בית המשפט העליון התיר לקיבוצים להפעיל חנויות בשבת באמצעות חבריהם

בית המשפט העליון קיבל ערעורו של קיבוץ צרעה ופסק כי  הפעלתן ופתיחתן של חנויות של אגודה שיתופית (וביתר פירוט, של קיבוצים) בשבתות ובימי מנוחה אחרים אסורים על פי חוק.

מדובר בסעיף המתייחס לחנויות שבבעלות אגודות שיתופיות, בשעה שבחנויות לא מועסקים עובדים שכירים, אלא שחברי הקיבוץ/האגודה השיתופית הם אלו המפעילים את החנות (זאת, להבדיל מהמצב האחר, המוסדר בחוק במפורש, האוסר העבדה של עובדים שכירים בחנויות לרבות בחנויות של אגודות שיתופיות).

לטענתו של הקיבוץ: לשון החוק מצביעה על כך שאין תחולה לאותן הוראות (האוסרות בנסיבות המסוימות ההן עבודה) בנסיבות שפורטו לעיל.

לפיכך, פרש בית הדין הארצי את הוראות החוק הנ"ל על יסוד מה שהוא ראה כתכלית החקיקה והפרשנות התכליתית וקבע, כאמור לראשונה, את תחולתן של אותן הוראות גם על חנויות של אגודות שיתופיות וגם על חברי האגודה, למרות שלשון החוק אינה מתייחסת לאותם מצבים במפורש.

נימוקו של בית הדין הארצי לעבודה לקבוע כי הוראות החוק חלות על המקרה הנ"ל:

מטרת המחוקק בחוק הייתה להחיל את האיסור "לא רק על עובדים אלא גם על בעלי עסקים וחנויות בין אם מדובר בעסקים קטנים, קואופרטיביים או אגודות שיתופיות. התיקון אף פירט במפורש כי הכוונה הינה להחיל את האיסור גם על עובדים באגודות שיתופיות".

עוד הוסיף בית הדין הארצי כי שאלת הדת של בעל החנות אינה רלוונטית. מכל מקום, לעניין "דתה" של האגודה השיתופית, קובע בית הדין כי "ידיעה שיפוטית היא כי קיבוץ הוא "יהודי".

טענותיו של קיבוץ צרעה בנוגע להחלטתו של בית הדין הארצי לעבודה:

בית הדין הארצי לא התייחס והתעלם ממצוות המחוקק(!!), שכל התייחסות בחוק שעות עבודה ומנוחה החלה על המנוחה השבועית, תיעשה תוך הקשר וזיקה לדתו של האדם שבו מדובר.

אם קביעת בית הדין הארצי תעמוד על כנה, כי אז בית מלאכה, מפעל או חנות שהם בבעלות של תאגיד שכל חבריו אינם יהודים, אינו יכול "לעבוד" או "לסחור" בשבת גם אם הוא מצוי בשטח של רשות שכל תושביה, ללא יוצא מן הכלל, אינם יהודים (!!)

עוד טוען הקיבוץ כי יש לקרוא ולפרש את החוק באופן כזה שברור כי המדובר בחוק הוא בעוסקים בעבודתם או מסחרם של אנשים "בשר ודם", ולא של תאגידים, כך שלמעשה אין טענה כלפי הקיבוץ אלא רק כלפי אנשים בשר ודם.

הקיבוץ טען כי טעה בית הדין הארצי בדרך הפרשנית המרחיבה שבה הלך, שבסופה יצר בית הדין, בדרך של חקיקה שיפוטית, הוראות דין פליליות שהמחוקק במפורש ובמכוון לא התכוון לקובען.

 הוראות החוק במפורש אינן אוסרות את העבדתם של עובדים שהם מנהלים בתאגיד או מי שממלאים תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, ואין הם מנועים באופן אישי מלעבוד בשבת, ואילו פסק דינו של בית הדין לעבודה בא ומרחיב את תחולת החוק כך שיחול דווקא על חברי האגודה השיתופית שאינם מנהלים או ממלאי תפקיד?!.

בית המשפט העליון קיבל את טענותיו של קיבוץ צרעה, ביטל את החלטתו של בית הדין לעבודה בזו הלשון:

"בהודעה שהוגשה לנו מטעם המדינה, נמסר לבית המשפט בשמו של היועץ המשפטי לממשלה, כי המדינה מסכימה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, כיוון ששוכנעה כי עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערערים אינן מגלות עבירה.

בנסיבות אלה ומבלי שדנו בפסק דינו של בית הדין הארצי לגופו, אנו מקבלים את הערעור, ומבטלים את פסק הדין נשוא הערעור."

לסיקורים נוספים בנושא