האם תעריף מופחת בארנונה חל גם על שטחי חוץ בבתים פרטיים? על פרשנות צו הארנונה ובקשות לאישור שרים

ענייננו בערעור מנהלי שהגיש מנהל הארנונה של עיריית הוד השרון, על החלטת וועדת הערר לענייני ארנונה לפיה התעריף המופחת הקבוע בצו הארנונה יחול גם על שטחי חוץ בבתים פרטיים.

הרקע

המשיבים בערעורים שהינם בעלים של בתים צמודי קרקע בהוד השרון, טענו כי יש לחייב את השטחים שמחוץ לביתם על פי תעריף מופחת הקבוע בצו הארנונה וזאת בניגוד לעמדת העיריה כי התעריף המופחת מתייחס רק לדירות בבתים משותפים.

ועדת הערר קיבלה את הערר מן הטעם כי סעיף 2(א) לצו הארנונה של העיריה, אשר הוא סלע המחלוקת, עוסק בכל סוגי המגורים, הן דירה בבית משותף והן בית מגורים פרטי צמוד-קרקע.

הכרעת הועדה התבססה הן על אופן הניסוח התחבירי של הסעיף, וכן על כך שמבחינה תכליתית יש צדק והגיון בחיוב שטחים חיצוניים לבתים פרטיים צמודי-קרקע בתעריף מופחת, שכן הם מסבים הנאה פחותה בהשוואה לשימוש שניתן לעשות בשטחים פנימיים בתוך הדירה הפרטית, מאחר שלא ניתן להתגורר בשטחים אלו.      

העיריה הגישה ערעור מנהלי על הכרעת ועדת הערר וטענה כי התעריף המופחת הוסף לצו הארנונה החל משנת 2014, וזאת אך ורק בהתייחס לשטחים המצויים מחוץ לדירות בבתים משותפים. יתרה מכך, העיריה טענה כי הוועדה התעלמה מתכליתו, מהותו ולשונו של הסעיף, המצביעים כי התעריף המופחת חל רק על שטחים משותפים מחוץ לדירות בבתים משותפים, כמו גם מהכללים החלים בפרשנות חקיקת מס, לפיהם יש לפרש פטורים והנחות בארנונה בצמצום שכן הם מהווים פגיעה בקופה הציבורית.

לבסוף, המערער טען כי מטרת התעריף המופחתה היא התחשבות בשינוי באופייה של העיר, הכולל בניית בניינים רבי קומות העתירים בשטחים משותפים, ומכאן ההגיון ליזום שינוי המקל על תושבים המתגוררים בבניינים אלו. כן נטען כי למעשה, הבקשות שהוגשו לשרים במסגרת חקיקת ההסדרים עסקו אך ורק בהפחתת התעריף בגין שטחי חוץ בבתים משותפים, לפיכך בהתאם לתקנה 10(א) לתקנות ההסדרים השרים יכלו לאשר רק שינוי זה, וכל פרשנות אחרת חורגת מהבקשות שהוגשו ומאישורן.

דיון והכרעה

לאחר עיון בחומר ושמיעת טיעוני הצדדים, בית המשפט פוסק כי הצדק עם העיריה וכי יש לקבל את הערעור. ראשית, השינוי שבסעיף 2(א) לצו הארנונה בא לעולם כתוצאה משינוי שחל באופייה של העיר, עם בנייתם של בניינים רבי קומות בהוד השרון, ופניית התושבים לבחינה מחדש של תעריפי הארנונה הנגבים בעבור השטחים המשותפים. בשנת 2014 יזמה עיריית הוד השרון שינוי ראשון בצו הארנונה לפיו יופחתו תעריפי החיוב על שטחים משותפים בבנייני דירות.

הצעה זו אושרה במועצת העיר והועברה לאישור משרד הפנים. יתרה מכך, לאורך השנים עיריית הוד השרון שלחה מכתבים לבכירים במשרד המשפטים ומשרד הפנים על מנת להסדיר את הסוגיה. זאת, בשל שינוי באופיה של העיר המתבטא בבנייה של בתים משותפים יוקרתיים, הכוללים שטחים משותפים נרחבים, כמו לובי כניסה, חדר דואר, חדר כושר וכיוצא בזה. לא זו בלבד, בשנת 2014 ניתן "אישור חריג להטלת ארנונה" שנחתם על ידי שר הפנים וראש הממשלה, המשנה את ההגדרה בסעיף 2(א) כך שלאחר המילים בחדר המדרגות, יבוא הנוסח המחייב בתעריף מופחת.

בית המשפט העיר, כי בצווי הארנונה אין למעשה כל הגדרה נפרדת לשטח שמחוץ לדירה, שכן זו נובעת מקיומם של שטחים משותפים, שעל פי ההיגיון קיימים אמנם רק בבתים משותפים, לרבות חדר מדרגות. כמו כן, משלא ניתן לנתק בין הבקשה לבין האישור שניתן לה על ידי השרים, במובן זה שיש לקיים פרשנות של שתי ההחלטות ותכליותיהן, יש לקבוע כי וועדת הערר נפלה לכלל טעות.

למעלה מן הצורך, בית המשפט סובר כי הן הכלל הפרשני לפיו יש לפרש את דיני המס פרשנות העולה בקנה אחד עם תכליתם ומטרתם, והן בחינת לשון ההוראה מחייבים קביעה כי נפלה שגגה בהחלטת וועדת הערר. יתרה מכך, מסקנה זו אף עולה מן ההבחנה המובהקת הקיימת בין שטחי חוץ בבתים פרטיים לבין שטחי חוץ בבתים משותפים, שכן בעוד שהשימוש הנעשה בשטחים שמחוץ לדירת המגורים בבתים משותפים הוא מוגבל, לא כך הדבר באשר לשטחי חוץ בבתים פרטיים, ואדם המחזיק בשטח שכזה נהנה ממנו יותר משום שהוא עושה בו כשלו, והבחנה זו מצדיקה הבדל בתעריף החל על שטחים אלו.

סיכום

בשים לב כי הענקת פטור או הנחה לתושב כלשהו מטילה מעמסה על שאר התושבים, בית המשפט מגיע לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעורים. בית המשפט פוסק כי בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן ביום: ג' באב תש"פ, 24 ביולי 2020