניין לאור העובדה כי קראתי את כל מה שהצדדים הגישו ללא סינון, וכן לאור התוצאה אליה הגעתי. 
יח. לסיכום:  . כב' הבורר מונה כדי להכריע בסכסוך בין האגודה מכורה בע"מ למר שפירא. 69 בורר חייב לפעול רק במסגרת דל"ת אמות הסמכויות שמעניק לו הגוף הממנה או על פי הסכמת הצדדים. . הסכסוך החל בהגשת תביעת האגודה נגד מר שפירא לפי הסכם שהיה 70 . הרחבת המנדט של 3.5.2016 הבסיס לתביעה, הוא הסכם ההשכרה מיום הבורר לדון גם בעניינים שהתרחשו מספר שנים אחרי ההסכם מושא הבוררות, מצריכה כאמור הסמכה מפורשת של הגוף שמינה אותו או קבלת הסכמה מפורשת של הצדדים. במקרה זה לא התקיימה אף חלופה משתי החלופות האמורות. אין הבורר רשאי להרחיב את סמכויותיו בכך שהוא תוחם מחדש את גבולות הסמכויות שלו, כמו שארע במקרה זה. . במובן זה לא היה מוסמך כב' הבורר לדון בתביעה שכנגד שהגיש מר שפירא. 71 בנסיבות‏שתוארו‏לעיל, חייב היה כב' הבורר לדון אך בתביעה המקורית אותה הגישה האגודה. . ההסכם מושא הדיון המקורי משקף ברורות את אומד דעת הצדדים ואין בו 72 חיוב האגודה לספק מים וחשמל. גם בחינת אומד דעת הצדדים על פי הנסיבות מובילה למסקנה כי האגודה לא הייתה חייבת לספקם. על אף זאת האגודה עשתה את הכל כדי לספק חשמל ומים למערער שכנגד, ועל כן היא לא הפרה את ההסכם בינה לבין מר שפירא. הבורר עצמו קבע כי התובע שכנגד (מר שפירא) לא הוכיח את היקף נזקיו הנטענים ולכן מנוע היה לקבוע פיצוי על דרך האומדנא. הבורר פסל את עמדת המערער שכנגד ואף את חוות הדעת מטעמו וקבע, כי הוא לא הוכיח את נזקיו.     בית המשפט בוודאי אינו רשאי לקבוע נזקים על דרך האומדנא כשהבסיס המתאים לכך (חוות דעת המומחה מטעם התובע שכנגד) לא קבלה כמעט כל 


 
משקל בפסק הבורר עצמו. בעשותו כך הסתמך כב' הבורר על עמדת המיעוט בפרשת אניסימוב. א ‏לחוק ‏הבוררות, לרבות 21 . בערעור זה פעלתי על פי המתחייב מסעיף ‏ 73 התוספת השנייה. לא הרשיתי הגשת ראיות לרבות צירוף תצהיר מטעם המערער שכנגד. ההכרעה שלי הסתמכה על החומר שהיה בפני כב' הבורר ועל סמך הטיעונים שהוגשו בפניי כמצוות סעיף ד' לתוספת השנייה לחוק הבוררות. לא התערבתי כהוא זה בממצאים העובדתיים שנקבעו בדיון  בפני כב' הבורר הראשון. כשחייב הדבר הסקת מסקנות אחרות מאותן עובדות פעלתי כך. 
יט. סוף‏דבר: . מי שהפר את ההסכם הוא המערער שכנגד ולכן הוראות ההסכם על פי 74 הכתוב בו נכנסות לתוקף, לרבות התרופות העומדות לאגודה נגד הנתבע ‏43 המקורי. אני‏מבטל‏את‏פסק‏הבורר,‏לרבות‏מה‏שקשור‏להפעלת‏סעיף‏ . אני מקבל את תביעת האגודה נגד 1973- לחוק‏החוזים‏(חלק‏כללי),‏תשל"ג מר שפירא ודוחה את התביעה שכנגד שהוא הגיש נגדה. אני‏מורה‏לנתבע‏מר‏ ‏3.5.2016אסף‏שפירא‏לפנות‏את‏המושכר‏מושא‏הסכם‏ההשכרה‏מיום‏ כשהוא‏פנוי‏וריק‏מכל‏אדם,‏רכוש‏וחפץ‏ולהשיבו‏לידי‏התובעת,‏מכורה‏ יום מקבלת החלטה זו, יחויב מר 30 בע"מ. אם לא יפונה המושכר בתוך 1 שפירא בתשלום הסך של לכל חודש או חלק הימנו וזאת בנוסף  ₪ ,500 לדמי השכירות ההסכמיים ככל שייקבע כך בערכאת דיון נוספת בעתיד. 1 במקרה זה חובת התשלום של תחל מיום מתן החלטה זו. מובהר כי  ₪ ,500 1 -הסנקציה לתשלום ה , ש"ח לחודש הנה עצמאית ומתווספת למה 500 שייקבע כאמור בהליך עתידי וככל שייקבע. מנגד, האגודה תבעה בסעד העיקרי את פינוי המושכר ועל פי הדין הכללי (תקנות סדר הדין האזרחי)  לא הייתה רשאית לצרף לסעד הפינוי גם סעד כספי. יחד עם זאת מאחר ואף צד לא העלה נקודה זו, ובהפעילי שיקול דעת על פי סעיף ‏יד' ‏לתוספת‏ הראשונה‏לחוק‏הבוררות‏וכדי להגיע להכרעה צודקת, מהירה ויעילה, מבלי להכריח את הצדדים לנהל הליך נוסף בפן הכספי, נחה דעתי כי יש לפעול ברוח הסעיף האמור ולהכריע כעת חלקית גם בסעד הכספי. החרגת ההכרעה מתחולת הדין המהותי, אינה חלה כאן בשל ההסכמה בין הצדדים. ראה 


