סמכויות בית משפט השלום: האם יכול לבטל החלטות מנהליות של מדינת ישראל?

העובדות הרלוונטיות:

קיבוץ איילון, מושב הבונים, מושב כפר חיטים, קיבוץ מיצר, קיבוץ מענית, מושב ניר גלים וקיבוץ נתיב הל"ה הגישו תביעה על סך של 2,017,521 ₪ נגד מדינת ישראל בעקבות כך שמדינת ישראל, בשנת 2000, לא העניקה הטבות כלכליות לחקלאים שנפגעו עקב קיצוץ במכסות המים כשם שהעניקה להם החל משנת 2001.

טענות המדינה:

1.      בתביעתם מלינים הקיבוצים והמושבים על כך שבשנת 2000 העניקה המדינה תמיכה לחקלאים שפרנסתם הכוללת מחקלאות, על כל ענפיה נפגעה עקב קיצוץ במכסות מים, לרבות בענף בעלי החיים, בעוד שמשנת 2001 שונתה מדיניות המבקשת באופן המיטיב עם הקיבוצים והמושבים, והוחלט שלא לקחת בחשבון מיעוט הכנסה עקב ירידה בהכנסה מענף בעלי החיים, להבדיל מענף הצמחים והדגה.

2.      טענת הקיבוצים והמושבים, איפוא, הינה כי על המדינה להעניק לחקלאים תמיכה זהה לזו שניתנה בשנת 2001 – אף כלפי העבר – עבור שנת 2000, דרישה שנדחתה ע"י המדינה בהחלטה מ – 2001.

3.      המדינה סבורה כי היה על המשיבים לפנות לבית המשפט היחיד המוסמך לבקר החלטה מנהלית מעין זו, הוא בג"צ.

4.      לטענת המדינה, הקיבוצים והמושבים בחרו להמתין שנים רבות, ולבסוף הגישו תביעה כספית בעניין זה בשנת 2006, כשמטרתם היא להראות כי ההחלטה שלא להחיל את כללי הסיוע המיטיבים כבר בשנת 2000 הינה החלטה שאינה סבירה.

5.      כדי לקנות סמכות בפני בית משפט זה, מבקשים המשיבים, לכאורה, סעד כספי בגובה ההפרש בין התמיכה שקיבלו בפועל לבין תמיכה "שצריכים" היו לקבל.

6.      למעשה, מבקשים הקיבוצים והמושבים, לטענת המדינה, סעד הצהרתי, לאמור, קביעה שהחלטת המדינה אינה סבירה, וכתוצאה מזאת, נדרשת היא כיום לתשלום סכומי הכסף המופיעים בתובענה.

7.      לדעת המדינה, "היסוד הדומיננטי" בתובענה זו הוא יסוד מינהלי – ולא אזרחי, שכן יש לקבוע כי המדובר בנושא תמיכות בחקלאים מטעם המדינה, שהוא ענף של הדין המנהלי, ועל כן על התובענה להידון בפני בג"צ.

טענות הקיבוצים והמושבים:

1.      הקיבוצים והמושבים גורסים בתגובתם כי "מבחן הסעד" הוא הקובע כמבחן המחייב לעניין קביעת הסמכות העניינית, ולפיכך, בהיות התביעה תביעה כספית, הרי שלבית משפט השלום הסמכות לדון בה. הקיבוצים והמושבים מפנים לפסיקה על פיה כאשר מוגשת תביעה כספית נקבעת הסמכות על פי הסכום, תהא אשר תהא העילה. 

לעניין זה מפנים הקיבוצים והמושבים לע"א 2846/03 ריצ'ארד ב' אלדרמן נ' עו"ד דן ארליך, פ"ד נט (3), עמ' 520  שם נקבע:

"המבחן המקובל לעניין קביעת הסמכות העניינית בתחום האזרחי בכל הנוגע לבתי המשפט שחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 עוסק בהם, הינו מבחן הסעד".

