כיצד מחליטים האם להחיל את עקרון "זהות הוועדים"?

רקע:

השלטון המקומי בתחומי המועצות האזוריות מוסדר בדין בצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) ומחיל במועצות האזוריות שלטון דו-רובדי כאשר ישנו רובד אזורי המנוהל על ידי המועצה האזורית אשר נבחר על ידי כלל תושבי היישובים שבתחום המועצה וישנו רובד יישובי שמנוהל ככלל על ידי ועד מקומי נבחר. בישובים אשר מוגדרים כ"ישובים שיתופיים", קיים גם ועד הנהלה של האגודה, אשר מנהל את איגוד התושבים באגודה שיתופית להתיישבות. לאורך השנים, הוחל בתנאים מסוימים עקרון "זהות ועדים" לפיו חברי ועד האגודה השיתופית מכהנים גם כחברי הוועד המקומי של היישוב, מבלי לקיים בחירות נפרדות לבחירת חברי שני הוועדים. משמעות הדבר הינה כי ועד היישוב אשר זהה בהרכבו לוועד האגודה, נבחר על ידי חברי האגודה בלבד ולא על ידי כלל תושבי היישוב. משמעות נוספת לזהות הוועדים הינה כי תושבי המקום שאינם חברי האגודה, לא יוכלו כלל לבחור או להיבחר להנהלת הוועד המקומי. לכלל זה נקבע חריג- כאשר מספר הבוחרים ביישוב שאינם חברי אגודה עולה על מספר הבוחרים שהינה חברי אגודה, יורה שר הפנים על בחירות.

לקראת הבחירות אשר התקיימו ב30.10.2018, בוצעו תיקונים בדיני הבחירות במועצות אזוריות. מבין הסעיפים שתוקנו, תוקן גם סעיף 91ב כך שאופן ההחלטה על קיום בחירות לוועד המקומי או לחלופין, החלת זהות ועדים ביישוב שיתופי תיגזר ממספר התושבים ביישוב ולא כנגזרת של מספר הבוחרים. בעת פרסום רשימות סיווג התושבים ביישובים שיתופיים, נתגלה כי קיימים פערים משמעותיים בין התושבים הרשומים במרשם האוכלוסין לבין התושבים החיים בפועל בישובים, באופן שעשוי להשפיע על ההחלטה האם לקיים בחירות לוועד המקומי. בעקבות זאת, נציגים של חלק מהישובים במועצות האזוריות השונות הגישו מספר בקשות לתיקון פרטי הבוחר לגורמים שונים במשרד הפנים ואף הוגשה עתירה בנושא שנדחתה.

לטענת העותרת, יש להגדיר "תושב" כמי שהיישוב משמש עבורו מקום מגורים קבוע ופנקס הבוחרים לא יכלול את כל מי שרשום כתושב במרשם האוכלוסים שבמשרד הפנים. לטענת העותרת, קבלת הגדרת התושב כפי שהנחה משרד הפנים, אינו משקף את המציאות ועל כן, השינוי שנערך בעניין זה, בלתי סביר ודורש את התערבות ביהמ"ש. חוסר סבירות החלטת משרד הפנים נפרש גם על גבי ההחלטה לפיה אין כל דרך לתקן את רשימת התושבים שנגזרת ביום 150 לפני הבחירות וזו אף מבטלת את מנגנוני ההשגה והערעור הקבועים בחוק.

מנגד, טענו המשיבים כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל היותה עתירה מוקדמת שכן עד הבחירות הבאות צפויות לחלוף ארבע שנים ובשל אי מיצוי הליכים. לגופו של עניין, המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה משום שהיא אינה מהווה עילה להתערבות ביהמ"ש, בהינתן הכלל על פיו התערבות בחקיקת משנה תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד ומקרה זה אינו נמנה עליהם.

דיון והכרעה:

התערבות ביהמ"ש בכלל פעולותיה של הרשו המבצעת לרבות חקיקת משנה היוצאת תחת ידיה, תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד בהם נפל בחקיקת המשנה פגם היורד לשורשו של עניין העולה לכדי אי סבירות מהותית או קיצונית. תיקון הגדרת המצביעים במועצות האזוריות לפי מרשם האוכלוסין, נעשה בהתאם לדין הנהוג בשאר הרשויות המקומיות. באופן זה ביקשו המשיבים כי כל בעל זכות בחירה יוכל לממש את זכותו לבחור ולהיבחר ואף תושב במדינת ישראל לא "ייפול בין הכיסאות". כמו כן, יש לזכור כי אל מול רצונה של העותרת לשמור על עיקרון זהות הוועדים ניצבת הזכות לבחור ולהיבחר אשר נשללת מתושבי היישוב שאינם חברי אגודה במצב בו קיימת זהות וועדים. אם כך, לא נמצא כי ההחלטות הנדונות אינן סבירות ובוודאי שאינן מצדיקות את התערבות ביהמ"ש.

סיכום:

העתירה נדחתה.

העותרת תחויב בהוצאות המשיבים בסך של 15,000 ₪.

ניתן ביום: כ"ח באלול התשפ"א, 5 לספטמבר 2021.