יש לאזן זכות הציבור לעבור בבטחה ונוחות בשטח ציבורי והגנה על חופש התנועה אל מול הזכות לחופש הביטוי וחירות הפרט של הקבוצות השונות בציבור

בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב בפני כבוד השופטת הדס עובדיה

עת"מ 71597-06-23 סולמון נגד עיריית תל אביב-יפו

עניינה של העתירה דנן הינה בתנאים שנקבעו באישור עיריית תל אביב-יפו (להלן: "העירייה"), לשימוש במרחב הציבורי בכדי לקיים את הילולת הצדיק משטפנשט בבית העלמין בנחלת בנימין. העותר מבקש להורות לעירייה לאפשר את השימוש במתקנים המאושרים להקמה על המדרכה בשטחה של העירייה.

רקע וטענות הצדדים

העותר הינו ראש מוסדות שטפנשט וממארגני ההילולה בבית העלמין שבנחלת בנימין, הנמצא בתחום השיפוט של עיריית תל אביב-יפו. בעתירה, מבקש העותר להורות לעירייה לאשר את השימוש במתקנים המאושרים להקמה על המדרכה וכן לאפשר את הגדלת אורך יריעת ההצללה שתותקן לשם קיום ההילולה.

הבקשות לקיום ההילולה עלו בעבר וזכו לשיתוף פעולה מצדה של העירייה בעבר ואישורים לכך צורפו לעתירה.

בשנת 2022, קיימה העירייה סיור בשטח עם נציגי מארגני ההילולה, אשר ביקשו להציב על שטח המדרכה שלושה דוכנים. מהסיור עלה כי הצבת הדוכנים על גבי המדרכה תגרום לחסימת דרך נגישה ומעבר חופשי ובכך נימקה את סירובה להצבת דוכנים אלו. ביום 14.07.2023, הגיש העותר עתירה מנהלית נגד העירייה. לטענתו של העותר, העירייה מנהלת מסע התנכלות לצורך חיסול אירוע ההילולה בשל צביונו החרדי, שכן נטען כי חסימת המדרכה לא תגרום כל פגיעה וזאת בשל תנועת האנשים הדלילה באזור. כמו כן, העותר הציע מתווה להצבת דוכנים קטנים יותר מאלו שנבחנו בסיור בשנת 2022, כך שגם לא תתקיים חסימה מלאה של המדרכה.

מנגד, העירייה טענה כי אין שחר לטענות העותר להתנכלות מצד העירייה במטרה למנוע את ההילולה הנערכת מידי שנה בשטחי העירייה. ההילולה עתידה להתקיים, באישורה ותמיכתה של העירייה, ללא כל קשר לדוכנים אותם העותר מבקש להוסיף. החלטת העירייה היא תוצאה של יישום הוראות הדין, באופן סביר ומתבקש ותוך עריכת האיזונים המצופים ממנה כנאמן של הציבור. יש לאזן זכות הציבור לעבור בבטחה ונוחות בשטח ציבורי והגנה על חופש התנועה אל מול הזכות לחופש הביטוי וחירות הפרט של הקבוצות השונות בציבור. איזון עדין זה מנחה את החלטות העירייה ללא קשר לאופי הפעילות המתבקשת.  העירייה אינה מתירה באופן עקבי ומפורש חסימה של מדרכות לשום מטרה. דרך נגישה היא דרך ברוחב של 1.3 מטר בהתאם לתקן 1918 שעוסק בנגישות לאנשים עם מוגבלות ולכן בעת מתן היתרים, מקפידה העירייה על הותרת מעברים שלא יפחתו מ-2 מטר. כמו כן, לטענת העירייה, היענות העותר להגבלת זכות המעבר במדרכה באמצעות דוכנים לטובת ההילולה של ציבור מסוים לאורך יומיים שלמים תהווה מדרון חלקלק ובעלת השלכות רוחב משמעותיות על יכולת העירייה לנהל את המרחב הציבורי באופן ראוי ובטוח לטובת הכלל.

דיון והכרעה

בעתירה זו עומדת להכרעה הסבירות והחוקיות של החלטת העירייה. בעניין זה, נקודת המוצא היא שאין בית משפט זה מחליף את שיקול דעת הרשות בעניינים מקצועיים שבתחום סמכותה. חובת העירייה, המבוססת בין היתר באמצעות סעיפים 235 ו242 לפקודת העיריות [נוסח חדש] ובסעיפים 39(א) ו58 לחוק עזר לתל אביב-יפו (שמירת הסדר והניקיון), תש"ם-1980.

לאחר שנבחנו טענות הצדדים, לא מצאתי כי בענייננו נפל פגם בשיקול הדעת של העירייה המקים עילה להתערבות שיפוטית בהתאם לאמות המידה של המשפט המנהלי. מכל מקום, העותר לא הצביע על פגם כלשהו בשיקול דעתה של העירייה, בשים לב לכך שהחלטת העירייה מתיישבת עם הוראות החוק ומדיניותה של העירייה לאפשר אירועים במרחב הציבורי, תוך הבטחת מעבר חופשי ובטוח למשתמשים.

סיכום

העתירה נדחית.

העותר יישא בהוצאות המשיבה בסך 7,500 וזאת על הצד הנמוך, שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

ניתן ביום ט"ז תמוז תשפ"ג, 05 יולי 2023, בהעדר הצדדים.