גבולות סמכות ועדת ערר בענייני ארנונה

עניינה של העתירה הינה טענה מטעמן של חברת אלי א. עבוד בע"מ, חברת רואי חשבון אלי א. עבוד וליד סייד וחברת א.נ.ו משרדי עכו בע"מ (להלן: "העותרות"), בדבר כך שתעריף הארנונה שגובה עיריית עכו (להלן: "העירייה") הינו חורג מן התעריף המקסימלי הקבוע עבור סיווג חניונים.

רקע:

במהלך שנת 2017, שלחה העירייה לעותרות דרישת חיוב ארנונה בגין שטחי חנייה ושטחים משותפים שבחזקתן. העותרות בתגובה הגישו השגה לדרישה, לפיה הן אינן מחזיקות בשטחים הללו ובכל מקרה יש לחייבן בתעריף נמוך יותר בגין שטחי החנייה. העירייה דחתה את ההשגה ולכן הגישו העותרות ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה (להלן: "הועדה"), אשר מצאה כי המחזיקה בשטחים שבמחלוקת הינה חברת א.נ.ו משרדי עכו בע"מ אשר מניותה מוחזקת על ידי שתי העותרות הנוספות. על כן תיקנה העירייה את חיוב הארנונה כלפי חברת א.נ.ו משרדי עכו בע"מ כך שיהיה רטרואקטיבי, ועל כך הגישה החברה ערר לועדה. בשנת 2021 ניתנה החלטת הועדה לפיה אין בידה סמכות לדון בחיוב הרטרואקטיבי וכן אין בידה סמכות לדון בתעריף הארנונה. עם זאת, הועדה קבעה כי סיווג השטחים שנעשה ע"י העירייה אינו שגוי. בעקבות החלטה זו, פנו העותרות לבית המשפט בעתירה מנהלית. בטענותיהן, העלו העותרות את הטענה כי החיוב הרטרואקטיבי הינו פסול, העירייה טעתה בסיווג השטחים שבמחלוקת ומעבר לכך גם חיוב העירייה הינו בתעריף העולה על פי 6 מהתעריף שנקבע על פי צו הארנונה. מנגד, העירייה טוענת כי יש לדחות את העתירה על הסף, עקב כך שחלפו שלוש שנים מיום שליחת הודעת החיוב ולפי תקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים זהו איחור בהגשת העתירה. בנוסף, תמכה העירייה בהחלטת הועדה בנוגע לסיווג השטחים וטענה כי עקב זאת, תעריף הארנונה אינו יוצא חריג.

דיון:

בית המשפט קבע כי סוגיית החיוב הרטרואקטיבי אכן אינו בתחום סמכות הועדה אלא בסמכות בית המשפט לעניינים מנהלים. חיוב ארנונה יכול להיות רטרואקטיבי אך לצורך כך צריכה העירייה להצביע על תכלית מוצדקת. במקרה הנ"ל, האינטרס הציבורי בדבר גביית מס אמת והגנה על קופת הציבור, השוויון בפני החוק והחשיבות של מנהל תקין הינו על העליונה. בנוסף, החלטת ועדת הערר התקבלה באופן מקצועי ובחירתה לסווג את שטח החנייה בהתאם אינה מהווה חריגה ממתחם הסבירות, ועל כן סיווג השטחים שבמחלוקת יקבע על פיה. מעבר לכך, רשויות מקומיות רשאיות לקבוע תעריפים שונים עבור שטחים בעלי סיווג שונה. מכל מקום העתירה לוקה בשיהוי ניכר של זמן רב ולכן בכל מקרה דינה להידחות.

סיכום:

דין העתירה להידחות.

המערערות יישאו בהוצאות המשיבה ושכר-טרחת עורכי דינה בסך כולל של 30,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,  י' אב תשפ"ב, 07 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.