יורשי חברי קיבוץ שנפטרו לפני היום הקובע – נדחתה בקשתם של איתן רוכמן ואחרים, כי בית המשפט העליון יקיים דיון נוסף בתביעתם נגד קיבוץ מענית בגין הגשת העתירה באיחור
הרקע
המערערים, איתן רוכמן ואח', ביקשו לעתור לדיון נוסף בפסק דין אשר נפסק לחובתם בבית המשפט העליון. מאחר והעתירה הוגשה 21 יום ממתן פסק הדין, בניגוד ל-15 יום כקבוע בתקנות, סירבה מזכירות בית המשפט לקבל את העתירה.
המערערים השיגו על כך בפני רשמת בית המשפט, ובמקביל להשגה בקשה להארכת מועד. בין טענותיהם, הייתה הטענה כי פסק הדין ניתן שלא בנוכחותם, נשלח בחלוף 6 ימים והגיע אליהם רק כעבור מספר ימים נוספים, ויש לספור את מניין הימים רק מיום המצאת פסק הדין, וכן הטענה, כי ימי הפגרה אינם נספרים במניין הימים.
הרשמת דחתה את ההשגה על כל טענותיה ומכאן נובע הערעור על החלטתה.
דיון והכרעה
לעניין תחילת מניין הימים, תקנות סדר הדין בדיון נוסף קובעות כי יש להגיש עתירה לדיון נוסף בתוך 15 יום ממתן פסק הדין. להבדיל מתקנות הסדר הדין האזרחי הקובעות את המועד מיום המצאת פסק הדין.
בפרקטיקה, הצדדים מודיעים לכך שפסק הדין יינתן ביום מסויים, והם יכולים לקבלו במערכת הממוחשבת של בית המשפט או לחילופין להגיע לבית המשפט. לאור זאת, על הצדדים היודעים את יום מתן פסק הדין מראש, החובה להכנס למערכת הממוחשבת למשוך את פסק הדין ולא לנסות לנצל את המשלוח האיטי בדרך הדואר, בכדי למשוך זמן.
לעניין מניין ימי הפגרה, התקנות בדבר דיון נוסף אינן מבדילות בין דיון בעניין אזרחי, פלילי, או מנהלי והשאלה היא האם יש להחיל את סדר הדין האזרחי על תקנות אלו, שאז תינתן עדיפות בדיון הנוסף בעניין אזרחי על סדר הדין הפלילי שבו אין מחשבים במניין הימים את ימי הפגרה.
נפסק בפס"ד פורוש נ' דייטש כי ניתן להחיל את תקסד"א על כל הליך משפטי אזרחי שאינו מתנהל ע"פ סדר דין אחר, אך דיון נוסף הוא אינו הליך אזרחי, ועל כן אין להכלילו כאמור בפס"ד זה.
בנוסף, בפס"ד מ.י נ' בן מרדכי נפסק, כי ימי פגרה באים במניין לצורך הגשת עתירה לפי התקנות לדיון נוסף, שכן כאשר החוק אינו שותק הוא קובע במפורש את מניין ימי הפגרה לעניין אותו החוק, ומששותק החוק בעניינינו יש למנות את ימי הפגרה במניין הימים.
כמו כן, דחה בית המשפט את שאר טענות המערערים.
סיכום
תכלית הדיון הנוסף הינו חקר האמת במקום בו יש חשש, כי פסק הדין החדש מעורר חידוש חשוב העומד בניגוד לפסיקה אחרת או מעורר עניין בעל אינטרס ציבורי חשוב. לאור הדיון לעיל ברי כי בדין דחתה הרשמת את השגת המערערים ואת טענותיהם. אין בדחיית ערעור זה בכדי להשפיע על הדיון בבקשתם לקבלת דחייה להארכת מועד להגשת העתירה מהבחינה המהותית.
ניתן ב- כ"ט טבת תשע"ב, 24 בינואר 2012.
