רפתנים ממושב גיאה עתרו לביטול פסק בוררות ששולל את זכאותם לתוספת תשלום עבור הרווחים ממכירת מניות תנובה.

בבית המשפט המחוי בתל אביב-יפו, בפני כב' השופ' יהודית שיצר. רע"ב 3803-10-15 סעיד כורשיד נ' גיאה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ.

לפנינו עתירה למתן רשות ערעור על פסק בוררות שניתן בנושא חלוקת רווחים ממניות תנובה לרפתנים במושב, בו נקבע כי הרווחים יחולקו שווה בשווה בין חברי האגודה ולא ניתן לרפתנים תוספת בגין התוצרת אותה הפיקו לתנובה.

הרקע

מאז שנות ה50 משווק מושב גיאה לתנובה תוצרת חקלאית באמצעות האגודה. השיווק מתבצע כאשר הון המניות נרשם בתנובה על שם האגודה, וכן נרשם בדוחות הכספיים של האגודה כנכס של האגודה.

בשל מכירתה של תנובה לקרן אייפקס, התקבלה החלטה בוועידת תנובה לחלק את התמורה שנתקבלה ממכירת הון המניות שהיה רשום על שם האגודות הרשומות אצלה בחזרה לאגודות. בעקבות כך, התקיימה אסיפה במושב גיאה, במסגרתה הוחלט לחלק את הרווחים שווה בשווה בין בעלי הנחלות החקלאיות באגודה.

כשנתיים לאחר מכן ניתן פסק דין בביהמ"ש העליון (בג"צ 861/07-ניר בנים), בו נקבע כי מניות תנובה שייכות לרפתנים ולא לאגודות. לפיכך נתגלע סכסוך בין הרפתנים לבין האגודה. לטענת  הרפתנים, אין לחלק את הרווחים שווה בשווה בין חברי האגודה אלא לתת להם את רוב התמורה, מכיוון והרוב המכריע של המניות היו בגין תוצרת החלב שהם ייצרו, והם היו המשלמים העיקריים לתנובה בגין המניות.

הרפתנים פנו אל ב"כ האגודה במטרה למנות בורר מוסכם, אך פנייתם לא נענתה כך שלבסוף מונה ע"י עוזרת רשם האגודות השיתופיות בורר. לאחר מינויו של הבורר הוגשה בקשה מטעם הרפתנים שעליו לפסול עצמו מתפקיד הבורר בסכסוך הנדון בשל ניגוד עניינים, זאת מכיוון והבורר ייצג אגודות שיתופיות כנגד חברי אגודה באותה סוגיה בעבר. הבורר סירב לפסול את עצמו ונתן פסק בוררות, בו דחה את טענות הרפתנים וקבע כי הם לא עמדו בנטל הראיה המוטל עליהם בכדי לקבוע מי מחברי האגודה ייצר בפועל את התוצרת שנמכרה לתנובה וכמה הוא ייצר בכל שנה. עקב כך, הגישו הרפתנים עתירה למתן רשות ערעור על פסק בוררות זה.

לטענת הרפתנים, הבורר לא נתמנה כדין, זאת מאחר ובתקנון האגודה נאמר כי במקרה של סכסוך יש לפנות ל"משפט החברים", ולמרות שזה עבר מן העולם הוקם לו מוסד חלופי- "רשות השיפוט בהסתדרות", לפיכך על עוזרת הרשם היה להפנותם למוסד זה. שנית, לפי בג"צ ניר בנים, גם אם התובעים לא הוכיחו את סכום התביעה במלואו, על ביהמ"ש לערוך חישוב ולהעניק להם סעד, מה גם שהמידע לחישוב סכומי ההשקעות נמצא בידי האגודה. עוד טענו הרפתנים, כי הפרוטוקול נכתב ע"י הבורר בכתב יד ובצורה סלקטיבית בנטייה ברורה כלפי האגודה, והוסיפו כי הבורר פעל בניגוד עניינים וסירב לפסול עצמו.

מנגד, האגודה טוענת כי לפי הפסיקה אין לראות ב"רשות השיפוט בהסתדרות" כתחליף ל"משפט החברים". עוד טענה האגודה, כי הרפתנים הסכימו להתדיין בהליך הבוררות, ולכן אין הם יכולים כעת להציג טענות שהמינוי היה שלא כדין. בנוסף, טענות הרפתנים לגבי ניגוד העניינים, וכתיבת הפרוטוקול הן טענות חדשות שלא מופיעות בבקשת הערעור שהגישו ולכן יש לדחותן על הסף.

דיון והכרעה

לגבי טענת הרפתנים בדבר ניגוד עניינים, פסק ביהמ"ש כי היה עליהם להעלות את הטענה מיד כאשר נודע להם על מינויו של הבורר, ומשבחרו להמשיך את הליך הבוררות ללא הסתייגות הטענה נדחית. ביהמ"ש דחה הטענה כי כתיבת הפרוטוקול הייתה סלקטיבית ונטתה לטובת האגודה, זאת מכיוון והיא לא הועלתה בבקשת הערעור אלא רק בדיון עצמו, וגם לא במהלך הבוררות כבקשה לתיקון הפרוטוקול כפי הנדרש.

לגבי טענת הרפתנים כי הבורר התמנה שלא כדין ושהסמכות השיפוטית בנדון נתונה ל"רשות השיפוט בהסתדרות", פסק ביהמ"ש כי אם היו חפצים הרפתנים להישפט בפני מוסד זה, היה עליהם להגיש בקשה מראש למוסד עצמו, או לפנות לביהמ"ש בבקשה להפנות את הדיון למוסד זה, ולא לחכות למתן פסק הדין ע"י הבורר בכדי להעלות את הנושא, ובפרט שהוא לא הועלה בבקשה אשר הוגשה לבורר בתחילת ההליך.

עוד ציין ביהמ"ש כי לפי חוק הבוררות, רשות ערעור על פסק בוררות אפשרית רק כאשר הסכימו הצדדים כי ניתן יהיה לערער על פסק הבוררות ברשות בית משפט. במקרה דנן לא הייתה הסכמה כזו ואף על פסק הבוררות לא נכתב כי ניתן לערער עליו. מעבר לכך, עפ"י חוק הבוררות, אין הבורר מחויב לפסוק לפי כללי הדין המהותי אלא כפי שיראה לנכון, אי לכך אין לדון באפשרות הערעור עפ"י הדין המהותי שכן אין הוא כפוף לו במתן פסק בוררות זה.

סיכום

לאור האמור, ביהמ"ש דחה את בקשת רשות הערעור, ואת הבקשה לביטול פסק הבוררות.

לאור נסיבות העניין, ומכיוון שחלק מחברי האגודה קיבלו תמורה למניות תנובה מבלי שתרמו לכך באספקת תוצרת, ביהמ"ש נמנע מפסיקת הוצאות.

ניתן ביום: ז' באייר תשע"ו, 15 במאי  2016, בהעדר הצדדים.