ביהמ"ש המחוזי אישר את חוקיות התצ"ר (תוכנית לצרכי רישום) שהוכנה על ידי ועד מושב לימן בהתבסס על מפת הסוכנות הישנה
בין משפחות בלש וכפיר, בעלי זכויות במשק במושב לימן וחברי האגודה, קיים סכסוך גבולות מזה זמן רב, במהלכו נחתם בשנת 1991 מכתב הסמכה, שמטרתו קביעת קו הגבול בין שני המשקים השכנים, ובו נקבע כי תבוצע מדידה של החלקות על ידי מודד מוסכם. חרף זאת, ההליכים המשפטיים בין הצדדים נמשכו עוד זמן רב.
בהמשך, ועד האגודה פנה למינהל ולמרכז לרישום משבצות חקלאיות לצורך הכנת תוכנית לצרכי רישום של המושב (תצ"ר). בסופו של ההליך נרשמה התצ"ר בספרי המקרקעין ביולי 2008 וכנגד אישורה הוגשה התביעה שלהלן על ידי משפחת בלש, כנגד משפחת כפיר, וכנגד המינהל, רשם המקרקעין, המרכז למיפוי ישראל והעודה המקומית לתו"ב "חבל אשר".
בלש טוענים, כי המינהל, המרכז לרישום משבצות והמרכז למיפוי ישראל ביצעו כל אחד את התצ"ר, אך במקום שיערכו אותה בדיוקים הנדרשים על פי תקנות המודדים, הם ביצעו אותה בהתאם לרצון ועד האגודה, ללא התחשבות בפגיעה החמורה שתגרם לקניינם ובשינוי המצב הקיים בשטח מזה כ-50 שנים.
לאור זאת, כך לטענתם, יש למנוע רישום מוטעה של התצ"ר כפי שהיא כיום, ויש לתקנה בהתאם לתוכנית המפורטת הקיימת או על בסיס המצב הקיים מקדמת דנא. לחילופין, טוענים בלש, כי הם זכאים לצו מניעה קבוע האוסר על בני משפחת כפיר לחסום את השימוש שלהם בדרך המשותפת, מתוקף זיקה שנוצרה מכח שנים.
מנגד, טוענים הנתבעים, כי לא נפל פגם בדרך הכנת התצ"ר, ויש לתקן על פיה את חלוקת הדרך. ביתר פירוט, טענו הנתבעים, כי ועד האגודה שהזמין את העבודה, הוא הגורם הקובע והמוסמך לייצג את חברי האגודה בהליכי הכנת התצ"ר, ובכלל זה בסימון הגבולות בין המשקים, והוא המוסמך להכריע היכן יעבור קו הגבול ולאשר את הצעת החלוקה הסופית שתירשם.
הצדדים חלוקים על מיקומו של קו הגבול בין משק בלש לבין משק כפיר, כשהתובעים טוענים שככלל התצ"ר הינה העתק של התוכנית המפורטת המצורפת לתוכנית בנין ערים, שהיא התוכנית היחידה המחייבת, אלא שבמקרה דנן, אין כל התאמה בין שתי התוכניות, דבר שגרם לגזילת שטח ממשקם.
בית המשפט מצא, כי על פי התוכנית המפורטת בלבד לא ניתן לקבוע במדויק את גבולות החלקות, בין היתר, גם על רקע הבדלי קנה מידה בינה לבין התצ"ר, כך שלא ניתן לקבוע מהנתונים שהציגו התובעים, כי קיימת סתירה בין התוכניות. ובכל מקרה, קיבל בית המשפט את גרסת הנתבעים, כי לא גוזרים את הגבולות בין החלקות ממפת התב"ע, שאינה מציינת מידות כלל, אלא גוזרים את מפת התב"ע מהמפות הקודמות, שלפיהם נקבעו הגבולות.
בנוסף, דחה בית המשפט כל טענה בדבר רשלנות בהכנת התצ"ר וכל טענה בדבר גזל, וזאת מאחר שמפת הסוכנות היא שקבעה את החלוקה לפיה קיבל כל חבר את זכויותיו, שהן זכויות בר רשות, ומשמעות הדברים היא שבשום שלב לא הייתה לתובעים זכות קניינית שבכלל ניתן לגזול אותה. אמנם במשך השנים היו גלישות של הגבולות, אך בפני ועד האגודה עמדו שתי אפשרויות – או לתקן את הזכויות שחולקו בדיעבד לפי המצב הקיים, או לחזור לחלוקה על פי מפת הסוכנות, ואין ספק כי כל החלטה שלו תיכנס לתחום הסבירות.
בית המשפט קבע, כי התצ"ר לא הוכן ברשלנות, אלא הוכן בצורה ראויה, על פי החלטה עקרונית שנתקבלה כדין בועד האגודה בשיתוף התובעים, ודחה את התביעה. כמו כן, דחה בית המשפט את התביעה החלופית לרישום זיקת הנאה, שכן לא התקיימו התנאים הנדרשים לכך.
לאור כל זאת, חויבו התובעים לשלם לנתבעים בסה"כ כ-100,000 שקלים חדשים.
