מינהל מקרקעי ישראל מסרב לאפשר לחברי מושב ירחיב לצרף מגרשים לחלקות א' של הנחלות שלהם במטרה לאפשר בניית בית נוסף לבנים ממשיכים
הרקע
מושב עובדים ירחיב קיבל ממינהל מקרקעי ישראל זכויות לנהל את משבצת הקרקע של המושב. לכל נחלה במושב הוקצתה יחידת קרקע, שחלקה א' שלה יועדה למגורי משפחה אחת בלבד ולחקלאות, ללא אפשרות לבניית בית נוסף לדור ההמשך, וחלקות נוספות שלה יועדו אך ורק לחקלאות.
על מנת לאפשר לדור ההמשך של המושב להמשיך ולהתגורר במושב, אושרה בשנת 1989 תוכנית מיתאר, שבאה להרחיב את חלקות א', על ידי צירוף של מגרש בשטח דונם, מתוך שטח הנמצא במשבצת קרקע של המושב באזור המכונה "הגבעה", כך שתתאפשר בנייה נוספת למגורים. בשנת 1993 אושר הצירוף לכ-30 מחברי המושב, ואלו בנו במגרשים בתים, אך לא כן חברי המושב הנותרים.
במהלך עשר השנים הבאות, חלו שינויים משמעותיים במדיניות בכל הקשור לצירוף מגרשי מגורים לחלקות א' של נחלות, והדבר אף גרר שינויים בעמדת המינהל אל מול המושב. כך למשל הוחלט, כי גודל המגרש יפחת מדונם לחצי דונם, ולבסוף אף נתקבלה החלטה 862, בה נקבעו תנאים מצטברים, שרק בהתקיימם יאפשר המינהל צירוף מגרש לנחלה. הנהלת המנהלת קבעה, כי לא כל תנאי ההחלטה מתקיימים בנחלות המושב, ועל כן הורתה, כי אין להמשיך את תהליך צירוף המגרשים לנחלות.
בשנת 2006, בפגישה בין המינהל לבין האגודה, סוכם על ידי המינהל, כי המגרשים יישארו בגודלם המקורי של דונם ולא יפוצלו, היות שהם כבר הוקצו, וכן נכתב שם, כי תיבחן שוב עמידת הנחלות בתנאי החלטה 862, תוך ויתור על אחד התנאים. במאי שנת 2009, הובא לידיעת מינהלת האגף החקלאי במינהל, כי הויתור על על תנאי זה יסודו בטעות.
החל מיולי 2009 ועד פברואר 2010 נתקיימו מספר פגישות בין הצדדים, אך לא נתקבלו החלטות וסיכומים, עד שבמרץ 2010 הוגשה תביעה כנגד המינהל וכנגד הועדה המחוזית לתכנון ובנייה מרכז, על ידי המושב, ועל ידי מר עומרי עמרם, בנם של חברי המושב שהוכר כבן ממשיך, כנציגם של כל חברי המושב בנמצאים במצב דומה.
התביעה כללה בקשת סעד, שענייננו בניין של יחידת דיור שנייה ואף שלישית, בכל נחלה, בהסתמך על תוכנית המתאר המקומית וכן על הבטחת המינהל לאגודה. במקביל לכך, הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני, שיאסור על המינהל לעכב הסכמתו לבקשת עומרי להיתר בנייה לבית על מגרש ממגרשי הגבעה, שעל פי התוכנית אמור להיות מצורף לנחלת הוריו.
המושב ועומרי טענו, כי המינהל לא נימק באופן ברור את סירובו להמשיך ולהסכים למתן היתרי בנייה במגרשי הגבעה. מעבר לכך נטען, כי הסירוב יוצר אפלייה בין חברי המושב, שכן ישנם חברים שאושרה להם הבנייה בעבר, מה גם שהמינהל מתעלם מאינטרס ההסתמכות של המושב וחבריו, ומהנזקים הנגרמים להם בשל העיכוב במתן ההיתרים.
לבסוף נטען, כי הטעם העומד ביסוד סירובו נעוץ ברצונו לקבל תמורה כספית מירבית בגין מגרשי הבנייה, וזאת, חרף העובדה שעשיית רווחים אינה ממטרות המינהל, ולמעשה, פעולותיו המונעות מרצונו לרווח כספי מפרות את עקרון החוקיות.
מנגד, טען המינהל, כי התנהלותו אינה שרירותית והיא מנומקת, ולחברי המושב אין זכויות בחלקות שבמתחם הגבעה, שכן אלו יכולות לצמוח רק לאחר קבלת אישור המינהל לצירוף מגרש לנחלה ולאחר חתימה על הסכם צירוף. כמו כן, טען המינהל, כי הוא רשאי לשנות את מדיניותו מעת לעת, ואין בכך משום יצירת אפלייה.
לגבי סיכום הדיון, טען המינהל, כי אין לראות בכך התחייבות לצירוף מגרשים לנחלות, אלא רק הסכמה לבדוק את עמידת הנחלות בתנאי החלטה 862, מה גם שהפטורים שניתנו שם מבוססים על טעות.
דיון והכרעה
בית המשפט קבע, כי התובעים לא הוכיחו עניינים יסודיים. כך, הם לא הוכיחו את זכויותיהם של חברי האגודה למגרש ספציפי ממגרשי הגבעה, וממילא הם לא הוכיחו את זכותם לבנות עליו. כמו כן, הם לא הוכיחו את התקיימותם של התנאים האחרים שבהחלטה 862, ואף לא הצליחו לסתור את טענות המינהל בדבר העדר תוקף מחייב להבטחה ששטח המגרשים לא יופחת לחצי דונם. אמנם נכון הדבר, כי לגבי הבטחת המינהל לפטור את חברי המושב מאחד מתנאי החלטה 862, המינהל לא הוכיח שהוא חזר בו מהבטחתו.
בית המשפט הוסיף, כי הצגת הדברים, כאילו המינהל מעכב מתן הסכמתו לבקשות להיתרי בנייה באופן שרירותי וללא הנמקה, מתעלמת מהמחלוקות האמיתיות והברורות בין הצדדים. ראשית, המגרשים הללו טרם צורפו לנחלות. שנית, גודל המגרשים נתון למחלוקת. שלישית, קיימת שאלה של תשלום עבור המגרש. מלבד זאת, דחה בית המשפט את הטענה בדבר האינטרסים הכלכליים שמנחים את פעולת המינהל, שכן לא הוכח כלל, כי אינטרס כלכלי בלבד הוא המנחה את המינהל.
כמו כן, קיבל בית המשפט את עמדת המינהל, שכל עוד לא הוכיחו התובעים, כי הם מקיימים את כל תנאי החלטה 862, אין מקום למתן הצו שאותו הם מבקשים.
סיכום
בית המשפט דחה את תביעה זו של המושב, אך הוסיף, כי אין בכך כדי לפגוע או לעכב את פיתרון בעיית הדיור המושב, וכי יש להניח שבהתמלא התנאים הספציפיים הקבועים בהחלטה 862, תוך ויתור על התנאי הראשון בהתאם להבטחת המינהל, יתאפשר פיתרון, ובקשות ספציפיות של בעלי נחלות יטופלו במהרה על ידי המינהל.
בנסיבות העניין, לא נפסק צו להוצאות.
ניתן ב- ט"ו אב תשע"א, 15 באוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.