עוד נקבע שם:

"מבחן הסעד הינו מבחן פשוט, יחסית, על פיו נדרשים אנו לבחון את כתב הטענות שהגיש התובע (או המבקש) עם פתיחתו של ההליך, הא ותו לא. על פי הסעד הנקוב שם נדע האם ההליך הוגש לבית המשפט המוסמך או שמא חובה היה להגישו לבית משפט אחר".

2.      עוד סוברים הקיבוצים והמושבים כי התנהגות המדינה נגועה בהעדר תם לב ומהווה שימוש לרעה בהליכים משפטיים, שכן זו נזכרה שבעה ימים טרם יום דיון ההוכחות להביא בקשתה בפני בית המשפט, אשר ביום 1.6.08 החליט כי דינה היה להתברר בשלבי קדמי משפט, ורק ביום 5.6.08, יום ההוכחות, נעתר לבקשת ב"כ המדינה לדון בה לאחר שתתקבל תגובת הקיבוצים והמושבים בכתב.

3.      מכאן, לטענת הקיבוצים והמושבים, קיימים שיהוי והשתק שיפוטי בהעלאת טענת חסר סמכות עניינית.

4.      לגוף העניין, טוענים הם כי אמנם שזורות בתובענה שאלות מתחום המשפט המנהלי, אך קיימות עילות נוספות, כגון, טענה לאפליה של המשיבים לעומת חקלאים אחרים, עילות בגינן יש לשמוע ראיות בתיק זה.

5.      ועוד, נטען כי ההחלטה המנהלית אינה נתקפת "ישירות" – אלא "אגבית" היא בלבד להכרעה בתביעה כספית.

6.      כמו כן, טענה נוספת בפי הקיבוצים והמושבים, כי אף לו הוגש ההליך בגדר עתירה לבג"צ, היה הוא נדחה בשל קיומו של סעד חלופי.

הכרעת בית המשפט:

1.      שיהוי והעדר תום לב-  מאחר ומדובר בטענה כבדת משקל להעדר סמכות עניינית, ראה בית המשפט צורך להיעתר לבקשת המבקשת ולדון בה, שמא, אכן, יש לקבוע כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה, מה גם שטרם נשמעו הוכחות בתיק זה.

2.      תקיפת החלטה מנהלית- "אגבית" או "ישירה"? - על פי לשון כתב התביעה, הקיבוצים והמושבים אינם תוקפים את החלטת המדינה "אגבית", אלא "ישירות", ויתר על כן, מנסים הם ליתן החלטה חדשה מפי המדינה לשנת 2000, רטרואקטיבית, דבר הנמצא בתחום המשפט המנהלי, ואשר נראה על פניו כי לא ניתן לבררו בתביעה משנת 2006 כתביעה כספית - אזרחית. לאור אלה, קבע בית המשפט כי בפנינו תקיפה ישירה של אותה החלטה וניסיון לאכיפה, הר כגיגית היום, על המדינה, מה גם שתקציבים דאז חולקו עד תם באותן שנים בהתאם לקבוע בהחלטות המדינה במשק בשנה הרלבנטית.

3.      מבחן "היסוד הדומיננטי"- הקיבוצים והמושבים מעלים טענות של חוסר סבירות, אפליה פסולה ופגיעה בשוויון בין שווים, עילות הנוגעות לתחום המשפט המינהלי, ואולם אינן מעלות עילות שמהותן סכסוך כספי, אלא מלווים טענותיהם בטבלת פיצויים כספיים הערוכה על ידם בהתאם לתחשיבם הבנוי, כפי הנראה, על תחשיב שנת 2001.

לאור אלה, אכן אין לומר שהיסוד הדומיננטי בתובענה דנן הינו סכסוך אזרחי-כספי אלא  מחלוקת בתחום המשפט המנהלי.

סיכומו של דבר

מדובר בתקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית מחמת היותה בלתי סבירה ומפלה לרעה, ולכן הסמכות העניינית מסורה לבג"צ.

מטעמים אלה, קבע בית המשפט כי התביעה תידחה על הסף עקב העדר סמכות עניינית.

בנסיבות האיחור בהגשת הבקשה, קבע בית המשפט, ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן ביום 16.11.2008.