נדחתה על הסף תביעת המינהל נגד מבצעת עבודות הפיתוח בישוב נורית

מינהל מקרקעי ישראל טוען, כי בינו לבין אגודה שיתופית מתיישבי נורית נכרת הסכם הרשאה לפיתוח ישוב חדש בשם נורית, וכי המועצה האזורית גלבוע בחרה בחברת הלה הנדסה בנייה וייזום (נורית) לביצוע פיתוח התשתית הציבורית ביישוב. חרף זאת, טוען המינהל, כי הגיעו אליו תלונות, שמי שמבקש להצטרף לישוב מחויב להתקשר עם החברה בהסכם לביצוע עבודות פיתוח פנים במגרשים, ולאור זאת, הוא עותר למספר סעדים:

א.      כי בית המשפט יורה לחברה לסלק ידה מהמגרשים נשוא התובענה;

ב.      כי יינתן צו מניעה אשר יאסור על החברה לבצע פעולות פיתוח ובנייה כל עוד לא שווק המגרש למשתכן באמצעות חוזה פיתוח או חוזה חכירה, וכל עוד לא נכרת בין החברה לבין המשתכן הסכם המאפשר לה לעשות כן;

ג.       כי יינתן צו האוסר על החברה להתנות התקשרותה עם משתכנים חדשים ביחס לפיתוח שטחים ציבוריים בחתימת חוזה בדבר שירותי בנייה בשטח המגרש או פיתוח פנים המגרש;

ד.      כי החברה ומתיישבי נורית ישלחו מכתב המבהיר, כי מי שמבקש לבנות בית ביישוב רשאי להתקשר עם כל קבלן לשם ביצוע עבודות פיתוח פנים המגרש או בניית הבית;

ה.     כי יינתן צו המורה לחברה להשיב למשתכן אשר יבחר לבטל התקשרותו עימה את הכספים אשר שולמו לה;

כנגד זאת, הגישה החברה את הבקשה שלפנינו, לסילוק התביעה על הסף, כשבפיה מספר טענות. ראשית, כי בנוגע לשלושת הסעדים הראשונים כבר הגיעו הצדדים להסכמה, ושני הסעדים הנותרים הינם סעדים אשר המינהל מבקש באופן גורף לטובת צדדים שלישיים אשר אינם צד להליך, ועל כן יש לדחות את הבקשה בשל היעדר יריבות.

כמו כן, טוענת החברה, כי המינהל מסתמך בבקשותיו על תלונות עלומות שם וטענות המועלות כנגד המשיבים במסגרת הליך משפטי תלוי ועומד המתנהל בבית משפט השלום בהרצליה, ויש לדחות את עתירתו על הסף גם בשל כך. בעניין זה מוסיפה החברה, כי הסעדים הנדרשים בתביעה הינם סעדים אופרטיביים המהווים הכרעה גורפת לפיה החברה התקשרה שלא כדין עם משתכני היישוב, וזאת בטרם ניתנה לה הזכות להתמודד ישירות מול הצדדים המעלים טענות אלו כנגדה בהליך שיפוטי ראוי.

המינהל מצידו דוחה את טענות החברה לגבי ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים, ומוסיף, כי הוא מנהל את המקרקעין עבור מדינת ישראל אשר הינה הבעלים של המקרקעין, כך שקיימת יריבות ישירה בינו לבין החברה באשר לפעולותיה במקרקעין או לגביהם.

בפתח דבריו ציין בית המשפט, כי סעד של סילוק תובענה על הסף הינו סעד דרסטי ודי בקיומה של אפשרות, ואפילו קלושה, שלאור העובדות המהוות את עילת התביעה יהיה התובע זכאי לסעד המבוקש על ידו בכדי שלא להורות על סילוק התובענה. אך חרף כל זאת, ולאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה, כי במקרה דנן דין הבקשה להתקבל.

בנוגע למחלוקות הנותרות, קיבל בית המשפט את עמדת החברה, לפיה הצדדים הגיעו להסכמה בנוגע לשלושת הסעדים הראשונים אותם ביקש המינהל, והסעדים שנותרו, עניינם במערכת היחסים החוזית אשר נרקמה בין החברה למשתכנים, שהמינהל אינו צד לה ואין לו יריבות עם החברה בעניינם.

בתוך כך, הבהיר בית המשפט, כי מעמדו של המינהל כמי שמחזיק בקרקע מטעם מדינת ישראל היה בה כדי להשליך לגבי שלושת הסעדים הראשונים, אך מאחר ואלה הוכרעו זה מכבר, נסתיימה היריבות בינו לבין החברה, שכן אין חולק, כי בנוגע לפיתוח המגרשים הפרטיים זכאים המשתכנים להתקשר עם מי שהם חפצים ואין למינהל יד בדבר.

אף לגבי ההליך התלוי ועומד בבית משפט השלום בהרצליה, קיבל בית המשפט את עמדת החברה, כי היעתרות לסעדים להם עותר המינהל תכריע למעשה בטענות אשר הועלו נגד החברה במסגרת הליך זה, וזו סיבה נוספת מדוע יש לקבל את בקשתה של החברה לסילוק התובענה כנגד על הסף.

בית המשפט קיבל את בקשתה של חברת הלה הנדסה לסלק את תביעתו של מינהל מקרקעי ישראל כנגדה. כמו כן, חויב המינהל בהוצאות החברה בגין בקשה זו בסך 3,000 ₪.