בית המשפט דחה השגה על שינוי סיווג נכס לארנונה

עתירה מנהלית כנגד הודעת שינוי סיווג הנכס המצוי בחזקת היפרטוי מסיווג "בתי עסק וחנויות" לסיווג "בתי כל בו" (להלן: "הודעת שינוי שומה"), כאשר סיווג זה הוחל רטרואקטיבית משנת 2000 ועד למועד הגשת העתירה.

היפרטוי צעצועים מחזיקה מזה שנים בנכס המצוי בתחום שטח שיפוטה של עיריית קריית שמונה.

החל ממועד ההחזקה בנכס, חויבה היפרטוי בתשלום ארנונה בגין הנכס לפי שטח של 880 מ"ר בתעריף הקבוע ל"בתי עסק וחנויות", העומד על סך של 67.94 ₪ למ"ר, נכון לשנת 2007.

עיריית קריית שמונה שינתה את סיווג הנכס לסיווג "בתי כל בו" ובכך השתנה תעריף הארנונה לנכס של היפרטוי ל 143.51 למ"ר.

כתוצאה מכך, חיוב הארנונה הוכפל. זאת ועוד, עיריית קריית שמונה החילה שינויים אלה בנתוני החיוב החל משנת 2000, כלומר שבע שנים רטרואקטיבית, זאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. היפרטוי נדרשה לשלם בסך הכול סכום של 722,442.49 ₪ .

היפרטוי ציינה כי במקביל להגשת עתירתה, הוגשה על-ידה אף השגה אל מנהל הארנונה, בהתאם לחוק הרשויות המקומיות.

טענות היפרטוי:

הודעת שינוי השומה בטלה מעיקרה בהיותה בלתי-חוקית בעליל ומנוגדת לחוקי ההסדרים. מבחינה משפטית וחוקית, הודעת שינוי השומה אינה יכולה לעמוד בתוקפה.

הודעת שינוי השומה, ככל שנוגעת היא לתקופה שקדמה למועד הוצאת השומה, בטלה מעיקרה, מדובר בהטלת חיוב באופן רטרואקטיבי, אשר הותר רק בנסיבות חריגות ומיוחדות.

ככל שהודעת שינוי השומה מתייחסת לתקופה 1.1.2000- 1.6.2000, הרי שהודעה זו בטלה אף בהתאם לחוק ההתיישנות[1].

מוסיפה וטוענת היפרטוי, כי אף אם נעשתה טעות באופן חיוב הנכס בשנים עברו, הרי מדובר בטעות שבשיקול דעת ולא בטעות טכנית הניתנת לתיקון.

לאור האמור, ביקשה היפרטוי לקבוע, כי אין להטיל עליה חיוב ארנונה באופן רטרואקטיבי וכי אין לשנות את סיווג הנכס כפי שמבקשת העירייה.

טענות העירייה:

יש לדחות העתירה על הסף, שכן, היפרטוי הגישה עתירתה כנגד שומת הארנונה המתוקנת עוד בטרם מצאה לנכון לתקוף שומת הארנונה שנשלחה אליה במסגרת הליכי השגה וערר, הווה אומר, היפרטוי לא מיצתה הליכים עובר לפנייתה לביהמ"ש. רק לאחר הגשת העתירה, הגישה היפרטוי השגה אל מנהל הארנונה, במסגרתה העלתה היפרטוי את כל טענותיה כלפי שומות הארנונה ששלחה אליה העירייה, ובכלל זה הטענות המועלות בעתירה כאן.

דיון:

נדרשת הכרעה האם יש לסלק עתירת היפרטוי על הסף, בשל אי-מיצוי הליכי ההשגה והערר העומדים לרשותה בטרם פנייה לבימ"ש לעניינים מנהליים בדרך של הגשת עתירה מנהלית[2].

במקרה דנן, היפרטוי הגישה עתירתה לביהמ"ש ורק לאחר הגשת עתירה זו, מצאה היפרטוי לנכון להגיש השגה אל מנהל הארנונה.

טענתה המרכזית של היפרטוי מופנית כלפי שינוי סיווג הנכס מסיווג "בתי עסק וחנויות" לסיווג "בתי כל בו", כאשר בפיה טענה, כי הסיווג החדש אינו תואם את השימוש הנעשה בפועל בנכס. מדובר בטענה עובדתית הצריכה להתברר בפני מנהל הארנונה.

כב' השופט יצחק כהן פסק:

בנסיבות המקרה, מן הראוי הוא שהיפרטוי תמצה תחילה את הליכי ההשגה בפני מנהל הארנונה ואם יהיה צורך בכך אף את הליכי הערר בפני ועדת הערר ורק לאחר מכן, תפנה לבימ"ש בדרך של הגשת ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר או בדרך של הגשת עתירה מנהלית, אז יהיה מקום לבחון טענות היפרטוי האחרות ורק משמוצו ההליכים האחרים הקבועים בחוק.

מסקנה זו נובעת הן מהרצון למנוע קיום הליכים מקבילים בפני טריבונלים שונים, דבר שעלול להביא להחלטות סותרות והן מהרצון לייעל הליכים, שהרי קבלת טענת היפרטוי, בדבר העדר הצדקה לשינוי סיווג הנכס, תייתר כל דיון בטענותיה הנוספות בדבר החלת חיוב באופן רטרואקטיבי והפרת חוקי ההקפאה.

סוף דבר:

לאור האמור, דין העתירה למחיקה.

[1] חוק ההתיישנות בעניין זה קובע כי זמן ההתיישנות הוא 7 שנים, לכן, אם החיוב נשלח ב 6.2007, אזי, יותר משבע שנים לפני לא ניתן להחיל החיוב, על כן, הזמן המרבי שניתן להחיל ממנו את החיוב הוא מה 6.2000.

[2] כאשר מבקש אדם להשיג על עוול שנגרם לו על ידי גוף ממשלתי כלשהו- קיימים אי אילו כללי פרוצדורה אותם יש ליישם בכדי לשמור על מנהל תקין ויעיל, כאשר לא מקיימים את פרוצדורות אילו יכול הגוף הממשלתי לדרוש מבית המשפט לסלק העתירה בטענה של אי מיצוי הליכי השגה וערר.

לסיקורים נוספים בנושא>