אם עקב בידוק בטחוני, אתם מאחרים את הטיסה, האם תוכלו לתבוע את רשות שדות התעופה?

זועבי יוסף ראפע הוא תושב קיבוץ אילות הזמין אצל חברת ישראייר, טיסה מאילת לשדה התעופה בחיפה ביום 24.06.2007 בשעה 13:00. לטענתו הוא התייצב בשעה 11:30, ובשעה שנבדק על ידי אנשי הביטחון הוא הועבר למחסן עלוב ומבודד ונדרש להמתין. בזמן ההמתנה הוצמד אליו שוטר שמנע ממנו לגשת לשירותים ו/או לשתות. הוא שוחרר מהבידוק הביטחוני רק לאחר השעה 14:00, כאשר מטוסו כבר המריא. סכום תביעתו היא על סך של 50,371 ₪. טענתו כי נפגע כבודו וחופש תנועתו, ונגרם לו סבל ונזק נפשי בלתי ממוני, ורשות שדות התעופה, היא אחראית להתרחשות הנזק, בכך בין השאר שלא נקטה זהירות סבירה, וכתוצאה מפעולותיה נאלץ לחזור לבית הוריו באמצעות תחבורה ציבורית, אליו הגיע רק בחצות הליל ובכך לא הספיק להשתתף במסיבת החינה של כלת אחיו. מר ראפע מאשר כי לא בדק אם יש טיסות אחרות באותו יום, ולטענתו חש פגוע ולא ביקש לברר אם קיימות טיסות אחרות. כשבוע מאוחר יותר, פנה לחברת ישראייר בדרישה לקבלת החזר שווי כרטיס הטיסה, אולם הפנו אותו לרשות שדות התעופה, כאשר שם סרבו לפניותיו, הוגשה תביעתו. מאז אותו מקרה, ביקר מר ראפע בשדה התעופה למטרת טיסה.

רשות שדות התעופה (להלן : "הרשות")  טוענת כי על פי חוק הטייס, קיימת חסינות בתביעות כגון זו, וכי חוק הטייס מציין מפורשות כי חסינות חלה על מנהל שדה התעופה ומפעיל מתקן תעופתי, החסינות הינה חסינות מהותית, וזאת בשל היות תחום התעופה רגיש מבחינה בטיחותית, המחייב מטבעו בידוק קפדני, לכן ביקשה למחוק את התביעה. לטענת הרשות  מר ראפע הגיע רק 50 דקות לפני הטיסה, ולא כפי שנטען על ידו, ובכך הביא לתוצאה שארעה. כמו כן מקום הבידוק איננו מחסן עלוב ומבודד, כי אם חדר נפרד בו נערכת בדיקה גופנית תוך שמירה על צניעות פרטיות הנבדק, ויש אפשרות לגשת לשירותים בליווי איש ביטחון, למזנון, ואף בנמצא לרשות הנבדקים מי שתייה וסוכריות לכיבוד. כמן כן על פי לוח הטיסות המפורט של אותו יום, היו לאחר השעה שתיים כשמונה עשר טיסות לתל אביב ולחיפה, כאשר כל שעה יוצאות כשלוש טיסות בערך, וכי גם בשעה 17:10 הייתה טיסה מאילת לחיפה. אך מר ראפע סרב למרות שהוצע לו לעשות כך, ובכך הרי שהוא גרם בהתנהגותו לנזקיו. כמו כן,  אין כל פירוט לסכומי הנזק הנתבעים על ידי התובע.

כב' השופט  אלון רום

לאחר שבחנתי את עדויות העדים ונתתי דעתי למסמכים השונים שהוגשו, הרי שלא מצאתי כי הרשות פעלה במעשי זדון, ו/או ברשלנות כלפי מר ראפע. המדובר בבדיקה ביטחונית שבוצעה בחדר צדדי, לא לעיני הנוסעים, אין כל מקום בטענות של השפלה ו/או פגיעה שאיננה מידתית במר ראפע. ייתכן שזמן ההמתנה לבדיקה וביצועה ארכו יתר על המידה, אולם אין באלה כדי לקבוע כי הרשות חרגה מאמות מידה מקובלות. נכון שמר ראפע  חש אי נעימות, ובסיכומו של יום אף איחר לטיסה אותה הזמין, וזאת בשל הימשכות הליך הבידוק, אולם חוק הטייס מקנה חסינות לגוף כדוגמת הרשות, כאשר הסמכות לבצע את החזקת והפעלת השדה קמה מתוקף חוק רשות שדות התעופה הקובע כי בין תפקידי הרשות "לנקוט אמצעים לביטחונם של שדות התעופה של הרשות, בני אדם, כלי הטייס, המבנים, המתקנים והציוד שבהם, בהתאם להוראות שר התחבורה." הרשות ממלאת את תפקידה על פי דין, ותפקידה מחייב אותה לקיים את הבידוק הביטחוני. חשיבות הבידוק הביטחוני רבה היא, שכן שמירה על ביטחונם של הנוסעים וכלי הטייס הינה בראש מעייניהם של אנשי הביטחון, וזאת כדי להבטיח את שלום הנוסעים. ביצוע התפקיד יכול שיגרום לאי נוחות ואף לנזקים במקרים מסוימים. השאלה שיש לשאול  - האם פעלה הרשות במעשי זדון  או האם פעלה באופן סביר כמצופה ממנה, ולא מתוך התעמרות.

לאחר בחינת כל הנסיבות, לא מצאתי כי הרשות  פעלה בזדון. עדותו של מר ראפע כי לא אפשרו לו לשתות ו/או לעשות את צרכיו, אינה אמינה בעיני ואינני מקבלה.

אני מאמין  למר ראפע כי הוא חש אי נעימות באשר להליך הבידוק, והרגיש תחושה קשה בשל משך הזמן שערך הבידוק, וכן בשל העובדה כי איחר את טיסתו. אך אין כל הסבר ממשי מבחינתו מדוע לא ניגש לדלפק חברות התעופה כדי לאתר עבורו טיסה חילופית, שכאמור בהמשכו של יום יצאו טיסות רבות מאילת למרכז הארץ, בניהן אף לחיפה.

סיכומו של דבר, לא מצאתי כי מר ראפע הוכיח את תביעתו במידה הנדרשת, בכך שהרשות  פעלה בזדון ו/או ברשלנות חמורה.

אשר על כן אני קובע כי התביעה תידחה.

בנסיבות תיק זה, לאור העובדה כי מר ראפע חויב בהוצאות משפט בסך 2,000 ₪ בהחלטה קודמת בתיק זה, ועוד הוצאות בסך 200 ₪  לטובת אוצר המדינה, ולאור מכלול הנסיבות בתיק, אין צו להוצאות.

ניתן היום,  י"ג אייר תש"ע, 27 אפריל 2010.

אתר הבית של קיבוץ אילות.

אתר הבית של רשות שדות התעופה.