תושב ההרחבה בקיבוץ סער תובע את יו"ר ועד הקיבוץ בגין לשון הרע בעקבות פרסום בו האשים אותו בגזענות

תושב ההרחבה בקיבוץ סער תובע את יו"ר הקיבוץ בגין לשון הרע בעקבות הודעה שפרסם בפורום הקיבוץ, בה ביקר בחריפות את התושב בשל כך שבמהלך סיור שערך בגן ילדים, ביקש משני עובדים ממוצא ערבי אשר עבדו בקיבוץ לעזוב את המקום.

הרקע

התובע הינו תושב ההרחבה בקיבוץ סער. התושב הינו חבר בקבוצת הורים אשר החליטה, לאור המצב הביטחוני באזור, לערוך סיורים באזורים של גני הילדים בקיבוץ. במהלך סיור שערך, גילה התושב שני עובדים ממוצא ערבי בסמוך לאחד מגני הילדים באזור. לדבריו, לאחר שבירר איתם בנעימות וגילה שאינם עובדים בגן, ביקש מהם בנימוס לעזוב את המקום מתוך דאגה לילדים השוהים בגן.

לאחר מכן, פרסם הודעה בפורום הקהילתי של הקיבוץ, בה הסביר כי פעל מתוך דאגה לילדים ושכל מעשיו היו ברוח טובה, תוך שהבהיר לאותם עובדים כי לא מדובר במעשה שקשור במוצאם, אלא בכך שכל מבוגר שאינו עובד בגן לא צריך לשהות בסביבתו בשעות הפעילות.

בתגובה, יו"ר ועד הקיבוץ, פרסם הודעה מטעמו בפורום הקהילתי במסגרתה ביקר בחריפות את מעשיו של התושב, לדבריו מדובר בפעולות שנעשו ממניעים גזעניים כלפי עובדים וותיקים אשר ביצעו עבודות בסמוך לאזור בו ממוקם הגן. במסגרת ההודעה התנצל יו"ר ועד הקיבוץ בפני העובדים, תוך שהזכיר את שמו של התושב וטען כי פעל בצורה בוטה וגזענית כלפיהם.

בעקבות זאת, הגיש התושב תביעה כנגד יו"ר ועד הקיבוץ, בה טען כי יש בפרסומיו של היו"ר דברי דיבה חריגים בחומרתם, וכי ההאשמות שהטיח היו"ר הכפישו את שמו וציירו אותו כגזען. לטענתו, פעולותיו נעשו במסגרת סיורים שעורכים קבוצת הורים בקיבוץ מתוך דאגה לביטחון הילדים הלומדים בגנים בקיבוץ, ולא נעשו כלל מתוך מניע גזעני או בצורה בוטה כפי שתיאר היו"ר בהודעה שפרסם.

מנגד, טען יו"ר ועד הקיבוץ, כי העובדים המעורבים בתקרית הינם עובדים בקיבוץ משך שנים רבות ומוכרים לכלל תושבי הקיבוץ. לדבריו, אחד העובדים אף מתנדב ביחידת מתנדבים של משמר הגבול. לטענתו, התושב ניגש אליהם בשעה שישבו לסעוד את ארוחת הצהריים שלהם בסמוך לגן הילדים אותו הם שיפצו באותו היום. התושב ביקש מהם לעזוב את המקום מבלי לשאול שאלות וסירב להקשיב להסברים שהציגו בפניו. כתוצאה מכך, פרסם בתום לב מכתב התנצלות פומבי, אשר לדבריו אינו מאשים את התושב בגזענות, אלא מוקיע את מעשיו ומכוונת למנוע פגיעה בכבודם של עובדים בני מיעוטי בקיבוץ ולמנוע פגיעה בזכות השוויון כלפיהם.

דיון והכרעה

ראשית, ניגש ביהמ"ש לבחון האם מדובר בפרסום העונה על הגדרת לשון הרע המצויה בחוק. לצורך כך, יש לבחון האם מדובר בפרסום אשר יש בו כדי לבזות את התושב בעיני הקוראים. לעניין זה, קבע ביהמ"ש, כי הפרסום כלל אמרות חריפות כנגד פעולותיו של התושב, בהם התנהגותו תוארה כגזענית, אשר על כן, מדובר בפרסום העונה על הגדרת לשון הרע המצויה בחוק.

לאחר קביעתו זו, ניגש ביהמ"ש לבחון האם עומדות ליו"ר ועד הקיבוץ ההגנות הקבועות בחוק, ובהם התעכב ביהמ"ש על הגנת "תום הלב". הגנה זו טומנת בחובה שני תנאים מצטברים אותם על הנתבע להוכיח בכדי שתעמוד לזכותו ההגנה, האחד, שעשה את הפרסום בתום לב, והשני שפעולותיו של התובע הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות את הפרסום.

עוד ציין ביהמ"ש, כי הפסיקה הרחיבה את הגנת תום הלב כך שהיא כוללת גם הגנה על פרסומים בעלי חשיבות חברתית משמעותית. בהתאם לאמור, קבע ביהמ"ש, כי הפרסום של יו"ר ועד הקיבוץ נעשה בתום לב, וכי מטרתו בפרסום הייתה להביא לדיון הציבורי בקיבוץ את הסוגיות שעלו בעקבות האירוע. יחד עם זאת, דחה ביהמ"ש את טענותיו של היו"ר לפיהן, תפקידו הקים לו חובה מוסרית לפעול לפרסום תגובה לפעולותיו של התושב, אשר פגעו לטענתו בערכים עליהם מושתת הקיבוץ. על כן, לא עמד היו"ר בהוכחת הרכיב השני של הגנת תום הלב ולכן הוא לא יכול לחסות בצילה.

אף על פי כן, קבע ביהמ"ש, כי ליו"ר ועד הקיבוץ עומדת ההגנה המצויה בס' 15 (3) לחוק לשון הרע לעניין פרסום שנעשה בכדי להגן על עניין אישי. ביהמ"ש קיבל את טענת יו"ר ועד הקיבוץ לפיה הפרסום נעשה כדי להגן על כבודם של העובדים בני המיעוטים ולהתנצל בפניהם. עוד ציין ביהמ"ש, כי הפרסום נעשה בפורום הקהילתי ועל כן, מדובר בפרסום שהופנה לחברי הקהילה בלבד, במטרה להגן על האינטרס האישי הכשר של העובדים בני המיעוטים, ולהגן על עקרונות השוויון העומדים בתשתית הקיבוץ.

כמו כן, קבע ביהמ"ש, כי עומדת ליו"ר ועד הקיבוץ ההגנה של הבעת דעה אישית בקשר לעניין ציבורי. לעניין זה, קבע ביהמ"ש, כי מכיוון ומדובר במקרה בעל חשיבות ציבורית, ומכיוון ולא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי אכן התושב ביקש מהעובדים לעזוב את המקום, הרי שיתר הפרסום נעשה ע"י יו"ר ועד הקיבוץ בכדי להביע את דעתו כנגד תופעת הגזענות אשר לטענתו פגעה פגיעה קשה בערכי הקיבוץ.

סיכום

לאור האמור, דחה ביהמ"ש את התביעה וקבע כי עומדות ליו"ר ועד הקיבוץ ההגנות המצויות בחוק לעניין ההגנה על ענייין אישי והבעת דעה על עניין ציבורי, ומשכך דין התביעה כנגדו להידחות

בנסיבות העניין ולאור מערכת היחסים בין הצדדים ונסיבות האירוע, לא עשה ביהמ"ש צו להוצאות.

ניתן ביום: ז' בשבט תשע"ח, 23 בינואר 2018.