אחריותו האישית יו"ר הועד לנזק שנגרם בשל איחור בחיבור בית בהרחבה לתשתית המים

רקע:

במסגרת פרויקט ההרחבה במושב מירון, הוקצה ליונה פאר (להלן: "התובעת") מגרש בנייה. התובעת קיבלה את כלל האישורים הנדרשים לשם התחלת בנייה ואספקת שירותי חשמל, מים וטלפון. למרות זאת, במהלך הבנייה התובעת לא חוברה לתשתית מים, דבר אשר גרם לה לנזקים כספיים. לאחר השתלשלות ההליכים ותשלום 65,000 ₪ ע"י המושב לתובע כפיצוי, התביעה שלהלן נותרה נגד הנתבע 3 בלבד, יו"ר האגודה השיתופית במושב מירון (להלן: "הנתבע"),  והועמדה על 286,000 ₪

טענת התובעת:

לטענתה, שילמה את כלל החובות הנדרשים ממנה בטרם הבנייה, ולמרות זאת לא חוברה לתשתית מים ע"י הנתבע. בשל כך, הבנייה התעכבה ב18 חודשים. התובעת טוענת כי לאחר התחלת הבנייה נדרש ממנה לשלם דמי פיתוח, למרות שלא ניתנה החלטה כזאת ע"י האגודה.

טענות הנתבע:

לטענת הנתבע, הוא פעל בסמכות ועפ"י החלטות האגודה. הסיבה לכך שהתובעת לא חוברה לתשתית מים נובע מאי-תשלום דמי הפיתוח המוטלים עליה עפ"י חוק. כמו כן, לטענת הנתבע, התובעת לא הוכיח את הקשר בין אי-אספקת המים לעיכוב בבנייה.

דיון והכרעה:

בהנחה ואכן האגודה בעלת אחריות נזיקית, וכן התקיימה התנהגות רשלנית מצדו, דין התביעה להידחות שכן לא הוכח קשר סיבתי בין ההתנהגות העוולתית הנטענת, כאמור אי-אספקת מים, לבין העיכוב בבניה. כדי להוכיח את הקשר בין אי-אספקת המים לעיכוב בבנייה, הייתה התובעת צריכה להביא ראיות עובדתיות, בדבר דחיית קבלנים לבצע את העבודה או הצעות מחיר גבוהות מהרגיל, וכן לעמוד בחובת הקטנת הנזק בדבר מאמציה למציאת חלופות לאספקת המים.

מחוות דעתו של המומחה, אותה מאמץ ביהמ"ש, ניתן להסיק כי לא ניתן היה לבצע את עבודות הבנייה ללא אספקת מים רציפה. אמנם, לא רק מחוות-דעת המומחה ניתן להסיק, אלא גם מראיות נוספות, ניתן להסיק כי התובעת מצאה פתרון חלופי לאספקת מים לאתר מבלי שיפגע מהלך וטיב העבודות.

סיכום:

לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ (כולל מע"מ).