תביעה להיכלל בהליך שיוך אינה זכות קניינית במקרקעין, ולפיכך לא תידון בבית המשפט המחוזי

תובענה שהגישה התובעת לבית המשפט המחוזי להקצאת מגרש על שמה, הועברה לבית משפט השלום, לאחר שביהמ"ש המחוזי קיבל את טענת משרדנו כי הסמכות העניינית לדון בנושא זה נתונה לבית משפט שלום.

רקע

לבית המשפט המחוזי הוגשה תביעה של תושבת במושב בני דרור כנגד המושב, במסגרתה התבקש המושב להקנות לתובעת זכות לשיוך מגרש, וזאת בנפרד מבן זוגה לשעבר.

המושב השיתופי מיוצג בהליך ע"י משרדנו.

התובעת טענה כי מכוח החלטות מועצת מקרקעי ישראל, מי שהיה חבר המושב השיתופי בתאריך הקובע על פי החלטה זו, יום 27.3.07, ונותר חבר המושב, זכאי במסגרת שיוך דירות להקצאת מגרש על שמו. הסעד המבוקש בתביעה הוא חיוב המושב השיתופי לכלול את שמה של התובעת ברשימת חברי המושב הזכאים למגרש למגורים, שתועבר לרמ"י על ידי המושב, בצירוף בקשה להקצות לה מגרש, וזאת בנפרד מכל זכות אחרת שמוענקת לבעלה לשעבר.

במקביל להגשת כתב ההגנה בתיק, הגיש משרדנו בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, ולחילופין מחמת חוסר סמכות עניינית, מאחר שבהליך דנן עסקינן בטענה לזכאות חוזית להפניה לשיוך, כלומר הליך שבמסגרתו לא מקבל החבר זכות קניינית במגרש מידי האגודה, אלא מופנה לרמ"י לצורך חתימה על הסכם חכירה ישיר מול הרשות, כך שהסמכות העניינית הינה של בית משפט השלום ולא של בית המשפט המחוזי.

לחילופין, טען משרדנו כי יש להורות על עיכוב ההליכים בתיק ולהעברתו לדיון בבוררות.

דיון והכרעה

ראשית, בית המשפט הנכבד נדרש לשאלת הסמכות העניינית. לפי סעיף 51א(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד -1984, בית משפט השלום הוא המוסמך לדון ב"תביעות אזרחיות – למעט תביעות הנוגעות למקרקעין – כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 ₪ ביום הגשת התובענה. תביעה "הנוגעת למקרקעין" הינה תביעה בה מדובר בקיום זכות קניינית, או התחייבות להעביר זכות קניינית, בה נדרשת אכיפת התחייבות להעביר זכות במקרקעין, או כשמבוקש סעד אחר ביחס לזכות למעט סעד כספי, ולא בתביעה העוסקת בזכות חוזית במקרקעין.

זכות קניינית בנכס מקרקעין נרכשת רק עם רישומה במרשם המקרקעין, שכן בלעדיו לא יכולה להירכש זכות קניינית, וזאת על אף רישום הזכות במרשם אחר, המקנה זכות חוזית לקבל את הזכות הקניינית בעתיד לכשיתאפשר רישום הנכס והזכויות בו במרשם המקרקעין. במקרה דנן, התובעת אינה טוענת כי יש לה זכות קניינית במקרקעין כלשהם ואינה תובעת זכות קניינית, ולמעשה כל שהיא דורשת הוא לכלול את שמה ברשימת הזכאים למגרש למגורים.

משכך, גם אם תתקבל התביעה עדיין לא יהיה ניתן לרשום מגרש בלשכת רישום המקרקעין על שם התובעת, אלא יהיה צורך, תחילה, לבצע את הליך הקצאת המגרשים, לבצע את חלוקת שטח המגורים של המושב השיתופי, להגדיר חלוקה למגרשים, לערוך חוזי חכירה עם כל חבר מושב, ורק לאחר מכן יירשמו זכויותיה בלשכת הרישום.

בית המשפט מציג את ההלכות הנוגעות לעניין, לפיהן כל עוד לא חולק שטח המריבה למגרשים בספרי רשם המקרקעין, הרי שלא הוקנו זכויות קנייניות, ובית המשפט יכול לדון ולהכריע אך ורק בשאלת זכויותיהם החוזיות של התובעים, לכן בהלכות אלו נקבע כי יש להעביר את הדיונים לבתי משפט שלום.

בענייננו, קיבל בית המשפט את הטענות שהועלו על ידי משרדנו, והכריע כי התביעה איננה תביעה "הנוגעת למקרקעין", כך שמאחר ואין מחלוקת אמיתית על כך ששווי הזכות אינו עולה על 2,500,000 ₪, הסמכות העניינית לדון בתביעה זו נתונה לבית משפט שלום. על אף שניתן היה לסלק את התביעה על הסף מטעם זה, אין הצדקה לעשות כן, והדרך הראויה היא להעביר את התובענה אל בית המשפט המוסמך.

סיכום

מכוח סעיף 79 לחוק בתי המשפט, בית המשפט מורה להעביר את התיק לבית משפט שלום, אשר ידון בתחילה ביתר טענות הסף האחרות שהעלה משרדנו - קרי התיישנות ועיכוב הליכים מחמת בוררות. כמו כן, בית המשפט פוסק כי התובעת תישא בהוצאות המושב בסך 1,500 ₪.

ניתן ביום: ט"ז בכסלו תשפ"א, 2 בדצמבר 2020.