הקטע השלישי מפסק הדין של הבורר בפרק המקדמי. אי לכך ההכרעה הייתה כפופה לדין המהותי. .  הנתבע מר שפירא החזיק במושכר לפחות עד ליום הגשת התביעה נגדו אי 75 2 שם באוקטובר  , למעשה עד היום, ושילם רק עבור השנה הראשונה. 018 2  עד לדצמבר 2017מאז אפריל  (יום מתן החלטה זו )זכאית האגודה 019 חודשים כפול 32( ‏₪‏בצירוף‏מע"מ 48,000לקבל שכר עבור המושכר על סך  +מע"מ). מלכתחילה יכלה האגודה להגיש תביעה בפן הכספי ₪ 1,500  לעיל). אי 24 כשהיא מגישה תביעת פינוי אף ללא נטילת רשות (ראה סעיף תשלום מעבר לתאריך החלטה זו מצמיח עילת תביעה נוספת/או עילות בפן הכספי וככל שתוכיח האגודה, וללא נטילת רשות או בקשה לפיצול סעדים . ,2019 אי לכך אם מתכוונת האגודה לתבוע גם בגין התקופה שלאחר דצמבר ₪ 100,000 עליה לפעול כהבנתה. אומנם יש הודאה של הנתבע בחבות של בגין צריכת מים, אך אינני בטוח אם זהו סכום מדויק או שבקירוב ולכן אני נמנע מחיוב מר שפירא בתשלום עבור המים, וזאת מבלי שישתמע מכך וויתור האגודה על האפשרות לתבוע בנפרד או חסימת דרכה מעשות כך . סיבה נוספת לאי החיוב היא שגם האגודה לא תבעה בגין צריכה זו בהליך זה. אשר להיתר שנתן כב' הבורר להמשיך ולספק מים, האגודה תמשיך לספק מים למר שפירא לתקופה של חודש‏ימים‏נוסף כדי שיתאפשר לו להסתדר בפתרון אחר בהתחשב במה שפסקתי כאן.   -(א) ו18(ב) לתביעת האגודה, בהתחשב בכך כי בסעיפים 18בזיקה לסעיף (ב) להסכם 18 (ג) להסכם לא צויין כל סכום, בהתחשב במה שנכתב בסעיף 18 ‏15 ההשכרה מחד גיסא, ובהפעילי הסמכות הנתונה לערכאת דיון לפי סיעף‏ , אני מעמיד את 1971-לחוק‏החוזים‏(תרופות‏בשל‏הפרת‏חוזה),‏תשל"א (אין ₪‏100,000 הסנקציה בגין הפרות העבר נכון ליום החלטה זו על סך‏ להוסיף מע"מ לרכיב זה). . ברוח ההמלצה של כב' הבורר בסוף פסק הבוררות, גם אני הייתי ממליץ 76 יום וישלם את הסך של 30 שאם הנתבע יפנה את המושכר בפרק זמן של בפרק הזמן האמור, וכן את ההוצאות שתיפסקנה להלן, כי  ₪ 148,000 תשקול האגודה בחיוב אפשרות לא לתבוע בגין צריכת המים בעבר (עד‏ליום‏ הגשת‏התביעה‏בלבד). הדבר כאמור נתון לשיקול דעת האגודה.  

 
 
. לאור קבלת הערעור ,דחיית הערעור שכנגד וקבלת התביעה המקורית 77 שהגישה האגודה, אני מחייב את הנתבע מר שפירא אסף בהוצאות האגודה (הוצאות התמלול, שכר עדים ככל ששולמו ושכר הבורר) וכן‏שכ"ט עורך דין 1 בגין הדיונים בפני כב' הבורר ובפניי על סך   ש"ח בצירוף מע"מ. 5,000
 
ניתנה היום   בהיעדר הצדדים. 2019 דצמבר, 5 , ז' כסלו, תש"פ
 
                                                                                                                                                                                                                                     רמזי חוראני, עו"ד                                                                          עוזר רשם האגודות השיתופיות                                                                                  הבורר בערכאת הערעור

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: