בית המשפט דחה את טענות קיבוץ עין חרוד כנגד רשם האגודות השיתופיות
הרקע
בשנת 2009 התקבלה החלטה באסיפת החברים של קיבוץ עין חרוד, לפיה הקיבוץ יתנהל כקיבוץ מתחדש לתקופת ניסיון, בפועל תקופת ניסיון זו נמשכה.
על מנת לעבור ממעמד של קיבוץ שיתופי לקיבוץ מתחדש, יש צורך בשינוי התקנון וזאת ניתן לבצע באחת משתי דרכים: עפ"י דרך המלך, שינוי התקנון מצריך קבלת החלטה באסיפה בה נכחו לפחות 2/3 מחברי הקיבוץ, וברוב של 3/4 מהנוכחים בה, או ברוב גדול יותר, אם נקבע כך בתקנון האגודה. האפשרות השנייה לתיקון תקנון היא קבלת אישור מוקדם מרשם האגודות השיתופיות, אשר לאחריו יש צורך בקבלת החלטה ברוב של 2/3 מהנוכחים באסיפה בלבד, ללא צורך במינימום חברי אגודה משתתפים.
בתקנון קיבוץ עין חרוד, נקבע כי נדרשת נוכחות של 75% מכלל החברים באסיפה לצורך שינויו, ובשל הקושי להשיג את הרוב הנדרש, שנבע מכך שמספר חברי הקיבוץ סיעודיים ולכן לא יכולים היו להשתתף באספות, פנו נציגי הקיבוץ לרשם האגודות השיתופיות בבקשה לקבל אישור מוקדם לתיקון התקנון לצורך הפיכתו לקיבוץ מתחדש. הרשם סירב לבקשה משום שעפ"י המדיניות הנהוגה, אישור מוקדם ניתן רק במקרים טכניים, וזאת כדי למנוע התערבות חיצונית של הרשם ביחסי הכוחות באסיפת הקיבוץ.
נושא שינוי התקנון שב ועלה באסיפה, והוחלט ברוב של למעלה מ-80% מהחברים המצביעים על שינוי התקנון. הבקשה לרשם לשינוי התקנון בהתאם להחלטת האסיפה נדחתה היות ולא השתתפו באסיפה 75% מכלל חברי הקיבוץ כנדרש בתקנון, אלא 71% בלבד.
לאחר שלא נמצא פתרון מוסכם עם הרשם, הגיש הקיבוץ ערעור לביהמ"ש המחוזי, על החלטת הרשם שלא לתת אישור מוקדם לשינוי התקנון.
הקיבוץ טוען כי הסעיף בתקנונו, הקובע את אחוז הנוכחים באסיפה הדרוש לשינוי התקנון, עומד בסתירה לתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית). תקנות ערבות הדדית קובעות דרישות רוב מקלות יותר מאילו הקבועות בתקנון הקיבוץ, שלושה רבעים מהמצביעים באסיפה, גם אם נקבע רוב גדול יותר בתקנון.
מוסיף הקיבוץ וטוען כי דרישת הרשם לאחוז נוכחות בשיעור שלא ניתן לקיימו גורמת למעשה לשיתוק האגודה, ומונעת קבלת תיקון לתקנון אשר נועד להתאים בינו ובין המצב בפועל, אשר מבוסס על הסכמה רחבה.
מנגד, טוען הרשם כי לא ניתן להתעלם מהמנגנון לתיקון התקנון עליו הסכימו חברי הקיבוץ משום שהוא מהווה חוזה בין האגודה לחבריה. עוד טוען הרשם כי יש להעדיף פרשנות המקיימת את תקנון האגודה היות והוא המסמך היסודי של האגודה.
לטענת הרשם, מכיוון שמדובר בשינוי יסודי של אופי הקיבוץ, יש לקבל את ההחלטה מכוח הסכמה רחבה ככל האפשר של חברי הקיבוץ שהיו שותפים להחלטה הקודמת.
לעניין תחולת תקנות הערבות ההדדית, לפיהן ניתן לקבל הסדרים ברוב של שלושה רבעים אף אם נקבע בתקנון האגודה רוב גדול יותר, טוען הרשם כי היא רלוונטית רק בנוגע למרכיבי הערבות ולא לאישור הסדרים אחרים שבתקנון, אשר כפופים להסדר הקבוע בתקנון הקיים.
דיון והכרעה
בפתח דבריו, ציין ביהמ"ש כי בעקבות תמורות בתפיסה האידאולוגית של חברי הקיבוצים ומצבם הכלכלי, התפתח מודל הקיבוץ המתחדש, המבוסס על גבולות מינימליים של ערבות הדדית ומאפשר הכרה בזכויות קניין פרטיות. מעבר למודל של קיבוץ מתחדש צריך להתקבל בתהליכי הסכמה נרחבים- ע"י הרוב הנדרש לשינוי התקנון בכל קיבוץ וקיבוץ.
ביהמ"ש קיבל את טענת הרשם לפיה רשאי הקיבוץ לקבוע אחוז נוכחות מחמיר יותר מזה הקבוע בתקנות ולכן הרוב שנקבע בתקנון הקיבוץ, על אף שהוא מחמיר יותר, הוא המחייב. לדעת ביהמ"ש, קיומו של הסדר מחמיר לשינוי התקנון, כאשר מדובר בהחלטה כה מהותית הנוגע לאופי הקיבוץ, הינו ראוי.
ביהמ"ש קיבל את עמדת הרשם, לפיה החלטה בדבר שינוי מודל הקיבוץ הינה מכוננת ועל כך צריכה להתקבל על בסיס הסכמה רחבה ככל האפשר ובכך להגן על אוכלוסיות מוחלשות שעלולות להיפגע מההחלטה.
ביהמ"ש הוסיף וקבע כי דרישת הרוב שנקבעה בתקנות ערבות הדדית מתייחסת רק לקביעות הנוגעות להיקף הערבות ההדדית ולא לעצם ההחלטה לעבור למודל של קיבוץ מתחדש. עוד קבע ביהמ"ש כי דרישת רוב זו נוגעת למספר המצביעים ולא לאחוז המשתתפים ואילו הרוב הקבוע בתקנון, מתייחס לאחוז הנוכחות המינימאלי של החברים באסיפה הנדרש ולכן אין סתירה ביניהם.
ביהמ"ש קבע כי אין לקבל את טענת הקיבוץ שהתיקון המבוקש נועד ליצור התאמה בין המצב בקיבוץ בפועל לבין התקנון, וזאת משום שהקיבוץ עבר למודל של קיבוץ מתחדש לתקופת ניסיון אשר נדרש אישור בסופה בכדי לעבור למודל זה באופן קבוע. לאור זאת קבע ביהמ"ש כי יש צורך בשינוי התקנון בהתאם לדרישותיו ושינוי התנהלות הקיבוץ בפועל לא גורעת מכך.
סיכום
ביהמ"ש קבע כי על מנת לשנות את תקנון הקיבוץ ולעבור למודל של קיבוץ מתחדש, יש לשנות את התקנון עפ"י הדרישות הקבועות בו, אף אם הן מחמירות מאלו שנקבעו בתקנות.
חרף כל האמור, עומדת אפשרות לפנות לרשם בבקשה לאישור מוקדם והרשם הביע נכונותו לאשר בקשה כזו.
ניתן ביום: י"א בכסלו תשע"ו, 23 בנובמבר 2015, בהעדר הצדדים.
