ביהמ"ש הורה על הקמת גדר מפרידה בין שני בתי חברי קיבוץ מסוכסכים – על חשבון הקיבוץ

בבית משפט השלום בעפולה בפני כב' השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד. עש"א 7546-10-10 קיבוץ עין חרוד מאוחד נ' גניה רוזנטל
הרקע

ראשיתו של ההליך בסכסוך שכנים שנתגלע בין משפחות שבתאי ורוזנטל המתגוררות בקיבוץ עין חרוד מאוחד, שעניינו קו הגבול המפריד בין גינותיהם, כאשר הקרקע הינה בבעלות הקיבוץ. בינואר 2008 ניתן פסק בוררות לטובתה של גניה רוזנטל, בה הוטל על הקיבוץ לסמן את קו ההפרדה בין שתי החלקות על ידי גדר נמוכה לא יאוחר מתחילת מרץ 2008.

לאחר שהקיבוץ לא מילא אחר הוראות פסק הבוררות, פנתה גניה לבית המשפט המחוזי בנצרת, שאישר באפריל 2009 את פסק הבוררות, ולאחר כחודש נפתח על ידי גניה תיק הוצאה לפועל במטרה לאכוף על הקיבוץ את ביצוע פסק הבורר.

כעבור מספר חודשים, הגיש הקיבוץ בקשה ראשונה בטענת "פרעתי", בה ביקש שלא לאכוף עליו ביצוע פסק הבוררות, אך בקשתו נדחתה על ידי ראש ההוצל"פ. ובמאי 2010 הוא הגיש בקשה נוספת לסגירת תיק ההוצל"פ, בטענה שהוא ביצע את המוטל עליו במסגרת פסק הבוררות, והציב גדר כפי שנתבקש.

מנגד, טענה גניה, כי הקיבוץ לא מדד את הגבול בין החלקות ולא טרח לסמנו, והוסיפה כי בכל מקרה, הגדר לא חוברה לקרקע, נעלמה תוך 48 שעות מזמן הקמתה, ולא קיימה את מטרת פסק הבוררות. על כך הגיב הקיבוץ וטען, כי בפסק הבוררות לא נקבעו תנאים לגבי הגדר, וכן נקבע שם חיוב חד פעמי שהקיבוץ עמד בו.

בספטמבר 2010, התקיים דיון בפני ראש ההוצאה לפועל, שמצאה כי לאור אופן הקמת הגדר ומידותיה, כגון: אורך, רוחב וטיב, ולעניין היעלמותה לאחר הקמתה, יש לדחות את בקשת הקיבוץ, תוך שהיא מאפשרת לגניה להקים את הגדר באמצעות קבלן, ומחייבת את הקיבוץ בהוצאות הליך בסך 4,000 שקלים חדשים.

על החלטה זו הגיש הקיבוץ את הערעור שלפנינו, בו הוא טען ששגתה ראש ההוצל"פ שעה שקבעה, כי הוא לא הרים את נטל ההוכחה להראות שהקים את הגדר בהתאם לפסק הבוררות, וכן שראש ההוצל"פ נעדרת סמכות ליתן פרשנות לפסק הבוררות, כשלפרשנותה אין כל אחיזה בלשון פסק הבוררות עצמו.

 
דיון והכרעה

עיקר דיונו של בית המשפט היה סביב השאלה, האם החלטות ראש ההוצל"פ לדחות את טענת "פרעתי" של הקיבוץ, ושלא להורות על סגירת התיק, לרבות הטלת ביצוע פסק הבוררות על גניה באמצעות קבלן וחיוב הקיבוץ בהוצאות, הינן כדין.

נקודת המוצא של הדיון היא שראש ההוצאה לפועל אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית המשפט, ולכן סמכותו לדון בעובדות וטענות שהתעוררו לראשונה לאחר מתן פסק הדין היא מוגבלת, וכן שחובתו למלא אחר הוראות פסק הדין העומד לביצוע, כמות שהן, והוא אינו רשאי למלא את החסר בפסק הדין על דעת עצמו. כך, כאשר קיימת אי בהירות באשר לתוכנו של פסק הדין, הרי שהערכאה הראויה ליתן הבהרה לפסק הדין, איננה ראש ההוצאה לפועל, אלא בית המשפט המוסמך, ועל ראש ההוצל"פ לפנות בבקשת הבהרה לבית המשפט.

במקרה שלפנינו, קיים קושי מיוחד, שכן מדובר במתן הבהרה לפסק דין המאשר פסק בוררות ככתבו וכלשונו, ובמקרה זה, אין אפשרות לפנות לבורר, וגם אין טעם לפנות לבית המשפט שאישר את פסק הבוררות שכן הוא לא בחן אותו לגופו, ועל כן הסמכות להכריע בענייני פרשנות נתונה לערכאת הערעור על החלטת ראש ההוצל"פ.

לאור זאת, נדרש בית המשפט להכריע - האם צדקה ראש ההוצל"פ בקביעותיה, או שמא היה די בהקמת הגדר על מנת לפטור את הקיבוץ מלמלא אחר פסק הבוררות פעם נוספת?

מסקנתו של בית המשפט הייתה, כי לא נפל פגם בהחלטתה של ראש ההוצל"פ, שכן מטרת פסק הבוררות הייתה ליצור חיץ בין שתי הגינות, והיעלמות הגדר בזמן כה קצר ממועד ההתקנה, מעידה כאלף עדים, על התקנה שאינה עונה על הוראות פסק הבוררות.

סיכום

בית המשפט קבע, כי לא נפלה טעות מהותית בהחלטתה של ראש ההוצל"פ, הורה על דחיית בקשת הקיבוץ ועל ביטול עיכוב ההליכים, וחייב את הקיבוץ לשלם 5,000 שקלים חדשים בגין הוצאות ההליך.

 
ניתן ב- כ' טבת תשע"ב, 15 בינואר 2012, בהעדר הצדדים.

לאתר קיבוץ עין חרוד

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: